שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קיח
ולשאלה שניה ששאל השואל שראובן כשהיה הולך לראונ' לצורך השותפו' גוי א' מהארגאטיש שהי' בספינה עמו נטבע בים ומפני כן העלילו עליו אם חייב שמעון השותף לסייע באותה עלילה אומר דאני רואה בענין זה דברי הרב מורי ז"ל בפסקיו ח"א סימן קכ"ד וסימן רי"ב וסימן רצ"ב דדבריו נראים כסותרים דבסימן קכ"ד כתב על ראובן ושמעון ולוי היו חברים זה ימים ושנים וכו' הן במדודים הן בחליפין הן בהלואה על משכונות וזה ימים נתפרדה החבילה איש ואיש לאהלו וכו' והגוים מעללים עליהם השיב מורי ז"ל דאם העלילו על שום א' מהם חייבים חבריו לסייע בעלילה ההיא כיון שהעלילו לו בדבר מחמת השותפות וכתב שם בסוף דבריו וטעמא דמילתא דשאני הכא דכיון דראובן נהנה מאותן משכונות שמכר שותפו אין מן הדין שיאכל הוא וחדי והלה שמעון ילקה שכבולעו כך פולטו וכמו שנהנו שניהם כך אם יגיע הפסד יפסידו שניהם אבל בהאי דכלילא הנ"ל לא נהנה שום א' מהם ומי שילקה ולא יברח מזלו גרם וק"ל ע"כ משמע דאע"פ שחלקו השותפו' שכן כתוב שם בשאלה שנתפרדה החבילה מ"מ אם יעלילו על שום א' מהם חייב חברו לסייע ובסימן רי"ב כתב על ראובן ושמעון שנשתתפו בקניית שמן ואח"כ חלקו השותפות והעלילו לאביו של אחד מהם על ענין קניית שמן וז"ל אבל בנ"ד ששניהם קנו וחלקו זה קצת ימים כשם שהחלק שהגיע לשמעון מן השמן עומד לאחריות שמעון אם ישרף או יאבד כך מה שיעלילו על כל אחד מהם הוא לאחריותו וכו' וסיים שם דבריו שמשעה שחלקנו אין לי עליך כלום ולא לך עלי כי כל אחד מחל לחברו כל אחריות והפסד שיגיע לו ע"כ הרי מבואר כאן דאחר שחלקו אין לזה על זה כלום הפך הנאמר בסימן קכ"ד:
אם לא שנאמר דבסימן קכ"ד לא אמר שאחר שחלקו מחלו זה לזה משום דמתוך השאלה נראה דמה שהיו מעלילים להם אחרי החלוקה היו פורעים בשתוף לא שאל השואל אלא אם רוצים ללכת מקצת מן השותפים מן העיר אם יוכל האחר לעכב אבל ודאי שכל זמן שהם בעיר פורעים זה לזה מה שמעלילים לכלם או לאחד מהם משמע דגלו בדעתם שלא מחלו זה לזה על כך ולכך אין מועיל שם הטענה ההיא אבל מה שצדד הרב ז"ל דאפילו כשהם שותפים אם יעלילו לא' והאחר איננו שם אם חייב לסייעו בעלילה ההיא וכתב שחייב לסייעו ואחר החלוקה לא מחל על זה דמתוך מעשיהם אינו נראה כן כדכתיבנא זה נראה להליץ בעד מורי ז"ל. מ"מ עדיין קשה דבסימן רצ"ב כתב נמצינו למדים שאע"פ שחלקו חייב השותף לפרוע מה שהוציא השותף חברו וכו' הרי דאית ליה דדינו של הרא"ש הוי אע"פ שחלקו ובסימן רי"ב לא כתב כן אלא כתב כי מה שאנו מחייבין בנדון דהרא"ש היינו דבר שמן הדין אינו של השותפים וכו' וכל זה לע"ד היה בשעה שבאו לחלוק אבל בנ"ד ששניהם קנו וחלקו וכו' משמע דאית ליה דדינא דהרא"ש לא הוי אחר שחלקו ומה שכתוב בשאלה דהרא"ש אח"כ חלקו ראובן ושמעון שותפות שביניהם ובקש שמעון מראובן וכו' היינו דבשעה שחלקו בקש שמעון מראובן כן אבל אם חלקו סתמא ואח"כ בקש שמעון כן לאו כל כמיניה ובסי' רצ"ב לא אמר אלא שאע"פ שחלקו וכו' משמע אף ע"ג דחלקו סתמא אם לא שנאמר דכוונתו לומר שבשעת החלוקה התנה כן אלא שממה שכתב שם אח"כ גם בנ"ד נמי אע"פ שכבר חלקו וכו' משמע דאע"פ דלא התנה כן בשעת החלוקה דנדון דהתם הכי הוי מ"מ חייבים השותפים לסייע בעלילה:
עוד נתקשו אצלי דברי מורי ז"ל מה שהביא ראיה בסי' רי"ב בסוף התשובה מדברי רבו הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל וכתב כ"ש בנ"ד דאין הנדון דומה לראיה דהתם תפסו למי שלא היה נחשד על הגנבה בעד מה שנחשד והוא גזל שהוא נקי מן הדין ולכך פטור מי שנחשד לסייע לו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ח' מהלכות חובל ומזיק דאין אדם נתפס על חבירו שיהא חייב אלא נתפס בעבור המס אבל שותפים שאני דכיון דהם שותפים לשכר הם שותפים להפסד ואדעתא דהכי נשתתפו שכל ריוח והפסד שיבא מחמת השותפות שיחלוקו וכיון שעלילה זו מחמת שותפות היא ודאי דחייב לסייע השותף דכבולעו כך פולטו וכמו שכתב בסי' קכ"ד:
עוד נתקשו דבריו אצלי מה שכתב בסי' רצ"ב דדינא דהרא"ש הוי שנהנה השותף ולא הוי עלילה אבל בנדון דידיה שלא הגיע הנאה לשותפים מה להם לשותפים לפרוע מזלו גרם ע"כ משמע מההיא דאית ליה דעלילה הוי כשביה ובסי' רי"ב בענין עלילת השמן לא משמע הכי אלא דדוקא דטעמא משום שכבר חלקו לכך אינו חייב לסייע אבל אם לא חלקו דהיה חייב לסייע בעלילה משמע דלא ס"ל בסי' רי"ב דעלילה כשביה אלא שאין זו קושיא דבסי' רצ"ב לא כתב כן מורי ז"ל אלא בדרך וכי תימא אבל אפשר דלענין דינא אית ליה כמו שכתב בסי' רי"ב דעלילה לא הוי כשביה וחייב השותף לסייע אלא א"כ חלקו סתמא דאז מחלו זה לזה כמו שכתב בסי' רי"ב וכיון שכן לא למדנו מדברי מורי מהך תשובה כמו שחשב השואל דעלילה אית ליה דדינו כשביה אלא לא כתב כאן אלא בדרך וכ"ת ולעולם דאית ליה דעלילה לא הוי כשביה וכמו שכתב הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו בפסקיו סימן נ"ו עם היות שנתקשו אצלי דבריו שבסימן פ"ה נראה שכתב בהפך דשם כתב דיהודה אינו חייב לסייע בעלילה אף ע"פ שהיה שם ואמאי אפילו שלא יועיל התנאי שעשה כמ"ש שם תיפוק ליה דחייב יהודה לסייע משום דהעלילה היתה מחמת השותפות וחייב לסייע כמו שכתב בסי' נ"ו וכבר כתבתי בפסק אחר טעם נכון ליישב דבריו דשאני בסימן פ"ה דאותה העלילה היה אפשר להעליל אותה לכל א' מן השותפים וכיון דחלקו סתמא ודאי דמחלו זה לזה דבההיא הנאה דחבירו מוחל לו דאם יעלילו עליו יפרע הוא לבדו מחיל נמי איהו לחבירו דאם יעלילו עליו יפרע הוא הכל ולא יסייע לו חבירו אבל ההיא דסימן נ"ו משטמת השר לא היה אלא לשותף הנושא ונותן והעלילה לא היה ראוי להעליל אלא עליו לבד וכיון שכן עלילה כזאת אין לומר בה דבההיא הנאה דחברי' מחיל ליה איהו נמי מחיל לחברי' דכיון דאי אפשר לבא עלילה כזו על חבירו אלא עליו וא"כ לא מחל ליה חבריה מידי ואיהו נמי לא מחיל לחבריה ואע"פ שחלקו חייב חבירו לסייע והדבר נכון בעיני אם היתה כוונת הרב הנז' כן אבל נשאתי ונתתי עם כבוד חכמתו ומדבריו נראה שאין כוונתו כן והוא תירוץ באופן אחר ליישב דבריו:
ומ"מ בנ"ד אני אומר דהדבר מסופק מאד בעיני אם חייב השותף לסייע לראובן בעלילה דאע"פ דיש לחלק בין עלילה לשביה וכמו שכתב הרב הכהן נר"ו ודברי מורי ז"ל אפשר דהם כן ולא כתב הפך מזה בסימן רצ"ב אלא בדרך וכ"ת כדכתיבנא ואם עדיין לא חלקו ראובן עם השותף אפשר לדבריו דחייב לסייע השותף למה שהוציא מ"מ האי עלילה לא דמיא להנהו עלילות שבאו עליהם השאלות דהרב מורי ז"ל והרב הכהן נר"ו דהתם העלילות הם מחמת ממון עסק השותפות כגון ההיא דמשטמת השר שמפני שלא רצה ליקח המשי ביוקר בא לו כן וכן ההיא דסי' רי"ב מהשמן שקנו וכן ההיא דסימן קכ"ד אבל הך דהכא לא הוי מחמת ממון השותפות אלא מחמת ארגאט א' שהיה הולך לצורך השותפות נתפס ראובן ואפשר דאין זו בגוף השותפות עצמו והוא דבר רחוק ואפשר לדמותו לשביה ויש פנים לחלוק לזה לכן אמרתי טוב הדבר לפשר ביניהם הנלע"ד כתבתי וחתמתי:
הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: