אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קנט

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קנט

שאלה קנח

שאלה ראובן ושמעון היו שותפים פה סידרוקאפס"י בחנות א' הנקרא גארקי וזה ענינו שבאותו הגארקי יבאו הסוחרים לצרוף כספיהם ואשר ישאר דבוק בשולי התנור ובעליל הארץ אותם המותרות יקחו ראובן ושמעון ומזמן לזמן כד אתי בעל הגארקי להתפרע מהם השכירות מאותם המותרות משלמים והשאר חלק כחלק יאכלו השותפי' ויהי היום כי באו ימי השילום מהגארקי אמר ראובן לשמעון חבירו הנראה בעיניך שנרויח יותר מדמי השכירות או לא באופן שנתפשרו ביניהם שראובן נתן לשמעון סך אחד בעד הריוח וקנה מיד תיכף הלך שמעון אצל בקיאי העושים במלאכה לשאל להם מה מעשיהם באלו המותרות וכמה הוא שוים ואמרו לו שהיו שוים המותרות הללו יותר ויותר הרבה מדמי השכירות ובא שמעון לראובן ואמר לו כי המכירה ההוא היא בטעות והאונאה היא רוב הנראה לעינים וראובן השיב לו כי אין לו לשמעון עליו דין בעבור שמה שהוא קנה היה כספא מעורב בחסף טינא לא היה שם בעין כסף וכבר היה אפשר שלא ישוה כלל ועתה אפילו שהם שוים יותר ויותר מדמי השכירות אינו רוצה להחזיר מקנת כספו ושמעון אומר לו כי אם לא היו שוין כלל המותרות ההם מי הבטיחו עתה שלמפרע לא היה תובעו ראובן חברו באמור לו תן לי הנפש כי הטעיתני וראובן ושמעון נאחזים בטענותיה זה עם זה ואין אומר השב לכן יורנו מורנו המורה לצדקה מה יהיה משפט המכירה הזאת האם יש טעם בטענות ראובן או לא ויאר לנו בחכמתו כי מי כמוהו מורה ויהי בישורון מלך ויהיה לגוי גדול יבא דברו כגשם לנו כי לדברו יחלנו:

תשובה בפרק הזהב אמר רבא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ויש לו אונאה קנה אע"ג דלא משך דכיון דלא קפיד קנה דכי חליפין דמו ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו קאמ' רבי אבא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ואין עליו אונאה ע"כ. ופסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כרבא דיש לו אונאה וז"ל הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות מכירה הלוקח בדמים אכסרא כגון שחפן במעות ואמר לו מכור לי פרחך באלו אעפ"י שקונה בחליפין קנה ומחזיר אונאה כמו שבארנו וה"ה ללוקח פירות אכסרא בסלע או בשתים שקנה ומחזיר אונאה ע"כ. ובפרק כ"א מהלכות מכירה המקנה לחברו דבר שאינו מסויים וכו' כיצד ערימה זו של חטין אני מוכר לך בכך וכך וכו' אעפ"י שאין מדת הערימה ידועה ולא משקל התאנים וכו' הרי ממכרו ממכר אעפ"י שנמצא חסר או יתר על האומד שהיה בדעתם ויש להם אונאה לפי השער שבשוק ע"כ. והוא נלמד מדין מכור לי באלו שכתב בפרק י"ג שיש לו אונאה כמו שכתב שם הרב כסף משנה אלא שיש להקשות מה שהקשה הרב כסף משנה שם וכתבו בח"מ סימן רכ"ז דתניא בפרק איזהו נשך ההולך לחלוב עזיו וכו' ואמר ליה מה שעזי חולבות מכור לך מותר ופרש"י שם מותר שהרי קבל עליו שכר והפסד הילכך אפילו ימצא יותר משום דמים אין כאן אגר נטר ליה דאי הוה בציר מדמיה נמי הוה שקיל ע"כ. משמע דכיון שהוא דבר שהוא קרוב לשכר ולהפסד אין בו אונאה א"כ קשה גבי מכור לי באלו וגבי ערימה זו של חטין שכתב הרמב"ם ז"ל שיש בו אונאה אמאי הא קרוב לשכר ולהפסד הוא דאפשר דהמעות הם דבר מועט ואינם ערך הדבר שנותן לו ויש בו אונאה יותר משתות או בהפך דעדיף טפי יותר משתות וא"כ קרוב לשכר ולהפסד הוא וקושי' זו איכא בדברי הגמ' דלרבא דאמר דמחזיר אונאה גבי מכור לי באלו תקשי מההיא בריית' דאיזהו נשך ושם באיזהו נשך איהו גופיה מודה לה דשם אמרו איכא דאמרי אמר רבא כיון דממילא רבו שפיר דמי והתניא כך וכך אסור וכו' ותריץ לה אליבא דרבא משמע דרבא מודה בה וא"כ קושיא זו איתא בדברי הגמרא והגם כי הרב בעל ב"י הקשה אות' בדברי הרמב"ם מ"מ לא עליו תלונותיו אלא על דברי התלמוד ומה שתירץ לקושיא דשאני חלב וגיזה דאין להם שער ידוע ולכך אין לו אונאה תירוץ דחוק הוא וכבר הרגיש הוא עצמו בדבר וכתב בספר כסף משנה דצריך עיון ולי נראה לתרץ דשאני התם דהגיזה והחלב ליתנהו בעולם דמתיר לגדל הגיזה והחלב וכמו שאמרו בגמרא שם דטעמא דאסור בסיפא היכא דאמר כך וכך משום דליתנהו בעולם ולאו ממילא קא רבו ודמי לקרי דממילא קא רבו כדאיתא התם וכיון שכן אין כאן אונאה דמי יודע אם יגדל מעט או רב והוא קרוב לשכר ולהפסד אם כן בערימה של חטין וגבי מכור לי באלו שהדבר הוא כבר בעולם שזה טעה שהיה סבור שהיה רב ונמצא מעט או בהפך נמצא זה טעות בענין שכבר הוא בעולם והרי זו אונאה וחילוק זה נכון בעיני:

ואחר אשר כתבתי זה אבא לנ"ד ונאמר דאם נאמר דנ"ד דמי למכור לי באלו דהרי אלו המותרות אין יודעים אם יש בו כסף רב או מעט והוי כלוקח פירות בלא מנין ואמר לו מכור לי בסלע או בשתים דיש בו אונאה כדכתיבנא לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אך אם נאמר דדמי לההיא דמה שעזי חולבות דאין בו אונאה מפני שהוא קרוב לשכר ולהפסד ברד ג"כ הרי הוא קרוב לשכר ולהפסד שהרי אפשר שבאותם המותרות לא ימצא בהם כסף כמו שטוען ראובן וא"כ אין לו אונאה:

אך אמנה כד מעיינינן שפיר אשכחינן דדמי למכור לי באלו דלפי תירוץ הרב כ"מ דהגיז' והחלב אין בו שער ידוע ודאי דכאן הכסף הנמצא בו יש בו שער ידוע ולפי מה שתרצתי אני דכיון שהדבר בעולם א"כ נמצא הטעות במה שכבר היה והוי אונאה בנ"ד נמי הרי הכסף אשר במותרות המעט אם רב כבר הוא בעולם וא"כ ודאי דיש בו אונאה לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. איברא דהרא"ש כתב דספקא הוא כמאן הילכתא אי כמ"ד יש לו אונאה או כמאן דאמר אין לו אונאה ומספקא לא מפקינן ממונא ע"כ. מ"ע יחידאה היא לגבי הרי"ף והרמב"ם וכבר נודע דאין לומר קים לי כש' הגאון היכא דיחידאה הוא כ"ש דלדידיה הוי ספקא ואין ספקו של הרא"ש מוציאנו מידי ודאי של הרי"ף והרמב"ם א"כ בנ"ד נר' דיש שתות אונאה ויותר כפי הנזכר בשאלה דיש לו אונאה דהרי לא שהה יותר מכדי שיראה לתגר ולקרובו דתיכף הלך ואמר לראובן כי המכירה היה בטעות ועוד דהא מוכר חלקו מהמותרות הוא וקי"ל מוכר לעולם חוזר א"כ נראה דהדין עמו ואם יש בו שתות מחזיר אונאה ויותר משתות בטל מקח: אלא דיש כאן קצת מקום עיון דטעמא דגמ' הוי משום דהזכיר לשון מכירה דאמר מכור לי באלו וכתב הרב בעל כ"מ בפי"ג וז"ל נראה מכאן דאם לא הזכיר לשון מכירה אלא שאמר לו החלף פרתך באלו אין לו אונאה ע"כ ובשאלה לא הוזכר שאמר לא לשון מכירה ולא לשון חליפין ואם כן צ"ע למאי מדמינן לה אי מדמינן לה לחליפין אין לו אונאה ואי מדמינן למכר יש לו אונאה אלא שמ"מ נראה דמכירה היה ביניהם שכן כתוב בשאלה בטענת שמעון כי המכירה היה בטעות ובטענת ראובן נאמר בשאלה שטען שמה שהוא קנה הוא כספא מעורב בחסף טינא וכו' משמע שהוא לקח והאחר מכר ומשמע דכן פירשו ביניהם ועוד אפילו לא פירשו סתמא דמילתא מי שנותן מעות לוקח הוא ולא מחליף וראובן זה שנותן סך מעות בעד הריוח ודאי דקניה הוי ולא חליפין וא"כ כן לו אונאה וחייב ראובן להחזיר אונאתו לשמעון אם היה שתות ואם יותר משתות בטל מקח: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה