אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קיב

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קיב

שאלה קיא

שאלה ראובן ושמעון כת א' ולוי ויהודה כת אחר' ומשה כת ג' ואהרן כת ד' וזה נוסח השטר נתרצו ויאותו הכתות הנ"ל ועשו ביניהם חברה ושותפו' עד תשלום ב' שנים רצופי' והתנו ביניהם תנאים גמורים שרירים וקיימים כתנאי בני גד ובני ראובן ראשונה נתחייב משה הנ"ל לשלוח לג' הכתו' הנ"ל כל בגדי משי אשר ישאלו ממנו כל משך הזמן הנז' ויהיו הבגדי משי ברשות לוי תחת ידו ולא ביד אחר מהשותפי' הנז' עוד התנו ביניהם ונתחייבו הג' כתות הנז' להתעסק ולהשתדל ולמכור הבגדי משי כל משך זמן הנז' בחניות אשר להם פה לארשו ובחנויות אשר להם בירידי' בכל מאמצי כחם ואפשרותם הכל בנאמנות גמורה וביושר לבב מבלי שיעלי' שום א' מחבריו מהבגדי משי לא מהקרן ולא מהריוח מפרוטה ומעלה ושלא יהיו רשאי' מהיום והלאה להיות להם שום עסק אחר בעולם בבגדי משי לא על ידם ולא ע"י בניהם ולא ע"י אחרים לא לקנות ולא למכור כל משך זמן הנז' זולת הבגדי משי אשר ישלח להם משה הנז'. עוד נתחייבו הג' כתות הנז' למכור הבגדי משי במעות ולא בהמתנה ואם באולי ימכרו בהמתנה מעתה התנו ביניהם שאחריות מכל מה שימכרו בהמתנה יהיה מוטל על הכת שימכור בהמתנה לפרוע כל נזק שיגיע ח"ו וכמו כן אם ח"ו יקרה בשותפות איזה הפסד יפסידו הכתות הנז' כפי מה שחולקים הריוח כפי מה שכתוב בשטר בפרטות וכמו שהן קרובים לשכר כך יהיו קרובים להפסד ח"ו על הכל נטלו הכתות הנז' קנין גמור ושלם מעכשיו וכו' ונשבעו שבוע' חמורה בתורה לקיים כל הנ"ל בלי שום מרמה ותחבולה ובלי שום פתח היתר וחרטה בבטול כל מיני מודעי עד סוף כל המודעו' ע"ד הרשב"א ופסול עדיהן וכו' עתה נפל הפרש בין הכתו' הנז' שאירע מקר' שחלה א' מהכתות הנז' או שאירע לו אונס ששמו אותו בבית האסורי' ונתעכב שם כמו ג' חדשים ועתה יצא וחזר לאיתנו הראשון ושואל מהשותפין הנז' הריוח שהרויחו כל אותו הזמן שנתעכב בבית האסורים והשותפי' טועני' כי מאחר שלא השתדל בשותפו' כל זה הזמן אין לו הנא' והוא טוען להם שכמו שאירע לו זה כך היה באפשרו לאירע להם ועוד טוען להם שנתחיי' בשטר שאם היה מוכר בהמתנה שהיה האחריות עליו לפרוע כל נזק שיגיע ח"ו וג"כ נתחייב בשטר שאם ח"ו יקרה יקרה בשותפות איזה הפסד שהיה מפסיד כפי החלק שהיה לוקח מהריוח ועתה איך יהיה רחוק מההנאה וקרוב להפסד כל זה יורנו מורנו הדין עם מי המתפלל בשלו' תורת אדוננו ובאורך ימיו ושנותיו בנעימים והתמדת שלוחו ובריאותו לעולמים: תשובה הר"ן בפ"ק דבתרא והגהות מיימון בפ"ד מה' שותפין וכמה פוסקים אחרים הזכירם הרב בעל ב"י בריש ה' שותפין בח"מ סי' קע"ו כלם כתבו דשותפין נעשו שכירים זה לזה ומהך טעמא אית להו למקצת רבוות' דיכולים לחזור תוך זמן השותפות דדמי לפועל דיכול לחזור בחצי היום. והרמב"ם דאית ליה בפ"ד מהלכות שותפין דיכולין לעכב מלחלוק עד הזמן אע"ג דדמי לפועל טעמו דיש לחלק דהתם איכא טעמא דלי בני ישראל עבדים אבל הכא בשותפין כי היכי דנעשה שכיר זה לזה כן נעשה האחר לו ושניהם שוים ולא שייך כאן לומר לי בני ישראל עבדים ואין קושיא לדברי הרמב"ם ז"ל אע"ג דמדמי ליה לפועל וכן כתב הרב מהר"י קולין ז"ל בסימן קפ"ב יע"ש:

ועם זה אין אנו צריכים לדחוק במה שדחק הר' הגדול ב"י שם בסי' קע"ו שכתב דממ"ש התוס' בפ' המקבל גבי הנהו בי תרי דעבוד עסקא בהדי הדדי דכתבו שם דבעל העסק אינו יכול לחזור והמקבל יכול לחזור משמע דפליגי על הרמב"ם דאית ליה דשותפין אין יכולין לחזור עד הזמן ואע"ג דהגהות מיימון כתבו בשם התוס' בהפך וכדברי הרמב"ם הוצרך הרב לומר דההוא דבור פליג על תוס' שלנו ולפי מ"ש אתי שפיר דלעולם התוס' אית להו דינ' כהרמב"ם גבי שותפין דכי היכי דזה נעשה שכיר לזה כן נעשה זה שכיר לזה ואין לא' רשות על חברו מאשר לחברו עליו אבל במקבל ובעל העיסקא דאין למקבל רשות על בעל העיסקא ואיכא טעמא דלי בני ישראל עבדים לא ובהא הוא דכתבו התוס' בפ' המקבל דיכול לחזור כיון דיש לחברו רשות עליו ואין לו רשות על חברו ושייך ביה טעמא דלי בני ישראל וגו' ומש"ה כתבו דהיכא דמקבל עסקא מחברו לא נקט תלמוד' משום דודאי יכול לחזור בו אבל תרי דנקטי עיסקי מב"ה דהם שותפים ודאי דאינ' יכולים לחזור דאיירי בדקבעו זמן ולא הגיע הזמן עדיין כדכת' הגהו' בשמ' ומש"ה נקט תלמוד' תרי דעבוד עיסק' וכו' דהיינו שותפים והתימ' על הרב ב"י דא"כ לדבריו לא משנו ולא מידי התו' כדהקש' הרב מהרי"ק דכיון דמקבל עיסקא מחברו יכול לחזו' א"כ תרי דעבו' עיסק' נמי אמאי קאמ' תלמוד' דאינו יכול לחזו' מיהו לזה י"ל דבשנטלו עיסק' מב"ה לא נשתעבד הא' לחברו ולא שייך כאן כי לי בני ישראל עבדים אלא שניהם נשתעבדו כל א' לב"ה שניהם בשותפות וכיון דכל א' לא נשתעבד לחברו לא מקרי עבד לגביה ומ"מ מצי מעכב לזה דכיון דהם נתחייבו לב"ה הרי יש לאחרי' חוב עליה' ויכולי' לעכב עד שיפרעו חובם כדכתב הרמב"ם ולא שייך כאן כי לי בני ישראל עבדים מטעמא דפרישית. וע"כ אנו צריכים לתרץ כן לדברי הרב הנמוקי שחלק בין ב' שקבלו עיסקא לב' שותפי' וסבר דבב' שותפי' יכולים לחלוק תוך הזמן ובב' שקבלו עיסקא מעכבי אהדדי ואין טעם לחלק ביניהם אלא הך טעמא דכתי'. אבל קשה על הרב ב"י דמ"ש התוס' בפ' המקבל כתב המרדכי ג"כ בריש פ' המקבל והוא ז"ל כתב לקמן דדעת המרדכי כדעת הרמב"ם שכת' גבי מ"ש רבינו ואין זה כדברי הרמב"ם כבר כתבתי לעיל וכו' אבל המרדכי בפרק מי שהיה נשוי כתב כללו של דבר אין השותף יכול לחלק וכו' וזה כדעת הרמב"ם וא"כ לדבריו קשיא טובא דהרב מרדכי מוקש' מדידיה אדידיה דממ"ש בריש המקבל דברי התוס' נר' דלא כרמב"ם וממ"ש בפ' מי שהיה נשוי הוי כהרמב"ם ועם מ"ש א"ש ודברי התוס' אינ' חלוקי' על הרמב"ם דיש לחלק בין מקבל עיסקא לתרי דעבוד עיסק' כדחלק הרב מהרי"ק והרא"ש דכתב נמי בפסקיו דיחיד שקבל עסק' מב"ה לזמן קצוב וכו' אית ליה דינ' דהרמב"ם ולא כתב כן הרא"ש אלא גבי מקבל ונותן אבל לא בב' שותפי' כדכתי' ועם זה נסתלקה תמיהתו ג"כ שתמה על הטור למה לא כתב שהרא"ש חלוק על הרמב"ם דאינו חלוק אלא אדרב' דבריו ממש כדברי הרמב"ם ובאו כל דברי הטו' והרא"ש והתוס' על נכון. נמצינו למדים דשותפי' לשכירי' מדמינן להו וכיון דאית לן דהיכא דחלה שכיר תוך זמנו לא יטול אלא מה שהרויח אבל הזמן שהוא חולה אינו נחשב לו כלל ולית ליה שום רווחא ודעת זה עיקר דכן כתב המרדכי בפרק האומנין גבי מלמד וכתב דהתשב"ץ מסכים לדעת התוס' ואפילו מהר"ם דכתב שם דפליג בתשובות מיימוניות דספר קנין סימן ל"א כתב דחזר בו יע"ש אם כן מינה לנ"ד דחלה השותף דהוא כשכיר דאין לו ממה שהרויחו בימי חוליו כלל וכן כתב הרב ב"י בהלכות שותפין סי' קע"ו בשם הר"ש בר צמח ז"ל וז"ל שותף שחלה או נאנס ולא נתעסק בשותפות אין מן הדין שהאחר ירויח ויתן ואפי' קנו ממנו בשעת שיתוף אבל אם היה בעיר אחרת בשליחות השותפות ונתעכב באונס יש לו חלק עמהם ואם יש מנהג בזה בין השותפים יעשו כמנהגם ע"כ ולכאורה נר' דבכל שותפות איירי בין נשתתפו במלאכת ידם לבד בין נשתתפו בממונם ובימי השותפות חלה א' מהם מה שירויחו האחרים בכל הממון הוא שלהם ואין לו חלק כלל:

אבל איכא לאתמוהי טובא דהטור כתב בהלכות נחלות סימן רפ"ז גבי מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים וזיל ואם יאמרו ראו מה שהניח לנו אבינו הרי אנו עושים ואוכלים כל השבח שהשביחו וכו' ואפילו שהשביחו מחמת הנכסים אע"ג דשאר שותף אין לו בשבח אלא כשאר אריס אפילו אמר לעצמי אני עושה שאני הכא דכיון שהן אחין ולא נשתתפו תחלה להרויח וכו' ע"כ. ועוד בפ' חזקת אמרינן דשותף כיורד ברשות דמי ונוטל כאריס בחלק חברו וכתבו הטור סי' קע"ה א"כ משמע דהיכא דהשבח מחמת הנכסים שנוטל שכר טורחו ממה שהשביח בחלק חברו ושמין לו וידו על העליונה אפילו אמר לעצמי אני עושה וכדכתב הטור בסימן רפ"ז והשאר יתן לו כיון שנכסיו הם שהשביחו והדעת מכרעת כן וכי יעסוק בממונו של זה וירויח ומפני שזה אינו יכול להתעסק שהוא אנוס או חולה יטול כל השבח זה ודאי לא יעלה על הדעת אלא ששמין לו שכר עמלו והשאר יתן לו וא"כ אם דברי הר"ש בר צמח הם כפשטן כדכתיבנא הם תמוהים הרבה מכח הדין ומכח הסברא. ואפשר דלא איירי הר"ש בר צמח אלא במי שנשתתפו במלאכת ידם דאז ודאי דינא הוא דכיון דאין השבח אלא מחמת גופם אינו נדין שזה יטרח וירויח ויתן חלקו לאחר אבל בדבר דאיכא שבח נכסים כגון שטרחו בסחורתם דהיינו שבח נכסים כדכתב הטור בסימן רפ"ז ודאי דשמין לשותף שכר טורחו בחלק חברו ושאר השבח יתן לו. ואפי' נאמר דהר"ש בר צמח איירי דנשתתפו בממונם אפשר דלא אמר כן אלא לומר שלא יתן לו חלקו משלם אלא שמנכים לו שכר טורחו אבל שלא יתנו לו חלק כלל זה בעיני לא יעלה על הדעת:

על כן אני אומר בנ"ד דנכסים אלו היו לשכר ולהפסד על כל הכתות ונעשה לכל א' חלקו מלוה והרי הוא כשלו א"כ זה האיש שחלה או נאנס הרי השותפים נתעסקו בממונו והרויחו בו ויטלו בחלקו שכר עמלם בשבח והשאר יתנו לו ד"מ אם מגיע לחלק עשרה בשבח ינכו מאלו הי' מה שראוי לשכר טורחם והשאר יתנו לו שהוא שבח ממונו ואע"ג דבאחין לא יהבי להו שכר טורחם כדכתב הטור סימן רפ"ז כבר כתב הרא"ש בפסקיו דשאני אחין דמחלי אהדדי זה נראה בעיני דין נכון וקרוב אל הדעת דמה שהרויחו האחרים בממונו אין סברא שיטלוהו כיון שהוא אנוס וחולה ולא היה יכול לטרוח:

אבל צריך לדקדק במה שכתוב בשאלה שהיה חבוש בבית האסורים אם היה אפשר לו לצאת בנקלה משם ולא יצא דנראה מדברי הריב"ש בסימן ת"ס גבי שבועה או חרם דהיו אנוסים הקהל מחמת צווי השלטון דאם בנקלה היו יכולים לבטל צווי הנזכר היה להם להשתדל בזה דאל"כ אין כאן אונס דנהי דלא היו מחוייבים לפזר ממון רב מ"מ אם בנקלה היו יכולים לבטל היה להם לעשות גם אני אומר בנ"ד שהיה לזה החבוש שבועה בשטר להשתדל ולהתעסק כל משך הזמן הנז' אם בנקלה היה יכול צאת מבית האסורים הי"ל לעשות כן מכח השבועה וכדכתב הריב"ש הגם הלום ראיתי בדברי הריב"ש בסי' שפ"ז דברים סותרים לאלו במה שהשיבו לחכם ר' עמרם אפרתי הוא ואחיו וז"ל שם אבל מי שחלה לעליו השבועה בלי שום טעות ואונס ונתחדש לו אונס בשעת קיום השבועה ואינו יכול לקיימה בזה לא דבר הכתוב וכו' אלא אם האונס הוא שאינו יכול לקיים וכו' או שחבשוהו בבית האסורים ואינו יכול לצאת בשום פנים הוא פטור מולנערה לא תעשה דבר וכו'. עוד כתבו שם ואפילו יאמר הנשבע אדעתא דהכי לא נדרתי הרי זה פתח היתר והוא אינו מיחל לעצמו וכו' ואם יביא עוד ראיה בעל הדין לומר שמבטלים מצוה מפני הפסד ממון מרובה וכו' סוף דבר אין דעתינו נוטה שיהא אונס ממון פוטר כנדון זה וכן לעיל כתב ולא עוד אלא אפי' לא היה יכול לבטל אונסו אלא ע"י ממון הרבה שיצטער בנתינתו נראה לנו שחייב לתת וכו'. מוכח מכל דברי אותה תשובה שאינו יכול לפטור עצמו מן השבועה בטענ' אונס ממון אלא כל מה שיש לו יתן לקיים שבועתו וכאן נראה בהפך דדוקא אם בנקלה היו יכולים לבטל אין כאן אונס אבל אי לא הוי אונס והביא ראיה לזה מתשובת הרשב"א ובודאי דכדברי תשובה זו עיקר ולתשובה הראשונה יש לי קצת ישוב ואין להאריך:

על כן אני אומר אם בנ"ד היה יכול לצאת מבית האסורים בנקלה ולא יצא לקיים שבועתו ולהשתדל ולהתעסק הוא כשגגה וה' יכפר בעדו ומ"מ בין כך ובין כך כיון דאינו פושע ומזיד כל כך נראה לי לענין דינא מ"ש שינכו מחלק השבח המגיע לו שכר טורחם כפי מה שישומו והשאר יתנו לו זה נראה לי מכח הדין אבל אם יש שום מנהג אחר בין השותפין יעשו כמנהג דהמנהג עיקר וכדכתב הר"ש בר צמח ז"ל הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי:

הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה