אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קפב

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קפב

שאלה קפא

שאלה ראובן שמעון לוי שותפין שלחו כך סחורה ממקום מושבם ליהודה אשר באנקונה ששם ימכור סחורתם ויהי היום אשר הגיע הסחורה ההיא בארגוז"ה קודם שיגיע לאנקונה נמצא שם יהודה בארגוז"ה ובא ולקח הסחורה מיד הקונסול אשר בארגוז"ה ושלח לה משם דרך אניה בלב ים דרך אנקונה לסוחר א' בלי ידיעת ג' מרעים ראובן שמעון לוי כלל שהיה לו ליהודה לעשות כן להוציאה מידו כי אם כששלחו הסחורה בחשבם שהוא יושב באנקונה ושם ימכור הסחורה ההיא והוא פשע ונטל הסחורה מיד הקונסול אשר בראגוז"ה ושלחה לאיש אחר אשר באנקונה יהיה מי שיהיה ועתה שאל השואל אם יתפסו הג' מרעים ליהודה שפשע להם מפני מה יצא ממקומו וממחיצתו לבא להקדים עצמו לקחת הסחורה ממקום א' ולמוסרה ביד איש א' אשר לא ידעו ולא הכירוהו מה שלא צוו נעשות כן ויהיה יהודה הנז' חייב לפרוע סחורתם אם לא ותהי משכורתו שלמה אמן תשובה יהודה זה יש לו דין שומר שמסר לשומר ואם הסוחר אחר אשר שלח הסחורה לו היו רגילים אלו השותפים לשלוח לו סחורה למכור יהודה יעלה ופטור ולא זו בלבד אלא אפילו שלחו לו פעם א' די וכמו שכתב הרב ב"י בטור ח"מ סי' רצ"א וחלק על מהר"י וייל שסובר דבעינן שהורגל תמיד להפקיד אצלו ודוקא שלא העני הסוחר ולא נעשה חשוד בין הזמן שהפקידו אצלו לזמן ששלח אצלו יהודה ובהיות הדבר כן אז יהודה פטור בין לאביי דאמר בפ' המפקיד דף ל"ו דטעמא דשומר שמסר לשומר חייב משום דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ובין לרבא דאמר דטעמא משום אנת מהימנת לי בשבועה וכו' דהיינו עובדא דהנהו גינאי דהוו מפקדי גבי ההיא סבתא וכל יומא הוו מפקדי אצלה וכדאמרי' בפרק המפקיד שם:

אבל אם אין הסוחר ההוא נאמן אצל השותפים הנז' כגון שלא שלחו לו סחורה פעם אחרת או אפילו שלחו והעני או נעשה חשוד בנתים אז יהודה ודאי חייב משום טעמא דאנת מהימנת לי וכו' אלא א"כ הביא יהודה ראיה בעדים שנאבד באונס ביד הסוחר שאם היה נאבד בידו ג"כ על הדרך ההוא היה פטור אי נמי אם היה יהודה שם בשעה שנאבד שהיה יכול לישבע אז ודאי פטור ולא שייך טעמא דאנת מהימנת לי וכו' והראיה שצריך להביא איני אלא שנאבד באונס ולא בפשיעה ביד הסוחר ואינו צריך להביא ראיה שלא שלח בו יד אע"ג דהרא"ש דקדק מדברי הרי"ף שכתב בפ' המפקיד דהיכא דאיכא עדים דנטרה שומר כי אורחה דמלשון זה משמע שצריך להביא ראיה ג"כ שלא שלח בה יד כבר חלק עליו הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' המפקיד דאחזוקי אינשי ברשיעי ששלחו יד בממון חבריהם לא מחזקינן וכן כ' הטור בסי' רצ"ד ואע"ג דבסי' רצ"א כתב וכן אם יש עדים ששמרה כראוי וכו' אבל אם נשאר עליו שום שבועה חייב וכו' דלא כתב שום שבועה לרבויי אפי' שבועה דשליחות יד וכדכתבו רבינו ירוחם והרא"ש דמשמע מדברי הרי"ף דאם תאמר כן קשו דברי הטור אהדדי דבסימן רצ"ד כתב דאין צריך לישבע על כך אלא כיון שיביא ראיה שנאנסה לדעת ר"י ולדעת הרא"ש שנגנבה ושלא פשע בה די ואין צריך להביא ראיה שלא שלח בה יד דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן א"כ צריך אתה לומר דמ"ש בסי' רצ"א שום שבועה ר"ל שבועה שנגנבה ושלא פשע בה וכדעת הרא"ש אבל שבועה דלא שלח בה יד לא איכפת לן דאין זו עיקר שבועת השומרים. וכיון דאין זו עיקר שבועת השומרים אין ראוי לחייב לשומר שמסר לשומר דכיון דיש עדים שנגנבה ולא פשע בה הרי פטור השומר הב' משבועה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק המפקיד כנ"ל לפרש דברי הטור:

א"כ לפי זה כשיביא יהודה ראיה שנאבדה באונס ביד הסוחר ולא פשע בה סגי והוא פטור ואין צריך להביא ראיה שלא שלח בה יד ואפילו הרי"ף שכתב דנטרה כי אורחה נראה דכן כוונתו ומה שאמר כי אורחה ר"ל שנגנבה באונס ולא פשע בה תדע לך דהרי הרמב"ם בפרק א' מהלכות שכירות כתב בלשון הרי"ף שכתב שם אם יש עדים ששמרה השומר הב' כדרך השומרים ונאנסה וכו' ומ"מ כתב בפרק ששי מהלכות שאלה ופקדון שומר חנם שהביא ראיה שלא פשע בה וכו' ואין אומרים שמא שלח בה יד קודם שנאבד משמע דמאי דקאמר בפ"א מהלכות שכירות כדרך השומרים ר"ל שלא פשע בה ונגנבה אבל אין לחוש שמא שלח בה יד וכן יש לפרש דברי הרי"ף רבו ז"ל וכמו שאנו צריכים לפרש לשון הרמב"ם נפרש ג"כ לשון הרי"ף דהכל לשון אי הוא ואע"פ שהרא"ש ז"ל לא פירש כן לשון הרי"ף מדברי ה"ה בפ"ה מהלכות שכירות נראה כמו שכתבתי שהסכים דברי הרמב"ם לדברי הרי"ף ולפי זה אם יביא ראיה שנגנבה באונס אליבא דכ"ע פטור ולא אמרי' דילמא שלח בה יד קודם וכן אם סוחר זה היה שותפו של יהודה או שכירו שדרכו להניח שלו בידו הוא פטור וכמו שכתב המרדכי בפרק המפקיד והביא ראיה מההיא דאמרינן בפרק הכונס דאורחיה דרועה למימסר לברזליה וכל אלו הם דברים פשוטים ומפורשים בפוסקים בטור ח"מ סימן הנז' והרמב"ם ז"ל הלכות שכירות פ"א:

אבל מה שיש לדקדק בנ"ד הוא דאם שותפים אלו היו רגילים להפקיד אצל סוחר זה ששלח לו יהודה אבל מעולם לא שלחו לו למכור שום דבר דאפשר בזה דיהודה יהיה חייב משום דפשע במה שמסר לסוחר למכור דאין רצונם של השותפי' שימכור הסחורה אלא יהודה שהוא משתדל ויודע למכור ולא הסוחר ההוא דאולי אינו בקי בטיב משא ומתן כיהודה או אינו משתדל כמוהו ואפי' יהיה כמוהו מ"מ לשותפים נראה להם יהודה יותר ראוי למכור הסחורה מהסוחר ההוא ומי נתן לו רשות למסור הסחורה לסוחר למכור דאע"ג דהוא נאמן אצלם אינו בקי בכך אצלם ואע"ג דרבא פליג על אביי בטעמא דאין רצוני דלא חשיב ליה פשיעה וכדכתב הרי"ף ז"ל בפרק המפקיד דאין זה אלא לכתחלה אבל בדיעבד ודאי דאין ראוי לחייבו בשביל כך מ"מ אפשר דבטעמא כי האי דכתיבנ' מודה ליה דמקרי תחלתו בפשיעה ששלח לו למכור והוא נתן לאחר למכור ושינה בשליחותו וכיון דתחלתו בפשיעה אע"פ שסופו באונס חייב כיון שבא האונס מחמת הפשיעה דאם יהודה זה לא היה שולח הסחורה לסוחר לא היתה נאבדת:

ועוד היה נראה להביא סעד לזה ממאי דפסק הטור בהלכות מגילה בא"ח סי' תרצ"ד ואין העני רשאי להוציאן לדבר אחר אלא בסעודת פורים דנראה דפסק שם כר' מאיר דכל המעביר על דעתו של ב"ה גזלן הוי ואע"ג דהרב ב"י תמה שם עליו מ"מ יש סעד לתומכו מרבינו ירוחם שגורס בההיא ברייתא דהאומנין דברי ר"מ משום רבי עקיבא וכתב שרבים חולקים על הרי"ף ופסקו כרבי עקיבא ואפשר שזה דעת הטור וא"כ כיון דמעביר על דעת בעל הבית גזלן הוי הרי יהודה זה שהעביר על דעת משלחו נקרא גזלן וחייב באחריות כל הסחורה ההיא לפי דעת הטור והחולקים על הרי"ף:

אלא שיש לתמוה על הטור דמההיא דפרק המפקיד משמע דלא קי"ל כרבי מאיר דכל המעביר על דעתו של ב"ה גזלן הוי וכדכתב הרי"ף בפרק המפקיד דאע"ג דהפקידו ביד אחר פטור היכא שיש עדים שנאבד באונס דמההיא משמע דלית הלכתא כרבי מאיר דאי איתא דגזלן הוי ליחייב שומר שמסר לשומר כיון שעבר על דעת ב"ה דהרי כגזלן הוי וחייב באחריות אלא ודאי מוכח מינה הרי"ף דלית הלכתא כרבי מאיר וכיון שכן הטור שכתב בח"מ סימן רצ"א כדברי הרי"ף איך בה' מגילה פסק כרבי מאיר דמשמע דהדינים הם סותרים:

ואין לומר דרבי מאיר לאו גזלן גמור קאמר להתחייב באונסים אלא כגזלן דהא בפרק האומנים לא משמע הכי דאמרי' גבי מתני' דהשוכר את החמור וכו' הא מני רבי מאיר הוא דאמר כל המעביר על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן ופרש"י וקמה ליה ברשותיה להתחייב באונסיה. אלא שיש לתרץ לדעת הטור דהך לא מעביר על דעת ב"ה מקרי דיש מקפיד בכך שלא ימסרנו לאחר ויש שאינו מקפיד כ"כ ומכל מקום לכתחלה ודאי שאין לי למסור לאחר דאיכא למיחש לטעמא דאין רצוני לכתחלה:

ועתה נחזור לנ"ד ונאמר דהכא ודאי כ"ע קפדי בא' מוכר הסחורה ומשתדל יותר מאחר וא"כ לא היה לו ליהודה למסור הסחורה למכור לאחר וכיון שמסר הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב כיון דבא האונס מחמת הפשיעה כדכתיבנא: אלא שמ"מ אין לחייב ליהודה בשביל כך אם יביא עדים שנאנס ביד הב' ולא מקרי תחלתו בפשיעה דהא כשמסר ש"ש לש"ח אע"ג דהיו דרך הבעלים להפקיד אצלו כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות שכירות דמקרי פושע כיון שמיעט בשמירתו וכתב שם הרב המגיד ז"ל דעת רבינו נראה נכון וכו' ואין לך פשיעה גדולה מזו ומכל מקום כתב הרמב"ם ז"ל דאם הביא עדים שנאנס ביד השומר השני פטור הא' וכתב הרב ג"י בח"מ סי' ש"ה טעמו דלא אמר הרמב"ם ז"ל דהוי פושע אלא למנין שאין לפוטרו מטעם שהיה המפקיד רגיל וכו' אבל היכא שידוע שנאנסה ע"פ עדים או על פי שבועת שומר ראשון פטור הוא. א"כ בנ"ד ג"כ לא הוי פשיעה כ"כ עד שנאמר שאפילו שמביא עדים שנאנס שיהא חייב דלא עדיף הך פשיעה מההיא פסיעה לדעת הרמב"ם ז"ל:

ועוד דשוכר שהשאילה לאחר ומתה כדרכה אמרי' דפטור הראשון בעדים שמתה כדרכה ואמאי נימא תחלתו בפשיעה היא שאם זה שכרה לו שישתמש בה הוא מפני שנראה לו שזה יחוש יותר מאחר על בהמתו ולא יכביד כ"כ בשמושה וישתדל בה להמציא לה כל צרכה יותר מאחר ומי אמר לו למוסרה לאחר וכיון שהשאילה לאחר להשתמש בה פושע הוא ותחלתו בפשיעה היא אלא ודאי דאין לקרותו פושע גמור בשביל כך:

הכלל העולה דיהודה זה יש לו דין שומר שמסר לשומר וכדכתיבנא הנראה לעניות דעתי כתבתי:

הצעיר וקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה