שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קס
שאלה ראובן שמעון לוי ויהודה אחים בני איש אחד יתומים היו ואין אב שהיו מחזיקים בשתי חצרות ובכל הבתים הנלוים אליהם ובכל החניות אשר סביבותיהם ביריד אלאסונה וראובן ושמעון לבדם השכירו החצרות והבתים והחניות הנז' כלם ליששכר אשר היה אהובם לשנה אחת זה להם קרוב לשש שנים והרשוהו הרשאה גמורה להוציא ולגרש מתוך החצרות והבתים והחנויות לכל מי שיחפוץ בהם ויכנס לתוכם או לתוך איזה מהם בשטר כתוב מהשכירות הנזכר ומרוב אהבה וחבה יתרה שהיה ביניהם וגם שלא היה להם צורך מהחצרות והבתים והחנויות הנז' הניחוהו שם ליששכר השוכר מבלי שאלת שכירות עד עצם היום הזה שהוצרכו האחים המשכירים הנזכרים לחצרותיהם ולבתיהם ולחנויותיהם הנז' ושואלים ממנו החצרות והבתים והחנויות הנז' שהשכירו והשכירות לפי ערך השנה האחת שהשכירום לו ואיננו רוצה להחזיר חזקות החצרות והבתים והחנויות לבעליהם ולא לשלם השכירות לפי רוב השנים שעמד בתוכם אחר שהשכירום לו לשנה אחת ילמדנו רבינו נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:
תשובה אם יששכר היה טוען שקנה החצרות והבתים ההם מראובן ושמעון ואעפ"י שאין בידו שטר הרי חזקתו שהחזיק בהם חמשה שנים ראיה וחזקת שלש בלא שטר מהניא יש מקום לדון ולזכותו. איברא דהריב"ש ז"ל כתב בסימן שכ"ו מסורת בידנו מגדולי האחרונים ז"ל ועליהם אנו סומכין שלעולם אין חזקה מועלת אלא א"כ ירד מתחלה בתורת מקח וכו' והאריך שם להוכיח דכיון שהודה שנכנס שעה א' שלא בתורת מקח אין לו חזקה עוד וא"כ לפי זה היה נראה בנ"ד כיון שיששכר זה מתחלה ירד בתורת שכירות לאלו החנויות בשנה הראשונה שוב לא תעלה לו חזקה מ"מ י"ל דהיינו דוקא היכא שהדירה בבתים היא נמשכת אז נאמר כיון דמתחלה ירד ברשות מה שדר אחר כך היה מכח הראשון שנכנס בה שהיה ברשות ונמשך כל הזמן ההוא אבל היכא שפסק הכח הראשון כגון שיצא משם ואחר ימים חזר ונכנס שם אז ודאי לא אמרינן כיון דמתחלה בדירה הראשונה נכנס ברשות גם השנית היתה ברשות דודאי פסק הכח הראשון כיון שיצא ודירה ראשונה אזדא לה והוא פשוט ומבואר א"כ בנ"ד כיון שבשנה הראשונה כשנכנס ברשות יצא משם א"כ מה שבשנים אחרות דר שם לא נאמר שמכח הראשון היה דר שם כיון שכבר יצא משם ודירה ראשונה כבר פסקה לה אם כן ודאי דהדין היה עם יששכר אם היה טוען כך:
איברא דעדיין יש לחלק דבנ"ד לא פסקה דירה ראשונה ולא מקרי שיצא משם דכיון דאלו החנויות של ירידים אין דירתם אלא משנה לשנה בזמן היריד ובשאר ימות השנה אין בהם דירה א"כ כל זמן הראוי לדירה היה שם בשנה הראשונה וכן בשניה ושאר השנים ולא אמרי' שפסקה דירה ראשונה כיון שלא יצא בזמן שהיה ראוי לדור בהם דמה שיצא הוא מפני שלא היה ראוי לדירה מ"מ עכ"ז אני אומר דסוף סוף יציאה משם מקרי אע"ג דלא דמי ממש ליציאה דבית בעת הראוי לדירה וכיון דאיכא כמה רבוותא דסברי דאפילו נכנס ברשות יש לו חזקה וכדכתב הטור בח"מ סימן ק"ן שכתב שם בשם הרמ"ה והר"י ברצלוני שאם אכלה ג' שנים אחר המשכונה יש לו חזקה א"כ אפושי במחלוקת לא מפשינן ודי לנו שנאמר דאינך רבוותא פליגי עלייהו היכא דלא יצא כלל משם אבל היכא דאיכא שום יציאה משם כגון בנ"ד דסוף סוף כבר יצא משם כל אפין שוין דמהניא חזקה דיש לנו למעט במחלוקת בכל מה שנוכל ונאמר דלכלהו בהא מהניא חזקה. וכי תימא הא בנ"ד איכא חנויות ורבים מהפוסקים סוברים דלחנויות כיון דליממא עבידן ולליליא לא עבידן בעינן חזקה ששה שנים וכדכתב הטור ז"ל בח"מ סימן ק"מ בשם אביו הרא"ש ז"ל והראב"ד והרשב"א והתוספות ז"ל הסכימו לדעתו הגם כי הרמב"ם וסייעתו חלוקים עליו וכיון שכן בנדון דידן דליכא חזקה דששה שנים דהא כפי הנראה מדברי השאלה לא היה אלא ח' שנים השנה הראשונה השכירוה ואח"כ לא נשארו אלא ה' שנים ודאי דלא מהני חזקה לזה נאמר דודאי לחנויות של ירידים מהני חזקת ג' וכן המנהג ובודאי דהמנהג הוא בהא דלא כהרא"ש דהא ביריד אינם מתעכבים שם אלא ח' ימים ולדעת הרא"ש היה צריך כמה שנים להחזיק בהם כדי שיהיה ג' שנים שלמים ומעולם לא ראינו ולא שמענו מי שיאמר כן וזה לי ימים כתבתי בשאלה שלוחה אלי מקושטאנדינה על ענין שכתב השואל דבחנויות הירידים היה מועיל חזקת ג' שנים וזה לשוני שם והחנויות של ירידי' שמועיל להם חזקת ג' אף עפ"י שאינם שם אלא ח' ימים אתי שפיר לפי דעת הרמב"ם וה"ר יונה וסייעתם דאית להו דחזקת החנויות הוי חזקת ג' שנים דכיון שמשתמש כדרך שמשתמשים בהם סגי אבל לדעת הרא"ש דאית ליה דהחנויות צריך שיחזיק בהם חזקת ו' שנים דליממא עבידא ולא לליליא אם כן באותן חנויות של ירידים איני מוצא להם מקום שתועיל להם חזקת ג' אע"ג דלא עבידן אלא להנהו ח' ימים בשנה. דלא עדיפי מחנויות שמשתמשין בהם כל היום ולא עבידי לליליא ואין מועיל בהם חזקת ג' ובודאי אם תועיל חזקת שלש בחנויות של ירידים הוא דלא כדעת הרא"ש וסייעתו או שמא מכח הסכמות החזקות שהסכימו על כך כמו שהסכימו שכששכר בית או חנות מגוי הרי הוא חזקתו ואין אחר יכול להכנס בו ע"כ מה שכתבתי שם. והרב הגדול מורי ורבי זלה"ה שאלתיו בעת ההיא על ככה ואמר לי כי כן המנהג מכח הסכמות שתועיל להם חזקת ג' וכיון שכן ודאי שתועיל חזקתו של יששכר בנ"ד כיון שהחזיק ג' שנים אם יטעון לקחתים מראובן ושמעון והיינו לחלקם לבד דנראה מן השאלה דהם היו גדולים כיון שהשכירו ועשו הרשאה בשטר דאם היו קטנים לא היו יכולים להשכיר כדכתב הטור בח"מ סימן רל"ה ולא לעשות שטר הרשאה דאין שליחות לקטן וכדכתב הטור בח"מ סימן קפ"ח ובודאי דאין העדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה בגדול ואם כן כיון שירד יששכר אחר שהם היו גדולים יכול לטעון שלקחם מהם ואע"ג דירשו חנויות וחצרות אלו מאביהם כשהיו קטנים מ"מ כיון שבעת שירד יששכר לתוכם היו גדולים מהני חזקתו לגבייהו דאף ע"ג דקיי"ל דאין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו אמר שהגדיל היינו היכא שירד לקרקע כשהוא קטן אבל כשירד לקרקע כשהיה גדול וטען שקנאו ממנו כל אפין שוין דמהני חזקתו א"כ בנ"ד ודאי שתועיל חזקתו לגבי ראובן ושמעון אם יטעון יששכר שקנה מהם אבל לגבי לוי ויהודה אחיהם אם היו קטנים בעת ההיא ודאי שלא תועיל חזקת יששכר כיון שירד לתוכם כשהם קטנים ואין לומר כיון דאינה מועלת חזקת לגבי השני אחים הקטנים לא תועיל לגבי הגדולים דהרי כתב הטור בסימן קמ"ט בשם אביו הרא"ש ז"ל על ראובן ושמעון שיש להם בית בשותפות ולוי החזיק בו וכו' דאף על גב דאינו מועיל חזקתו לגבי שמעון שלא היה בעיר מועיל לגבי ראובן וכ"כ הרשב"א הוזכרה בב"י סוף סימן קמ"ט גבי שמעון ולאה שהיו שותפים בבית א' והחזיקה בה לאה דאע"ג דלא מהניא חזקתה לגבי בתה תועיל לגבי שמעון: אם כן זכינו לדון דאם היה טוען יששכר שקנה הבתים מראובן ושמעון היה מקום לומר דטענתיה טענה והיה נאמן בשבועתו אעפ"י שיש מקום לבעל דין לחלוק מההיא דירד ברשות שכתב הריב"ש וכדכתיבנא מ"מ אפשר היה לזכותו מהטעם שכתבתי דכבר יצא משם וכמו שהארכתי ודעתי נוטה אליו. אבל כפי הנראה מדברי השאלה יששכר לא בא בשום טענה כלל וא"כ פשיטא ופשיטא דאין בדבריו ממש דהא קיי"ל כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ומאי מהני ליה חזקת ג' כיון דלא טעין לקחתיה ממך או נתת לי במתנה ואי משום שאבדו ראובן ושמעון חזקתם כיון שיצאו משם והם זכו מן ההפקר הא ודאי לא מילתא היא דהסכמת החזקות היא שתהיה רקנית מיהודים ג' שנים ואח"כ יבא היהודי להחזיק ולזכות מן ההפקר ואפילו אם יכנס יהודי תוך הג' שנים הימים הראשונים יפלו וחוזרין ומונין הג' שנים מיום שיצא היהודי האחרון באופן שצריך שתהיה ג' שנים רצופים רקנית מיהודים וכמו שכתב כל זה הרב מהר"י ן' לב ז"ל בחלק ב' סימן ע"א וא"כ בנ"ד לא היה רקנית שלש שנים קודם שנכנס בה יששכר אלא תיכף בשנה הב' אחר השנה שהשכירוה לו נכנס שם וא"כ איך זכה מן ההפקר נמצא ודאי שאין בדבריו ממש. ולענין השכירות ודאי שצריך לשלם כדרך השנה הראשונה וכמו שהאריך הריב"ש בסימן תע"ה וז"ל וכל שכן בנדון זה שכבר הסכימו שניהם שנה ראשונה שבשניה היה דעתם על דעת התנאי הא' מן הסתם וכמו שכתב רב האי גאון ז"ל בתשובה שהמשכיר בית לחברו לשנה לסך ידוע ועמד שם יותר שאינו חייב לפרוע ממה שעמד אלא כמו סך השנה הא' כיון ששתקו וכו' ע"כ דמשמע משם דכל זמן ששתקו ולא עשו תנאי חדש אע"ג דלא היה הזמן אלא לשנה א' ודאי דעל דעת התנאי הא' הוא ואין לומר כיון שלא תבעו השכירות עד עתה מחלו דהרי הרב בעל תרומת הדשן בסימן שי"ז פסק על החתן שאכל בבית חמיו יותר מהשנים שקצב לו שחייב לשלם לו אעפ"י שלא תבע לו כל אותם הימים והאריך שם ובסוף דבריו כתב שאין לפטור לחתן אלא אם כן ראובן הוא איש אמיד וכו' ותנאים אחרים שהזכיר שם מה שאין כן בנ"ד יע"ש. גם מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק ראשון דף קמ"א כתב שהבן שהיה מתעסק בסחורותיו של אביו ומעולם לא תבע ממנו שום שכר פאטוריא' שאחרי כן יכול לפרוע והאריך שם והדברים קל וחומר כהנהו עובדי דהוי חתן לגבי חמיו דמסתמא מחמת קורבה אפשר דמחיל ליה וכן הבן לגבי אביו דאפשר דמחיל ליה בן לגבי אביו מ"מ פסקו שם דלא מחלו אעפ"י שלא תבעו כ"ש בנ"ד דהוי יששכר נכרי לגבי ראובן ושמעון דלא אמרי' דמחלו מפני שלא תבעו ולכן אני אומר דישלם להם השכירות כל אותן השנים:
הכלל העולה דהבתים והחנויות הם של ראובן ושמעון וחייב יששכר לשלם להם שכירות כל הה' שנים כדרך שפרע להם בשנה הראשונה:
הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: