שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קכה
פום ממלל רברבן אמרת אלוה צרופה האי צורבא מרבנן זית רענן פריו למאכל ועלהו לתרופה. דמחדדן שמעתתיה גברא דמריה סייעיה וסכיניה חריפא. לו זרוע עם גבורה במלחמתה של תורה וחרבו שלופה. מי זה משה האיש איש האלהים ודבריו חיים סלת צפה על גבי נפה. כושל יקימון מליך הלא בספרתך משיבת נפש כי טריאק לגופא. מי כמוהו מורה שקיל וטרי מתון ומסיק חריף ומקשה מה מתוק מדבש יכאיב ויחבש החכם שלם ונעלה כה"ר משה עבס יצ"ו אלהים עמך ישלח עזרך כיש את נפשך נפש ברכה ונפשי כי לעפר שחה. כתבך כתבי הקדש טובים השנים האירו אל עבר פני פעם ופעמים תרי כמאה לבי ראה הוספות על השמועה את קולך שמעתי קול ענות גבירה הא גברא והא תיובתא מגדף בה ותמיה ליה טובא אל אברהם לאמר מאי טעמא שתוק מר איבעי ליה לאהדורי בעטו יורה נקוט מהא גאה גאה. אלהים חשבה לטובה אל אלהי הרוחות יודע תעלומות הביע ה' ראה. כי לא גבה לבי אף רוחי בקרבי שפיל ואזיל בשפל המדרגות ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות כאשר שליח עשה שליחותו ונתן בידי הכתב האחרון בהיותי חולה מחולי העינים חי אני כאשר קמתי ואתעודד השתדלתי בכל מאמצי כחי עד אשר בא הכתב הראשון לידי כי שליחא הוא דעוית השליח הראשון אשר לא נתנו לי ולא בא לידי עד עתה וכמה פעמים שאל השליח הראשון התשובה ואמרתי לו לכי תיתי אגרתא ולא שת לבו לשמור ולעשות שיגיע הכתב לידי ולתקן את אשר עותו ואתרע גביה חזקה דשליח עושה שליחותו והנני בא להשיב על ראשון ראשון:
בדיק לן מר בההיא עובדא דראובן שהיה חייב ד' מאות דינרים לגוי ובא שמעון ומנאם והטעהו לגוי ובמקום הג' מאות שנתן לו ראובן לפרוע לגוי אמר ד' מאות והטעהו במאה דינרים וסייע שמעון שנתן כ"כ לבנים שהיה חסר לתשלום הפרעון כדי שילך הגוי ולא ירגיש בטעות ואמר לראובן ראה שהטעות נחלוק אני ואתה וראובן שתק ועתה בא שמעון שהוא מוחזק שחייב מעות לראובן ורוצה לגבות החצי מהטעות כאשר אמר לראובן שיחלוקו. והא שאלתא נראה לע"ד דאינה צריכה לפנים דודאי הכל לבעל המעות ולא מטעמא דכתב המרדכי דלא דמי לשאר מעות וכו' דהמרדכי לא איירי אלא בטעות יוקרא וזולא כדכתב כ"ת אלא מתוך תשובת מהר"ם פשוט דין זה כמו שהקשה כ"ת שכתב שם ומיהו נראה שאם מסר ישראל לחברו מאתים לשלם לגוי וכו' דאז ודאי המעות כל שעה ברשות המשלח ע"כ ועדיף נ"ד מההיא דמהר"ם דהתם יכול לומר במה שנשאר אני רוצה לזכות לעצמי ואעפ"כ קאמר הר"ם ז"ל דאינו יכול אבל הכא במאי זכי שליח ומאי פייש גביה דזכי הרי לא הטעהו אלא במאמר ולא פייש גביה מעות וההיא דכתב המרדכי בשם גאון דחולקים היינו דפייש אבל כי הא דנ"ד נראה לי דכ"ע מודו והא דכתב מהר"ם ומיהו נראה וכו' לאו לסברת ר"ת קאמר ליה דזה פשיטא ופשיטא דלא יעלה על דעת שום אדם לומר כן כדהקשה כ"ת דכיון דטפי מינה אמר ר"ת ז"ל דהכל לבעל המעות כ"ש כאן ומה חדש לנו אבל דבריו הם אפילו לר"י ז"ל דמהר"ם אית ליה סברת ר"י וכן כתב לעיל מיניה ומיהו לא דמי למתניתין וכו' והיינו כסברת ר"י ז"ל ומ"מ כתב ומיהו נראה וכו' משמע דבהא כ"ע מודו אפילו ר"י וא"כ לכ"ע הכל לבעל המעות והרבה תמהתי על כ"ת שבא לפשוט בעיא מהך לישנא דמהר"ם איך לא פשט לה כדכתיבנא אלא שדחה ואמר שפי' ומיהו לא הוי לר"ת ז"ל ומי הוא שיאמר כן או מה יועיל לנו שנאמר כן דסוף סוף עדיין לא הוכחנו שיסבור ר"י שהכל לבעל המעות כשנאמר דהך ומיהו הוי פי' אליבא דר"ת ז"ל וכ"ת נראה מדבריו שרצה להמלט מפי' זה כדי שלא נאמר שלר"י ז"ל הכל לבעל המעות דהיה נמשך כן לפי זה הפי' ולא ירדתי לסוף דעת כ"ת והעיקר ודאי שמ"ש מהר"ם ז"ל ומיהו הוי אליבא דכ"ע כמו שכתבתי ואפשיטא בעיין דהכל לבעל המעות. ומ"ש כ"ת דשתיקא כהודאה דמיא אינה ענין לכאן דכיון דמן הדין אינו חייב מתנה הוא דיהיב ראובן לשמעון ואפילו הודה לו בפי' מהדר הדר ביה כיון דליכא קנין ודברי כ"ת בהא דשתיקה כהודאה נראה דהם לקוחים קצת מדברי הטור ח"מ סימן פ"א ודבריך באו כמעורבבים. ומפני שאין זה ענין לכאן כדכתיבנא איני בא להשיב עליהם ואם יחלוק הבעל דין ויאמר הרי כתב המרדכי בשם רב צמח גאון שכתב שם וששאלתם על ב' שהיו בפונדק ועבד חד מינייהו עסקא וכו' ואמר ליה לחבריה איתא וסייע בהדי וכו' אתי לקמיה דהלל הזקן אמר להו זילו שקלו ומנו ומאי דפייש לכו פלגו פלגא בעקב דאלמלא זוזי דהאיך לא הוה מטעי לגוי ואי לא הוה מטעי לגוי לא הוה פייש ע"כ. הכא נמי בנ"ד הרי סייעו וכי תימא שלא קראו לסייע וא"כ לא דמי להתם לא היא שאחר כן אמר בחסדך שתמנה אותם וא"כ הוי קראו לסייע וכפי רב צמח גאון חולקים ויכול שמעון המוחזק לומר קים לי תשובתו בהא דרב צמח לא פליג אהך ומיהו דכתב מהר"ם דדינא דרב צמח הוי שהישראל קנה מהגוי והטעהו במידה במשקל וזהו שאמר אלמלא זוזי דהאיך וכו' שלקח ממנו ונתן הגוי ר' אגוזים ד"מ במאה והוי כמו הולך לקבל מעות מהגוי וזהו שאמר זילו מדדו וכו' ומאי דפייש לכו כלומר מהסחורה שלקח זה שקלו והמותר שנתן הגוי תחלקוהו וה"ה אי הוי איפכא שהישראל נותן הסחורה והטעהו בפחות שהסחורה שוה ק' והטעהו במנין ונתן לו מאתים הוי הכי אבל הכא דהלך לפרוע והטעהו שנתן לו פחות ברשותא דמריה איתיה דכל היכא שאין אנו מוצאין בהפך דינו של מהר"ם בהדיא אין ספקו דרב צמח גאון מוציא מידי ודאי של מהר"ם כ"ש דלזה דרב צמח גאון כ"ע חולקין עליו:
סוף דבר בהא סלקינן ובהא נחתינן שראובן פטור ולא מצי לעכב ליה שמעון ממונו ודי בזה לענין השאלה: