שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קפג
שאלה ילמדנו רבינו על ראובן אשר היה פאטור לסוחרים והיה גם לשמעון והקונסילו של שמעון הנז' בקורפו טען נכסיו באניה א' וכתב לראובן הנז' שיבטיח על נכסי שמעון ג' פרחים באניה הנז' והבטיח והאניה נשברה והגיע זמן הפרעון שיפרע המבטיח שהוא ו' חדשים כפי נמוסי שררת ויניציא"ה והמבטיח היה מעביר לראובן בדברי' פעם שיפרע ופעם שממתין אניה א' שלו ומהנו לו יפרע ואחר זה שילך ויחזור מרומא ואח"כ יפרעם ובין אלו הדחיות עבר זמן הרבה ונשבר המבטיח עתה שואלים אם ראובן חייב לפרוע הג' פרחים אחרי אשר עשה פשיעה שהוא שומר שכר שנוטל ב' בק' בהבטחה זו ועוד שואלים אם הפסיד שטר ההבטחה אם חייב לשלם כי לא נשאר ראיה לשמעון לתבוע מהמבטיח ועוד שהלכה כמאן דדאין דינא דגרמי בזמן הזה או לאו ותשובת אדוננו ומורנו יבא אלינו ושכרו כפול מן השמים:
תשובה לפי מה שנתבאר בשאלה ראובן זה שומר שכר גמור הוא שמכל מה ששולחים לו אפילו ממה שנאבד בספינה והוא מבטיח אותו לוקח בעד ההבטחה שנים למאה כאלו היה נטפל במכירתו וכיון שכן ודאי דהיה לו לעשות יותר מהראוי כדין ש"ש דאמרי' דלהכי יהבי ליה אגרא כי היכי דמנטר ליה נטירותא יתירתא והוא לא כן עשה אדרבה פשע הרבה במה שהאריך כ"כ זמן למבטיח עד שלבסוף נשבר וכשהיה רואה דחיות רבות מהמבטיח היה לו לדחוק אותו שיפרענו וקרוב הדבר לפושע גמור ואולי למזיק ודמי להא דכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות שכנים וכתבו הטור בח"מ סי' צ"ה שמי שמשכן כרם לחברי או הוריד אריס לתוכה והתנה עמו לעובדו ופשע בו ולח עבדו חייב שלא פטרה אותו תורה אלא בהיזק דאתי מעלמא וכו' אבל זה כיון דלא עבדי כהיזק בידים דמי ע"כ. גם בנ"ד שלח נכסיו לזה ע"ד שישתדל בו כראוי והוא נתעצל ובסבתו נאבדו הנכסים א"כ ודאי דפושע הוא וראוי לחייבו ואפילו הרמ"ה דפטרו התם הוי טעמא כדכתב הטור מפני דהוא מפסיד דבר שלא בא לעולם מה שאין כן בנדון דידן: ומה ששאל השואל דהפסיד ראובן שטר ההבטחה אם יש לחייבו בשביל כך ודאי דאין לחייבי בשביל זה דכבר נתמעטו השומרים מדין עבדים קרקעות ושטרות בפרק הזהב ואע"ג דשורף שטרותיו של חברו חייב היינו מזיק בידים אבל השומר אפילו פשע בשמירתו לא מפטר אם אבד השטר לפי דעת רוב הפוסקים וכמו שכתב הטור בסי' צ"ה ומבואר שם בב"י וכן בסי' ס"ו ובסי' ש"א והרב ב"י פסק שם כן לפסק הלכה כ"ש דהוא להחזיק ממון ויכול המוחזק לומר קים לי כוותייהו וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל צ"ד ודלא כהרמב"ם ז"ל דמחייב הפושע בשטרות ולהראב"ד ז"ל מצאנו לו בזה דעות חלוקות דבפרושיו כתב כדעת הרמב"ם ז"ל ובהשגותיו חלק עליו והרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק הזהב ובפרק כל הנשבעין כתב דדעתו כדעת הרמב"ם ובתשובה כלל צ"ד כתב דדעתו כדעת שאר הפוסקים ולא ידעתי למה סתם בפסקיו דבריו דבפרושיו עיקר ובתשובותיו דבריו דהשגותיו עיקר:
מ"מ לענין הדין ודאי דראובן פטור מזה הטעם אבל מהטעם הראשון יש לחייבו כדכתיבנא:
הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: