אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קמז

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קמז

שאלה קמו

שאלוני משפטי צדק על דבר חזקת חצר וגן שהיו מחזיקים מ' סול ובעלה ה"ר משה טובירמיני ומכרום ואח"כ נתחייבו הקונים בשטר מדעתם ורצונם לחזור ולמכור להם בתת להם המעות אשר קנו בהם החצר והגן הנז' וכמו שכתוב בשטר המכירה וז"ל בפנינו עדים ח"מ פלוני ופלוני מדעתם ורצונם בלי שום אונס כלל נתחייבו בחיוב גמור כראוי מעכשיו שבכל עת וזמן שיתנו להם או לאיזה מהם או לבאי כחם סול ובעלה כה"ר משה הנז' או באי כחם ששה אלפים לבנים ומכרו להם חזקת הגן והחצר ע"כ. ויהי היום החזקה והחצר הנז' הם ביד אנשים שמכרום להם אחרים שקנו אותם מהקונים אשר קנו מר' משה ואשתו הנז' והנה היא באה מ' סול הנז' לתבוע חזקת חצרה מכח שטר אשר בידה שיש לה חיוב על המוכרים הראשונים שבתת להם כסף מקנתה חייבין להחזירה לה וזה היום עשרים שנה אשר החזיקו בחצר הקונים הבאים מכח המוכרים הראשונים ושאלו את פי הדין עם מי ואומר דלע"ד יראה דהדין עם מ' סול: וראיתי פסק שכתב על זה גברא רבה רבה דעמיה החכם השלם כמה"ר חנניא ן' יקר נר"ו בזכות האלמנה והאריך להביא שם סוגיא דאיזהו נשך דמכר לו בית וכו' ודבריו חיים וקיימים ודברים פשוטים הם דמה שנתחייב הקונה מעצמו אחר המכר בקנין גמור דתנאי קיים ואין כאן צד רבית וזו אינה ענין לההיא דאיזהו נשך דהתם איירי בשעת המכר וכמו שהאריך החכם השלם הנזכר: אך מה שיש לפקפק בנ"ד הוא מתשובת הרשב"א ז"ל שכתבה הרב ב"י סוף סימן ר"ו בח"מ וז"ל שאלת מי שקנו ממנו בעדים שימכור ביתו לחברו וכו' והשיב לשון זה שאמרת איני מכירו ואיזה ענין לקנינים אלו וקנין דברים בעלמא הוא שהרי לא הקנה המוכר ביתו לחברו אלא שקנו מידו שימכור ובמה נתחייב למכור ועובדא דההוא גברא דאמר אם מזביננא להאי וכו' התם כשקנה האי ארעא מהשתא וכו' וכן כתב רבינו האיי וכו' הרי מבואר שם שהוא קנין דברים ולא מהני:

איברא דבסוף סי' קצ"ה כתב הרב בית יוסף תשובה אחרת בשם הרשב"א שנראה לכאורה סותרת לזו שכתב שם ששאלוהו על מי שיצא עליו שטר שכתב אתן לך כך וכך וכו' והשיב כל שקנו מידו אעפ"י שלא אמר בלשון חיוב חייב דקנין מילתא אלימתא היא ומתקן הענין וכאלו מחייב עצמו באותו הדבר שאמר ליתן וכו' א"כ משמע מהתם דקנין מהני לעשות הלשון לשון חיוב ואיך כתב בתשובה האמורה דקנו למכור לא מהני אלא שיש לחלק לזה בין נתינת מעות לחיוב למכור דבנתינת מעות הקנין מתקן כאלו מחייב עצמו על המעות ליתנם אבל המכירה דהוי דבר שאינו נתפס בקנין אין לומר דהקנין עושה כאלו מחייב עצמו למכור דדמי לקנו מידו שיהלך או שישתתף שכתב הטור בסי' קנ"ז בשם הרמ"ה דאיכא מרבוותא דסבירא להו דאף על גב דקנין לתת מהני מ"מ קנין להלך או לחלוק הוי דברים בעלמא:

מ"מ למדנו בנדון דידן דלדעת הרשב"א ז"ל דהוי קנין דברים דלא מהני כך היו נראים הדברים לכאורה. אבל לפי האמת נראה לי דדעת הרשב"א דעת יחיד אפילו בנדון דידיה ומה גם בנ"ד דאפילו הרשב"א יודה כמו שנבאר בע"ה וטעמא דהרי הרמב"ם בפ"ח מהלכות מכירה כתב ההיא עובדא דההוא גברא דאמר לחבריה אי מזביננא ליה להאי ארעא וכו' כסתמא וז"ל שם האומר לחברו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במאה זוז וקנה מידו על כך ולאחר זמן מכרה לאחר במאה קנה הראשון ע"כ. ולא הזכיר שהחזיק בקרקע אלא קנין ומעכשיו לחוד ואפילו בהא דהצריך מעכשיו כתב הרב בית יוסף ז"ל דהוה משמע ליה דטעמא דבעי מעכשיו משום דלא ליהוי קנין דברים ושאח"כ ראה בעיטור שאין הטעם אלא משום אסמכתא וכן הטור בסי' ר"ו כתב בסתם הדין ההוא ולא הזכיר שהחזיק בקרקע. גם הרי"ף בפרק בית כור הביאו בסתמא ושאר הפוסקים משמע דס"ל דבקנין ומעכשיו לחוד סגי דלא כהרשב"א ז"ל וא"כ בנ"ד דאיכא קנין ומעכשיו לכולהו רבוותא מהני והטעם דמעכשיו מסלק טעם קנין דברים כדהוה סלקא דעתיה הרב ב"י או אפשר דאין צריך מעכשיו אלא לסלק אסמכתא וקנין למכור לא חשיב ליה קנין דברים כמו מי שקנו מידו שילך וכו':

ועוד אני אומר דאפילו הרשב"א ז"ל יודה בנ"ד דכתיב ביה לשון חיוב שכתוב בשטר נתחייבו וכו' דהרי כתב הטור בסימן קנ"ז בשם הרמ"ה אבל אם קנו מידו לתת כך וכך או לבנות וכו' שאין קנין נופל על החיוב א"כ היכא דאיכא לשון חיוב כשטר אפשר לומר דהרשב"א ז"ל יודה דהקנין נופל על לשון חיוב וראוי לנו לחלק ולומר כן כדי דלא נשוייה להרשב"א חולק כל כך על שאר הפוסקים ונאמר דס"ל דאפילו לשון חיוב לא מהני דאפושי במחלוקת לא מפשינן ואפילו תחלוק על זה פוק חזי מה עמא דבר שנהגו לעשות שטר חזרה כזה בכמה מכירות ודנין על פיו א"כ משמע דנהוג עלמא כדעת שאר הפוסקים דלא כהרשב"א ז"ל: ומ"מ קשה קצת על מה שכתבתי דמודה הרשב"א דהיכא דהוי לשון חיוב מהני א"כ בפרקא קמא דכ"כ כשהקשו שם גבי רצו לחלוק קנין דברים בעלמא הוא אמאי לא משני שנתחייבו לחלוק וקנו מידם דשייך קנין על לשון חיוב כדכתיבנא ואפשר דהכא בלמכור מהני לשון חיוב אבל לחלוק לא מהני דהתם גריע יותר וק"ל: עוד יש טעם אחר לפקפק בנ"ד משום דמ' סול ובעלה לא מיחו כמה שנים שהחזיקו הקוני' ולא אמרו להם שיש עליהם חיוב זה וא"כ נאמר דטוענין ללוקח דאולי חזרו מ' סול ובעלה ולקחו מהקונים שמכרו להם ונתבטל שטר החזרה ולא לקחו מידם השטר חזרה דלא איכפת להו כיון שחזרו למכור להם ואח"כ מכרו לאחרים מ' סול ובעלה מכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי חזרה כלל ומאותם האחרים קנו אלו הקונים ומפני זה לא מיחו בידם כ"כ שנים: והא ודאי לאו מילתא היא כיון ששטר תנאי החזרה ביד מ' סול ובעלה ויש בו נאמנות ודאי שהיא נאמנת לומר שמעולם לא נתבטל השטר הנזכר שהרי הוא בידה והאמינוה אלו שקנו ממנו ובריש הלכות חזקת מטלטלין כתב הטור ענין דומה קצת לזה סימן קל"ג בשם רבינו יונה ז"ל שאם בא מערער ואמר חפץ זה שבידך אני הפקדתיהו לשמעון ואמרתי לו אל תחזירהו אלא בעדים ואין עדים שהחזירו שהדין עם המערער וא"כ בנ"ד נמי תאמר מ' סול קרקע זה שבידך אני מכרתיהו למי שמכרו לך ועשה לי שטר חיוב להחזירו וכל זמן שהשטר בידי אני נאמנת עליו לומר שלא נתבטל השטר וכיון שכן אני נאמנת לומר שמידו בא לידך כמו בחפץ דנאמן לומר לסברת רבינו יונה ואף על פי שהטור תמה שם עליו היינו משום דהנפקד היה נאמן לומר החזרתיו בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים אבל בנדון דידן אינו נאמן מי שקנה ממ' סול לומר נתבטל שטר החזרה משום דתאמר לו שטרך בידי מאי בעי ועוד דהרי יש בה נאמנות בשטר כדכתיבנא: ועוד דאעיקרא דדינא פירכא דמאיזה טעם אתה בא משום שלא מיחתה מ' סול עד עתה בקונים הנזכרים הא לא איכפת לן מידי דהרמב"ם ז"ל כתב בפרק י"א מהלכות טוען שטעם החזקה הוא מפני שאומרים לו לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה היה זה משתמש בקרקעך שנה אחר שנה וכו' אבל בנ"ד אין זה משתמש בקרקעו כדי שימחה בו דכל זמן שאינו מביא מעותיו לחזור ולקנות אין זה קרקעו ועד עתה לא היו לו מעות לחזור, ולקנות והיה מניחו להשתמש דלא היה לו דין עליו דקרקעו של אוכל פירות הוא ודבר זה פשוט בעיני מאד ולא הוצרכתי להאריך כ"כ בזה אלא מפני שזה ימים ראיתי חכם א' שנפלה בטענה זו לזכות לקונים ולא נראו דבריו בעיני מהטעם שכתבתי: הכלל העולה דזכתה מ' סול בדינה עם המוכר הראשון שקנה ממנה שיחזיר לה מה שמכרה בתת כסף מקנתה וכיון שזכתה עם המוכר הראשון זכתה נמי עם הבאים מכח המוכר הראשון דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכמו שכתב הרב מהר"י קולין ז"ל בשרש כ' בענין כיוצא בזה שנתחייב שלא למכור כי אם לפלוני ומכרו לאחר יע"ש:

ועוד דבשטר החזרה כתוב דהבאים מכחו חייבי' להחזיר לה המקנה ההוא לכן זכתה בדינה ולהיות שהקונים הוציאו הוצאות רבות בחצר ובגן טוב הדבר שיפשרו ביניהם ואיש על מקומו יבא בשלום הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה