שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קע
הן כל ראתה עיני מה שהאריך טובינא דחכימי מרגליתא דלית בה טימי החכם החשוב ונעלה יצ"ו דלה מים מבורות עמוקי' ודבריו מתוקים מדבש ונופת צופים בתחלת דבריו הקשה מדברי הרשב"א מדידיה אדידיה דבסימן אלף קמ"ט משמע דשטר שלא נעשה מדעת המתחייב הוי כמלוה על פה מיהא ואינו יכול לכפור ובסימן אלף ר"ט כתב דהוי כפנקס בעלמא ומשמע דאפילו כמלוה על פה לא הוי ותירץ דבסימן אלף קמ"ט איירי בשהיה מודה שלא פרע וכמו שהזכיר שם הרשב"א באותה תשובה ובעיני אין זה מספיק דאי איתא הכי למה כתב שם הרשב"א ועוד שהבעל יכול לטעון שמא פרעתי וכו' ואפילו האשה מודה אינה נאמנת בהודאתה מפני שחבה לאחרים לימא דיכול הבעל לומר להד"מ דשטרא חספא בעלמא הוא ואעפ"י שהיא מודה בהלואה אינה נאמנת מפני שהיא חבה לאחרים אלא ודאי דבההוא נדון דהרשב"א לא היתה יכולה לכפור והטעם שהב"ד היו קיימים והיו יכולים לשאול את פיהם וכן מבואר בסוף דבריו שכתב הילכך בכאן יש לחוש ונשאל אותם אם יודעים אם לאו וכו' משמע דהיו יכולים לשאול אותם ומפני כך לא פסל הרשב"א אלא מטעם שטר דהעדות יכולים להעיד על פה. ומ"ש באלף ר"ט הוא דאינו עדות מפי הכתב עד שיבאו ויעידו בפיהם כמ"ש שם. ועוד הקשה דהיכי קאמר הרשב"א בהא יד בעל השטר על התחתונה כיון דבטל השטר לגמרי ותירץ תי' נכון דאין לומר כן בדברים דידעינן דהעדים טעו בכך ומבואר בדברי הרשב"א שכתב דאנן סהדי דרוב הדיינין שיושבין עכשיו בדין אינן בקיאין בכך. עוד כתב דהרב הגדול מורי ורבי זלה"ה בפסקיו חלק שני סי' שי"ד שכתב דאעפ"י שכתוב בשטר וקנינא וכו' אינו מועיל סמך על הגהת אשר"י שהיא חולקת על הרשב"א בכך והרשב"א סובר דהיכא דאיכא קנין מועיל אעפ"י שהוא קנין דברים וכדכתב הרב ב"י בשמו בסימן קצ"ה:
איברא דבפסק אחר נתקשו אצלי דברי הרשב"א אהדדי מתשובה א' שכתב הרב ב"י בשמו בסוף סימן ר"ו על מי שקנו ממנו שימכור לחברו וכו' וכתב שם דאינו מועיל הקנין ושם תירצתי והארכתי אבל כאן אין אני צריך לכל זה דמ"ש הרשב"א כאן דאינו מועיל משום דלא כתיב וקנינא הוא משום דבשטר ההוא כתוב ונטלה בקנין חזוק לתנאי' הנז' ועל זה כתב הרשב"א דאם היה כתוב וקנינא חזוק לתנאים הנז' היה מועיל אבל בנדון הרב מורי זלה"ה כתוב וקנינא אכל מאי דכתיב ומפורש לעיל ובהא אפי' הרשב"א אפשר דיודה דאין זה אלא קנין על דבר שאין בו ממש כמ"ש בהגהה אשרי"ת:
עוד כתב דרבינו ירוחם כתב בשם גדולי המורים דאם מחה הלוה בעדים או המוכר בעדים מלכתוב השטר וכתבוהו דמהני להיות כמלוה על פה פליגי על הרשב"א דסבר דהוי כפנקס בעלמא. ולי נראה דיש לחלק בין הנושאים דהתם כיון דכבר הוי כצוה לכתוב שסתם קנין לכתיבה עומד אעפ"י שאחרי כן חזר לא מהני אלא שלא להיות לו דין שפר גמור אבל כמלוה על פה שלא יוכל לכפור מיהא הויא אבל בההיא דהרשב"א דסימן אלף ור"ט דהשטר לא נעשה מדעת המתחייב ומעולם הוא לא צוה אפשר דיודו גדולי המורים להרשב"א דהוי כפנקס בעלמא משום דלא נעשה מדעת המתחייב:
איברא דהרי"ף בפ' ד' אחין לית ליה הך דינא דהרשב"א דתירץ ההיא דד' אחין בגוונא אחרינא אבל הר"ז הלוי ז"ל בפרק ארבעה אחין תירץ כדברי הרשב"א ומההיא דארבעה אחין נפקא ליה להרשב"א ההוא דינא כפי הנראה: עוד תפס על הרב בית יוסף בסימן ט"ל שכתב שדעת הרא"ש ז"ל בתשובה סימן ל"ד כלל ג' דאם מחה בעדים מלכתוב דאין לו דין שטר כלל דאינו כן משום דנדון דהרא"ש הוי כמו על מנת שתכתבו את השטר. ולי נראה דאעפ"י דמהנדון ההוא אין ראיה מכל מקום מלשונו שכתב שם דכיון שנתבטל השליחות ושלא כדין נכתב הוי חספא בעלמא משם נלמוד דכיון שבטל שליחות העדים שעשאה שלוחים לכתוב והם כתבו שלא כדין הוי חספא בעלמא:
ולענין דינא אני מסכים עמו בפטור ה"ר שלמה הנז' משום דיצא ערב בדבר שאין לו קצבה ודעת הרמב"ם ורבותיו דאינו מועיל אע"פ שבסוף חלק א' מפסקי מהר"י ן' לב פירש פירוש אחר דרבותיו של הרמב"ם פליגי עליה בערב מכל מקום לרב המגיד אנו שומעים שכתב דמודו ליה אפילו בערב וכיון שכן יוכל ה"ר שלמה לומר קים לי כוותייהו וכל שאר הדברים שפלפל הם חיים טובים וקיימים:
הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: