אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קעה

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קעה

שאלה קעד

שאלה ראובן שמעון ולוי אחים היו שותפים. בכל ענייניהם והיה ראובן עומד בוויניציא"ה על עסק השותפות וגם היה עושה פאטוריאש לאחרים בכלל השותפות ויהודה שלח לו סחורה וראובן קבל הסחורה ומכרה ולקח בתמורה בגד אחד וכ"כ דאמאשקוש ובתוך כך היתה עומדת ספינה א' על הנסיעה וכדי לשלוח מהרה הריטראטו הוכרח לעשות באלה א' ושם הדאמאשקוש עם הבגד מסודר באופן נאה בבאלה כדי שלא ירגישו בדאמאשקוש להצילו מן המכס וכך היה שהצילו מהמכס וכן עשה באופן זה באלה אחרת לאיש אחר ושלח אותם יחד קשורות וחתומות לספינה בגונדולה א' ודרך בעל הגונדולה להראות הבוליט"ה מהמכס במקום אחד מיוחד מהשררה ושכח ועבר משם ולהלאה ורדפו אנשי נוגשי אותו המקום ותפשו הבאלאש מהגונדולה ועכבו אותם לילה א' וראובן לא ידע מאומה עד הבקר ומיד הלך והוציא הבאלאש ושלחם והגיע הבאלה ליד יהודה קשורה וחתומה כמו שהיה כתוב בכתב ראובן וכנראה שלא מצא חתיכה אחת מדאמאשקו שהיה כתוב בכתב ראובן ומיד כתב לראובן תלונות ותרעומות עד שהוכרח ראובן להשיב לו כדי לפייסו וכדי שלא יעכב ידו מלשלוח לו פאטוריאש שבע"ה הוא יבא לביתו ויעשה עמו כל האפשר על חתיכה זו ובתוך זה הזמן נפטר ראובן בויניציא"ה והניח יתומים קטנים ובא יהודה לתבוע מהאחים השותפים הנז' שיפרעו לו החתיכה וטוען כנגד הנפטר שפשע במה ששם כ"כ דאמאשקו עם בגד א' בבאלה א' שאין כן דרך הסוחרים ושהיה זה סבה שהרגישו שהיו שם דאמאשקוש ומצאו מקום לגנוב החתיכה בדרך או נוגשי המקום גנבוה שם עוד טוען פשיעה אחרת שאחר שהוציא הבאלה הנז' מיד נוגשי המקום היה לו לפתות הבאלה ולראות אם לקחו דבר. עוד טוען שהנפטר כתב לו שהוא יבא לביתו ויעשה כל האפשרות בדבר הזה והוא לא בא אלו הם טענות יהודה. והאחים טענו בעדם ובעד היתומים שמה ששם כ"כ דאמאשקוש בתוך באלה א' היה לתועלתו שהספינה על הנסיעה ולא רנה לעכב הריטראטו וכמו כן עשה לאחרים ועוד שהיה אפשר להנצל אותם מהמכס כמו שכן היה ועוד אפשר שמסתמא אין אדם עושה פשיעה ואולי ראה כתב שלו שישלח לו בכל אופן והוכרח ע"פ כתבו לעשות כן ועל מה שאמר שפשע במה שלא ראה אם חסר דבר אחר שהוציאה מיד נוגשי המקום שעכבוה טוענין שאפשר שכן היה שראה ומצא הכל בשלמות דמסתמא לא פשע ועוד דאפילו שנודה שלא ראה ובדק אין זה פשיעה שכיון שהיו נוגשי המקום עומדים ע"פ דינם וחזקם ודאי שיראים לעשות כל עול. ועוד שאחר שראה הבאלה קשורה וסתומה כמו שהיה לא היה שם חשש ואולי בדרך נעשה הגנבה וגם שיש לזה אמתלאות כפי הנשמע שבקורפו עשה הקונסול הגנבה ועוד טוענים שמי יאמר שלא מצא הכל בשלמות כיון שהודה שהיתה הבאלה קשורה וחתומה ועליו להביא ראיה להוציא מן היתומים ואפילו שנודה שהוא לא ידע ממנה דבר אולי אנשי ביתו איזה מהם או נער שלו לקח אותם אחר שבאה הבאלה לביתו ומה שטען שהנפטר כתב לו כתב הנז' אין בזה שום חיוב שכדי שלא יפסיד הפאטוריא' וכדי לפייסו כתב כן ואם היה בא לביתו היה עומד עמו בדין ובטענות והיה מציל עצמו ממנו. ועוד טוענין שאפילו שנודה שכן היה שהרגיש הנפטר שעשה פשיעה אולי ע"י כתביו מתרעומות שלח לו משם כל מה שהפסיד ועליו הראיה עתה יורנו מורנו אם טענות האחים הם טענות תשובה כל דברי יהודה שטוען על שמעון ולוי ויורשי ראובן כפי דין תורתנו הקדושה ודאי דאין בהם ממש דאין מוציאין מן היתומים אלא בראיה ברורה ואפילו הוציא כתב ידו על היתומים אינו גובה מהם וכמו שכתב הטור בח"מ סי' ע"ט וטעמא משום דמצי אבוהון למיטען פרעתי אליבא דרובא דרבוותא וכיון שכן טענינן ליתמי מאי דמצי למיטען אבוהון וגדולה מזאת כתוב בתשובות מיימוניות סי' ל"ח דספר משפטים שאפילו כתוב בכתב ידו שלא יהא נאמן לומר פרעתי לגבי יורשים לא מהני נאמנות וטענינן להו דילמא פרע להו אבוהון והרב בעל התרומות בשער י"ג נראה שדעתו כן שכתב גם יש לברר אם כתב בכתב ידו שהאמינו עליו ועל יורשיו מת דינו מי אמרי' כיון דאין בו עדים נא אמרי' שטרך בידי מאי בעי או דילמא כיון דאית ביה נאמנות אמרי' ליה אם איתא שטרך בידי מאי בעי ומסתברא דודאי מהני ולא מהימן לוה בשבועה ואפילו מיתמי גבי נמי בלא שבועה ע"כ. ואיכא למידק אמאי נקט נאמנות עליו ועל יורשיו לישמועינן רבותא היכא דלא הוי נאמנות אלא עליו לבד אלא ודאי משום דבעל התרומות בעיא דקא בעי הוא לגבות מיתמי דבתחלת דבריו התחיל ואמר והיכא דאפיק מלוה כתב יד לוה על יתמי הלוה בהא ודאי מסתברא שאינו גובה בו מיורשיו ואף ע"ג דקא מודה דחתימת ידיה דאבוה הוא וכו' ובתר הכי כתב גם יש לברר אם כתב בכתב ידו וכו' כמו שכתבתי לשונו לעיל משמע דכוונתו כששואל דיש לברר הוא לענין לגבות אפילו מיתמי ולכך נקט נאמנות על יורשיו דאי לא ודאי לא גבי מיורשיו וכדברי תשובות מיימוניות:

אבל מ"מ לשון הטור ז"ל בסי' ס"ט קשה שכתב וז"ל ואם כתב בו נאמנות שהאמינו עליו ועל יורשיו ונתקיים בב"ד או שיש עדים שהוא כתב ידו שוב אינו נאמן לומר פרעתי שאלו פרעו לא היה מניחו בידו כיון שיש בו נאמנות ע"כ. וכיון דאיהו לא עסיק אלא לענין, הוא עצמו אם נאמן לומר פרעתי או לא ולא איירי בדין היורשים כלל למה הזכיר נאמנות עליו ועל יורשיו בנאמנות עליו לחוד סגי שלא יהא נאמן לומר פרעתי. ואולי הטור נמשך אחר לשון כה"ת והזכיר נאמנות על היורשים לומר דאפילו לגבי יורשים מהני האי כתב ידו מפני שאביהם לא היה יכול לומר פרעתי ולכך גובה אפילו מהם אף עפ"י שלא נתבררו דברי הטור יפה והם סתומים ומ"מ ק"ק דהטור בסי' ק"ח כתב ואפילו יש לו כתב יד אביהם אין גובין מהם שאלו היה חי אביהם היה נאמן לומר פרעתי ואנן טענינן להם ע"כ. ולפי זה הטעם שנתן שם הטור אפילו שלא יהיה הנאמנות אלא עליו לבד יכול לגבות מהיורשים דהא לא היה אביהם יכול לטעון פרעתי דאלו פרע לא היה הניחו בידו כיון שיש בו נאמנות וכדכתב הטור בסי' ס"ט וליכא כאן טעמא דפטר להו הטור ליורשים אלא שיש לומר שהטור נתן טעם מספיק לדין ההוא לבד אבל כשיש בו נאמנות עליו לבד איכא טעמא אחרינא לפטור ליורשים דאין נאמנות מועיל לגבי יורשים וכמו שהאריך שם מהר"ם ז"ל בתשובות מיימוניות ע"ש:

מ"מ למדנו דאפילו הוציא על היתומים כתב ידו ואפילו שיש נאמנות עליו אינו גובה מהם כ"ש בנ"ד דאין כאן כתב ידו מהודאה של חיוב דלא כתב אלא שכשילך לביתו יעשה כל האפשר ואין לשון זה מורה על חיוב כלל ומה גם לגבות מיתומים קטנים ואפילו משמעון ולוי השותפים ודאי דאינו יכול לגבות דאפי' תימא דהם ערבים בשבילו כי היכי דבכ"י לא גבי מהיורשים דילמא פרע ה"ה דלא גבי ג"כ מהערב מהך טעמא גופי' דילמא פרע ליה הלוה דאלו היה יכול לגבות מהערב היה יכול לגבות מנכסיו אחר מותו דנכסוהי דאיניש אינין ערבים ביה וכן מבואר בדברי הרמב"ם בפרק כ"ו מהלכות מלוה מי שהיה ערב לחברו במלוה ע"פ ובא המלוה לתבוע את הערב והרי הערב וכו' אומר לו הערב הבא ראיה שלא פרעך וכו' וכתב ה"ה דאפי' מן הקבלן אין נפרעין דכיון דאין כאן שפר יש לחוש לפרעון כיון שהלוה היה נאמן בשבועתו בלא שובר וכו' ע"כ. א"כ למדנו דבכתב ידו שנאמן בשבועתו לומר שפרע אין גובין אפי' מן הקבלן ודברים פשוטים הם וכל זה אפילו היה כאן כתב ידו כ"ש דאין כאן חיוב כדכתיבנא והפשיעה אינה מבוררת כ"כ ואפילו שיהא פשיעה אולי כתב לו שום כתב ונתן לו רשות יהודה כמבואר בשאלה וכן שאר הטענות הבאות בשאלה בודאי דראויות לפטור את לוי ושמעון ויתמי ראובן מדין תורה בלי שום פקפוק כלל:

אבל מ"מ יש מקום עיון דהריב"ש בסי' קכ"ח גבי ראובן שהלך למ"ה והניח לחצרון שישתדל בסחורה בעבורו לשלוח לו סחורות ולקבל הסחורות שראובן שולח לו ומוכרם ומת ראובן והראה חצרון בכתביו של ראובן ששלח לו סחורות הרבה יותר ממה ששלח ראובן לו דודאי כפי דין תורה אין אלו הכתבים מועילים כלום דאפילו שיהא זה בכתב ידו של של חיוב גמור שחייב ראובן לחצרון היה יכול לטעון בחייו לחצרון פרעתי ושלחתי לך סחורות יותר וכתבת לי שקבלת אותם ולא היה יכול חצרון להוציא ממנו ומ"מ כתב שם הרב ז"ל דבעניינים כאלו הולכים אחר מנהג הסוחרי' ויבררו ב' אנשים סוחרים שידקדקו בחשבונות ואם יוכיח חצרון מה שיש לראובן להחזיר לו שהותירו הסחורות ששלח לראובן על הסחורות ששלח ראובן אליו וזה בכתבי ראובן או בספרי המעשה וכו' לפי שאין מוציאין מן היתומים אלא בראיה ברורה או כפי הראיות שדרך הסוחרים להיות מספיקות להם ואחרי שיתברר שיש לחצרון לקבל סך מה מנכסי ראובן הנה הוא בסך ההוא כבעל חוב של ראובן וכו' והאריך שם לומר שגובה מן היתומים אפילו מבגדי שבת הרי כתב דאזלינן בתר אלו הדברים בתר דין סוחרים ולא בתר דין תורה. ונראה לי טעמו משום דבשלמא במה שנושא ונותן האדם עם חברו בתוך העיר יכול לעשות כל ענייניו על פי התורה בשטר ועדים וראיה ברורה אבל מי שנושא ונותן עם חברו מעיר לעיר והוא שולח לו סחורות וחברו שולח לו אין יכול להתנהג על פי ד"ת בשטר ועדים כיון שאין חברו עמו בעיר ובודאי באלו הדברים צריך ללכת אחר מנהג הסוחרים ועל דעת כן נשאו ונתנו בתחלה בעסק זה שאי אפשר להיות באופן אחר אלא דליהוו הכתבים כשטרות ביניהם ולכך כתב הרב דבעניינים אלו עכ"פ אזלי' בתר מנהג סוחרים:

ואם כן לפי זה בנ"ד היינו יכולים לומר דכיון דעסק זה הוי ממדינה למדינה אחרת ראוי להיותו נדון ע"פ דין הסוחרים ואם יראה להם כפי הטענות ראיות מספיקות לחייב את שמעון ולוי והיתומים מפני הכתבים שיהיו מחויבים ודמי לההוא נדון דהריב"ש:

ומ"מ אני אומר דהא מילתא דהריב"ש מילתא חדתא היא לחלק בכך כדכתיבנא וא"כ הבו דלא לוסיף עליו ודוקא לענין ברור החשבונות מה שחייב זה לזה כתב הריב"ש כן שיבררו הדברים על פי הסוחרים שיראו הכתבים אבל לענין אם פשע או לא דאלו היה ראובן חי היה יכול לטעון טענות הרבה דאולי כתב לו יהודה שיעשה כאשר יראה בעיניו או טענות אחרות הבאות בשאלה אין לחייב ליורשים ולשותפים בשביל כך אלא יעמוד הדבר על דין תורתנו הקדושה ויהיו פטורים היורשים והשותפים מהטעמים שכתבנו ובעילה כל דהו מוקמינן ממונא בחזקתיה הנראה לעניות דעתי כתבתי:

הקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה