שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קמא
שאלה ראובן ושמעון שכנים מחזיק כל אחד מהם בחצר בפ"ע והיה בכותל המפסקת בין ב' החצרות פתח פתוח שהיו עוברים בו מחצר זה לחצר זה והיה הפתח סוגר ופותח בבריח מצד חצר ראובן וכאשר היה נדרש ראובן משמעון ושכניו לפתוח הפתח היה ראובן פותח ועוברים בו מחצר לחצר והחזיקו כן כמה שנים. וכי ארכו הימים מכר ראובן חצרו הנז' ללוי והחזיק בו לוי בפתיחת הפתח הנז' ובין כך ובין כך נתקוטט התוגר בעל החצר עם לוי המחזיק וגרשו מתוך החצר וכראות שמעון הנ"ל כי חצר לוי נשאר ריקם מאין יושב כי נתיירא מאד פן יכנסו גנבים ושודדי לילה לחצרו דרך הפתח הנז' ובכן נתן אל לבו לסתום הפתח ההיא ובקש מעם לוי שיתרצה בסתימת הפתח לסבה האמורה כל זמן שהחצר ההוא יעמוד ריקם מאין יושב בו ונתרצה לוי לבקשתו על מנת שנתחייב שמעון בשטר ובקנין שכל זמן שיחזור לוי אל החצר שיוכל לפתוח הפתח כאשר בתחלה ונתגלגלו הדברים שלוי מכר כל הכח והזכות והחזקה אשר לו בחצר הנז' ליששכר וזבולון ובכן נכנסו יששכר וזבולון בחצר ההוא והחזיקו בו כדת וכהלכה בכסף בשטר ובחזקה ובאו לפתוח הפתח הנ"ל כאשר בתחלה ובשעה שהיו פותחים הפתח בא שמעון המחזיק בחצר הסמוך לו הנ"ל ואמר להם כבר נכנסתם בחצר יהיה בסימן טוב מקצת חזקת החצר ופתיחת הפתח זאת אבקשה מאתכם שתגדילו ותרחיבו הפתח יותר מאשר היתה בתחלה כדי שנוכל לעבור בריוח ולא בדוחק ולעיני שמעון פתחו הפתח עם הבריח מצד חצרם של הקונים כאשר היתה בתחלה והקונים הנז' החזיקו בפתיחת הפתח הנז' זה שלש שנים בשופי בלי ערעור כלל. ועתה רוח אחרת היתה עם שמעון הנז' ולסבה שהקונים הנז' לא רצו לתת לשמעון שאלתו שבקש מהם שיוותרו לו מזכותם בדבר אחר חרחר וערער כנגדם על פתיחת הפתח הנז' באומרו כי רוצה לסתום הפתח כי אין להם לקונים הנז' זכות בפתיחת הפתח הנז' אחרי אשר כבר נסתם ויששכר הנז' גם יורשי זבולון הנמצאים היום טוענים ואומרים כי הם זוכים בפתיחת הפתח אם מצד לוי הקונה הראשון שמכר להם כל זכותו והרי תנאי היה ביניהם שכל זמן שיחזור אל החצר שיזכה בפתיחת הפתח כאשר בתחלה והם קנו זכותו ואם מצד ששמעון הנז' נמצא בשעת פתיחת הפתח ונתרצה ואמר להם שיהיה בסימן טוב ובקש מהם שיגדילו הפתח וכן עשו וא"כ אף אם לא היה להם זכות מצד המוכר לוי הנז' כבר החזיקו בפתיחת הפתח ברצון שמעון והחזיקו שני חזקה כן א"כ מי בעל דברים יגש אליהם לערער כנגדם כ"ש בהצטרף ב' הטעמים יחדיו ומה גם שיש בכאן יתומי זבולון וטעני' ליתמי מאי דהוה מצי אבוהון למיטען. ילמדנו רבינו אם יש מקום לשמעון לערעורו זה להפקיע וכו' יששכר ויתומי זבולון או לא ושכר אדוננו גדול מעל שמים להציל עני ואביון ויתומים מגוזלם ולא יחרוך רמיה צידו:
תשובה מה שטענו יששכר וזבולון ששמעון נתרצה בשעת פתיחת הפתח יש לסתור טענתם מהא דכתב הרא"ש בפסקיו בריש פ"ק דבבא בתרא וכתבו הטור בסימן קנ"ז וז"ל ואם חלקו ולא תבע שום אחד מהם וכו' אבל היכא שהמחזיק ניזוק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות וכו' עד אומרו אבל אם יש עדים שמחלו זה לזה על היזק ראיה שוב אין יכולים לחזור בהם ע"כ. וביאר הדבר יותר בפסקיו וז"ל אעפ"י שהאומר לחברו קרע כסותי וכו' שאני הכא דתביעת ממון יש וכו' ומחל לו עליו שזכה במחילתו בלי קנין ע"כ משמע דבמחילה בלא קנין סגי ותמיהא לי בדברי הרא"ש ז"ל דכיון דהוא נתן שני טעמים בדבר והא' מהם דהוי תדיר כמו קוטרא אמאי מהני מחילה בלא קנין הרי כתב הטור בסי' קנ"ה וז"ל כתב ר"ת כל נזק שאין לו חזקה אפילו הקנה לו בעדים וכו' אבל ר"י פירש דנהי דלא אהני להו חזקה אבל אם יש ראיה שמחל לו מהני ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וקנין ג"כ צריך שלא כדעת המפרשים וכו' משמע דצריך קנין גבי קוטרא ובית הכסא במחילה אליבא דהרא"ש דהאי וקנין צריך וכו' דקאמר הטור אליבא דהרא"ש משמע דקאמר ליה ואפילו נאמר דהטור סברא דנפשיה קאמר והרא"ש פליג עליה אכתי קשו דברי הטור אהדדי דכתב בסי' קנ"ז דדברי הרא"ש ז"ל בסתם דבמחילה סגי בלא קנין וכאן כתב דבעי' קנין במחילה ואולי י"ל דלא דמי לגמרי לקוטרא דלא ליהני בלא קנין אלא הוי דומה לקוטרא לענין דלא מהני ביה חזקה אלא מחילה בעי אם כן למדנו דהיכא דהוי מזיק וניזוק וגם הוי היזק תדיר לא מהני חזקה מתרי טעמי ומטעם זה כתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בראשונות סי' פ"ב דפתח שהחזיק לוי בחצר שמעון דלא הוי חזקה יע"ש. גם הרב מורי ורבי ז"ל בפסקיו ח"א סימן רצ"ו כתב בפתח שהחזיק ראובן בחצר שמעון אעפ"י שפתחו ברשות שמעון לא היה מועיל לו חזקה דג' שנים משום דהוי מזיק וניזוק אלא מהדר לאשכוחי טעמא דמועלת לו החזקה לראובן משום דהוי שמעון ניזוק טפי שהיה שואב מים מבורו א"כ למדנו בנ"ד דליכא הך טעמא דאע"ג דפתחו יששכר וזבולון בחצר שמעון לא מהני להו חזקתם כיון דהוו מזיקים ונזוקים אלא שיש מקום לזכותם ולומר דכיון דהמסגרות היו בחצר יששכר וזבולון והיה להם כח לסגר' ולפתוח מה שלא היה כח זה לשמעון א"כ תועיל חזקתם כנגד שמעון דע"כ לא אמרו הרבנים הנזכרים אלא שאותו שיש לו המסגרת יוכל לסגור הפתח וכנראה מתשובה דהרב מהר"י ן' לב ז"ל דזכה למי שיש לו המסגרות לסתום הפתח אבל אם היה בהפך שהאחר היה רוצה לסתום אולי מי שיש בידו המסגרות ידו על העליונה ואעפ"י שלא יהיה טעם זה ברור כ"כ מכח הטעם הראשון הנז' בשאלה נ"ל דזכו יששכר וזבולון ואע"ג דאיכא למימר דמה שנתחייב שמעון בשטר ובקנין היינו כל זמן שיחזור לוי עצמו בחצר אבל יורשי לוי או הלוקחים ממנו לא ודמי למאי דאמרי' בפרק מי שאחזו דהאומר לאשה ה"ז גיטך ע"מ שתתנו לי מאתים זוז ומת לא תתן ליורשיו וכ"כ הרשב"א בתשו' הוזכרה בב"י סי' ר"ה האומר שדה זה נתונה לך ע"מ שתתן לי בכל שנה מנה הרי זה נותן לו כל ימי חייו מת אינו נותן ליורשיו וכו' וכיון דלא הוי ממון להורישו ליורשיו הוא הדין דלא הוי ממון למוכרו דזה לא נתחייב אלא לו ולא ליורשיו ולא ללוקחים ממנו הא ודאי לאו מילתא היא חדא דהלוקחים ממנו אפשר דעדיפי מיורשים והוו כהוא עצמו שהם שלוחים ממנו ושלוחו של אדם כמותו ועוד אפילו תאמר שאין לחלק מכל מקום נבא מצד אחר ונאמר דהפתח שהיה ללוי מעיקרא קודם שגרשו התוגר מהחצר לא אבד זכותו ואע"ג דסתמו ופרץ פצימיו וקיימא לן כיון דפרץ פצימיו אבד זכותו וכדכתב הטור בח"מ סי' קס"ב מכל מקום הרי הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל כתב בתשובה הוזכרה בבית יוסף ז"ל סימן קנ"ג וז"ל כל שעבוד שיש לאדם על חצר חברו וכו' אם סלקם משם הבעל בענין שיראה שהיה סלוקו מחמת מחילה וכו' וא"כ בנדון דידן הרי גלה דעתו שלא היה מחמת מחילה אלא מחמת שגרשו התוגר ונתחייב שמעון שכשיחזור לוי לפתוח הפתח וכו' א"כ לא אבד זכותו הראשון וכיון שכן זכו יששכר וזבולון הבאים מכחו. וכי תימא הדרא קושיא לדוכתא דאיך זכה לוי מעיקרא בפתח ההוא כדי שתאמר שלא אבד חזקתו הראשונה כיון שהוא מזיק וניזוק וכמו שכתבנו לעיל אין לו חזקה כבר כתבתי לעיל דכאן דיש ללוי המסגרות מהני לו חזקתו ובהצטרפות הטעמים הנזכרים פשיטא ודאי דזכו יששכר וזבולון בדינם הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: