אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קפט

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קפט

שאלה קפח

שאלה ראובן שמעון לוי ויהודה אחים וראובן האח הגדול הלך לו לארץ מרחק' זה כמה ימים ולא נודע מה נהיה ממנו ונשאר לו זרע בעיר וגם שמעון האח הב' נשא לו אשה בעיר אחרת ועקר דירתו לשם ולוי הנז' מת במגפה ונשארה אשתו זקוקה ליבם ואחר עבור ז' ימי אבלות רצתה היבמה הנז' ללכת בכפרים רחוקים בעבור כי יד אלוה נגעה בכפר ההוא ולהוליך גם נדונייתה עמה ויהודה היבם אשר בעיר לא היה רוצה לתת לה דבר רק להעמיד הנכסים בחזקת הבעל עד שיר' מה יהיה בדינה אם תתייבם או תחלוץ וגם כי שטר כתובתה לא היה בידה ורבו הקטטות והמריבות בין יהודה היבם ובין היבמה הנז' עד שנתפשרו ביניהם לתת לה היבם נכסים סכום נדונייתה ושיהיו בידה בתורת פקדון עד יחזרו בעיר וכשיבאו בעיר נתחייבה האלמנה הנז' בשבועה חמורה בתורה להחזיר הנכסים הנז' ביד ב"ד וכתבו שטר על זה והוא עתה ביד יהודה הנז' והאלמנה הלכה לה לדור בכפר ונגפה ומתה אחר ימים כשמוע שמעון א' מן האחים הנזכרים כי נפטר אחיו שם לדרך פעמיו לבא ובבאו בעיר הוגד לו איך אחיו יהודה נתן ליבמה הח' נדונייתה בידה וכשומעו חרה לו עד מות וצעק נגד אחיו יהודה הנז' איך נתן ליבמה הנז' נכסים בעד נדונייתה אשר לא היה שום דין מחייב לתת שום דבר בידה כל זמן שאין שטר כתובה בידה וכ"ש שהיא זקוקה ליבם ואז השיב לו אחיו יהודה הנז' אל תפחד מזה כי לא נתתים לה בתורת גביה רק בתורת פקדון כאשר נראה משטר פקדון אשר בידי והואיל שהיא מחוייבת להחזיר הנכסים ביד ב"ד אינה נקראת מוחזקת ואפילו הכי שמעון לא היה מתפייס בזה רק היה רוצה שיהיו הנכסים מוחזקים בידו ולא ביד יתומים הקטנים בני אחי היבמה ויהי כי זכר ה' את הארץ ואמר למלאך המשחית די והתחילו האנשים לבא בעיר לקחה גם אלמנת אחי היבמה הנז' קרון א' להוליך נכסיה בעיר ושמה גם ארגז א' מנכסי יבמה הנז' על הקרון ויהי בדרך במלון הוגד לבעל הקרון איך הנכסים הנז' הוו מוגפים ונתערבו עם המתים במגפה וכשומעו חרה אפו והטיל הנכסים ארצה ואז יצאו שמעון ויהודה אחיו הנזכר ולקחו הנכסים הנזכרים והחזיקו אותם בידם ועתה באים יורשי האשה ומבקשים מיורשי הבעל הנכסים הנז' ויורשי הבעל טוענים ואומרים כי מאחר שהיבמה הנז' לא נשבעה שבועת אלמנה הנכסים הם בחזקת הבעל ואינם רוצים לתת להם דבר וגם שהם יבמים והם יורשים היבמה: עתה יורנו רבינו אם יזכו יורשי הבעל בטענות אלו או לא גם ילמדנו רבינו אם חנוך בן ראובן הנז' יזכה בעד מה שטוען שאביו הוא קיים ולו משפט הקדימה ביבום מאחר שהוא אח הגדול ואפי' שאין דוחין היבמה אצל אח הגדול כשהוא במ"ה אלא אומרים לקטן אשר הוא בעיר או ייבם או חלוץ עכ"ז טוען חנוך הנז' מאחר שהיבמה הנז' לא באה לכלל יבום שהרי מתה בתוך ג' חדשים ויזכו כל היבמים בנכסיה שוה בשוה ואפילו אותו שהוא במ"ה ואין כח ליבם אשר הוא בעיר יותר משאר האחים כמו שפסק הרב הגאון מוהר"ר שמואל די מדינה ז"ל בפסקיו ח"א סימן צ"ז וז"ל ראיה מהא דתנן בפרק החולץ וכו' עד משמע בהדיא שלא זכו שום א' מן האחים אלא א"כ ייבם ואם לא ייבם לא זכה בנכסי אחיו וכו' שכל שלא יבם היבם אין לו זכות בנכסי' יותר משאר אחיו עכ"ל והכא נמי הואיל ולא ייבם כל האחים שוים בירושה אפי' שהוא במ"ה עוד טוען חנוך הנז' שאפילו אם מת אביו ואינו זוכה בנכסים מכח יבום מ"מ הוא זוכה מכח ירושה מאחר שהיבמה הנז' לא נשבעה שבועת אלמנה הנכסים הם בחזקת יורשי הבעל והוא יורש אותם ג"כ מכח הבעל על כל אלו הטענות יורנו רבינו הדין עם מי ושכמ"ה. הן כל ראתה עיני מה שכתב החכם הותיק טובינא דחכימי נר"ו מה נמלצו לחכי אמריו ופלפוליו מתוקים מדבש ונופת צופים והדברים ברורים לענין דינא הלא לאמונה דהאחים שהם מוחזקים זכו בדינם אי מטעמא דמצי למימר קים לן כהר"ן דתנאי השיור לא הוי אלא גבי בעל ולא גבי יבם וכיון שאנו יבמים אנו יורשים הכל דקים לן כר"ת וסייעתו ואע"ג דנשואים אשה ויש להם בנים לא איכפת לן דכן כתב הרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו ח"ב סימן ח"י על ענין כיוצא בזה דיש ליבם. אשה ובנים ועוד שהיתה היבמה זקנה וכמו שהאריך שם השואל ואע"פ כן כתב שהיבם יורשה לרש"י כדיניה ולר"ת כדיניה וקאמר התם דהמוחזק יכול לומר קים לי כמאן דמסייע לי ומינה בנ"ד דהדין האמור נתברר בבירור כאמור ואף ע"פ שהיבמה מתה תוך ג' חדשים לא איכפת לן דמתני' מילתא פסיקתא קתני שומרת יבם שמתה אפילו מתה תוך ג' חדשים ובמרדכי כתוב בפרק החולץ וז"ל אבל ביבמות ובכתובות גבי שומרת יבם שמתה וכו' שהיבם יורד לנכסים מיד לאחר מיתת אביו ומחזיק מן הדין דהוא יורש והרי אין ליטול כתובה כלל עד שתחלוץ וכו' ע"כ משמע דתיכף אחר מיתת אחיו תוך ג' חדשים קרי ליה יורש ליבם והטעם כמו שכתב החכם הפוסק יצ"ו והאריך למעניתו ספיר גזרתו ואי מטעמא דלא נשבעה זכו ג"כ האחים בדינם דמצי למימר קים לן כמ"ד דצריכה שבועה:

אך אמנה בענין חנוך שכתב שאינו יורש מצד אביו שהאחים ודאי וראובן זה שהלך לארץ מרחקים ספק הא לא ברירא לי דבפרק כל הגט אמרי' דהניחו זקן או חולה הרי הוא בחזקת שהוא קיים ומתירין לבת ישראל לכהן שהלך בעלה למ"ה לאכול בתרומה כמבואר שם במתני' מטעמא דמוקמינן גברא אחזקתיה שהוא חי וא"כ אין כאן ספק אלא ודאי וחנוך הבא מכחו הדין עמו אלא שב"ד מניחין אותו החלק המגיע לאביו ביד שליש כדין יצא שלא לדעת דכתבו הפוסקים דמניחים המטלטלים ביד נאמן ה"נ דכוותא היא דלענין הירושה שנפל לו במ"ה דין יצא שלא לדעת יש לו דאין לומר היה לו לצוות במילתא דלא הוה כשיצא מכאן אך אם יצא הקול שמת אפשר דחזקה דחי גריעה ומ"מ מהטעם האחר זכה חנוך דאין הכתובה קיימת וכל הנכסים בחזקת אחיו וכמו שכתב החכם הפוסק ודבריו טובים ונכוחים:

הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה