שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קלה
שאלה יעקב מת ולו ששה בנים והניח להם חזקת חצר אחד בשותפות עם יהודה מחצה על מחצה ושנים מהם ראובן ושמעון החזיקו בבתים שהניח להם אביהם אחרי מות אביהם יותר משני חזקה בפני אחיהם שהיו גדולים בעת מות אביהם כי באו עדים שהעידו ששניהם לבדם היו דרים בהם שהיו דרים במקצתם והיו משכירים מקצתם לאחרים מבלי שיערער אדם עליהם יותר משני חזקה בשופי בלי שום ערעור כלל ובחצר הנז' היה בו דין חלוקה אח"כ יצא הקצף מלפני ה' ונשרפה העיר ומכרו ראובן ושמעון חזקת חצי החורבה אשר היה להם לזבולון וחזר ראובן ולקחה מזבולון וכן לקח חצי האחר מיהודה ומכר הכל לדן ובשטר המכירה שעשו ראובן ושמעון לזבולון כתוב שמכרו לו חזקת חורבה אחד שיש להם במקום פלוני ומצריו הם פלוני ופלו' והבתים אשר היו להם קודם השרפה הם אלו וכו' ושאר הבתים מהחצר היו של יהודה באופן שהוא מחצה על מחצה שוה בשוה עמו כל הזכות שיש להם בחורבה הנזכר ודתשמשיה ומובאיה ורוחב חלל החצר ומקום הבתים ותשמשיהם כגון בור ושוקת ותנור ואשפה וב"ה ותשמישים אחרים מכרו המוכרים הנז' לזבולון הנז' ע"כ ובשטר המכירה שעשו זבולון ויהודה לראובן כתוב שבאו זבולון ויהודה ומכרו לראובן כל כח וזכות ושעבוד שיש להם בחצר פ' שמצריו הם פ' ופ' חזקת כל החצר החרב הנז' המסומן במצרים הנז' עם כל חלל ורוח' החצר וכל הנאותיו ומוצאיו ומובאיו וכל הנלוה אליו הכל מכרו המוכרי' הנז' וכו' ע"כ ובשטר המכירה שעשה ראובן לדן כתוב שמכר לו כל כח וזכות ושעבוד שיש לו בחצר פלוני שמצריו פלו' ופלו' חזקת כל החצר המסויים במצרים הנז' עם כל חלל ורוחב החצר וכל הנאותיו ומוצאיו ומובאיו וכל הנלוה אליו עומקא ורומא וכו' הכל מכרו המוכרים הנז' ע"כ:
עתה באו היורשים מהד' בנים האחרים אשר ליעקב ורוצים להוציא מדן ד' חלקים המגיע להם מחצי חזקת החצר שהיה לזקנם ואומרים כי ראובן ושמעון לא מכרו לזבולון אלא חלקם אבל הד' חלקים אחרים לא מכרו ואת"ל שמכרו לא היה להם למכור חלקם שאינו שלהם ודן טוען שהכל מכרו כנראה בשטר המכירה שעשו לזבולון שכתוב שם שהמחצה שהיה להם בשותפות עם יהודה מכרו וכן נראה מכל השטרות האחרים ומה שהם טוענים שאין כח בידם למכור אינו כן דכיון דהם החזיקו שני חזקה אחר מות אביהם בחיי כל שאר האחים נאמר שהם לקחו חלק האחים ואפי' שיאמרו עתה שלא לקחו חלק שאר האחים אין אמירתם כלום כיון שמכרו וטוענים ללוקח ולאו כל כמינייהו בהודאתם לחוב לאחרים עוד טוען דן שזה יותר מג' שנים שהוא משתמש בחורב' הנז' וחפר בה בורות שיחין ומערות דבר שהיה מגיע נזק גדול ליורשים ושתקו ולא אמרו כלום שהדבר מוכיח שמכרו שאר האחים חלקם והם ידעו ושתקו יורנו מורנו מורה צדק הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים. תשובה מה שטענו היורשי' שלא מכרו ראובן ושמעון לזבולון אלא חלקם לבד פשוט הוא שאין בטענה זו ממש שהרי בשטר כתוב שהוא מחצה שוה בשוה הבתים אשר היו להם עם יהודה וכתוב שם שמכרו כל זכותם א"כ נראה ודאי שכל החצי חזקת החורבה מכרו וכן בשטר שחזר ולקח ראובן מזבולון ויהודה מפורש שמכרו חזקת כל החצר יהודה מחצה וזבולון מחצה וכן המכירה שמכר ראובן לדן מכר לו כל הכח שיש לו ומפורש בשטר שלקח מזבולון שמכר לו החצי כמדובר וא"כ זכותו הוא כל חזקת חצי החצר וזהו שמכר לדן ועוד מפורש יותר בשטר מכירת ראובן לדן שכתוב שם חזקת כל החצר עם כל חלל ורוחב החצר הח' א"כ נראה ודאי שמה שקנה דן מראובן הוא כל חצי חזקת החורבה שירש מאביו עם החצי האחר שלקח מיהודה וזה אין צריך לפנים:
אבל בטענה השניה שטענו שאין כח בידם למכור החלק מהד' האחים בזה יש מקום עיון ואם באנו לזכות לדן מפני שכתוב בשטר המכירה שמכרו ראובן ושמעון לזבולון חזקת חורבה א' שיש להם ונימא דעדים אכולה מילתא מסהדי דאע"ג דאיכא פלוגתא בפ' האשה שנתארמלה היה כתוב בשטר אני פלו' כהן לויתי מפ' מנה אי מעלין משטרות ליוחסין ונימא דעדים אכולה מילתא מסהדי או דילמא אמנה דבשטר קא מסהדי ופסקו הפוסקים כמ"ד אין מעלין כדכתב הר"ן ז"ל בשם הרא"ה ז"ל דהא דמספקא לן דוקא בלישנא דידיה כי האי דאמר אני פלו' כהן אבל בלישנא דסהדי ודאי מהימני וכי מספקא לן נמי דוקא בהך דשייך למידק בשמא דידיה לפי שהמלוה תלוי בזה אבל אינך מילי דמתניא בשטרא בשמא דידיה ודאי לא מסהדי סהדי עלייהו אלא דאיהו אמר להו הכי עד כאן. א"כ בנ"ד דכתו' בלישנא דסהדי שיש להם ודאי דאכולה מילתא קא מסהדי והם יודעים ודאי שאלו האחים לקחו מהאחים אחרים זו אינה טענה דהרי כתב הרשב"א בתשובה הביאה הרב ב"י סי' קמ"ז וז"ל אע"פ שהעדים כתבו לאה מכרה הבתים שלה לראובן אין מכאן ראיה לפי שהעדים לאו אכולה מילתא מסהדי ע"כ כלומר שאין זו ראיה שהבתים הם שלה אלא הם אומרים מה שהיא אמרה ובנ"ד ג"כ נימא דמאי דקאמרי שיש להם הוא כפי דבריהם:
עוד כתב הרשב"א ז"ל כיוצא בנ"ד בסימן אלף קנ"ו וז"ל אע"פ שעשאו הבעל סימן לשאר קרקעות שהכניס' לו וכו', ואם מפני שחתמו עליה עדים אין בכך כלום דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי וכדתנן העורר על השדה והוא חתום עליה עד איבד זכותו דאלמא טעמא משום דהוא עצמו חתום עליה עד הא משום חתימת עדים דעלמא לא איבד זכותו משום דקי"ל דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי עד כאן. איברא דאיכא למידק דא"כ לדברי הרשב"א תקשי ממתני' דעורר על השדה למ"ד מעלין דא"כ אפי' אינו חתום עליה עד איבד זכותו ועוד קשה דהרי כתב הר"ן דבלשון עדים לכ"ע אכולה מילתא מסהדי וכתב בסוף דבריו וזה דעת הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאפילו בלשון עדים נמי מספקא לן משמע מפשט דבריו דמאי דכתב וזה דעת הרשב"א קאי נמי למאי דקאמר לעיל אבל בלישנא דסהדי ודאי מהמני. ונראה לתרץ דיש לחלק דבר שהוא עיקר המלוה כגון פלו' כהן הא מילתא ודאי אי הוי בלישנא דסהדי ודאי מהמני אבל הא מילתא דאין באים להעיד אלא על המכירה ואע"פ שהם לא ידעו שיש לו מאי איכפת לן אינו מוכר אלא מה שהוא אומר שיש לו הא ודאי לכ"ע אפילו בלישנא דסהדי לא מהימני ולכך כתב הרשב"א ז"ל בהא דלאו אכולה מילתא קא מסהדי ומתניתין דעורר על השדה לא קשיא למ"ד מעלי' דהכא ודאי שאני דלאו עיקר מילתא היא כדכתיבנא. איברא דקשיא קצת לפי זה מאי דכתב הר"ן ז"ל אבל אינך מילי דמתניא בשטרא דשמא דידיה ודאי לא מסהדי וכו' דמשמע דאפילו מילי דלא הוו עיקר המלוה דוקא כי הוו בשמא דידיה בשטרא הוא דלא מהימנ' אבל בלישנא דסהדי מהימני אף ע"ג דלא הוי עיקר דאל"כ היה לו לומר אבל אינך מילי דמתניא בשטרא לא מהימני כיון דלא הוו עיקר המלוה ולא היה לו לומר בשמא דידיה דמשמע דוקא היכא דהוזכר בלישנא דידיה אלא שי"ל דמאי דנקט בשמא דידיה הוא משום דתלמודא איירי בלישנא דידיה נקט לישנא דאבל אינך מילי וכו' כגוונא דאיירי תלמודא. נמצינו למדים לפי זה דאין כאן זכות לדן מהך טעמא דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי ונאמר דמאי דקאמר בשטר שיש להם ר"ל כפי הדברים שהם אומרים שיש להם:
ואם באנו לזכות לדן מפני שהחזיק דן בקרקע ג' שנים בפני היורשים ומה גם דחפר בה שיחין ומערות כנר' בשאלה ואיכא אוקימתא בגמ' דאפי' לבעל בנכסי אשתו יש חזקה היכא דחפר בה בורות והיא הלכה כדכתב הטור בח"מ סי' קמ"ט וא"כ כיון דהיה גורם היזק להם לא היו שותקים אם לא שידעו שאבותיהם מכרו לשני אחים לאו מילתא היא אם היורשים היו קטנים כשמתו אבותיהם דלא ידעי במילי דאבוהון וסבורים היו שהחזקה של ראובן ושמעון שהיו דרים בה ואפי' היו מחזיקים ראובן ושמעון אחר שהגדילו היורשים ג' שנים אינה חזקה כיון שבתחלת החזקה הוו קטנים וכדכתב הטור ז"ל בסי' קמ"ט בשם אביו וכן כתב הריב"ש בסימן שע"ה שהיא הסכמת כל האחרונים אע"פ שהרמב"ם ז"ל חלוק בזה מ"מ אף ע"ג דלהוי ספקא דפלוגתא דרבוותא אוקי ארעא בחזקת מריה שהם היורשים ואין החזקה שהחזיקו ראובן ושמעון חזקה ומינה דאין חזקת דן חזקה כלל:
אבל מה שמזכה לדן הוא שאלו הב' אחים ראובן ושמעון החזיקו שני חזקה ואחר שמכרו הם טוענים ללוקח ונאמר שכיון שהחזיקו בפני אחיהם שהיו גדולים בעת מיתת. אביהם כנר' בשאלה ודאי שלקחו החלק מכל האחים כדאמר בפ' חזקת דאי אית ליה סהדי ללוקח דדר ביה קמא חד יומא ויש לו שני חזקה דטוענים לו ונאמר דזה מכרה למי שלקחה זה הלוקח ממנו ואפילו יאמרו עתה ראובן ושמעון שלא לקחו משאר האחים אינם נאמנים וכדכתב הרשב"א בתשוב' הובאה בב"י סי' ק"מ המתחלת לאה היו שני שלישי מקום וכו' כתב בסוף התשובה ואפילו הודית רחל שלא קנאתו גם מראובן אינה נאמנת שלא כל הימנה לאבד זכותה של לאה. שלקחתו ממנה ולא היתום שירשו וכן שנינו בתוספתא ראובן שלקח שדה משמעון ואמר שמעון שהיא גזולה ממנו לא כל הימנו לאבד זכות של ראובן ע"כ. וכן כתב הרא"ש ז"ל כלל צ"ט ואף אם לא יוכל שמעון להביא עדים שהקרקע היה בחזק' חמיו יום א' לא הפסיד ראובן זכותו בשביל זה כיון שאם לא שאלו לשמעון זכה ראובן מן הדין וכו' דאטו אם יאמר ראובן שדה שמכרתי לשמעון גזלתיו מלוי יוציא השדה מיד שמעון פשיטא דלא וכו' יע"ש. וכ"ת אין חזקת אלו האחים חזקה דהרי אחים אלו הם כשותפים בחזקה זו ואין להם חזקה זה על זה אינו כלום דהא כתב הרשב"א ז"ל בתשובה הובאה בב"י סי' קמ"ו שהשיב על ד' שירשו בית א' ושנים מהם דרו בו יותר משני חזקה וע"כ טוענים שכל הבית שלהם והשיב אם אין בה דין חלוקה אין חזקתם חזקה דשותף כי האי גוונא לית ליה חזקה ע"כ ומסכים לזה כתב בתשובה אחרת שהביא קודם זה שם הרב ב"י. נמצינו למדין דהיכא דיש בו דין חלוקה הוי חזקה וכן כתב הטור סי' קמ"ט גבי שותפים וכבר נתבאר בשאלה דחצר זה יש בו דין חלוקה וא"כ ודאי דיש להם חזקה זה על זה. וכ"ת אין עדות הבא בשאלה מספיק לעדי חזקה דאין עדים מעידים אלא שדרו בהם בלי שום ערעור והשכירו מקצתם ומי יודע אם היו פורעים שכר לאחיהם והם אינם יודעים בזה זה ודאי אינו כלום דא"כ לעולם לא תמצא עדי חזקה דאפילו דאתו סהדי דדר ביה ביממא ולילא כדאמרי' בפרק חזקת מי יודע אם פרעו לו שכר אלא ודאי דכיון דיש עדים על הדירה מבלי שום ערעור די בזה ועל התובע להביא ראיה שהיה פורע לו שכר וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פרק י"א מהלכות טוען ז"ל מפני שאומר לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה היה זה משתמש בקרקעך שנה אחר שנה ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונה ולא מחית בו ע"כ משמע דעליו להביא ראיה או שטר שכירות דבעדים שהי' דר בו לבד בלי שום ערעור מהני: וכ"ת עדיין אין עדות זה מספיק שכיון שהם אחים מי יודע אם אין חלוקים בעיסתן והוצאתן ביחד ואין להם חזקה זה על זה כדכתב הטור בסי' קמ"ט בשם ה"ר ברצלוני האחים שאוכלין על שלחן אחד וכו' יש לנו לדקדק אם אין חלוקים בעיסתן קרובים להיות כאב ובן וכו' גם בזה י"ל דודאי על היורשים להביא ראיה דודאי שהאחים יכולים לטעון חלוקין אנו בעיסתנו ויש לנו חזקה וא"כ גם אנו טוענים ללוקח מה שהאחים היו יכולים לטעון וכמו שכתב הרא"ש בתשוב' כלל צ"ח וז"ל דכיון שאתם טוענים לכל באי מכחה או יורש או לוקח כל מה שהיתה טוענת אם היתה קיימת והיא יכולה לטעון קניתי וכו': נתבאר מכל זה דעדים המעידים על החזקה הוא עדות מספיק ואנו טועני' לדן הלוקח שראובן ושמעון לקחו משאר האחים:
איברא דצ"ע טובא במ"ש הרא"ש בתשוב' ריש כלל צ"ט דאין טוענים כלל ליורש וללוקח אלא אם לא אמרו הם מי שלקחתיו ממנו או מי שירשתיו ממנו לקחה ממך ומ"ש במשנה הבא מחמת ירושה אין צריך טענה הכי מפרשה אין צריך שיטעון טענה ברורה שיודע בבירור שאביו לקח' ממנו כגון קמאי דידי זבנה ממך וכו' עוד כתב שם ואף את"ל דטוענין ללוקח וליורש אף אם לא אמרי דזבנה ממך דהרבה פעמים אדם קונה מחבירו שאינו יודע ממי קנאה המוכרה לו וכו' מ"מ היכא שיודע שהקרקע היא של נפתלי וקנאו מגד נ"ל דלא הויא חזקה אם לא אמר שנפתלי אמר לו שקנאו מגד ואף אם ת"ל שבכל ענין טוענים ללוקח אף לא טען שאמר לו דזבנה ממך מ"מ כיון דבזמן הזה רגילין לפרסם מכירת קרקעות ואין שום קרקע נמכר אלא שיכרזו ברבים וכו' נ"ל לדמותו לההיא דסוף השוכר את האומני' וכו' ואף את"ל אם היה אביה קיים היה נאמן לומר לקוח הוא בידי אע"ג דליכא קול מ"מ ליתמי לא טענינן מילתא דלא שכיח וכו'. כללא דמילתא אין עיני רואות בענין הלז להחזיק יורשי שמעון כי הרבה הוא בכל יום שיש לא' מן האחים חלק קטן בבית אחד ואינו משגיח למחות ולא לתבוע שכר מאחיו ע"כ ותשובה זו סותרת כל דברינו במ"ש ראשונ' דצריך טענה שיאמר הלוקח פ' אמר לי דזבנה ממך בנ"ד לא טען דן ראובן א"ל שלקח מאחיו ולא שום א' מהלוקחים טוענים שראובן ושמעון אמרו כן וכן מ"ש שלפחו' היכא שיודע הקונה הקרקע של מי היה צריך שיאמר מי שמכרה א"ל שקנאה ממך בנ"ד יאמרו היורשי' לדן הרי ידעת שהקרקע הזה היה של אבינו ואין אתה טוען ראובן א"ל שלקחו מאחיהם ואם היות שדן מכחישם ואומר שסבור היה שהקרקע הזה לא ירשוהו ראובן ושמעון מאביהם אלא שקנאוהו מאחר יש מקום עיון אם נאמן דן בזה וכן מה שכתב דהאידנא רגילין לפרסם מכירת קרקעות ואין טוענים ליתמי מילתא דלא שכיח גם זה סותר דברינו דיאמרו היורשים לדן אם איתא דאבותינו מכרו לאחיהם קלא הוה ליה או שטרא הוה להו כיון דרגילין לפרסם מכירת קרקעות וכן מ"ש כי הדבר הזה בכל יום שיש לאחד מן האחים חלק קטן בבית ואינו חושש למחות גם זה סותר דברינו א"כ נמצאו הפך דברינו כל דברי התשו' ונפל פיתא בבירא:
אלא שאני תמיה הרבה על דברי הרא"ש ז"ל שמצאתי לו תשובות אחרות סותרות תשו' זו ומי יתן והיה לי לב להבין דבריו דהוא ז"ל כתב לקמן בכלל זה גבי ראובן קנה בתים משמעון זה עשרים שנה או יותר והחזיק בו ראובן הקונה וכו' כתב שם באותה תשובה לכן אין צריך לשאול האיך בא הקרקע לידו אלא יביא ראובן עדים שהקרקע היה בחזקת שמעון יום א' טענינן ליה שמא קנאו שמעון מן המערער והשתא נמי ששאל ראובן לשמעון האיך בא הקרקע לידו וכו' הרי דסותרת תשובה זו למ"ש בתשובה הראשונה וצריך שיאמר הקונה פלו' אמר לי שלקחו ממך דקאמר דאין צריך לשאול פי שמעון ואפילו נאמר דסמך על מ"ש אחרי כן דהיכא שיודע ממי היה הקרקע צריך שיאמר קנאו ממך ואפשר דדברי תשוב' זו איירי דאינו יודע ממי היה הקרקע מ"מ סותרת תשובה זו הקודמת דשם כתב דכיון דרגילין בזמן הזה לפרסם מכירת קרקעות אי איתא קלא אית ליה ולא טענינן ללוקח מילתא דלא שכיחא וכאן כתב דטענינן וכן בסוף כלל נ"ח כתב גבי ראובן תבע משמעון אחיו חלק בבתים וכו' כתב שם ושמעון אינו טוען שאביו מכרם לו או שנתנם לו או שקנאם מראובן וכו' אבל אם מתה האם ויש לשמעון עדים שאמו החזיקה בבתים חזקתה חזקה דכיון שאתם טוענים לכל בא מכחה או יורש או לוקח כל מה שהיתה היא טוענת אם היתה היא קיימת והיא יכולה לטעון קניתי הבתים וכו' הילכך שמעון וכו' הרי דכתב דכשמתה האם אנן טענינן שהאם קנאו מאחיו אע"פ ששמעון אינו טוען אמי קנאה מאחי והוא ודאי הרי ידע שמעון שיש לראובן אחיו חלק בו והוא ז"ל כתב בתשובה הקודמת דלפחות היכא דיודע הקונה ממי היה שצריך שיאמר המוכר א"ל שקנאה ממך וגם סותר מה שכתב דלא טענינן ליורש וללוקח מילתא דלא שכיח דכיון דרגילין לפרסם מכירת קרקעות אי איתא קלא אית ליה וכן בתשובה הקודמת לזאת כתב הרא"ש מסכים לזה ע"ש. וכן קשה לי טובא מ"ש בסוף התשובה זו דכי היכי דטענינן ליורש וללוקח טענינן לבעל חוב בכלל צ"ט גבי ראובן היה לו בתים ודר בהם כל ימי חייו ואחר שמת נשאר שמעון בבתים ולאחר מיתה יצאו עליו בעלי חובים השיב שם דדוקא ליורש טענינן שקנה מהבנות אבל לא לב"ח דיורש כרעיה דאבוה אבל ב"ח קי"ל מכאן ולהבא הוא גובה וכו' הרי מבואר שם דדוקא ליורש טענינן ולא לב"ח הפך תשובה בסוף כלל צ"ח וצ"ע ליישב כל דברי אלו התשובות אלא שמ"מ אני אומר בנ"ד דזכה דן בדינו דודאי כיון שמצינו כל אלו התשובות של הרא"ש מסכימים למה שכתבנו וגם הטור בסי' קמ"ו כ' דטענינן ללוקח סתמא ולא חילק שם במה שחילק הרא"ש בתשובה זו וגם אי איתא דבזמן הזה רגילין לפרסם מכירת קרקעות ליתיה להאי דינא דכ' הרא"ש ז"ל לא ה"ל לטור למכתביה וכן כל שאר הפוסקי' לכן נאמר בודאי דע"כ לא קאמר הרא"ש דין זה אלא באותו הנדון שנשאל עליו כמ"ש בתחלת דבריו דלפי הטענות שהדבר ידוע שהשתות של לוי היה וגם שמעון אינו טוען וכו' והרבה מעידים שלפי ראות עיניהם לא מכרו לו האידנא רגילים לפרסם וכו' כלומר דיש כאן דברים מוכיחים שלא מכר ורגילי' לפרסם הוי מילתא דלא שכיח ולא טענינן אבל היכא דליכא כל אלו ההוכחות אע"ג דרגילי' לפרסם וכו' מ"מ טענינן ליתמי מילתא כי האי גוונא ומה גם בנ"ד דהיה קודם השרפה ועבר זמן כל כך ואפילו דהוה קלא במכירה נשכח הדבר ואע"ג דהרא"ש כתב בזאת החשובה דצריך שיאמר פלו' א"ל שקנאו ממך ולפחות היכא שיודע הקונה ממי היה צריך שיאמר פלו' א"ל שקנאו ממך אפשר דלא כתב הרב אלו הדברים לסמוך לענין הדין אלא הם סניפים לאותו הנדון דאיכא כמה הוכחות דלא מכר כדכתיבנא ומפני כן בשאר התשובות דליכא אלו ההוכחו' לא סמך עליהם לענין הדין: הכלל העולה דלע"ד זכה דן בדינו בעדי חזקה שהחזיקו האחים הח' אחרי מות אביהם בפני אחיהם שהיו גדולים בעת מות אביהם או אפילו בפני יורשי אחיהם שהיו גדולים בעת מות אביהם והחזיקו משם ואילך ג' שנים די זה ומעתה אין צריך להשיב על מה ששאל השואל אם יוכל דן לחזור על זבולון דהרי זכאי הוא בדינו ומ"מ לענין הדין אני אומר דאם היה דן חייב בדינו לא יוכל לחזור על זבולון מפני דאין כחו אלא מחמת ראובן שזבולון נתחייב להעמיד המכירה לראובן וראובן ושמעון כשמכרו לזבולון נתחייבו להעמיד המכירה בידו ואם כן יאמר זבולון לדן מאיזה כח אתה בא מכח ראובן שנתחייבתי להעמידה בידו גם הוא נתחייב להעמידה בידי כן היה הדין לע"ד אם היה הדין עם ראובן אבל כבר כתבתי דהדין עם דן וזכאי הוא בדינו הנלע"ד אם יסכימו הרבנים המובהקים ובפרט הרב הגדול מורי ורבי נר"ו:
פי המדבר הצעיר וקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:
החכם השלם הפוסק נר"ו הרחיב הדבור וצדד בכל הצדדים וגמר ואמר שזכה דן בחזקה וכן נראה לע"ד כיון שראובן ושמעון היו דרים בבתים הם לבדם בחיי שאר האחים שהיו גדולים בעת מות אביהם, ואין ספק שהיו חלוקים בעיסתן כיון שהד' אחים לא היו דרים בחצר שאפי' הבתים שלא היו צריכי' לראובן ושמעון היו משכירים לאחרים הרי ראיה גדולה שהיו חלוקים בעיסתן וכן כתב רשב"ם שאפי' לא היו חלוקים אלא בעיסתן מחזיקין זה על זה וכל שכן בהצטרף סברת בעל העיטור ז"ל שכתב הטור וז"ל וכתב בעל העיטור שהאחים אינם בשותפים ומחזיקים זה על זה ואע"ג שכפי הנראה קרוב שהיא סברת יחיד מ"מ הביאה הטור ולא הביא אחר דבריו חולק א"כ אין ספק שיכולים אנו לעשות אותה סניף:
ולרווחא דמילתא אני אומר שאם החזיקו ראובן או שמעון אחר שגדלו היורשים התובעים ג' שנים בטענה זו לבד הייתי מזכה לדן שהרי כתב הטור וז"ל והיכ' שירד לנכסי קטן והיה ביד המחזיק שני חזקה אחר שהגדיל כתב הר"י ברצלוני בהא איכא פלוגתא דרבוותא וכו' עד והרמב"ם כתב דהוי חזקה אם אכלה ג' שנים רצופים אחר שהגדיל וכו' ורב האי ז"ל חלק בדבר בתשו' אם החזיק האב בפני הקטן אחר שגדל ומת בנו יכול לטעון דחזר אביו וקנאה מאותו קטן אחר שגדל וזהו בכלל טוענים ליורש ע"כ וידוע שכמו שטוענין ליורש כן טוענים ללוקח וא"כ אם היורשים גדלו ואח"כ שגדלו החזיק ראובן ג' שנים ומכר אח"כ לדן זכה דן בדינו שטוענים בשבילו שאחר שגדלו היורשים קנה ראובן מהם ואפילו שיאמר ראובן שלא קנה אינו נאמן וכמו שיפה כתב החכם השלם נר"ו בתשובתו כתבתי זה לשאת ולתת בדבר הלכה ומ"מ בין הכי ובין הכי הדין דין אמת שזכה דן במקחו וחתמתי שמי:
הצעיר שמואל די מדינה:
ראיתי דברי החכם השלם סיני ועוקר הרים הפוסק נר"ו וכל דבריו נכוחים למבין וישרים ולי מה יקרו ולכן באתי להסכים עמו על הדין ועל האמת ואומר דאיברא דאם היה מקום לומר שמה שהחזיקו ראובן ושמעון בחצר הנז' בפני אחיהם לא היתה מועלת א"כ לא היה זוכה דן במקחו ומצו יורשי שאר האחים להפקיע ולבטל קנייתו דאף על גב דקיימא לן בעלמא טעני' ללוקח ואי אית ליה סהדי שהמוכר שמכרה לו דר ביה יומא חדא סגי ולא בעי' דלימא בפני לקחה ממך וה"נ לא בעינן דלימא מי שמכרה לי א"ל שלקחה ממך כמו שכתב הרא"ש ז"ל באותה תשובה שהביא החכם השלם נר"ו דבלי ספק אין לחוש לאותה תשובה דאיכא למשדי בה נרגי כמו שיפה כתב החכם השלם נר"ו. ותו איכא טובא לאתמוהי בכל מה שכתב באותה תשובה אין כאן צורך להאריך מ"מ היינו דוקא היכא שלקח הלוקח המחזיק ממוכר שהיה יכול להחזיק על המערער אם כן כיון דאית סהדי דדר ביה המוכר יומא חד טענינן ללוקח שהמוכר לקחה מזה המערער והחזיק בה אבל היכא דלא מהני חזקת המוכר כנגד המערער לא שייך לומר טענינן ללוקח. אמנם יראה דשפיר מהני חזקת ראובן ושמעון כנגד שאר אחיהם דאם אלו האחים חלוקים בעיסתן לאו דינא ולאו דיינא דלא עדיפי משותפים וכי היכי דבשותפים כל אנפין שוין דהיכא דנחת לכולה חזקתן חזקה הכי נמי באחים כיון שיש דין חלוקה בחצר ואפילו אם אלו האחים לא היו חלוקים וכיס אחד לכלם אפילו הכי בנדון דידן מהני חזקתן מכמה אנפין חדא דאפילו אם נחוש לדברי הר"י ברצלוני נראה דלא ברירא ופסיקא ליה מילתא שהרי כתב דמפשטא דגמ' משמ' דדוקא בבן ואב שחלקו ואשה שנתגרשה מפלגינן אבל אחים בין כך ובין כך הרי הוא כשאר כל אדם אבל משקול הדעת יש לנו לדקדק וכו' דברים אלו מוכיחים דלאו בבירור ובפשיטות אמר מר להך מילתא ועוד אפילו אם תמצי לומר דבפשיטות ובבירור אמר מכל מקום אפשר שהם דברי יחיד ולית דחש להו כיון דמפשטא דגמרא לא משמע הכי וכבר היה אפשר להוכיח שהרשב"א ז"ל חלוק על זה מאותה תשובה שכתב החכם השלם נר"ו על ד' שירשו בית אחד ואם איתא דהיכא דאינם חלוקים בעיסתן לא מהני חזקה ואין להם חזקה אם כן היה לו להודיע ולחלק. הן אמת כי איני תוקע עצמו להוכיח מזאת התשובה זה יען כי אפשר שאלו הד' שירשו שנשאל עליהם הרשב"א לא היו אחים כי אם ד' בני אחים שירשו מאחי אביהם או שאר יורשים עוד נר' לע"ד לחלק ולומר דמאי דכתב הר"י ברצלוני דהיכא דאין חלוקים בעיסתן דאין להם חזקה זה על זה היינו כל שמחזיקים זה על זה בנכסים הידועים לכל אחד ואחד לבדו כי האי דאפטרופסים ואריסין ואשה בנכסי בעלה ואב בנכסי הבן אבל בנכסים שהם מחזיקין יחד בשותפות הרי הם כשאר כל אדם לא שנא חלוקים בעיסתן או אין חלוקים ויראה דיש להוכיח זה דאלת"ה איכא למידק עליה דהר"י ברצלוני מהא דתנן בפ' חזקת האחים שחלקו נעל גדר ופרץ כל שהו הוי חזקה ואם איתא לדברי הר"י ברצלוני א"כ היכי קא פסיק ותני בסתמא אחין שחלקו נעל גדר ופרץ יש להם חזקה אכתי אם אינם חלוקים בעיסתן אין להם חזקה ואי מאי דקתני האחים שחלקו היינו שחלקו בעיסתן א"כ היכי קאמר הר"י ברצלוני הא מילתא ליתא בגמרא א"כ נראה דליכא לפרושי הך מתניתין לאוקמי כפי דברי הר"י ברצלוני אם לא שנחלק דמאי דקתני האחים שחלקו היינו דוקא בנכסים שהיו מחזיקים יחד בשותפות וכי האי גוונא לא שאני לן בחלוקים לאין חלוקים לא נעלם ממני שאפשר לפרש דמאי דקתני האחין שחלקו היינו שחלקו בפנינו ובעינן חזקת נעל גדר ופרץ שלא יוכלו לחזור בהם דמכל עקום איכא למידק במה שכתבתי וק"ל בין הכי ובין הכי דעתי הקצרה היא שיש לחלק בין נכסים ידועים לכל אחד ואחד בין נכסים המשותפים יחד דבנכסים הידועים לכל אחד לבדו בעינן מילתא אלימתא להפקיע חזקת נכסיו הידועים ואם אינם חלוקים בעיסתן אמרי' לא קפדי אהדדי אבל בנכסים המשותפים יחד בכל דהו יספק להחזיק זה על זה:
סוף דבר בהא סלקינן ונחתינן כי כל מה שפסק החכם השלם סיני ועוקר הרים הפוסק נר"ו עליו אין להוסיף ודבריו אינם צריכים חיזוק:
נאום הטרוד והעלוב הצעיר שלמה הכהן: