אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קכח

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קכח

שאלה קכז

שאלה לאה אשת יעקב דרה בבית א' זה לה עשר שנים וזה לו כמו שנה שנפטר יעקב לב"ע ועתה בא ראובן ומוציא שטר מקנה שקנה הבית מלוי גיסו של יעקב קודם שיכנס לבית והיה זמן השטר מכר קודם לכניסת יעקב בבית כמו חדש ימים ולאה טוענת אם כנים הדברים שהיא שלך מדוע לא טענת בחיי יעקב אישי עמו ואם טענת כבר נתפשרת עמו וקנאה ממך הקנאה גמורה ואנכי ירשתי הבית הזאת מאישי בתורת כתובתי ובעד כתובתי מניתיה אצלי וזהו מה שירשתי ממנו על הכל ישיב גאוננו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:

תשובה הדין עם לאה דקיי"ל הבא מחמת ירושה אין צריך טענה כדאיתא בפרק חזקת וז"ל הטור בסימן קמ"ו ואם בא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי ממורישי אין צריך טענה אחרת ובלבד שיביא עדים שדר בה המוריש אפילו יום אחד והוא ג' שנים או שדר בה המוריש שלש שנים והוא יום אחד ע"כ. וא"כ בנ"ד אף עפ"י שבודאי לאה אינה יכולה לבא מחמת ירושה שאינה יורשת לבעלה מ"מ יורשים של יעקב יבאו מחמת ירושה וטענינן להו כיון שמורישם דר שם שלש שנים בפני ראובן שחזר וקנאה מראובן וכיון דקרקע זה בחזקת יורשים הוא תוכל לאה לגבות כתובתה מקרקע זה המשועבד לכתובתה ואפילו יאמרו היורשים שהם יודעים שקרקע זה אינו של מורישם אלא משל ראובן אינם נאמנים בכך אם אין למורישם נכסים אחרים כדי שתוכל לאה לגבות כתובתה מהם דדילמא להפקיעם מכתובת לאה עושים כן וכמו שאמרו גבי מלוה שאומר על שטר שבידו שהוא פרוע שאינו נאמן אם הוא חייב לאחרים ואינם יכולים ליפרע אלא מזה השטר שאינו נאמן וכדכתב הטור בסימן מ"ז בח"מ כך הדברים נראים ברורים בעיני:

אך אמנה יש מקום עיון שמצאתי להרא"ש תשובה סותרת כל דברנו בכלל צ"ט על ראובן שהיו לו בתים וכו' ואחר שמת נשאר שמעון בבתים וכו' ואח"כ יצאו בעלי חובות של שמעון לירד בבתים והיו טוענים שהבתים היו של שמעון מפני שהחזיק בהם שני חזקה וכתוב שם שבחיי שמעון ירדו לגבות מהבתים ועשו שומא והכרזה וכו' ואח"כ מת שמעון והשיב שם הרא"ש וז"ל מילתא דפשיטא היא שלא הפקיע זכות הבנות ולפסול שטרן מחמת שהניחו שמעון אביהם דר בבית כיון שהוא אינו טוען שקנה מהם דדוקא ליורש טענינן דיורש כרעיה דאבוה הוא ומוחזק בנכסים וטענינן ליה אבל ב"ח קיי"ל כרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה והוא בא להוציא ואינו יכול להוציא אלא בטענה ברורה ודאית ולא טענינן ליה ע"כ:

אם כן נפל פיתא בבירא דבנ"ד נמי לאה זו בעלת חוב שבאה לגבות כתובתה וכיון שיש כאן ראובן שמוציא שטר שהם שלו לא טענינן לה כדי שתגבה כתובתה דילמא יעקב בעלה חזר ולקח מראובן דאין טוענין לב"ח. אלא שעדיין במקומי אני עומד משום דיש תשובה להרא"ש סוף כלל צ"ח שנראה לכאורה סותרת לזו שכתב שם גבי ראובן שתבע לשמעון אחיו חלקו מהבתים וכו' ושמעון טוען שאמו החזיקה בהם והם שלה והוא רוצה לגבות מהם ת"ש זהובים שחייב לו אמו והשיב שם וז"ל אבל אם מתה האם ויש לשמעון עדים שאמו החזיקה בבתים חזקתה חזקה דכיון שאתם טוענים לכל בא מכחה או יורש או לוקח כל מה שהיתה היא טוענת אם היתה קיימת והיא יכולה לטעון קניתי הבתים מבני והחזקתי בהם שני חזקה וכו' הילכך שמעון שיש לו שטר על אמו בת"ש זהובים ונשתעבדו לו כל נכסיה טוענין לו מה שהיתה יכולה לטעון ויגבו ת"ש זהובים מנכסיה דכמו שטוענין ליורש וללוקח כך טוענין לבעל חוב שנשתעבדו לו הנכסים בחייה ע"כ משמע דטוענין לבע"ח הפך התשובה הקודמת ולתרץ השתי תשובות הנז' נראה בעיני דבתשובה הראשונה לא טענה אמו בחייה שלא לקחה מראובן בנה וא"כ נוכל לומר שאם היתה קיימת אפשר שהיא תטעון והיתה נאמנת וכיון שכן חזרו נכסים בחזקת אמו ולכך שמעון בא לגבות בשטרי מנכסי אמו דאין שם טענה לב"ח באמת אלא אמרינן דמה שאנו טוענין שאמו לקחה מראובן בנה הוא להעמיד הנכסים בחזקת יורשים דקי"ל דטוענין ליורש ואחר שהעתקנו הבתים והעמדנו אותם בחזקת יורשים אז ב"ח יגבה מהם וכדרך שכתבתי לעיל בתחלת התשובה ואע"פ שלבסוף בא הטענה לתועלת הב"ח מ"מ עיקרה אינה אלא להעמיד הנכסים בחזקת היורשים וא"כ הוי הא דטענינן ליורש באמת. אבל בתשובה האחרונה נראה שכבר שמעון בחייו הודה שהנכסים לא היו שלו דהכי משמע מדברי התשובה שכתב כיון שהוא אינו טוען שקנה משמע שבחייו כשעשו שומא והכרזה הוא לא טען שקנה וכיון שבחייו לא טען שקנה הרי לא נוכל להעמיד עוד בחזקת היורשים כדי שמהם נביא אותם לבעל חוב כמו שאמרנו בתשובה הראשונה מפני שכיון שאביהם הודה שלא לקחה בחייו א"כ אין להם שום זכות כלל אלא צריך אתה לומר שנטעון לב"ח ושיבואו הנכסים מיד שמעון לב"ח ונאמר דשמעון להפקיע מהב"ח אמר כן שלא קנאם אבל אנן טענינן לב"ח ונאמר שקנה הנכסים מהבנות כדי להעמיד אותם ביד הב"ח ועל זה כתב הרא"ש ז"ל דודאי אין לו כח לב"ח דלא דמי לתשובה הקודמת שנוכל להעמיד הנכסים בחזקת היורשים ומשם נביאם לבעל חוב:

ואם כן ברד דהוא דומה לתשובת הקודמת שיעקב לא טען בחייו שלא קנה הבתים מראובן נוכל לומר דקנאם אחר כך מראובן והנכסים בחזקת היורשים ולכך היא גובה כתובתה זה עלה בידי לתרץ אלו התשובות והוא תירוץ נכון בעיני: ואם כן זכינו לדון שהדין עם לאה דהוא דומה לתשובה ראשונה של הרא"ש וכ"ת עדיין יש רעותא בנ"ד דכפי מה שהוגד לי יעקב נכנס בבית מחמת גיסו שנתנה או שמכרה לו וכיון שאחר כך נתגלה שגיסו מכרה לראובן קודם נאמר דמה שדר בו עד עתה לא דר אלא מכח גיסו ואין חזקתו חזקה ומעולם לא נאמר דקנאה מראובן כיון דיש לנו לתלות חזקתו בסבה הראשונה לזה נאמר דהרב רבינו ירוחם במשרים נתיב כ"ו ח"ג כתב תשובה להרא"ש כיוצא בנדון דידן שכתב שם ראובן שמכר לשמעון פרדס ומת שמעון ואחר כמה שנים יצא שטר מתנה שנתנו ראובן לבנו חנוך קודם המכירה כתב הרא"ש בתשובה טוענין ליורשי לוקח כי חזר שמעון וקנאה מחנוך וכו' הרי שם דאע"פ שנוכל לומר שלא החזיק אלא מכח המכירה שעשה לו ראובן והוציא חנוך שטר שכתבו לו ראובן קודם נאמר דלקח אח"כ מחנוך כיון שהחזיק ולא מיחה חנוך ה"ה והוא הטעם בנ"ד דכיון שהחזיק יעקב ולא מיחה ראובן נאמר דאח"כ קנאו ממנו נמצינו למדין שהדין עם לאה הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי:

הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה