אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קמ

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קמ

שאלה קלח

כן באו אלי האנשים היקר כה"ר יעקב קאגיג"י יחד עם שכניו על דבר אכסדר' שהיה רוצה לבנות ה"ר יעקב בחצר השותפין כמו שיש לכל. אחד משכניו הדרים עמו ושכניו היו מוחים בידו וקבלוני עליהם אדון ביניהם שני הכתות יחד במעמד הדרת החכמים השלמים הרבנים נר"ו אשר בעיר והנה אז מנעתי את עצמי לעיני בני עמי ושם אתנו שר וגדול בישראל תורה וגדולה במקום א' החכם השלם דון חייא אברבנאל נר"ו אשר הוא חלה פני באמור אלי כי שני הצדדים מרוצים וכלם מקבלים עליהם בסבר פנים יפות מה שאגזור ביניהם א"כ למה זה אנכי חושך עצמי מן הדין דין אמת ושפטתי בין איש ובין רעהו ואיש על מקומו יבא בשלום אז אמרתי אין מסרבין לגדול כבודו גדול עלי ואעשה כן גם אני כאשר צוני וכאשר בא ה"ר יעקב לפני יחד עם הכת המנגדת טען כי קודם השרפה היה לבעלי הבתים ההם אכסדרה בנויה על עמודים בחצר כמו שיש לכל שכניו ושיש לו עדים על כך ואחרי שנשרף אעפ"י שלא עשה אכסדרה לא אבד זכותו והוא בא מכחו כי לקח כל זכותו כאשר כתוב בשטר המכירה ושכניו אמרו שמעולם לא היה שם אכסדר' והם החזיקו מעולם באכסדראותיהם והוא לא החזיק מעולם על כך ולא מי שמכר לו אז הביא ה"ר יעקב הנז' בפני ובפני כל הישיבה שני עדים זקנים חשובים שם האחד ה"ר אברהם גאפינויו ושם השני ה"ר יוסף וילייאנפאנדו ואחרי האיום והגזום ראוי להעשות קם ה"ר אברהם גאטיניו והעיד בתורת עדות כי קודם השרפה היה שם שנים הרבה יותר משני חזקה אכסדר' בנויה על עמודים כשאר האכסדראות והיתה של המוכר הא' שהיה ה"ר שמואל גאטיניו ושאלתי אם הוא זכור כמה היתה רחבה וארכה של אכסדרה ואמר שהיתה כפי האכסדראות אשר לכל א' מהשכנים בחצר עתה ויותר מהמה ושאלתי אם כשהיתה האכסדרה בנויה קודם השרפה היו הבתים של מעלה ושל מטה בנוים כמו שהם בנוים עתה ואמר לי שהיו ממש כמו שהם עתה בנויות אלא שהיו יפות ביותר ושאלתי לו אם היו הבתים של מעלה ושל מטה מב' אנשים כמו שהם עתה והשיב שכן היו משני אנשים מעולם ואח"כ קם ה"ר יוסף וילייאנפאנדו והעיד בתורת עדות כמו שהעיד ה"ר גאטיניו. אז אמרתי כיון שלמוכר הא' קודם השרפ' היה לו שם אכסדרה על אויר החצר נסמכת בעמודים אע"פ שלא בנה אותה זה כמה שנים לא אבד זכותו המוכר הא' וה"ה המוכר הב' או הג' הבא מכחו דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכן כתוב בשטר המכירה כל זכות ושעבוד וכו' וחזקת הבתים והאכסדרה וכו' וראיה לזה מתשובת הרשב"א הביאה הרב ב"י בסי' קנ"ג והיא בתשובותיו בסי' אלף קל"ג ראובן יש לו מקום חרב סמוך למצר חצרו של שמעון וכותל עפר חוצץ ביניהם וכדי שלא יתקלקל הכותל כסה אותו ברעפי' בענין שמי הגשמים יורדים עליו נגרים על חצר שמעון ובא שמעון. לעכב עליו והביא ראובן עדים והעידו שראו שאותו מקום שהיה חרב עכשיו היה בנוי ומכוסה בגג שהיה משפע כלפי חצר שמעון ומימי הגג נגרים על החצר ושמעון טוען כי מיום שירש הוא החצר לא ירדו גשמים משם לחצר וכך החזיק בה מעולם והשיב הרשב"א ז"ל באורך וסוף דבריו ומעתה נחזור לענין שלפנינו הרי שהיה גגו של ראובן מקלח לחצר שמעון אם לא אבדו לשעתו לא אבדו מעולם ואע"פ שנתעכב כמה שנים עד שחזר ובנאו כי במה הורע כחו וטענת שמעון אין בה ממש כי במה החזיקו ומה חדש שתעלה לו חזקה בכך ואלו שמעון מגביה בנינו בענין שאם יחזור ראובן ויבנה גגו כמו שהיה לא היו מי גגו יכולים לקלח בחצרו של שמעון או שהיה לראובן חלון על חצר שמעון ונסתר הכותל ועמד שמעון ובנה הכותל כנגדו בקרוב ארבע אמות ולא מיחה ראובן בזה ודאי היה יכול שמעון לטעון עליו שמחל או מכר ושנתן לו אותו שעבוד שהיה לו עליו שהרי עשה מעשה ולא מיחה בו ראובן והוא שבא בטענה ע"כ היה בדברי הרב ב"י וכיוצא בזה הוא בדפוס אלא שכתוב שם באורך יותר וכתוב שם לשון נוסף וטענת שמעון שאמר שהוא ואביו וכו' ומה חדש שתעלה לו חזקה בכך הוא לא חדש כלום שהרי הוא ואביו היו משתמשים בחצרו בענין א' קודם שנפל הגג כלאחר שנפל ולאחר שנפל כקודם שנפל והוא אי אפשר לו לבא אלא מצד ראובן שהוא יושב ואינו מוריד מימיו בחצרו וכבר נתבאר שאין זה סלוק שעבוד ואלו היה שמעון מגביה בנינו וכו' ע"כ. א"כ נתבאר מדברי הרשב"א שכל שעבוד שיש לו לאדם בחצר חבירו אפילו נתעכב כמה שנים לא אבד זכותו ואע"פ שהוריש האב הקרקע לבנו לא פקע זכותו אפילו מהיורש ולא מהני ליה טענה דירשתי מאבא כיון דלאביו אין לו חזקה בכך והוא הדין והוא הטעם בנ"ד כיון דהיה לו למוכר הראשון זכות לעשות אכסדרה זו באויר החצר נסמכת על העמודים אע"פ שנשרפה ולא בנאה לא אבד זכותו המוכר הראשון וה"ה השני הבא מכח כיון דאין חזקה בדבר זה וכמו שכתב הרשב"א ז"ל דמה חדש שתעלה לו חזקה הכא נמי דכוותא היא דהרי חזקה זו היה באויר חצרו והאויר לא החזיקו בו שכני ה"ר יעקב מעולם וא"כ לא אבד חזקתו המוכר הראשון וה"ה הבאים מכחו ואף ע"פ ששכני ה"ר יעקב קאגיג"י לקחו בתיהם מאחרים וכך החזיקו המוכרים להם אחר השרפה שלא היה שם אכסדרה אינו כלום דבנדון דהרשב"א ג"כ כך החזוק היורש שלא ירדו גשמים משם לחצרו ואינו מועיל לו טענה לו' אולי אבי לקח זכות זה ממך שלא ירד מימי גגך על חצרו דכיון דאין לאביו חזקה בכך אין טענתו טענה הכי נמי בנ"ד כיון דאין למוכר הראשון חזקה בכך ה"ה לשכני ה"ר יעקב שלקחו ממנו דמה לי יורש מה לי לוקח דהא קי"ל כי היכי דטענינן ללוקח טענינן ליורש ואם היה מועיל לטעון ללוקח דאולי מי שמכרו לו לקח זכות זה שלא יוכל לבנות שם אכסדרה כיון דמעולם החזיקו שם בלא אכסדרה בנויה ה"נ הוה למטען בנדון דהרשב"א ז"ל גבי יורש אלא ודאי לא שנא יורש ולא שנא לוקח כיון דהוא חזקה על אויר חצרו לא אבד זכותו המוכר הראשון דמעולם לא החזיקו שכניו באותו האויר לאבד זכותו:

ואם נפשך לומר הרי החזיקו במקום העמודים התקועים בחצר שאותו המקום הוא לכל וכלם היו משתמשים שם ואיך יוכל ה"ר יעקב לסמוך אכסדרה על עמודים ולמנוע תשמיש מקום תקיעת העמודים מבני החצר לא היא מכמה טעמי חדא שאותו המקום שתחת האכסדרה ודאי שהוא משותף לכל בני החצר לעשות שם כל מה שירצו ואין לו לה"ר יעקב יצ"ו זכות באכסדרה אלא לבנותה על אויר חצרו ומקום תקיעת העמודים בחצר אינו אלא כל מקום שיש לו אכסדרה בחצר יהיה לו רשות לתקוע אותם עמודים שם אבל כשאין לו אכסדרה מקום העמודים משותף לתשמיש החצר ואין אותו המקום שלו לגמרי עד שתאמר שלא היה לו להניח לשכני החצר להשתמש שם וטענינן ללוקח שלקח מן המוכר הראשון דלא היה שם למוכר הראשון אלא חזקה זו לבד ולכך לא מיחה בתשמיש ואע"ג דהניחו להעמיד העמודים אין זו ראיה דהחזיק בקרקע דכי היכי דאמרי' בהזורק אמקו' כרעי לא קפדי אינשי גבי אשתו ה"ה גבי שותפים לא קפדי ועוד דמקום העמודים הוא מעט כאן ומעט כאן דהעמודים תקועים אחד הנה ואחד הנה וכיון שאינו במקום א' איך ימחה בשכני החצר לומר להם אל תשתמשו באלו המקומות מועטי' מאחר שאינן מצויין במקום אחד והיכי שייך לומר מכל זה המקום תשתמשו לבד אלו המקומות המועטים כיון דבפני עצמם אחד הנה ואחד הנה אינו ראוי לתשמיש אלא בהצטרפות כל המקום זה ודאי דבר שאין לו שחר ועוד הרי כתב הריב"ש ז"ל בסי' רמ"ח כל שאין דרך בני אדם להקפיד אם מפני התשמיש עצמו אם מפני המקום אין התשמיש ההוא חזקה ומקומות מועטים ומפוזרים כי הני ודאי לא קפדי אינשי ועוד דהרי כתב הטור בהלכות חזקת קרקעות בשם הרי"ף והרמ"ה זיל דאפילו בחצר אם היה של שותפו לא הוי חזקה דהשותפים אין מקפידין זה על זה ואע"פ שיש חולקים עליהם מ"מ כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא מוקמינן חזקת המוכר הראשון על חזקתו שהיה לו חזקה באכסדרה מימי קדם ומי שבא לבעלה עליו להביא הראיה דיאמר המוכר הראשון דלא מיחה מפני שהמקום זה משותף ואין השותפים מקפידים זה על זה ולכך לא מיחה באלו המקומות המועטים ועוד דאפילו הטור והרא"ש דפליגי עלייהו וס"ל דדוקא ברחבה שהוא בינו ובין שותפו לא הוי התשמיש חזקה מפני שאין דרך השותף להקפיד בתשמיש הרחבה אבל בחצר לא מודו בנ"ד נמי דאין דרך להקפיד בתשמיש מקומות מועטים כאלו וגריעי מתשמיש רחבה א"כ זכינו לדון ודאי דלא אבד המוכר חזקתו שיש לו באכסדרה מפני שנשתמשו בני החצר באלו המקומות מועטים ואע"ג דהרשב"א בתשובה הנז' כתב במה שנמצא בדפוס הוא לא חדש כלום שהרי הוא ואביו היו משתמשים בחצרו בענין אחד קודם שנפל כלאחר שנפל ובנ"ד איכא מקום העמודים שנשתמשו בני החצר שלא נשתמשו קודם לאו קפידא היא כלל מטעמי ברירי דכתיבנא והוי כלא נשתמשו והרשב"א ז"ל בנדון דידיה קושטא דמילתא קאמר. ואם נאמר דכיון דאחר השרפה פתח חלון א' מוכר א' שמכר לשכני ה"ר יעקב לאותו המקום הפנוי שרוצה לבנות בו ה"ר יעקב האכסדר' וכבר החזיק בחלון ההוא והוא מעכב מעשות האכסדר' ה"ר יעקב הנז' א"כ נמצא שאבד חזקתו ר' יעקב הנז' לא היא דירחיק ר' יעקב ד' אמות מהחלון ויעשה אכסדרה שלו ויסתום עצמו כדי שלא יביט לבית ההוא כהוגן וכשורה ונהי דבפתיחת חלון ההוא אבד הד' אמות מ"מ לא אבד כל המקום ההיא והרשב"א לא כתב בתשובה הנז' אלא שאם היה שמעון מגביה בנינו בענין שאם יחזור ראובן ויגבה גגו כמו שהיה לא היו מי גגו יכולים לקלח בחצרו של שמעון דאז היה נאבד חזקתו ודכוותא בנ"ד אם היו בונים בענין שלא היה יכול ה"ר יעקב לעשות אכסדרה ודאי דהיה נאבד חזקתו אבל מפני שפתח חלון א' לא אבד זכות כל המקום דהרי הניח לו מקום לבעל האכסדרה לעשות אכסדרה שלו אלא שויתר לו בעל האכסדרה אותם הד' אמות ויקצר אכסדרה שלו אבל אין טעם לומר שבשביל כך יאבד זכותו לגמרי זה ודאי אין הדעת מקבלו על כן מכל האמור זכינו לדון ודאי שיוכל לבנות ה"ר יעקב האכסדרה בהרחקת ד' אמות מן החלון ויסתום עצמו שלא יביט דרך החלון ההוא לבית ההוא:

אחרי כן באו אלי ואמרו כי באלו השכנים יש בהם אלמנה א' שיש לה יתום קטן שיש חלק בבתים ההם וכשזה בונה אכסדרה זו הוא מאפיל לבית האלמנה של מטה שיש בה חלק ליתום ההוא הקטן ואיך נקבל עדות שלא בפני בעל דין שהוא היתום הקטון כדי שה"ר יעקב יבנה אכסדרה שלו ויאפיל ביתו של היתום הקטן הן אמת שכשבאו לפני לדין וקבלתי העדיות בפני הישיבה לא אמרו לי שהיה יתום קטן אלא באו השכנים וקצת מיחידי ק"ק אראגון ואמרתי אם היו שם כל הבעלי דינים ואמרו לי הן ואז קבלתי העדיות ואמרתי שהדין עם ה"ר יעקב לבנות אכסדרה שלו אבל שירחיק ד' אמות מהחלון כאשר כתבתי ואמרתי שאני אלך שם ואראה ההרחקה הראויה אחרי כן נתגלגלו הדברים והאיבות ומריבות גדלו בין ב' הכתות והלך ה"ר יעקב ובנה אכסדרה שלו ועתה אני אומר שאחר שכבר נתקבל העדות ובנה ה"ר יעקב אין לסתור את דינו חדא דגדולי האחרונים כתבו שאם קבלו עדות שלא בפני בעל דין בדיעבד עדותו עדות וכמו שכתוב במשרים הוזכר בב"י סי' כ"ח ועוד דבנ"ד נתקבל העדות בפני ק"ק אראגון שהוא קהלו של היתום והוא בית דינו והם אפטרופסים שלו והרב ב"י כתב בשם הרשב"א בסימן הנז' דאפטרופס שלו כמוהו וכן כתב בסימן שס"ח יע"ש. ובר מדין אני אומר דהכא לא צריכנא דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני קטן היינו היכא שהיו הנכסים בחזקת אביו וכדכתב הטור בהלכות עדות סי' כ"ח אבל היכא דליכא חזקת אבוה לא כדאמרי' בפ' בתרא דב"ק וא"כ בנ"ד זה האויר לא היה בחזקת אביו של הקטן מעולם שאביו לא נשתמש אלא בחצר אבל באוירו לא היה לו חזקה וזה מביא ראיה שיש לו זכות באויר ובונה בשלו ואע"פ שיגיע היזק ליתום לא איכפת לן כיון דאין העדות להוציא ממון מהיתום או דבר שהוא בחזקת אביו. ובר מדין אחרי כן הלכתי שם וראיתי שאחר שירחיק ד' אמות כדינו אינו נמשך שום אפלה ליתום ולא לשאר השכנים ונתבטלה הטענה הנז' א"כ ודאי דהדין עם ה"ר יעקב כמו שכתבתי דהמוכר הראשון היה לו כח וזכות וחזקה באכסדרה ההיא כדכתיבנא וכיון שכן הרי הלוקח ממנו יש לו כחו וזכותו שכן כתוב בשטר המכירה שמכר לו כל כח וזכות ושעבוד וחזקת הבתים והאכסדרה והחנות וכו' עם כל הנאותיהם ותשמישיהם ומובאיהם וכל הנלוה להם משאר תשמישי החצר כגון בור ושוקת ותנור ואשפה ובית הכבוד ורוחב ושטח חלל החצר הכל מתהומא דארעא וכו' מכרו המוכרים וכו' וכיון שמכר לו חלל החצר מתהומא דארעא ועד רום רקיעא וכל זכות דאית ליה בגויה והרי יש לו זכות באויר החצר לבנות האכסדר' א"כ הלוקח שלקח ממנו שהוא ה"ר יעקב יכול לבנותה כיון שהוא בא מכחו ודברים פשוטים ברורים הם. אחר כן באו אלי השכנים ואמרו שיש להם ראיה איך מכרו המוכרים שמכרו לרבי יעקב קאגיגי אותו הזכות מהאויר לרבי משה גורמייאנו כדי שלא יוכל לבנות שם אכסדרה קודם שמכרו לרבי יעקב ואמרתי שיביאו עדים ואם יעידו כדבריהם ותהיה המכירה כראוי יצדקו בדינם ואמרו לי שלמחר יביאו אותם עד חצות היום ונטלו קנין שאם לא יביאו אותם למחר עד חצות שיוכל לבנות האכסדרה ברצונו רבי יעקב למחר לא הביאו אותם ביום הג' באו אלי ואמרתי להם שיביאו העדים והיו נשמטים ממני ואמרו לי שיביאו אותם בכתב שחתמו הכתב ביום שלפניו אז אמרתי כיון שאמרתם להביא העדים לפני הרעותם אשר עשיתם לצאת מלפני ולחתום העדים כי רוצה אני לקבל עדותם מפיהם ולא מפי כתבם וכמו שכתבו הפוסקים שלא ישלחו כתב ידם לב"ד אז חששתי על עדות עדים אלו אולי עדי שקר הם ולכך הם נשמטים מלהגיד הדבר בפני הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה