שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה קו
שאלה ראובן ושמעון שותפים בנכסיהם וראובן היה עומד בעיר ושמעון יצא אל ארץ אחרת להתעסק שם בשם השותפות ובין כך בא לוי ואמר לראובן יש בדעתי לשלוח ליד שמעון כ"כ סחורה שימכרנה שם לשמי השיב לו ראובן אם תרצה לשלחה לו שלחנה אתה ידעת אז בא לוי והביא הסחורה לרשות ראובן וראובן שלחה ליד שמעון כאשר צוה לו לוי ושמעון מכרה שם באשר הוא שם ולעתים היה שולח שמעון מעות ליד ראובן והיה מצוה לו שיתן אותם מעות ללוי שהיו מחשבון סחורותיו וראובן היה נותנם ללוי בכל פעם שהיה שולח לו מעות לשם לוי ועתה בא לוי וטוען על ראובן ותובע ממנו שארית מעות שנשארו ביד שמעון מחשבון אותה סחורה ששלח לו באמרו כי כיון שהוא מסר לידו אותה סחורה לשולח' ליד חברו עליו מוטל לפרוע לו כל השארית הנשארה ביד שמעון שותפו וראובן טוען ואומר שהוא כבר אמר לו בשעה שאמ' לו הענין שהוא לא היה יודע אם תרצה לשלחה שלחנה שבזה גלה לו דעתו שאין לו עמו עסק טענה כלל ועיקר וא"כ מה יריב עמו ומה שואל ממנו הנה לפניו שמעון יתבענו לדין על כל זה ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה דין זה פשוט יותר מביעתא בכותחא דאין ללוי על ראובן כלום דהטור כתב בהלכות טוען סי' ע"ז פלוגתא דהרמב"ן והרא"ש היכא שלוה שותף אחד לצורך השותפות אם מתחייב שותף האחר במה שלוה חברו דלהרמב"ן נשתעבד ולהרא"ש לא נשתעבד אא"כ יש בידו עמון השותפות יגבה המלוה מחלק השותף אשר נשתעבד חובו אבל אם אין בידו ממון השותפות לא נתחייב ולא נשתעבד כלל וקשיא להו לרבוותא הרב מהר"י בירב ז"ל והרב מהריב"ל בראשונות סי' צ' על דברי הטור דהביא תחלה דברי הרמב"ם שהם כדברי הרמב"ן ולא כתב עליהם חולק ואח"כ הפסיק הענין בדברים אחרים ואחרי כן כתב מחלוקת הרמב"ן והרא"ש כאלו לא היה להרמב"ם ז"ל עסק באותו המחלוקת כלל והרב ב"י כתב שם בשם מהר"י בירב ז"ל לתירוץ קושיא זאת דיש לחלק בין היכא שהדבר ידוע שהוא משל שותפות שאין השותף היה יכול להכחיש בשעת ההלואה להיכא דהיה יכול להכחיש בשעת ההלואה והרמב"ם ז"ל איירי בחוב שידוע שהוא לצורך השותפות ואין השותף יכול להכחיש ובהא כ"ע מודו דהשותף נשתעבד אע"פ שלא היה שם וכי פליגי הרמב"ן והרא"ש היינו בדבר שהיה יכול להכחיש בשעת ההלואה ואח"כ הודה השותף דלהרמב"ן חייב ולהרא"ש פטור:
והרב מהר"י ן' לב ז"ל תירץ באופן אחר דיש לחלק בין היכא דהיה שותף באותו מעמד להיכא דלא היה שם והרמב"ם ז"ל איירי היכא דהשותף היה באותו מעמד ובהא כ"ע מודו וכי פליגי הרמב"ן והרא"ש הוי היכא דלא היה השותף אשר לא נשתעבד במעמד ההלואה. ולכולהו תירוצי קשיא לי דא"א לומר דעת הרמב"ם ז"ל כן ממאי דכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות שותפין טען שמעון שיש ללוי עליו חוב בזו השותפות במנה וכו' אבל אם טען שמעון שראובן יודע בודאי שזה החוב שעליו מחמת השותפות הוא והחוב אצלנו הוא ישבע ראובן היסת או על ידי גלגול שאינו יודע שחוב זה אצלנו וישלם שמעון החוב משלו ע"כ משמע מכאן דאם מודה ראובן שהחוב מן השותפות אע"פ שהיה יכול להכחיש שהרי כתב שאם הכחיש ישבע כדבריו מ"מ מתחייב בחוב דלא כהר"י בירב ז"ל וכן דלא כהר"י ן' לב ז"ל שחילק בין היה במעמד להיכא דלא היה במעמד דהרי לא פי' שם כלל הרמב"ם והיה לו לחלק בכך ואי פירש בעל הטורים לשון הרמב"ם דהלכות מלוה שהיה השותף במעמד הוא מכח התמיה דאיך הניח הדבר ההוא בפשוט כמו שכתב שם מהר"י ן' לב ז"ל אבל כאן דאין כאן תמיה לא אדרבה משמע פשט לשונו דלא היה שם השותף כלל במעמד ההוא דאם לא כן היה לו לפרש ודוחק לומר דלהכי כתב והחוב אצלנו הוא לרמוז זה שהיה שם דאין זה במשמע לשונו כלל:
ואפשר לומר לדעתם ז"ל דאיירי דלא נאבד כלל מקרן השותפות אלא יש ריוח וטוען שמעון שאין זה ריוח אלא המעות היתרים הם המעות שלוה הוא מלוי ואע"פ שראובן לא נשתעבד מ"מ מעות שלוה מלוי הם שם ורוצה לפרוע ללוי ואולי לזה רמז מ"ש והחוב אצלנו הוא וראובן טוען שאינו יודע כלל מאותה ההלואה והכל הוא ריוח ולזה אמר שאם מודה ראובן שזה לוה לצורך השותפות יפרעו תחלה ללוי ואח"כ יחלקו הריוח אם יהיה שם אבל אם אין שם אלא הקרן לבד יכול ראובן לומר איני רוצה שתפרע ללוי ותפחות מהקרן שלי כי אם נאבדו אותם המעות שלוית מלוי אתה חייב בהם ואני איני חייב בהם כלל כל זה יש להליץ בעד הרבנים הנזכרים אבל בעל התרומות כתב דדעת הרמב"ם כדעת הרמב"ן ז"ל:
א"כ למדנו דאפילו היכא דלוה השותף לצורך השותפות איכא פלוגתא דרבוותא אם נשתעבד חברו ופשוט דיכול המוחזק לומר קים לי כמ"ד דלא נשתעבד כל שכן בנ"ד דאין כאן הלואה לצורך השותפות אלא שולח לו סחורה למכור וישלח לו המעות דודאי לא נשתעבד ראובן כלל ומה גם שאמר לו אתה ידעת שר"ל עלי דידך ליהדר ואין לי עסק בזה כלל ואע"פ ששלח ראובן הסחורה ליד שותפו בשליחות לוי עשה כן ושלוחו הוא וא"כ פשיטא ופשיטא דאין לו עליו כלום כי מפני שנעשה שלוחו יתחייב בממון ואע"פ שנתן לו תחלה מעות הוא מה שהיה שולח לו שמעון שותפו וזה דבר פשוט ואין צריך לפנים דאין ללוי על ראובן כלום אלא יחרימו ביד אם יש ביד ראובן שום ממון משותפו ויפרע ללוי מממון שותפו אבל אם אין בידו ממון שותפו ודאי דהוא פטור כדכתיבנא הנראה לעניות דעתי כתבתי:
הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: