שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קנו
שאלה לאה שנפלה לה מחלוקות וקטטות עם בעלה ראובן עד שגברה ידו עליה ויתן אותה בבית הסוהר ותהי שם כמה ימים בבית האסורין ובין כך בא שמעון אשר נתן עיניו בחזקת בית ראובן ואמר ללאה התפושה הנזכר' אם תעשה לי הדבר הזה שתמכור לי חזקת ביתך בעד ד' אלפים לבנים אני אכנס לפשר בינך ובין בעליך שיתן לך חזקת הנז' לפרעון כתובתך ולאה כדי להוציא ממסגר נפשה הודית ונשבעה לעשות כרצון שמעון אז נכנס שמעון והשתדל לפשר ענין ההפרשים הנז' באמצעות אנשי קהל ראובן עד שבאו לידי גרושין ופטר ראובן ללאה אשתו בגט כשר ונתן לה חזקת הבית הנזכר לפרעון כתובתה ותיכף בא שמעון והביא הסופר לכתוב לו קניית החזקה הנז' שמכרה לו לאה הנזכר' בעד ד' אלפים לבנים והיא הודתה שקבלה מיד שמעון שבעת אלפים לבנים וכל זה עשתה לאה בכוונת ללכת לצפת תוב"ב וכך אמרה לשמעון פעמים רבות מכעס הקטטות קודם המכירה הנזכ' איך גמרה בלבה ללכת לא"י ולכך מכרה לו החזקה עתה היתה רוח אחרת עמה וחזרה בה והסכימה בדעתה להשאר בשאלוניק"י ורוצה לחזור לקחת את ביתה מיד שמעון ועוד שהבית שוה יותר מי"ב אלפים לבנים ויש אונאה גדולה במקח ומלבד זה נדר לה שמעון בעד ההטבה שהודתה לו החזקה בעד ד' אלפים לבנים להניחה בחדר א' מהחזקה הנז' לדור שם עד שתלך לא"י ובתוך ימים אחדים גרשוה ודחפוה בשם ולזר נחשב לה שמעון וישכח מלבו הטבת המעות דמי החזקה ואונאתו הנז' ומה שנדר לה לעשות ילמדנו מורנו מורה צדק אם יכולה לאה לחזור ליטול חזקתה אחר שלא יצתה ללכת לא"י וגמרה להשאר פה או לא ומה' תהי' משכורתו שלמה. תשובה איני רואה בטענות לאה ממש דאי משום שגלתה דעתה שרוצה לעלות לא"י הא קיי"ל בפרק האיש מקדש דדברים שבלב אינם דברים וכתב הטור בח"מ סימן ר"ז והרמב"ם ז"ל פרק י"א מהלכות מכירה שצריך שיאמר כן בשעת המכר וכל שלא פירש כן בשעת המכר אעפ"י שגלה דעתו קודם אינו כלום והוא מוסכם מכל המפרשים וכיון שאשה זו לא אמרה בשעת המכר כלום כפי הנראה מדברי השאלה דברים שבלב אינם דברים. ואי מפני שטענה האחרת שיש אונאה הא קי"ל דאין אונאה לקרקעות וכתב הרמב"ם ז"ל אפי' מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף וכן כתב הרב אלפסי ז"ל וכי תימא הרי כתב הטור בסימן רכ"ז דר"ת והרא"ש אית להו דאם הטעהו בכפל המקח בטל וכיון שכן יוכל המוכר לומר קים לי כוותייהו דיש אונאה בבעל וכיון דבנ"ד איכא יותר מכפל אוקי ארעא בחזקת מריה קמא שהיא האשה שמכרה כנון דיש ספק אם המכר מכר או לא. ועוד הא איכא מרבנן קמאי דאמרי דהחזקות דין מטלטל יש להם ולדידהו איכא אונאה בחזקות דהרי יש להם דין מטלטל וכיון דהוי ספק' אוקי ארעא בחזקה מריה קמא:
מיהו הא ודאי לאו מילתא דאפילו למ"ד דהוי מטלטל אימעיטו מאונאה דהא מאי דאימעיטו הוי מקרא דאו קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד ובין שתאמר שהיא קרקע או שהיא מטלטל אינו נקנה מיד ליד ואתמעט מן הכתוב אבל מטעמא דאידך פלוגתא דרבינו תם והרא"ש עדיין יש לה לאשה הזאת לומר קים לי כוותייהו והא נמי לאו מילתא היא דאפילו יש להן אונאה יותר משתות הא קי"ל דאפילו ביותר משתות השעור הוי בכדי שיראה לתגר ולקרובו וכפי הנראה מדברי השאלה עבר השיעור יותר מזמן זה וכיון שכן הרי מחלה ואינה יכולה לערער עוד: וכי תימא הרי היא מוכרת וקיימא לן מוכר חוזר לעולם הרי כתב הרמב"ם בהלכות מכירה וכתבו הטור בסימן רכ"ז ושאר המפרשים דלא אמרו כן אלא בדבר שיש בו שנוי אבל בדבר שאין בו שנוי שיכול לשאול על שער שבשוק או שבא מקח כזה אח"כ לידו ולא תבע הרי מחל דטעמא מאי אמרו רבנן דאינו יכול לחזור מפני דאין מקחו בידו כדי שיוכל לשאול עליו וכשנתבטל טעם זה כגון שאין במינו שנוי או שבא לידו מקח כזה אחר כך שהיה יכול לשאול עליו הרי דינו כדין לוקח ואע"ג שהרשב"א ז"ל חולק על זה דעת יחיד הוא כמ"ש שם הרב ב"י ואם כן בנ"ד נמי דהוא קרקע והרי הוא במקומו שיוכל לשאול עליו שאינו כמו טלטל שנטלו הלוקח והלך לו ודאי דדינו כדין לוקח ושהה בכדי שיראה דוקא הוא שיכול לחזור אבל יותר לא:
ועוד דהרי כתב הרא"ש בתשובה הובאה בדברי הטור בסימן הנזכר דאם זלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה שנכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור כי ידע ומחיל ובנ"ד ג"כ שמכרה שוה י"ב אלף בד' אלפים ודאי דהוי יותר מכדי שהדעת טועה וידעה ומחלה. אח"כ ראיתי להרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו ח"א סי' ק"ח שכתב גבי מוכר קרקע ונתאנה ביותר ככל מה שכתבתי ע"ש:
ואי משום שנדר לה שמעון לתת לה הבית מדברי השאלה נראה שלא היה תנאי זה במכירה אלא הטבה שהיה רוצה לעשות וכיון שכן לא תתבטל אעפ"י שלא קיים ההטבה ואי משום שהיתה בבית הסוהר והיתה אנוסה לא עשה לה שמעון שום אונס אלא שאמר לה שבשכר שהוא יטפל בעניניה תמכור לו הבית:
א"כ חזרתי ע"כ הצדדין ולא מצאתי זכות ללאה ומכירת' ודאי קיימת: הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: