אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קכט

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קכט

שאלה קכח

ראיתי דברי החכם השלם הפוסק ובודאי שכל דבריו ברורים שאין לחתן חזקה בנכסי חמיו וא"כ אין ליתום חתן ראובן חזקה כלל מכח אביו אבל מ"מ זכה הח' הפוסק ליתום מפני שכיון שחתן ראובן קנה המולקי' מהתוגר ובהסכמות כתוב שכל מי שקונה מולקי' מהתוגר שיפרע דמי שווי החזקה לבעל החזקה א"כ לא נשאר לראובן אצל חתנו אלא מלוה על פה שהיה לו לפרוע דמי החזקה וכיון שכן היה יכול לטעון פרעתי כדין מלוה על פה וטענינן ליתום של חתן ראובן מה שהיה אביו יכול לטעון זה כלל דברי החכם השלם הפוסק נר"ו: ויש בזה מקום עיון אם נדון הדבר כמלוה על פה או דילמא מ"מ החזקות כדין קרקע דיינינן להו ואפילו למאן דדאין להו כדין מטלטל אינו נאמן לומר לקחתיה ממך ונתתי לך הדמים וכדכתב הרב מהריב"ל בריש כלל ז' מהסכמות ח"א ומצאתי לרב ב"י בטור ח"מ סי' קצ"א גבי כותב שטר מכירה והלוקח טוען שנתן המעות שכתב שם בשם רבינו ירוחם וז"ל וכתב הרשב"א במקום שכותבין ואח"כ נותנין דמים על הלוקח להביא ראיה שנתן וכו' ובמקום שנותנין ואח"כ כותבין וכתוב בשטר שהודה שקבל על המוכר להביא ראיה שלא קבל וראיה מסוף פ' בתרא דכתובות וכו' ורבינו האיי כתב שאין הלוקח נאמן לו' נתתי וראשון עיקר וכן מוכח בפ' מי שמת ע"כ נר' מדברי רבי' ירוחם דהרשב"א מחלק בין אתרא דיהבי ואח"כ כתבי לאתר' דכתבי והדר יהבי כדפלגי' בפ' ב' דייני גזרו' בפלוגתא דאדמון ורבנן ורבינו האיי אינו מחלק אלא בכל גוונא אינו נאמן הלוקח לומר נתתי ותימה. גדול הוא כי הרב ב"י כתב שם בסמוך תשוב' להרשב"א בהפך ממ"ש רבינו ירוחם בשמו ששאלוהו על סברא של רבינו האיי והשיב מסתברא שכל מקום שכותבין וכו' ומ"מ אין דינם עולה יפה וכו' משמע משם בהדיא שהוא מפרש דברי רבינו האיי דקאמר דאין הלוקח נאמן דהיינו באתרא דכתבי והדר יהבי אבל היכא דיהבי והדר כתבי לא אמר רבינו האיי ועל זה כתב שאין דינו עולה יפה דבכל גוונא בין אתרא דכתבי והדר יהבי בין אתרא דיהבי והדר כתבי הלוקח נאמן נמצאו דברי הרשב"א ורבינו האיי חלוקים ממה שכתב רבינו ירוחם בשמם דרבינו ירוחם ייחס להרשב"א מה שמפרש הרשב"א דברי רבי' האיי וסובר דרבינו האיי סובר דבכל גוונא אינו נאמן: אמת דאיכא לאתמוהי על הרשב"א שייחס לרבינו האיי דאיירי באתרא דכתבי והדר יהבי איך דחה דבריו מההיא ברייתא דפ' מי שמת דאמרה דהיכא דאמר מוכר לא נתת. לי הדמים אינו נאמן נימא דברייתא איירי באתרא דיהבי והדר כתבי ולר' ירוחם שייחס להרשב"א דמחלק בין יהבי והדר כתבי לכתבי והדר יהבי וכתב על זה דעיקר מכח ההיא דפ' מי שמת ניחא דהביא ראיה אלימתא מהתם דבשלמא אי לוקח נאמן היכא דיהבי והדר כתבי מתוקמא ההיא ברייתא דפ' מי שמת בהכי אבל אי כדברי רבינו האיי דבכל גוונא נאמן המוכר ולא הלוקח אם כן ההי' בריית' דפ' מי שמת דקאמר' דנאמן הלוקח ולא המוכר היכי מתוקמא אך להרשב"א שייחס לרבינו האיי חלוק דיהבי והדר כתבי לכתבי והדר יהבי אין לו מקום לדחו' דברי רבי' האיי בכך אע"ג די"ל דלהרשב"א משמע ליה ברייתא בכל גוונא דסתמא מתנייא מ"מ אין זו ראיה מוכרחת: גם הראיה הב' שהביא מפ"ק דבתרא דמה שבנה למעלה מד' אמות כקרקע חשוב ומ"מ נאמן לומר פרעתי יש לדחותה דלא דמי בנין לקרקע עצמו דבנין אפשר דחשבינן ליה כתלוש וכמלוה ע"פ מה שאין כן בקרקע וק"ל וא"כ נמצאו דברו רבינו האיי קיימים כפי מה שהבין הרשב"א ז"ל דבריו דמחלק בין יהבי והדר כתבי לכתבי והדר יהבי והיא הסברא שתפס עיקר רבינו ירוחם אעפ"י שהוא יחסה להרשב"א ז"ל:

עתה נבא לנ"ד ונאמר דהרי ביארנו ג' סברות בענין הא' דהיכ' דיהבי והדר כתבי הלוקח נאמן ובאתרא דכתבי והדר יהבי המוכר נאמן הב' דבכל גוונא המוכר נאמן הג' דבכל גוונא הלוקח נאמן. עוד נר' דאיכא פלוגתא אחרת היכא דאינו כתוב בשטר שהודה שקבל אלא מכר לו בכך וכך זוזים סתם דרבי' ירוחם כתב בתחלת דבריו יש מי שכתב שלוקח נאמן ומה שכותבים בשטר שמודה שקבל לרווחא דמילתא משמע בהדיא דלהך סברא אין צריך לכתוב בשטר שהודה שקבל אלא לרווחא דמילתא כותבין כן אבל מ"ש בשם הרשב"א אינו כן שכתב בשמו ובמקום שנותנים ואח"כ כותבי' וכתוב בשטר שהודה שקבל על המוכר להביא ראיה משמע דדוקא היכא שכתוב בשטר שהודה שקבל. איברא דגם בזה איכא לאתמוהי על רבינו ירוחם דממ"ש הרשב"א ז"ל בסוף אותה תשובה שכתב וטעמא דמסתבר הוא שהקרקע נקנה לו וחזרו המעות עליו כתוב ובמלוה ע"פ ע"כ משמע דאע"ג שלא הודה שקבל אלא כתב מכירה סתם משמע דהוי כמלוה ע"פ ונאמן לומר נתתי ולא כדכתב רבינו ירוחם בשמו גם נר' כן מהראיה שהביא מפ"ק דבתרא דלמעלה מד' אמות נאמן לו' פרעתי איברא דמהראיה הא' שהביא מפ' מי שמת לא משמע הכי דנימא דהתם איירי כשכתוב בשטר שהודה שקבלם ועל כן אני אומר דמ"ש רבינו ירוחם ז"ל דמוכח בפרק מי שמת דראשון עיקר לא קאי למ"ש בתחלת דבריו דהיינו סברת יש מי שכתב דכולי האי לא מוכח מפ' מי שמת דנימא דהתם איירי כשהודה המוכר שקבלם אלא למה שכתב אח"כ בשם הרשב"א ז"ל דהיכא שהודה שקבלם באתרא דיהבי והדר כתבי הלוקח נאמן דאם לא כן לא מתוקמא ההיא דפרק מי שמת וכדכתיבנא:

אבל מ"מ מסוף דברי התשובה של הרשב"א משמע דאע"ג דלא הודה שקבלם נאמן הלוקח לומר נתתי וא"כ בנ"ד אם מנהג פשוט בעיר לכתוב שטר בענין כזה היכא דא' קונה מולק"י ושמים לו החזקה שהוא כותב שמוכרה לו בכך פשיטא ופשיטא שחתן ראובן לא היה נאמן לומר לקחתי ממך ונתתי הדמים וכן בנו הבא מכחו כיון דאין בידו לא שטר ולא חזקה ולאו כל כמיניה לומר קניתי בלא שטר דכל הטוען חמורת המנהג עליו להביא ראיה וכיון דהמנהג לכתוב שקר ודאי דהי"ל לכתוב ובכל זה אין עסק למחלוקות שכתבנו:

אבל אם אין מנהג פשוט בעיר לכתוב שטר על כך או שלא ידענו המנהג אני מסכים שזכה היתו' בדינו דכיון דמתקני ההסכמות הקנו שיפרע לו דמי החזקה הרי גוף הקרקע קנוי לו אלא שחייב לו הדמים מפני שלא אמרו שימכור לו החזקה אלא שיפרע והפקיעו חכמים חזקתו בכך ואין גוף הקרקע קנוי לו וזהו כמ"ש הרשב"א בסוף אותה תשובה שהבאתי דטעמא דמסתבר כיון דגוף הקרקע קנוי לו אין זה אלא כמלוה ע"פ. ואע"ג דלרבינו האיי משמע דאע"ג דכתב לו שטר מכירה בקרקע והקרקע קנוי ללוקח מ"מ אינו נאמן בדמים לומר נתתי ומה גם לסברת רבינו ירוחם שכתב בשמו דבכל המקומות אינו נאמן הלוקח מ"מ לא דמי לנ"ד דהתם איירי בקרקע גמור שדרכו לכתוב עליו שטר אבל אלו החזקות יש כמה ספקות אי דיינינן להו כקרקע או טלטל וכיון דאין ברור לנו אם הם קרקע היכא שאחר קנה המולק"י כיון דמתקני ההסכמות נתנו לו כח שיהי' החזק' שלו אלא שיפרע למחזיק דמי החזקה ודאי דלגבי דידיה דיינינן ליה כמטלטל גמור וכמלוה ע"פ ובודאי דיכול לטעון פרעתי תדע לך הגע עצמך שביררו שני דיינים ושמו החזקה ופרע לו אף על פי שלא היה שם קנין ולא שטר ודאי דיכול לגרשו משם בעל כרחו ואפילו שלא יעשה לו שטר מכירה אלא ודאי דמתקני ההסכמה הסירו ממנו כמו כשיפרע לו דמי החזקה ואם כן הוי כמלוה ע"פ זה אני כותב אף על פי שאין לי בזה ראיה מכרחת כי אם דעתי נוטה לכך וצדק החכם השלם במאמרו הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה