אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קיא

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קיא

שאלה קי

שאלה ראובן שמעון ולוי שנשתתפו לזמן ג' שנים והגיע הזמן הנז' ועשו שטר שותפות ביניהם ונמצא שראובן שם בכיס השותפות מ"ב אלפים לבנים ושמעון ל"ג אלף אחרים ולוי שבעת אלפים לבנים בא ראובן ואמר בעת ההיא רוצה אני להפריד השותפות שכבר הגיע זמן הנז' ועשו ביניהם חשבון מכל מה שנטל כל אחד מהם בהמשך הזמן הנז' ונמצא שראובן נעל י"ד אלף ושמעון נטל כ"ח אלף ולוי י"ג אלף והנה טוען ראובן שרוצה ליקח ממנוטון השותפות לפי המעות ששם בשותפות ולפי המעות שנטלו חבריו בכל המשך הזמן הנז' גם טוען שלענין הריוח התנו ביניהם שיחלוקו ביניהם שוה בשוה אלא שראובן היה לו ליקח ב' אלפים ביתר שאת ויש להם לקבל חובות רבות שואל ראובן אם חייבים שמעון ולוי חבריו לגבות החובות ההמה הואיל ויש להם חלק שוה כמו כן ישתדלו כלם בגביית החובות בשוה או שיקח חלקו מהחובות עליו איש ככל אשר יושת עליו מחלקו המגיע לו לקבל ולגבות חלק כחלק ובזה יחלוקו הסחורו' הנמצאות ביניהם כראוי כפי חלקם או יהיה מחויב הוא לבדו לגבותם על הכל יאיר כנגה צדקת תורת ה' תמימה זכה וברה לפני אדוננו גאוננו מורנו ושכרו כפול מן השמים:

תשובה מה שטוען ראובן שרוצה ליקח ממונטון השותפות לפי המעות וכו' פשוט הוא שהדין עמו שעכשיו שבאו לחלוק יקח ראובן תחלה כמו שלקחו חבריו ואח"כ יחלקו:

ולענין החובות אם יחלקו אותם איכא בהא פלוגתא דהרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל צ"ח הביאה הטור בהלכות שותפין סימן קע"ו דאחין או שותפים שבאו לחלוק ויש להם שטרי חובות ישומו ב"ד כל שטר ושטר וכו' ואם אין בו שיעור חלוקה דנין בו דין גוד או אגוד ופי' אין בו דין חלוקה מבואר הוא שר"ל שאינו אלא שטר א' כמו שפי' שם הרב ב"י וכן מבואר שם בתשובות הרא"ש וכן בדברי הטור סימן ס"ז שכתב שם ובשטרות נמי איכא שיעור על פי שומת ב"ד ואם שטר חוב א' יכול לומר לו גוד או אגוד וכו' הרי בהדיא כדברי הרב ב"י. ואיכא למידק בדברי הרא"ש שכתב בפסקיו בסוף פ"ק דבתרא ובהלכות שותפים בקרקע סימן קע"א כתבו הטור בשמו בשם ר"י הלוי דלא שייך דינא דגוד או איגוד אלא ביורש או מקבל מתנה וכתב שם דנראין דבריו כשנשתתפו מתחלה ע"ד להיות ביחד כגון שלא היה להם בית דירה לדור בו הרי שהסכים לדברי ר"י הלוי ז"ל בהא:

איברא דלשון הטור קשה קצת שכתב בשם רבינו האי שהסכים לדברי הרא"ש ודלא כר"י הלוי ומשמע דתרווייהו בחדא שיטה הוו וכמו שנראה שם מדברי הרב ב"י שפי' דתרווייהו אית להו דלא כר"י הלוי ולפי האמת אינו כן דלא פליג הרא"ש על ר"י הלוי ז"ל אלא בחדא דהיינו אם היה להם בית דירה ונפל ונשרף וכו' אבל אם לא היה להם בית דירה לדור בו מודה לר"י הלוי ומדברי רבינו האי לא משמע כן אלא דבשותפים שייך בו דינא דגוד או איגוד בכל גוונא מדלא חילק מיהו אפשר דלא מסכים להו הטור לגמרי אלא דלא אית להו כר"י הלוי דאיהו כתב דבכל גוונא בשותפים לית ביה דינא דגוד או איגוד והרא"ש ורבינו האי לית להו הכי מיהו הרא"ש מודה ליה בחדא דכיון דלקחו מתחלה לדור בו שניהם ביחד לית ביה דינא דגוד או איגוד וא"כ קשה על דבריו כאן שכתב דבשטר א' שייך ביה דינא דגוד או איגוד דהא מתחלה נשתתפו שניהם יחד להיות שותפין בחוב עד שיגבו אותו ולית ביה דינא דגוד או איגוד דלא דמי למי שהיה לו בית דירה ונשרף שכתב הרא"ש דאית ביה דינא דגוד או איגוד דהתם איכא טעמא רבה כדכתב הרא"ש דיכול לומר כשלקחנו ביחד ע"ד להיות שותפים הוה מפני שהיה לי בית אבל עכשיו שנשרף ביתי אני צריך בית לדור ואינו מספיק לשונינו ולכך שייך ביה דינא דגוד או איגוד אבל בשטר ליכא הך טעמא וצ"ע:

מ"מ למדנו דעת הרא"ש ז"ל דאיכא חלוקה בשטרי חובות אבל דעת הרשב"א דאין חלוקה לשטרות וכמו שכתב שם הרב ב"י תשובה בשמו נראה שאין ב"ד חולקים חוב כנגד חוב וכו' ואע"פ שכתב שראה כמה גדולים דנים כהרא"ש לענין שיגבה הב"ח משטרי חובות אבל לא לענין חלוקה דאיכא טעמא רבה בחלוקה לומר שלא יחלוקו משום דיש עשיר ואינו פורע מתוך אלמותו ויש מתרושש ופורע מתוך דוחקו וכו' וכמו שכתב שם גם דינא דגוד או איגוד לא שייך בהו לדעת הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה הרב ב"י סי' קע"א וכן בתשובות להרמב"ן סי' מ"ג והרמב"ם נראה דמסכים לדברי הרשב"א דלית ליה חלוקה בשטרי חובות וכמו שכתב הרב ב"י סי' קע"ו וא"כ הוה ליה הרא"ש יחידאה לגבייהו ואע"ג דבסימן ס"ו הביא הטור בסתמא דברי אביו דמשמע דאית ליה כוותיה מ"מ בסי' קע"ו כתב המחלוקת בינו להרמב"ם, וא"כ לא איכפת לן מ"ש בסי' ס"ו כיון דאלו הם דבריו האחרונים ודמי לסתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם וכן ראיתי בפסקי הרב הגדול מורי ורבי ז"ל שכתב על ענין כיוצא בזה ועוד דאפילו היה מסכים בהדיא לדברי אביו מ"מ הרי כתב הרב ב"י בסי' ע"ו דהרא"ש והטור אינם אלא כח א':

איברא דקשיא לי עליו מהא דקי"ל בפרק אחד דיני ממונות דהרב והתלמיד נמנין לב' כגון רבי אמי ורבי אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה לא הוו צריכי וא"כ הטור אע"פ שהיה תלמיד לאביו לחבריה לא הוה צריך ואית לן למחשב לו ולאביו כתרתי כי היכי דמנינן כשיעמדו למנין הרב והתלמיד כנגד שנים אחרים כתרי ותרי ולא אמרי' התלמיד כחו של רבו ויהא חשוב חד לגבי שנים משמע דאין הדבר כמ"ש הרב ב"י אלא דחשבינן להו כתרי ועוד דאפילו דלסבריה דרבו צריך בטומאות וטהרות וה"ה באיסור והיתר חשבינן להו לב' כדאיתא התם א"כ לא ידענא מנא ליה להרב ב"י לתת לנו כלל זה דנראה לכאורה דחשבינן להו כשנים:

מ"מ בנ"ד אני אומר דאין דעת הטור מוכח כדעת אביו כדכתיבנא וא"כ הוה ליה הרא"ש יחידאה לגבי הרשב"א והרמב"ם ואפילו המוחזק לא יוכל לומר קים לי כוותיה דאין לומר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו כמו שהשרישנו הרב מהרי"ק זיל:

איברא דהרב מהריב"ל בפסקיו הראשונים כתב סימן צ' דדוקא היכא שכל הפוסקים נושאים ונותנים בדין א' ומסכימים לסברא א' ויצא א' מכללם נגד סברתם הרי הוא בטל במיעוטא דמיעוטא אבל בנ"ד שלא מצאנו מי שידבר בפי' אלא הרמב"ם והרמב"ן ז"ל על כיוצא בזה לא כתב מהרי"ק מ"ש וכו' ע"כ. א"כ נ"ד דלא דברו בדין זה אלא הרמב"ם והרשב"א והרא"ש יוכל המוחזק לומר קים לי כהרא"ש ונחלוק השטרות ומ"מ אני אומר דאפילו יהא א' מוחזק בממון השותפות לא יוכל לומר כן דהאי טעמא דכתב הרב מהריב"ל ז"ל לאו טעמא ברירא הוא אלא עשאו סניף לטעמים אחרים הכתובים שם לכן אני אומר דשטרות והחובות יהיו בשתוף עד אשר יגבו אותם ואז יחלקו המעות כדעת הרש והרמב"ם וצריך שישתדלו כלם בגביית החובות דשותפים בסתם חייבים כל א' לעסוק בשותפות אם לא יש תנאי ביניהם שהא' יתעסק לבדו דאז הוא לבדו חייב להתעסק ולא האחרים אבל אם אין תנאי ביניהם כלם חייבים להתעסק עד גמר השותפות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שותפין המתעסק עם חבירו בסתם וכו' ולא יתעסק בסחורה אחרת וכו' משמע משם דכולם צריכים להתעסק יחד עד גמר השותפות:

ולענין חלוקת הסחורות כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' שותפים ואם לא היתה באותה סחורה דין חלוקה או שהיתה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרים אותה וחולקים את הדמים היה זמן ידוע למכירת אותה סחורה יש לכל א' מהם לעכב שלא יחלוקו עד שתמכר הסחור' בזמן הידוע למכירתם ע"כ. ויש להסתפק אי קאי אדסמיך ליה דוקא שכתב ונשתתפו סתם ולא קבעו זמן וכו' דאז אין חולקי' כשיש בחלוק' הפסד אבל בקבעו זמן והגיע הזמן כיון שהגיע הזמן חולקים בכל גוונא אפי' שיש בחלוקה הפסד ויש דמות ראיה לזה מההיא דמשכיר לזמן קצוב שיכול להוציאו אפי' שיכלה הזמן בימות הגשמי' ואם השכירו סתם אינו יכול להוציאו בימות הגשמים וכמו שכתב הטור בח"מ סי' שי"ב משמע דעדיף זמן קצוב מסתם הכא נמי עדיף לענין החלוקה זמן קצוב מסתם ובזמן קצוב יחלקו הכל אלא שלפי האמת יש לחלק דשאני התם דהוי כאלו הודיעו וא"כ היה לו לבקש דירה ולצאת משם אבל הכא כשנשתתפו על הסתם לא נשתתפו באופן שיגיע הפסד לשותפות אלא לתועלת השותפות וכיון דהתועלת הוא שלא לחלוק אותה הסחור' עד שימכרו אותה ודאי דדעתם כן היה מתחלה ושניהם נתכוונו לכך מתחלה כיון דאם לא היו עושים כן נמשך היזק לשותפותם על כן נראה דהרמב"ם קאי אפי' אחלוק' קמייתא דנשתתפו לזמן קצוב ואם יש בסחור' הפס' בחלוקת' ימכרו אות' ואח"כ יחלקו או אם יש זמן ידוע למוכר' ימתינו עד הזמן ההו' וימכרוה ויחלקו הדמים ושאר כל הסחורות יחלקו והשטרות והחובות לא יחלקו עד אשר יגבו אותם וישתדלו כלם בגבייתם כיון דיש לכלם חלק בהם וכדכתיב' הנלע"ד כתבתי:

נאם הקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה