אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קה

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קה

שאלה קד

שאלה ראובן ושמעון לוי ויהודה עשו שותפו' ביניה' בזמן שהיו שוים הגרוש' לערך ק' לבנים והתנו ביניהם שראובן יוציא ויתן לשמעון לוי ויהודה המעות והם ישאו ויתנו עם מעותיו וכל שבח וכל ריוח אשר יזמין להם מן שמיא יחלוקו לד' חלקי' וכן ג"כ אם ח"ו יהיה להפך והוציא ראובן ונתן ליד השותפי' הנז' שבע מאות וחמשים גרוש' וכל א' הוציא כפי יכולתו וכעת הגרו' נפחתו מאותו ערך ושוים לערך ע' לבנים ובאו לעשות חשבון ביניה' להפרד איש מעל אחיו וראובן רוצה לגבות ע"ה אלפים לבנים כי כן השטר מהשותפו' אשר עשו ביניהם כתבו לבני' ולא גרוש' והשותפים אומרי' אם אתה תגבה כאשר כתוב בשטר ע"ה אלפים לבנים נמצא שאתה גובה אלף וע"א גרוש' והרי הוא רבית שכל מה שהוצאת היה תש"ן גרוש' ילמדנו רבינו אם ראובן יגב' מהשותפו' הסך מהגרו' כאשר נתנם ודי לו הריוח שניתני' לו מהשותפו' אעפ"י שלא עסק כלל או יגבה הסך משווי הגרוש' כאשר הם שוים בעת הזאת לפי שבשטר השותפות כתוב מעות ואינו כתוב גרוש' ולא הוי רבית יורנו מורנו הדין דין אמת ומה' תהיה משכורת' שלמה:

תשובה כבר נשאלתי זה ימים על דבר כיוצא בזה וסדרתי פסק ארוך על הענין והוכחתי דבענין הלואה כיוצא בנ"ד דהוי עסקא דלא יגבה אלא הגרוש' ששם בשותפות שהם תש"ן גרוש' דאע"ג דכתוב בשטר לבנים כבר נודע דאותם הלבנים היו כרותים וגרועי' כשהיה הגרוש' שוה לערך ק' לבנים ועתה שהגרו' שוה לערך ע' הלבנים יפים וטובים ויש בכל א' וא' כפלים מכסף ממה שהיה בכל א' מהראשונים וכיון שכן איכא רבית בענין הלואה דגרסי' בפ' הגוזל עצים בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה א"ל ואפי' כי נפיא א"ל אין איל ואפי' כי תרטיא א"ל אין והא קא זילן פירי אמר רב אשי חזינן אי מחמת טיבעא זילי מנכינן ליה והא קא שבח לענין נסכא אלא כי הא דרב פפא ורב הונא וכו' עבדי עובדא וכו'. ופירש"י והא קא זילי פירו' לגבי מטבע זה ונמצא שמשתכר זה בתוספת ואינה דומה לראשוני' והוי רבית לענין נסכא אם בא לעשות מהן גרוטאות וכו' יש יותר מן הראשונים וכו' זו היא סוגית הגמ' וכתבו הפוסקים דין זה הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' מלוה והטור ביו"ד סי' קס"ה:

נתבאר מכאן דהיכא דזילי פירות איכא איסור רבית אי זילי מחמת טיבע' ואפי' לא זילי פירי אי איכא במטבע הב' טפי מחומש מהראשון איכא נמי איסור רבית דקא שבח לענין נסכא א"כ בנ"ד דאיכא תרתי לריעותא דהא חזינן ודאי דקא זילי פירי עכשיו מחמת טיבע' דיותר פירות נותנים בעד הלבן עתה ממה שהיו נותנים כשהיו הלבנים כרותים וגרועים שהיו שוים לערך מאה לבנים גרוש' א' דלא היו נותנים אלא פירות מועטים בעד לבן א' מחמת פחיתות וגריעות הלבן ועוד דאיכא טפי בלבן זה יותר מחומש מהראשון דהרי נודע דיש בלבן שעובר בהוצאה כהיום הזה יותר מכפלים בכסף שהיה בלבן כשהיה הגרושה לערך מאה לבנים שהיה גרוע וכרות מאד א"כ איכא שבח ג"כ לענין נסכא ולפי סוגית התלמוד משמע בהדיא דלענין הלואה כנ"ד איכא איסור רבית ולענין מקח וממכר צדדתי שם צדדים בפסק ההוא לומר דאיכא נמי איסור רבית אלא שלא תקעתי עצמי בדבר ההוא מ"מ בנ"ד דהוי הלואה כל אפין שוין דאיכא ביה איסור רבית כדכתיבנא:

אלא שאני אומר כיון דקיי"ל האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון א"כ נמצא השלשה חלקים מאלו השבע מאות וחמשים גרוש' שעל יהודה ושמעון ולוי ההפסד הוו מלוה ואם יגבה ראובן אותם לערך שבעים לבנים הגרוש' איכא ביה איסור רבית אבל החלק הרביעי דעליו ההפסד והוי פקדון אם יגבה אותו ראובן כפי מה ששוה הגרוש' עכשיו ליכא ביה איסור רבית כיון דלא הוי אלא פקדון ונהי דבג' חלקים לא מהני תנאה שהתנה בשטר השותפות לגבות אותם מלבנים כמו ששוים עכשיו לערך שבעים לבנים הגרוש' משום דאיכא ביה איסור רבית ולא מהני תנאה בהא דהרי כתב המרדכי בפ' הגוזל עצים והוא בתשובות השייכות להלכות מלוה וז"ל אם היה כתוב בשטר שיש לו כך וכך ליטראות טובים היוצאים בהוצאה נותן לו מטבע היוצא אם לא הוסיפו עליה יותר כפי האמור בתלמוד שהוסיפו עליו ע"כ משמע דאע"ג שכתוב טובים יוצאים בהוצאה לא מהני תנאה משום דהוי מתנה בדבר איסור מ"מ בחלק הד' דהוי פקדון מהני ליה לישנא דכתוב בשטרא שיגבה לבנים דמשמע דיתן לו לבנים שעוברים בהוצאה עכשיו או הגרוש' לערך שבעים:

וכ"ת הרי נראה מדברי השאלה דשמעון לוי ויהודה כל א' הוציא מעות משלו זולת אלו התש"ן גרוש' וכתב הרב ב"י בטור יו"ד סי' קע"ו דלהרי"ף וסמ"ג כיון שכל א' הביא מעות אף ע"פ שהא' לבדו מתעסק אין זה קרוי עסק אלא שיתוף וא"כ בנ"ד דלא הוי כדין עסק דפלג' מלוה וא"כ ראוי היה שיגבה ראובן כפי תנאו הכתוב בשטר דמשמע שיגבה לבנים לזה אני או' דהרמב"ם פליג עלייהו כדכתב שם הרב ב"י וכיון שכן לא מפשינן מחלוק' בין הרמב"ם והרי"ף וסמ"ג כולי האי אלא נימא דע"כ לא קאמר הרי"ף וסמ"ג אלא לענין ליטול שכר טרחו דכיון דאית ביה חלק ממעותיו וטרח בשביל מעותיו טרח נמי בשביל חלק חברו ולא הוי רבית אלא הוי כשיתוף אבל לענין לגבות הגרוש' לערך שבעים כי נדון דידן דנותן לו מחלקו הגרוש' לערך שבעים ומשלם לו לבנים שלמים תחת גרועים וכרותים כולי עלמא מודו דהוי רבית:

הכלל העולה בנ"ד דהרביע מהשבע מאות וחמשים גרוש' יקח ראובן לערך שבעים לבנים דהוי פקדון והשלשה חלקים האחרים דהוו מלוה דעתי נוטה לאיסור דאיכא ביה רבית ולא יגבה הגרוש' לערך מאה לבנים הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי בקצור מופלג לנחיצת המוביל:

הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה