אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קנב

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קנב

שאלה קנא

שאלה ראובן ושמעון מכרו ללוי חזקת חצר אחד בסך מה בקנין ושבועה שנטלו השני כתות ואח"כ חזרו המוכרים ונטלו קנין ושבועה מיד הקונה הנזכר לפרוע המעות מהחצר הנז' לזמן מה ואח"כ באו המוכרים ואמרו לשכנים בפני הנזכר שמהיום והלאה יתנו שכירות הבתים לקונה הנז' אחר ימים הלך אחד מן המוכרים לקרא לקונה שיתן לו אינטריגו כנגד סך חצר הנז' שכך היה תנאי ביניהם ומצאו לקונה הנז' סותר ובונה בבית שהקונה דר בה שמקדמת דנא היה דר בה בשכירות אלו הם טענות שטוענים המוכרים הנז' אבל לוי הקונה טוען שמעולם בשעת הקניה לא נטל קנין כי אם שבועה לבד ולמה שאומרים שאמרו לשכנים בפני הקונה שמהיום והלאה יתנו השכירות לקונה הנזכר טוען לוי אמת שהלכו אבל לא יצא לידי גמר לפי ששכן אחד היה רוצה לקנות הוא ג"כ החצר הנז' ונתבטל הענין ולמה שאומרים שמצא לקונה סותר ובונה השיב לוי הנז' שבשעת כניסתו בחצר הנז' נכנס בו בתורת שכירות לפרוע שכירותו בכל חדש לזמן ד' שנים ובשעת השכירות נתנו המוכרים הח' רשות ללוי הנזכר שאם ירצה לבנות שום דבר להנאתו שיוכל לבנות אלא שאין נותנים לו אלא דמי הוצאת אומן א' ליום א' והשאר יהיה עליו ועל זה טוענים המוכרים הנז' שלא נתנו לו רשות לבנות רק מחיצה א' ולא יותר וכבר בנה אותה קודם המכירה. עוד טען לוי הקונה הנזכר שצוה לסופר לעשות שטר מכירה ולא רצו המוכרים הנז' לעשות לו שטר מכירה כמנהג המדינה באופן שמעולם לא היה מכר כלל ואחר כך פגע הקונה הנז' באחד מן המוכרים הנז' ואמר לו למה לא עשית שטר המכירה והשיב ששותפו אינו רוצה להעמיד המכירה בידו כמנהג המדינה אבל אם אתה רוצה לקנות חלקי אני אעשה שטר מכירה בכל חזוקי סופר כמנהג המדינה והשיב לוי הנז' זירימוש והלכו כל אחד מהם לדרכו יורנו מורנו מורה צדק הדין עם מי:

תשובה טרם אענה אסורה נא ואראה בדברי הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים סימן ע"ג בתשובת שאלה כיוצא בנ"ד השיב הרב על קנין ראובן שמכר חנותו ללוי בקנין ובשבועה ונתן לו עשרים פרחים מיד ואח"כ בא ראובן לחזור בו וחקר שם אי מאי דאמרי' בפ"ק דקדושין לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב שטר או אמרינן נמי הכי בההיא דאמרינן לא שנו אלא בשטר המתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן את הדמים וכו':

עוד כתב שם ומזה הספק נולד לי ספק אחר והוא שהר"ן במימרא הראשונה כתב מחלוקת הרשב"ם והרמב"ן ז"ל היכא שקנה בחזקה במקום שכותבין אח השטר ולא הזכיר מחלוקת בקנין לחוד ובמימרא השניה כתב בשם הרב הברצלוני ז"ל דאיכא פלוגתא דרבוותא היכא דקנה מיניה בקנין סודר דאיכא מאן דאמר וכו' וטבע החלוקה מחייב אחד משלשה או שנאמר דמי שהוא סבור דאלימא מילתא דקנין במימרא השניה הוא הדין נמי במימרא הראשונה ומאן דלא אלימא ליה מילתא בקנין במימרא השניה גם בראשונה לא אלימא או דילמא ע"כ לא פליגי בקנין אלא במימרא השניה אבל בראשונה לא אלימא או שמא דאלימא וזה הספק שיש להסתפק בקנין יש להסתפק ג"כ במה שכתב ממחלוקת הרשב"ם והרמב"ן היכא שקנה בחזקה וכו' ואם היינו אומרים דאי פריש פריש לא מהני במימר' שניה הייתי יכול לקיים ולומר דע"כ לא פליגי אלא בחזקה אבל בקנין כולי עלמא מודו דקני במקום שכותבים שטר דהוי כאלו פירש ואמר שרצה לקנות בקנין לחוד וכו' זה כלל דבריו. ועוד האריך יעויין שם ומי יתן והיה לי לב להבין דבריו דקשי' לי בגוייהו טובא חדא דמה שנסתפק אי מהני פריש במימרא השניה ולא עוד אלא שרצה להטות עצמו לבד דלא מהני כדכתב ואם היינו אומרים וכו' דהרב המגיד בפ"א מהלכות מכירה משמע דמהני פריש שכתב שם גבי מה שכתב הרמב"ם ז"ל במה דברים אמורים במוכר שדהו מפני רעתה וכו' אבל בשאר קרקעות אף על פי שהגיע שטר מכירה וכו' כתב שם הרב המגיד ואפילו בשאר קרקעות נראה דאם התנו תנאן קיים דומיא דכסף דלעיל מבואר מכאן דמהני פריש במימרא שניה:

עוד קשה לי במה שנסתפק דהר"ן ז"ל כתב פלוגתא דחזקה במימרא ראשונה ופלוגתא דקנין בשניה וכתב דטבע המחלוקת מחייב דאפשר דמאן דפליג בחזקה ואמר דמהני במימרא א' בשניה לא מהני וכן מאן דאמר דקנין בשניה דלא מהני אפשר דבראשונה מהני ואני שמעתי ולא אבין דפלוגתא דמימרא ראשונה גבי חזקה שכתב הר"ן ז"ל הוא באתרא דכותבין שטרא בלא דמים ובלא שטר בחזקה לחודא והך מימרא ראשונה דלא שנו אלא במקום שאין כותבים וכו' במכר איירי ואף על פי שלא יתן דמים ולא יכתוב שטר קאמר רשב"ם ז"ל דמהני דהיכא דאיכא כסף וחזקה כולי עלמא מודו. ומבואר זה בדברי כל הפוסקים הרב המגיד בפרק אי כתב גבי בד"א כשנתן דמי כולן וכו' אם תשאל אי כשנתן דמים למה לן חזקה כלל והא אמרינן דקרקע נקנה בכסף תשובתך הא במקום שכותבים את השטר היא וכו'. ודע שהמפרשים ז"ל נחלקו חזקה במקום שכותבים את השטר אם היא קונה לבדה וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרקא קמא דקדושין מכאן יש לדקדק אף במקום שכותבין את השטר אע"ג דכסף לא קני חזקה קניא וכו' וכן נראה ממה שדחה הרמב"ן סברת רשב"ם ואמר שלא מצינו שיפה כח חזקה מכח כסף אלא במה ששנו לקמן בברייתא משמע דדוחה מה שכתב רשב"ם דחזקה לחודא מהני אע"ג דכסף לחודיה לא מהני כדי שלא יהיה יפה כחה מכח כסף ואלו יש עמה דמים אין כחה יפה אף ע"פ שיש לדחות זה וכיון שכן איך אפשר דמי שיסבור כמימרא ראשונה דחזקה לחודא בלא כסף ובלא שטר מהניא אעפ"י דהוי אתרא דכותבים שטרא יסבור במימרא שניה דבלא כסף מהניא היכא דלא כתבי שטרא הא כל דכן הוא והוא הדין והוא הטעם דמי שסובר בקנין דלא מהני אפילו באתרא דלא כתבי שטרא בלי דמים דאי אפשר שיסבור היכא דאיכא תרתי לריעותא דכתבי שטרא וליכא דמים דמהני קנין ואין מקום ליישב דבריו ז"ל אלא שנאמר שהוא סובר דמימרא ראשונה הוא במתנה או במכר ואיכא נתינת דמים מה שאין נרא' כן מדברי המפרשים ז"ל כדכתיבנא. וכדברי הבין הרב בית יוסף שכתב בסי' קצ"ב אי חזקה לחודא מהניא עיין בהר"ן בפרקא קמא דקדושין וכו' וכן הרב עצמו כשכתב ולרווחא דמילתא וכו':

ועוד קשה לי איך אפשר לומר דמי שיסבור במימרא שניה בקנין דמהני יסבור דבחזקה לא מהני הא כתב שם הר"ן ז"ל במימרא שניה וכ"ת ולטעמיך ליחוש דילמא עייל ונפיק אזוזי דבכי האי גוונא ודאי בקנין לא קנה דאפילו בחזקה נמי לא קנה וכו' ע"כ משמע דלכולי עלמא עדיף. חזקה מקנין:

ועוד קשה לי במה שאמר ואם היינו אומרים דפריש פריש לא מהני במימרא שניה הייתי יכול לקיים ולומר דע"כ לא פליגי אלא בחזקה אבל בקנין כ"ע מודו וכו' נראה כוונתו דאי פריש פריש לא מהני במימרא שניה אפשר דקנין הוי כפריש מטעמא דכתב ואפ"ה במימרא שניה דליכא נתינת דמים לא מהני אבל במימרא ראשונה מהני אבל אי פריש מהני במימרא שניה אי אפשר דקנין הוי כפריש דא"כ אמאי לא מהני במימרא שניה ולכך צריך לומר דפריש לא מהני במימרא שניה ומהך טעמא רצה לומר בנדון דידיה דאף ע"ג דליכא שטרא כיון דאיכא קנין הוי כפרש ומהני במימרא ראשונה. וקשה לי דהא נדון דידיה הוי כמימרא שניה דהא אע"ג דנתן עשרים פרחים לא נתן כל הדמים וכבר כתב הר"ן דצריך שיתן כל הדמים ואי לא לא קנה כלל וא"כ נדון דידיה הוי כמימרא שניה וכיון דבמימרא שניה לא מהני פריש א"כ בנדון דידיה נמי לא ה"ל לומר דמהני סוף דבר שלא ירדתי לדעת הרב ז"ל באותה תשובה ופירוש דברי הר"ן ז"ל ליישב הספק שנסתפק הוא כך הוא בעיני דאיכא שלשה דינים באתרא דכתבי שטרא כסף לא מהני ובאתרא דלא כתבי שטרא מהני זה הוא דין אחד בכסף ושטר יש לו דין אחר גרוע ממנו דבכל מקום לא מהני גבי מכר אלא א"כ נתן את הדמים ובחזקה איכא פלוגתא אי עדיפא מכולהו דלדעת רשב"ם כיון דהוא ברשותו עדיפא מכולהו ויש לו דין שלישי דקני אפילו באתרא דכתבי שטרא וליכא נתינת דמים ואע"ג דכסף לא קני שם קני חזקה והרמב"ן סבירא ליה דלא הוי אלא בכסף ובאתרא דכתבי שטרא דלא קני כסף לא קני חזקה אלא באתרא דלא כתבי שטרא דוקא דקני שם כסף קני חזקה אבל בקנין כולי עלמא מודו דלא קני לחודיה באתרא דכתבי שטרא דלא עדיף קנין מכסף וע"כ לא קאמר רשב"ם ז"ל דעדיף מכסף אלא בחזקה משום דכיון דברשותו סמכא דעתיה אבל בקנין לא ומשום הכי לא הביא שם פלוגתא גבי קנין והפלוגתא שהביא גבי קנין הוא באתרא דלא כתבי שטרא דשטר לא מהני אי מהני קנין כמו כסף או דילמא לא הוי קנין אלא בשטר אבל שיהא עדיף קנין מכסף זה לא עלה על דעת שום אדם מהני רבוותא מעולם ולכך במימרא דלעיל דהוי אתרא דכתבי כולי עלמא מודו דכיון דכסף לא מהני קנין נמי לא מהני ונתיישבו דברי הר"ן ז"ל במה שהביא חזקה בהך פלוגתא ולא קנין ובאידך קנין ולא חזקה זה נר' לי נכון ליישב דברי הר"ן ז"ל. אמת שראיתי ברבינו ירוחם נתיב י"א ח"א כתב וה"ה בחליפין שקנה שדה אחד בלא נתינת דמים כמו שאמרנו בחזקה ע"כ משמע לכאורה דהשוה קנין לחזקה לגמרי ומ"מ לע"ד דעת הר"ן כמו שכתבתי:

ואחר שכתבתי זה אבוא להשיב לשואל ולומר דודאי אם בנ"ד איכא קנין ושבועה המקח קיים וכי תימא הרי אין כאן לא דמים ולא שטר וכבר נתבאר דלכולי עלמא באתרא דכתבי שטרא לא מהני קנין לחודיה כיון דכסף לא מהני ומקומות דידן אתרא דכתבי שטרא הוו ואין לומר לדחות זה דבנדון דידן אע"ג דליכא דמים מהני דטעמא דלא קנה עד שיתן את הדמים הוי משום דלא סמכא דעתיה ובנדון דידן כיון שנתבאר בשאלה דזקפן עליו במלוה הא סמכא דעתיה דכיון דבנדון דידן עדיין לא נתן האינטריגו לא סמכ' דעתיה והאינטריגו בנדון דידן הוי כמו התם הדמים יש לומר דאעפ"כ אומר אני דהמקח קיים והטעם דכתב שם הרב מהר"י ן' לב ז"ל דמאחר דאיכא שבועה הוי כאלו פירש שרוצה לקנות בקנין לחוד והוי כפריש וכבר נתבאר למעלה דכתב הרב המגיד ז"ל דאפי' במימרא שניה דליכא דמים אי פריש מהני אבל אי ליכא קנין בנדון דידן כדברי הקונה נראה. לי דאין כאן מקח מן הדין אלא מכח השבועה לבד וכי תימא הרי לוי זה בנה וסתר והוי כמו חזקה והרי כתבנו לעיל דחזקה לחודא מהניא אפילו באתרא דכתבי שטרא ובלא נתינת דמים לא היא חדא דהא הוי פלוגתא דרבוותא והקונה הוי מוחזק ועוד דבחזקה בעינן חדא מתרתי שהחזיק בפניו כל זמן שעסוקין וכדכתב הטור בסי' קצ"ב בשם רב האי ז"ל דאי בפניו כל זמן שעסוקין באותו ענין ודאי אדעתא למקנא עביד וכו' או שלא בפניו ויאמר לו לך חזק וקנ' ובנדון דידן לא הוה חד מינייהו. ועוד אני אומר דאפשר דבנדון דידן אפילו שהחזיק בפניו כל זמן שעסוקין באותו ענין לא מהני דכיון דמעיקרא דר בה בתורת שכירות לא מוכחא מילתא דהא דעביד אדעתא למקני עביד בשלמא כשלא היה דר בה מתחלה ועשה מעשה שלא עשה עד עתה ודאי דאדעתא למקני עביד אבל עתה שעד עכשיו היה דר בה בתורת שכירות אעפ"י שיעשה מעשה לא מוכחא מילתא דבתורת קנייה עושה אותו דדילמא בתורת שכירות עביד ליה כל שכן דלא היה כאן חזקה בפניו וא"כ אין כאן חזקה כלל אבל מטעם השבועה חייב לקיים שבועתו וב"ד כופין אותו וכי תימא מאי איכא בין שיהיה חייב מדין הקנין או מדין השבועה טובא איכא וכדכתב הריב"ש ז"ל בסי' של"ה וז"ל ונפקא מינה שאם מת ולא השלים אין בניו חייבים להשלים וכו' וכן נ"מ שאפילו בחייו אין ב"ד יורדין לנכסיו וכו' וכן נמי נ"מ דאם נשאל על שבועתו והתירוהו שאין עליו להשלים לדעת ר"ת וכו' יע"ש:

הכלל העולה דבנ"ד אם המוכרים יביאו עדים דאיכא קנין ושבועה ודאי דהמקח קיי' מכח הדין ואי ליכא קנין ביד כופין אותו מכח השבועה ונ"מ להנהו מילי דלעיל ואם יש הכחשה ביניהם ישבע הקונה שהוא מוחזק שלא היה שם קנין ונפטר מכח הדין וכ"ת הרי הוא חשוד על השבועה שאינו רוצה לקיים שבועתו ואין מוסרין לו שבועה שישבע דלא היה שם קנין לא היא דהרי כתב הריב"ש בסי' דש"מ וז"ל וכ"ת והלא לדברי התובע חשוד הוא שכבר עבר על השבועה וכו' לא היא דלדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א ז"ל לא נעשה חשוד בשבועה הראשונה לפי שדעתם ז"ל שאין נעשה חשוד בשבועת בטוי להבא וכו'. עוד כתב שם מעתה אין לומר שנעשה חשוד כשהוא מאחר מלפרוע שהרי יש לו זמן לקיים שבועתו וכו' ג"כ אנו נאמר בנ"ד דלא נעשה חשוד דהרי יש לו זמן לקיים השבועה ולא נעשה חשוד אליבא דכ"ע אין צ"ל לדעת הסוברים דנעשה חשוד בשבועת בטוי להבא אינו חשוד בשבועה לשעבר כל זה כתבתי על פי מה שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בשאלה הנזכרת דהשבועה מהני למשוי קנין כפריש: אחר כך ראיתי בפסקיו השניים בסוף הספר גבי ראובן תבע לדין את שמעון על דבר חזקת חנות א' שקנה ממנו בקנין ובשבועה והתנו ביניהם באותה שעה שיתן ראובן לשמעון וכו' וכתב שם הרב ז"ל באותה תשובה וז"ל איברא דכתב הר"ן ז"ל בפרקא קמא דקדושין והיכא דקנה ממנו בקנין סודר כתב הרב אלברגילונ"י ז"ל דפלוגתא היא ביני רבוותא איכא מאן דאמר דדינה כשטר ולא קנה עד שיתן את הדמים ואיכא מאן דאמר וכו' ובנדון דידן לא נתפרש אם נתן כבר אותן מקצת הדמים ואם לאו ואם נתן מקצת הדמים כיון דלא מעייל ונפיק אזוזי דהרי זמן מוגבל היה ביניהם במקצת הדמים קנה הכל אבל אם לא נתן הדמים הויא פלוגתא דרבוותא וכדכתיבנא ואיכא למימר אוקי החזקה בחזקת מאריה קמא ומחמת הקנין לא קנה וכיון דמחמת הקנין לא קנה היכא דליכא שבועה היכא דאיכא שבועה לא אלימא לאקנויי וכו' והאריך שם וכתב בסוף דבריו, ובנ"ד ודאי דלאו כולי עלמא דינא גמירי דלא סגי הקנין לחוד אלא צריך שיתן מקצת הדמים כיון דהויא פלוגתא דרבוותא וכיון דכן הוא אמרי' דלא נשבע אלא בהיותו חושב שהוא מחויב מחמת קנין וכיון דקנין אין כאן שבועה אין כאן: הכלל העולה דאין שמעון חייב לתת החנות לראובן אם לא שיאמר שכוונתו היה כשנשבע דאף כשלא יהיה מחוייב מחמת הקנין לתת לו החנות שיהיה מחויב מחמת השבועה ע"כ. ותשובה זו קשה לי יותר מן הראשונה חדא במה שכתב דאם נתן מקצת הדמים דמהני לכ"ע בקנין דהרי הר"ן כתב בהפך דאפילו לא עייל ונפיק אזוזי ולא נתן כל הדמים לא קנה כלל כמו שכתבתי למעלה ותו אי דעתו דלא כאיכא מ"ד שכתב הר"ן ז"ל אלא הוא סובר דבנתן מקצת דמים לחוד סגי למה טרח עצמו בפסקיו הראשונים בשאלה הנז' לומר דהשבועה הוי כפריש לימא דהקנין מהני לכ"ע כיון דאיכא מקצת דמים מיהו הא לאו קושיא דהיינו דקאמר לבסוף לרווחא דמילתא דהיכא דאיכא תרתי קנין ודמים דכ"ע מודו כמבואר בשאלה ותו איך סתר עצמו כאן ממה שכתב שם דשם כתב דהשבועה הוי כפריש וכאן כתב בהפך דכיון דקנין אין כאן שבועה אין כאן:

מ"מ עלה בידינו כפי תשובה זו בנ"ד דאפי' שיביאו עדים המוכרים שקנו מיד הקונה לא מהני כלל ושבועה נמי ליכא דקנין אין כאן ושבועה אין כאן אמת שבפסקיו הראשונים נראה בהפך וכמו שכתבתי ואם באנו ליישב דבריו ולומר דמ"ש בפסקיו הא' דפריש מהני גבי קנין הוא היכא דאיכא ג"כ דמים וכמו שכתב שם הוה ליה כאלו פירש שרוצה לקנות בכסף שקבל ובקנין שקנה ע"כ אבל היכא דליכא דמים כלל כנדון בפסקיו השניים לא מהני פריש גבי קנין ולפי זה ג"כ בנ"ד דליכא דמים לא מהני פריש גבי קנין והוי הדין כמו שכתב בפסקיו השניים דקנין אין כאן שבועה אין כאן אבל לפי האמת נראה שחזר בו הרב ממה שכתב בפסקיו הראשונים וכ"ת דילמא הרב אית ליה דפריש לא מהני במימרא שניה ולכך בפסקיו הב' דליכא דמים כלל כתב דקנין אין כאן דפריש לא מהני במימרא שניה אבל לפי מה שכתבתי למעלה בשם ה"ה דפריש מהני במימרא שניה חזר הדין למה שכתבתי למעלה הא ודאי ליתא דהא הרב ז"ל נסתפק בפסקיו הא' אי פריש מהני ואדרבה כתב דהדבר מוכיח דמהני אלא שלא ראה בפוסקים דבר זה מפורש והיה לו להזכיר כאן זה הספק ולא היה לו לומר בפשיטות קנין אין כאן שבועה אין כאן אלא ודאי דלית ליה כאן דהשבועה הוי כפריש ובין שנאמר שחזר בו הרב או שניישב דבריו כמו שכתבתי למעלה עלה בידינו דאפילו דיש כאן קנין ושבועה כיון דליכא דמים הדין עם הקונה הנלע"ד כתבתי וברשות הרב הגדול מורי ורבי נר"ו:

הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה