אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קכד

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קכד

שאלה קכג

שאלה שמעון היה לו עסק ומשא ומתן עם גוי אחד וראובן היה נושה באותו גוי סך אלף לבנים ואמר לשמעון הואיל ויש לך משא ומתן עם גוי זה עשה זאת למעני שתקבל ממנו לשמי האלף לבנים שאני נושה בו והמחהו עם הגוי ושמעון קבלם מיד הגוי לשם ראובן ולקצת ימים קראו הגוי לשמעון ונתן לו האלף לבנים שצוה לו ראובן שיפרעם ביד שמעון באופן שפרעם ב' פעמים כי חשב הגוי שעדיין לא פרעם ושמעון קבלם ועכבם בידו כי לא פרע לראובן רק האלף לבנים ראשונים שקבל מיד הגוי ועתה נפל הפרש בין שמעון וראובן כי ראובן תובע האלף לבנים משמעון בטענה שטוען שכיון שאותם האלף לבנים שטעה בהם הגוי לתתם פעם שנית ליד שמעון לשם ראובן הוא נתנם מחמת חובו והרי הוא זוכה בהם ושמעון טוען כיון שכבר קבלתים פעם אחד ופרעתים לך הרי האלף לבנים האחרים הם טעות חשבון ואני זוכה בהם ועוד טוען שמעון דלו יהי' כדברי ראובן שהוא זוכה בהם הוא רוצה לעכבם בידו בטענה שמא היום או למחר יזכור הגוי שנתנם אליו ב' פעמים ויחזור לתובעם ממנו וראובן משיב אל הטענה הזאת הב' כי יתן לו המעות כי הוא יתחייב בשטר בשעבוד אפותיקי מבתים שכל זמן שהגוי יחזור ויתבעם שהוא והבתים יהיו משועבדים לפרעונם והכל בכל חזוקי סופר על כל אלה הטענות ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכרו גדול מעל שמים:

תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא בפרק אלמנה ניזונת גבי מתני' דהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מאתים במנה וכו' מסקינן התם בגמרא אליבא דרבי יוסי דקי"ל כוותיה דבדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ובדבר שיש לו קצבה חולקים ונפל מחלוקת בין הפוסקים היכא דשלח את חבירו לקבל מעות מן הגוי והטעהו בחשבון לג' סברות הא' סברת ר"ת קודם חזרה דחולקין והוא דעת העיטור וכמו שכתב הרב ב"י ז"ל בח"מ סימן קפ"ג והוא ג"כ דעת רב צמח גאון שכתב המרדכי בפרק אלמנה ניזונת וז"ל ששאלתם על שנים שהיו בפונדק וכו' ואזל חבריה וסייעיה והוה ביה חריפותא אתו לקמיה דהלל הזקן וכו' אמר להו זילו מדדו וכו' ומאי דפייש לכו פלגו פלגא וכו' והודו לו חכמים להלל וכו' ע"כ. וכנראה לכאורה דהרי"ף ז"ל דסובר טעמא דאמרי' בגמרא דדבר שיש לו קצבה חולקים דהוי משום דבאת לשליח הנאה על ידי בעל הבית חולק עמו א"כ גבי מי ששלח לקבל מעות דאיכא הך טעמא אית ליה ג"כ דחולקים וכן כתב הרב כסף משנה בפרק א' מהלכות שלוחין ושותפים אבל בח"מ סימן קפ"ג כתב בהפך שכתב דאפילו לדברי הרי"ף דאית ליה הך טעמא אפשר דסבר כר"י גבי טעות חשבון דהכל לשליח שהיתרון דבר בפני עצמו ואם גנב או גזל או הטעה את הגוי מה טיבו של ב"ה בזה ע"כ. ונ"ל שמה שכתב בח"מ הוא העיקר ולא תלי הך דינא בטעמא שנתן הרי"ף כדכתב בספר כסף משנה דהא הרא"ש אית ליה טעמא דהרי"ף שכתבו בפסקיו וכתב שכדברי ר"י עיקר ועוד דר"י עצמו משמע דאית ליה טעמא דהרי"ף ז"ל שכתבו התוס' בפרק אלמנה ניזונת וז"ל ולרבי נראה שהכל לשליח שאם גנב וגזל וכו' ואפילו חולקין איך שייך לומר דעל ידי מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל המעות וכו' משמע דאית ליה טעמא דהרי"ף משום דעל ידי מעותיו נשתכר ומ"מ כתבו דגבי טעות חשבון הכל לשליח משמע דלא תלי דינא דחולקים גבי טעות חשבון בטעמא דיהיב הרי"ף גבי דבר שיש לו קצבה ומ"מ דעת העיטור ותשובת רב צמח דחולקין כסברת ר"ת קודם חזרה:

הסברא השנית היא דעת ר"ת אחר חזרה דסובר דהכל לבעל המעות ועם היות שהרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו הראשונים סי' צ"ב כלל י"ו כתב שם דדעת כל הפוסקים הוי דהכל לשליח זולתו דעת ר"ת דסובר דהכל לבעל המעות ואינו יכול לומר קים לי כוותיה משום דדעת יחיד הוא ואין לומר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו אינו נראה כן אלא דרש"י לכאורה מסכים עם רבינו תם משום דכתבו התוס' בפרק אלמנה כדברי רבינו תם קודם חזרה שהיה אומר דחולקין אע"ג דאיכא טעמא אחרינא גבי חולקים האי טעמא דפרישית הוא עיקר דמוחזק הוא וידו על העליונה ע"כ והך טעמא אחרינא הוי טעמו של רש"י כמו שכתב הרא"ש בפסקיו ומדקאמר דאית לן לומר דחולקין משום דהשליח מוחזק ולא כטעמו של רש"י משמע דלטעמו של רש"י הכל לבעל המעות דכיון דלא הוי מתנה ליכא למימר לשליח נתנה אלא טעות הוא ומחמת המקח בא ולכך הכל לבעל המעות וכן כתב הרב מהר"ר דוד הכהן בתשובותיו בית י"ט דר"ת אחר חזרה דאית ליה דהכל לבעל המעות היינו משום דסבר שטעמו של רש"י עיקר והך טעמא לא שייך גבי טעות כדפרשתי והמוחזק ידו על העליונה עד כאן:

אמת דקשה לי לשונו שכתב והמוחזק ידו על העליונה דלטעמו של רש"י אמרינן הכל לבעל המעו' גבי טעו' אע"ג דבעל המעות אינו מוחזק אלא השליח וא"כ לא הוי טעמא החזקה אלא שיש לומר דמה שכתב והמוחזק ידו על העליונה קאי לנדון דידיה, וה"ק אפי' תאמ' שאעפ"י שר"ת חזר וסובר כדברי רש"י דמ"מ אין דברי רש"י עיקר מ"מ כיון שהוא מוחזק כנדון דידיה ידו על העליונה ונאמר דטעמא דרש"י עיקר אם כן למדנו דלדברי רש"י גבי טעות דחשבון או דמקח הכל לבעל המעות דלרש"י לה מתפרשא ברייתא דהוסיפו לו אחד אלא במתנה דוקא ולא בטעות כדמשמע מדברי רש"י דבזה חלקו בגמ' בין דבר שיש לו קצבה לאין לו קצבה דכשויתר בדבר שאין לו קצבה מדעתו הוי לבעל המעות ובדבר שיש לו קצבה חולקין אבל בטעות ודאי דהוי לבעל המעות ואין חילוק בין דבר שיש לו קצבה לאין לו א"כ למדנו דדעת רש"י כדעת ר"ת ז"ל. וקשה על הרב מהר"י ן' לב ז"ל שכתב דאין לומר קים לי כר"ת דיחיד דהא רש"י סבר כוותיה אלא שעדיין קשה לי דהמרדכי כתב שרשב"ם פסק כר"י ז"ל גבי טעות חשבון דהכל לשליח לפני רש"י זקנו ז"ל ומדקאמר לפני רש"י זקנו ז"ל משמע דרש"י ז"ל הודה לו דהכל לשליח וכפי מה שאמרנו דלפי טעמו של רש"י הוי הכל לבעל המעות א"כ קשו דברי רש"י אהדדי וקושיא זו כעת צ"ע בעיני:

עוד קשה לי על הרב מהר"י ן' לב ז"ל שכתב שם דכל הפוסקים סוברים דהכל לשליח דאינו כן דהא איכא דסברי דחולקין כדכתיבנ' וא"כ למה כתב שם דשואל שמעון כל המעות משום דכל הפוסקים סוברי' דהכל לשליח זולת ר"ת ז"ל הא אין יכול לשאול אלא חצייה דהא איכא פוסקים דסברי דחולקים ור"ת ז"ל מסייעם ומוסיף עוד דהכל לבעל המעות וא"כ לפחות בחצי יוכל המוחזק לומר קים לי כמ"ד דפלגו:

הסברא הג' היא סברת ר"י ז"ל שכתבו התוס' בשמו דאית ליה דהכל לשליח ומשמע כוונתו דהוא מפרש שמעתתא דהוסיפו לו אחד וכו' דאיירי בטעות ודלא כרש"י ז"ל דמפרש דאיירי במתנה דשמעת' מוכחה דאיירי בטעות וכדדחו פי' רש"י ז"ל הגהות אשר"י יע"ש ומפני כן מפרש דאיירי בטעות אבל מ"מ מחלק בין טעות מקח לטעות חשבון דבטעות מקח חלקו בגמ' בין דבר שיש לו קצבה לדבר שאין לו קצבה כלומר אם הוא דבר שיש לו קצבה כגון שמוכרים ד' בזוז א' והוא נותן ה' אעפ"י שהיה ידוע שהם חמשה אלא שסבור שכך השער ה' בזוז א' אז ודאי חולקים וטעמא כדכתבו הגהות אשיר"י דלא מחמת מקח בא הטעות אלא מחמת מזל של שניהם כלומ' כיון דהוא דבר שאינו מצוי לטעות אבל דבר שנמכר באומד כגון טלית או חלוק דהוי דבר שאין לו קצבה אם טעה בו הכל לבעל המעות דמזלו של בעל המקח גרם וכדכתוב בהגהות אשר"י אבל כשהטעות הוא בחשבון כגון שמכר ה' בזוז מפני שטעה בחשבון שהיה סבור שהם ד' או ששלח לו לקבל מעו' מן הגוי ונתן לו יותר שטע' בחשבונו הוי הכל לשליח וטעמא רבה איכא נחלק ביניהם משום דכשאין הטעות בחשבון הוא סבור שהמעות שוות המקח אבל טעות שבחשבון היתרון דבר בפני עצמו הוא וכדכתבו התוס' ז"ל בשם ר"י ז"ל והוא הסברא שכתב הטור סימן קפ"ג בשם רבינו יונה ז"ל ודבריו מבוארים שם כמו שכתבתי. ואע"ג דכתב שם דגבי מקח אין חלוק בין שהוסיף מדעתו בין שטעה וכו' נראה לי דגבי מקח ג"כ אם טעה בחשבון כגון שנותן לו ה' בזיז כסבור שהם ד' ודאי שהדין כמו שכתבתי דמה לי טעות זה מהיכא דשלח לקבל מעות וטעה בחשבון הכל דבר א' ובודאי שהוא לשליח לדעת ר"י ור' יונה והרא"ש והביא ר"י ראיה לדבריו תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה היה מחזיר לגוי כל מה שהטעהו דזהו תימה לומ' שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו ע"כ. וכתב על זה הרב מהר"י אדרבי בפסקיו סי' שפ"ג דסברא זו דחוקה דאדרבה תימה הוא לומר שיכול להודיעו ולהחזירו וכו' והביא ראיה מדברי הר"ם שכתב הטור בח"מ סימן קפ"ג דיקדש שם שמים בשלו ולא בשל אחרים ואינו יכול להחזירם ואני תמה עליו דמה הענין ההוא דהר"ם להא דר"י דהתם נתן מעות לשליח לפרוע ואם הגוי שכח לא יחזור על השליח אלא על המשלח שחייב לו ולכך מה לו לשליח להודיעו אם יזכור הגוי לא יוכל לתבוע ממנו כלל אלא מן המשלח וכיון שכן מפני מה רוצה להחזירם לו אי משום קדוש שם שמים יקדש שם שמים מממונו ולא משל אחרים אבל הכא היה מודיע לגוי שאם היה הגוי נזכר אינו חוזר אלא על המקבל וכדכתבו ההגהות טעמא לדברי ר"י והדבר פשוט מאד דיש לחלק כן הא דר"י לההיא דהר"ם: ועוד אני תמה עליו איך גזר שם אומר דהכל לבעל המעות להוציא ממון מיד המוחזק משוה חזרה דר"ת הא לדברי ר"י הסכימו רבים וגדולים רשב"ם שפסק כן לפני רש"י זקנו ז"ל והרא"ש שכת' שכן עיקר ורבי' יונה שכתב הטור ונמצא כמעט ר"ת יחיד וכמה רחוקה דעת הרב מהר"י ן' לב ז"ל מהרב מהר"י אדרבי ז"ל דהרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב דדעת ר"ת דעת יחיד הוא ואפי' המוחזק לא יכול לומר קים לי כוותיה ודעת הר"י אדרבי ז"ל הוא דיספיק דעת ר"ת להוציא מיד המוחזק ולא יספיק דעת ר"י אפי' להחזיק:

ועוד קשו דבריו מדידיה אדידיה דבסימן קי"א כתב וגם מה שטען וכו' ודאי דהדין עמו כמו שכתבו התוס' פ' אלמנה ניזונית וז"ל אם גנב או גזל והטעה וכו' תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה להחזיר וכו' וכן פסק הרא"ש בפסקיו וכן הביאו הטור סימן קפ"ג וכ"כ המרדכי שם וכו' וכן פירש הרשב"ם לפני רש"י ז"ל וכו' משמע דפסק כר"י משום דרבים סוברים כמותו וכדכתיבנא הפך מה שכתב בסי' שפ"ג לכן נראה בודאי דכדברי מהר"י ן' לב ז"ל עיקר דרוב הפוסקים מסכימים לדעת ר"י ור"ת יחיד הוא אלא שרש"י נראה דמסכים עמו כדכתיבנא לעיל. אך אמנה איני תוקע עצמי בדבר זה ממה שראיתי שהודה רש"י לרשב"ם כדכתיבנא לעיל בשם המרדכי שהורה לפניו כדברי ר"י. ורבינו ירוחם דבריו מעורבבים בדין זה שכתב בנתיב כ"א מחלוקת ר"י ור"ת ובנתיב כ"ח כתב דברי ר"ת לחוד מיהו הא לא קשה דאפשר דדעתו כדעת ר"ת ולכך סתם כר"ת בנתיב כ"ח ואף ע"ג דהרב ב"י בסי' קפ"ג כתב דבנתיב כ"א משמע דאית ליה כדברי הרא"ש אין זה מוכרח דלא כתב אלא שכתב הרא"ש דכדברי ר"י עיקר אבל לעולם שהוא סובר כר"ת. אבל מ"מ קשה מ"ש בנתיב כ"ח עצמו ראובן ששלח שמעון לקבל מעות מן הגוי וטעה הגוי וכו' כתבתיו בדיני גוי עם ישראל משמע דרצה לסמוך על מה שכתב שם דהיינו מחלוקת ר"י ור"ת ואח"כ כתב ראובן שנתן לשמעון וכו' וכתב ר"ת וכו' וכיון דדעתו לכתוב אח"כ דברי ר"ת לא היה לו לכתוב ראשונה שכתב המחלוקת בדיני גוי עם ישראל דמשמע שאינו רוצה לכתוב בנתיב ההוא אותו הדין:

הכלל העולה דג' מחלוקות בדבר גבי טעות חשבון הא' דעת ר"ת ז"ל אחר חזרה דהכל לבעל המעות. הב' דעת ר"י ז"ל דהכל לשליח. הג' דעת העיטור ורב צמח ז"ל דחולקים. וכיון שכן אני אומר דהכל הולך אחר המוחזק אם השליח מוחזק יכול לומר קים לי כר"י וסייעתו דהכל לשליח ואם המשלח מוחזק שחייב לשליח ממקום אחר כגון מהלואה או פקדון או שום דבר בעולם יוכל לומר קים לי כעיטור ורב צמח ז"ל דחולקים אבל הא לא מצי למימר קים לי כר"ת ז"ל דהכל לבעל המעות דדעת יחיד הוא כדכ' הרב מהר"י ן' לב ז"ל והגם כי לכאורה רש"י מסכים עמו מ"מ לא ברירא לי מילתא כדכתיבנא לכך אני אומר דיוכל לומר קים לי דחולקין ויטול החצי:

נאם הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה