שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קלד
שאלה ראובן שהחזיק בחצר אחד אצל חצר ישמעאלי אחד שיש כותל מפסיק ביניהם שיסוד' מאבנים עד חציה והשאר מלבנים נקראים טאפייאש ובכל עת שהלבנים נופלים היה חוזר ובונה אות' בעל חצר ראובן שלא היה שום דבר נסמך על הכותל הנז' ולסוף חמש עשרה שנה השכיר הישמעאלי הנז' המקום אשר אחורי כותל חצר ראובן לשמעון ושמעון התחיל לבנות אחורי הכותל הנזכר וכשראה אבי ראובן שרצה שמעון לבנות ולסמוך על הכותל הנז' מיחה בידו והתרה בו לבלתי בנות במקום הנז' לסמוך על הכותל עד בא ראובן בנו והוליכו בדברים והדיחו מעליו ופתע פתאום סמך על הכותל ובא ראובן וא"ל על מה סמכת ובנית על הכותל שהחזקתי בה וישב לו שמעון שלי היא הכותל ולכן סמכתי עליה ועל זו רבו כמו רבו ביניהם הפרשים עד שבררו להם נבררים על זה וקודם שיגזרו הנבררים הנז' אמר שמעון לראובן ולאביו מה לנו לגזרת הנבררים הנז' ישבעו שהכותל היה שלהם ויבטל המחלוקת יורנו מורנו האם יוכלו ראובן ואביו לישבע שהכותל שלהם אחר שעיניהם ראו שבכל פעם היה בונה בעל חצרם הטאפייאש כשהיו נופלות ובימים ההם לא היה לשמעון חלק ונחלה במקום ההוא אם לאו. ומה גם שעוד היום בכל עת שיתר הנשאר מהכותל הנז' בכל עת שתפול ראובן בונה אותה עד כל משך הכותל הסובבת כל החצר לפי שהיא מוקטעא שלו האם ע"פ הדברים האלה יוכלו לישבע שהכותל היה שלהם או לאו ושכרו כפול מן השמים:
תשובה ודאי כיון ששמעון זה שכר החצר מהישמעאלי והחזיק בו טעני' ליה כל מה שיוכל לטעון הישמעאלי דכי היכי דקי"ל טוענין ללוקח ה"ה לכל בא מכחו כדכתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו סוף כלל נ"ה דה"ה לבעל חוב שנשתעבדו נכסיו והטעם כמו שכתב שם כיון שאתם טוענים לכל בא מכחו או יורש או לוקח ולא עוד אלא אפילו יטעון הישמעאלי בהפך לא מהני ליה דהכי קי"ל גבי לוקח כדאמרו בתוספתא דאחר שמכרה המוכר אמר גזולה היתה בידי לאו כל הימנו כתבה הרשב"א בתשו' הובאה בב"י ח"מ סי' ק"מ ובתשובות אחרות וכיון שכן הא קי"ל דבכותל המפסיק אפי' שהא' בנאו לבדו והאחר טוען פרעתי חלקי נאמן וכמ"ש הטור בה' נזקי שכנים סי' קנ"ז וז"ל ואפי' שידוע שאחד בנאו לבדו ושאל מחבירו שיפרע נו את חלקו וטוען שפרעו נאמן ובשבועת היסת א"כ בנ"ד כיון שיכול הישמעאלי לטעון שפרע חלקו לבעל חצר של ראובן אנן טענינן לשמעון הבא מכחו וא"כ אינו ראיה מה שבונה בעל חצר ראובן הטאפייאש לומר שהכותל שלו:
אבל אם בדין תוגרמה אין לישמעאלי זכות בכותל כלל מכח טענה זאת שבעל חצר ראובן בונה הטאפייאש ובדיניהם אהני ליה הך טענה לבעל חצר ראובן ודאי דאין לשמעון שום זכות בכותל דלא השכיר לו הישמעאלי אלא כל זכות שהיה לו ואין לו שום זכות בכותל בדיניהם ומנא אמינא לה מההיא תשובה דהרא"ש שהביא הטור ח"מ הלכות נזקי שכנים סי' קצ"ד ותשובות הרשב"א שהביא הרב ב"י מסכימות לה כתב שם על ראובן שפתח חלון על גגו של גוי והחזיק בו כמה שנים ואח"כ מכר הגוי ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה ביתו בענין שסותם החלון של ישראל דהדין עמו דהבא מחמת גוי הרי הוא כגוי וכיון דבעוד שהיה הבית של גוי היה יכול הגוי לבנות ולסתום בדיניהם הרי הגוי מכר לו כל זכותו שהיה לו בדיניהם וא"כ יכול לסתום וע"כ לא פליג עליה הגאון על ההיא תשובה אלא משום דהוי למעליותא אבל בנ"ד אמרי' ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי לגריעותא וכולי עלמא מודו ביה דכיון דבדיניהם לא היה הכותל של ישמעאלי והוא בא מכחו הרי הוא כגוי ואין לו זכות בכותל וכן מבואר יותר בתשובות הרשב"א שהביא שם הרב ב"י ואחת מהם היא שכתוב בסופה ולפיכך אם מדיני הגוים היה לו לסותמו מצד שאין להם חזקה בכך אף דינו של שמעון כמוהו ע"כ. ובתשובה אחרת שהביא קודם כתב כיוצא בזה. איברא דקשה לי באותה תשובה שכתב ועוד נ"ל שאלו היה ניזוק באותם החלונות בהיזק ראיה דשמעון יכול לכופו לסתמן דכיון דאין לו חזקה הרי הוא חייב לסתום מפני שהוא מזיקו בהיזק ראיה דאמאי הא באותו נדון הוי ישראל שקנה מן הגוי החצר ואומר לחבירו שיסתום חלונותיו ונהי ודאי דאין לו חזקה מפני שבדיני הגוים היה יכול לפתוח ואם בא האחר לבנות בונה בכל עת שירצה משום הכי בדין הוא אם ירצה ראובן לבנות שלא יוכל שמעון שקנה מן הגוי למחות בו אבל שיהא מחויב לסתום הרי ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי וכיון דכשהיה ביד הגוי לא היה הגוי יכול לכופו שיסתום בדיניהם הכי נמי הוא לא ימחה דלכולי עלמא ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי אמרי' לגריעותא ובשלמא בתשובה הקודמת לזה דהוי הנושא בהפך שהגוי היה לו חלון על חצר ראובן והוא מכר לשמעון ובא ראובן ואמר לשמעון הבא מחמת גוי סתום חלונותיך אע"פ שהגוי לא היה סותם בדין הוא ששמעון יסתום ולא אמרי' ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי למעליותא כדכתב הוא שם שלא אמרו הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי אלא להחמיר אבל לא להקל אבל הכא נימא ישראל הבא מ"ג הרי הוא כגוי לגריעותא ונראה שלתרץ לזה כתב הרשב"א ז"ל מפני שהוא מזיקו בראיה והוי גירי דיליה כלומר כיון דמזיקו בידים לכך לא אמרי' הכא ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי לגריעותא:
אבל מ"מ קשה דא"כ בתשובה הקודמת למה נתן טעם לומר שיסתום שמעון מפני דלא אמרו ישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי למעליותא הא אפי' שנאמר למעליותא חייב הוא לסתום משום דהוא מזיקו כראיה והוי גירי דיליה כמו שכתב בתשובה אחרת ושמא משום דבתשובה הראשונה אית ליה טעמא מעליא טפי קאמר ליה אע"ג דבלאו האי טעמא חייב לסתום משום דהוי גירי דיליה כדכתיבנא:
נמצינו למדין דאם בדיניהם הכותל היה של בעל חצר ראובן גם עתה הדין עם ראובן דלא השכיר הישמעאלי לשמעון אלא הזכות שיש לו בו זה נראה לי אבל מ"מ לא משום הא ישבע שהכותל שלו אלא יברר טענתו ויאמר אותה בב"ד ואם היא בענין הנז' זכה בדינו הנלע"ד כתבתי:
הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: