אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קלג

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קלג

שאלה קלב

שאלה ראובן נשא את לאה ואחר ילדה בת ובתוך ט"ו ימים ללידתה נפטרה לבית עולמה ובקש ראובן לצאת מהעיר ואמר לשמעון שיבאו הוא ואשתו לדור בביתו וחזקתו וקודם שבאו שמעון ואשתו לדור שמה הוצרך ראובן לבקש מינקת לבתו אשר ילדה לו לאה אשתו ואמר ללוי רצונך שאמכור לך חזקתי ומדמי המכירה פרוע תפרע לאט לאט לרגל המלאכה למינקת בתי כ"כ לבנים בחדש מידי חדש בחדשו והודה לו לוי אז עשה ראובן שטר מכירה כדת וכהלכה גלוי ולא היו ימים מועטים עד שנפטרה הילדה הנז' ולא פרע לוי מאומה למינקת הנז' ונשאר השטר ללוי וראובן הלך לו ובהיות שמתה הילדה תוך הזמן הקצוב של זרע של קיימ' נשאר ראובן חייב להחזיר מחצית ההשבון ליורשי אשתו לאה כמשפט כל הכתובות הנהוגות בישראל אחרי כן נפטרו שמעון ולוי לב"ע ויהי היום באו יורשי לאה לגבו' מחצית ההשבון מהחזקה הנז' ואשת לוי הוציאה שטר מכירה שמכר ראובן לבעלה החזקה הנז' ואשת שמעון טוענת כנגדה אמת שנעשה שטר המכירה אבל לא פרע בעליך מאותם דמים כלום כי ה"ל לפרוע למינקת והילדה לאלתר מתה ראיה לדבר כי זה לי קרוב לעשרה שנים שדרנו יחד עם בעלי בחזקה הנז' ולא אמר לנו בעליך דבר בודאי הוא מפני שהחזקה לא היתה שלו והמכירה נתבטלה מפני שלא נתן הדמים ואם לא כן תשבע לי כי אין את יודעת כי אמת יהגה חכי וכן עברו הדברים ככל אשר אמרתי ליך. יורנו מורנו אם הדין עם אשת לוי כיון ששטר המכירה בידה או דילמא צריכה לישבע על כך כאשר טוענת אשת שמעון ואת"ל שהדין עמה אכתי מבעי לן אם תפרע לאשת שמעון כל ההוצאות שהוציאה בחזקה ההיא כל משך העשר שנים הנזכרים על כל זה יבא דברך מורנו ושכרך כפול מן השמים:

תשובה כפי הנראה מדברי השאלה אשת שמעון מודה שהיא ובעלה לא קנו מלוי החזקה כלל דמן הדין כיון שהחזיקה שני חזקה היתה יכולה לטעון שהן לו יהי כדבריך שבעליך קנה החזקה אולי בעלי חזר וקנה החזקה מבעליך כיון שהחזיק שני חזקה בחייו וטענתה היתה טענה דקי"ל טוענין ליורש וללוקח ותעמוד החזקה בחזקת יורשי שמעון אבל מאחר שכלם מוסכמים שודאי שמעון לא קנה כלל מלוי נראה ודאי שהדבר מבורר ביניהם שכן הוא לכן לא טענה אשת שמעון אלא ששטר זה שטר אמנה הוא שהיה לו ללוי ליתן הדמים ולא נתן ובודאי שטענה כזאת אינה נאמנת דהרי כתב הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות מלוה ולוה דאע"ג דיכול לטעון בשטר שאין בו נאמנו' פרעתיך אינו יכול לטעון שטר אמנה או רבית ואף על פי שיש מי שהורה כך דחה דבריו ודעת יחיד הוא וכבר נודע שאין לומר קים לי כפלו' הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו א"כ אפילו שראובן יהיה קיים ויטעון ללוי ברי שפר זה אמנ' לא היה מחויב לוי שבועה כ"ש עתה שאין ראובן עצמו הטוען אלא אשת שמעון ואף על פי שהיא טוענת ברי אינה היא בעלת הדבר דפשיטא ופשיטא שאין לחייב לא ללוי ולא לאשתו שבועה בשביל טענת אמנה ואע"ג דכתב שם הרמב"ם ז"ל דישלם ואחר כך יטעון וישבע היסת לא שייך הא אלא בשטר חוב דאחר שישלם קרע השטר ואחר שנקרע השטר יוכל לטעון אמנה אבל הכא בשטר מכירה לא שלעולם הוא עומד קיים דלא יוכל לטעון אמנה כלל. ומ"מ ודאי דחרם סתם תקבל אשת לוי איך לא ידעה מכל אותם הדברים ואפי' שהיה כתוב בשטר המכירה שעשה ראובן לבעלה נאמנות לו ולבאי כחו עליו ועל באי כחו לא מהני לאפוקי מחרם סתם חדא דאיכא פלוגתא דרבוותא דסברי דאין נאמנות מועיל גבי יורשים ועיקרן של דברים בטור א"ה סי' צ"ח ובח"מ סי' ע"א דהביא בא"ה דר"ח פליג על הרי"ף ז"ל בהא דאית ליה דאין נאמנות מועיל לגבי יורשים עם היות שנתקשו אצלי שם דברי הטור דמדברי ר"ח שכתב הטור עצמו לעיל מעשים בכל יום שאין נפרעים וכו' ומהיורשים גובין בלא שבועה משמע דאית ליה דנאמנות מועיל גבי יורשים גם בח"מ כתב בשמו דאע"ג שמועיל ליורשין אינו מועיל לגבי לקוחות הרי משמע דדעתו כדעת הרי"ף וא"כ איך כתב בסי' צ"ח באהע"ז דחולק על הרי"ף גם הרשב"א בתשובה שהביא שם הרב ב"י כתב וכן דעת הרי"ף ור"ח וא"כ נתקשו אצלי דברי הטור:

ואם נאמר דמ"ש ר"ח דמועיל לגבי יורשים היינו דקנו מידו וכדכ' הטור שם בשמו דהיכא דקנו מידו מועיל נאמנות לגבי יורשים דאלים קנין אכתי קשה דא"כ אמאי לא מהני גבי לקוחות הרי כתב הריב"ש בסי' ק"ח וז"ל וכן דעת ר"ח ז"ל דאפי' ללקוחות מועיל נאמנות כשפירש וקנו מידו דאית ליה קלא ולקוחות אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו ומלבד זה קשה לשון הטור שכתב בסימן ע"ה בח"מ אחר דברי ר"ח וי"א שאם קנו מידו וכו' מועיל לגבי לקוחות משמע דלר"ח אינו מועיל לגבי לקוחות והרי הריב"ש כתב בהפך משמו וכבר הארכתי על כל זה בפסק אחר ועתה אקצר ונאמר דמ"מ רבים וגדולים סוברים דאין נאמנות מועיל לגבי יורשים וכיון שכן הוי כאלו אין כאן נאמנות ואע"פ ששבועה לא יוכלו להשביע לאשת לוי מ"מ חרם מיהא סתם רמינן עליה ועוד דאפילו נאמנות מפורש לחרם סתם לא מהני וכדכתב הטור ז"ל בח"מ סימן ע"א בשם רבינו האי בתנאה דחרם סתם והדרת הראש לא מהני בנאמנות וכו' וכיון דאתא לידן לשון זה אומר דאני תמיה על מה שפירש הרב מהרי"ק ז"ל בסוף הלשון שאמר מסור אתה בביתך דין על גוזלך וקלל אותם כרצונך שר"ל שיביאם לב"ד ויקללם שם בב"ד דאין הלשון משמע כן אלא מסור בביתך קאמר כלומר שם בחדרי משכבך ובביתך ולא שתביאם לב"ד כיון שאין לך אדם ידוע לחשוד בו מ"מ למדנו דחרם סתם אפי' תנאי לא מהני ביה הרי נתבארה השאלה הראשונה שהשטר אשר ביד אשת לוי קיים אחר שיחרימו חרם סתם אם יש יודע הדברים שטוענת אשת שמעון שעברו בין ראובן ולוי:

ועל מה שטענה אם תשלם לה ההוצאות נראה דדין זה מבואר בתשובת הרא"ש הוזכרה בדברי הטור הלכות גזלה סי' שמ"ה וז"ל ראובן היו לו בתים והלך מעירו ובא שמעון ודר בהם וראה שהיה הבית רעועה וכו' והשיב שם הרא"ש דכל ההוצאות שהוציא לענין צורך הבית שלא יפול ישלם ראובן לשמעון אבל מה שבנה שלא היה צורך לבנות לא ישלם לו אלא יאמר לו טול עציך ואבניך. איברא דקשיא לי בדברי הרא"ש דכיון דאלו הבתים הרי הם כשדה העשויה ליטע דהרי ודאי הוא חפץ שלא יפלו הבתים למה לא חייב הרא"ש ז"ל ליתן אלא דמי ההוצאה לבד היה לו לחייב ליתן כדין שדה העשויה ליטע דאמרו בגמרא שנותן לו מה ששמין שיתן אדם בשדה זו לנוטעה ופירש הרא"ש ז"ל דהיינו כשאר שתלי העיר דהוי יותר מההוצאה גם כאן הי"ל להרא"ש לחייב לענין הבנין הצריך כדי שלא יפול שיתננו כמה אדם רוצה ליתן בבנין זה לבנותו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל גבי חצרות וכתבו שם הטור בסמוך:

מ"מ למדנו מדברי הרא"ש בנ"ד דכל מה שהוציאה לאה לצורך הבית שהוא דבר מוכרח לקיום הבית תשלם לה הוצאתה וכל הדברים שהם מותר תאמר לה טול עציך ואבניך ואינה חייבת ליתן לה כלום ומ"מ אם הוא חצר דקיימא לאגרא אפילו הבית מועט חייבת אשת שמעון לשלם כל שכירות עשרה שנים משלם כמו שכתב הרב הנמוקי בפרק השואל. ועוד כתב שם דאפי' חצר דלא קיימא לאגרא אם השכירו לאחרים מחשבין לו כל מה שקבל בשכירות הבתים מדרבי יוסי דאמר כיצד הלה עושה וכו' ובנ"ד נראה דהוי חצר דקיימא לאגרא ולכך מחוייבת אשת שמעון לשלם כל שכירות העשר שנים ואשת לוי תפרע לה ההוצאה שעשתה לקיום הבית: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה