אור ברסלב
שות לחם רב שאלה קד

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה קד

שאלה קג

שאלה ראובן נתן לג' אנשים גם יחד סך מעות שילכו להלבישם במקום מיוחד וידוע אצלם וזה לשון השטר בפנינו עדים ח"מ הודו פ' ופ' ופ' איך קבלו מפ' ופ' שבעים אלפים לבנים ובאו בידם וברשותם ללכת בארקאביא ולהלביש' בכ"כ עשי בתורת עסקא וכו' ונגמר השטר בקנין בדלא כאסמכתא וכו' וראובן הס' נתן לג' אנשי' הנז' שכר טורחם ובין כך ובין כך נפטר לב"ע בן א' מהג' אנשים הנז' וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והב' אנשים הנז' לא המתינו עד שיצא מהאבלות השותף הנז' שילך עמהם רק שמו לדרך פעמיהם והלכו להם הב' לבדם מבלתי ידיעת ראובן והלכו למקום אחר לא למקום הנז' בשטר ובחזרתם עברו בנהר וזרם מים שטף לקח אמתחותיו של א' מהם עם חלק אחד ממעות ראובן עתה ראובן טוען עליהם שפשעו במה שלא המתינו לשותף הג' שהיו שותפים קבלנים זה לזה בענין עסקא הנז' ועוד טוען ראובן ששנו בשליחותם במה שלא הלכו למקום אשר התנו ביניהם הנז' בשטר עתה יורנו מורנו הדין עם מי:

תשובה מה שטען ראובן שפשעו הב' אנשי' במה שלא המתינו לשותף הג' אינו מספיק לחייב להם דאם היה בלשון השטר ברור שילכו שלשתם להלביש ודאי דיש כאן שנוי שליחות והיו חייבים אבל מאחר דבלשון השטר כתוב ובאו בידם וברשות' ללכת בארקאביא לשון זה סתום הוא דמ"ש ללכת אפשר שאין הכוונה שילכו שלשתם אלא ב' מהם וכיון דיש לפרש הלשון כן אין לחייב לאנשי' ההם מספק. וכ"ת דל מהכא לשון השטר תיפוק ליה דפשיעה היא זו שכיון ששלשתם לקחו המעות היה ראוי שילכו שלשת' יחד לא היא דאין זו פשיע' דדרך השותפי' שילכו ב' וישא' הא' ואין אלו נקראי' ששנו מדרך השותפי' ואעפ"י שלא הודיעו הדבר לראובן מה בכך הרי כתב הרא"ש בתשובו' כלל פ"ז וזיל ואין המתעסק צריך להודיע לבעל העסק בכל מסחר שמתעסק רק שלא ישנה ממה שצוהו בעל העסק כגון אם צוהו שיקנה חטין לא יקנה שעורי' ע"כ א"כ בנ"ד ג"כ כיון שאין כאן שנוי כדכתי' אעפ"י שלא הודיעו הדבר לבעל העסק אין בכך כלום:

אבל מה שמחייב לב' אנשים הוא הטענה הב' שלא הלכו למקום שהתנו ביניהם ואפילו שנאמר שעל כל פנים בחזרה היו צריכי' לעבור בנהר ההוא אפי' שילכו למקום הכתוב בשטר דלא היה להם דרך אחר לעבור כי אם דרך הנהר ההוא ולפי זה יש מקום לומר דאע"ג דתחלתם בפשיע' סופם באונס ואין האונס בא מחמת הפשיע' דאפי' היו הולכים למקום הכתוב בשטר היו צריכים לחזור דרך הנהר והיה בא להם הזרם מים וא"כ כיון דאין האונס בא מחמת הפשיעה הם פטורים: ומה גם בהצטרף לזה סברת הרמב"ם ז"ל בריש פרק ה' מהלכות שלוחין ושותפין דסובר דבמתעסק בפלגא שהוא פקדון הוא כשומר חנם ולסברתו אלו השני אנשים הם שומרי חנם על חלקו של ראובן שהוא פלגא של פקדון ואף על פי שכל הפוסקים חלוקים עליו מ"מ היה ראוי לעשותו סניף ללמד זכות לאנשים האלו שלא לחייבם אלא בדבר ברור שהוא פשיעה ושידענו שבא האונס מחמת הפשיעה: מ"מ לפי האמת אין זה כלום דאולי אם היו הולכים למקום ההוא היו מתעכבים בהליכתם יותר או היו באים יותר במהרה ולא היה מזדמן להם השעה רעה ההיא שבא להם הזרם מים דאולי היה הנהר אז בשובה ונחת:

ובר מן דין אני אומר דחייבים הב' שותפים מטעם שנוי שליחות ויש חילוק בין שנוי שליחות לפשיעה דבפשיע' בעינן דיבא האונס מחמת הפשיעה כדכתיבנא אבל שנוי שליחות אינו כן דאם נתן מעות לחברו לקנות חטים וקנה שעורים אמרי' בפ' הגוזל קמא דאם פחתו פחתו לשליח ומשמע ודאי דאם נגנבו ממנו השעורים דחייב לשלם אע"ג דכ"כ היו נגנבים ממנו החטים כמו השעורים אלא טעמא דכיון דשנה נעשו המעות מלוה עליו וחייב באחריות וכן כתב רבינו ירוחם הביאו הרב ב"י בח"מ סי' קפ"ג המפקיד אצל חברו סחורתו להוליכ' למקו' פ' ושנה והוליכ' למקום אחר חייב באחריות הסחורה ונעשה מלוה וב"ד יורדים לנכסיו וכו' א"כ בנ"ד ג"כ אני אומ' דהרי שנו השליחו' שזה אמר להם ללכת למקום פלו' להלביש והם הלכו למקום אחר הרי כאן שנוי שליחו' ונעשה עליהם המעות מלוה וחייבים לשלם וכבר כתב הרב מהרי"ק בשרש כ"ז וכן בשרש ו' דהיכא דהשליח משנה שנוי כל דהו בטל השליחות מכל וכל ומה גם בנ"ד דשנה בדבר דאיכ' קפידא דבפ' האיש מקדש אמרינן דהאומר לשלוח לך וקדש לי אשה במקום פלו' והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת ואע"ג דאין שם כ"כ קפידא כדאמרינן בגמ' שם בצריכותא כיש גבי ממון דאיכ' קפידא דאולי באותו מקום היה נמצא שם המשי יותר בזול ובודאי דאיכא קפידא בדבר ולהקפיד אמר ראובן שיהא באותו מקום וכיון דהם שנו נעשה עליהם מלוה וחייבים לשלם המעות:

ומטעם זה אני אומר דאם הלכו בלא רשות השותף האחר והשותף אחר תובע מהם חלקו שאבד מפני שהחצי הוא מלוה על שלשתם דעסקא הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון ואם כן השליש מהחצי של מלוה עליו לשלם לראובן יכול לומר להם אתם פשעתם ותשלמו ג"כ אותו החלק המגיע לי לשלם שהוא השליש מהחצי שהיה מלוה: ואין לפטור להם מטע' פשיע' בבעלי' אעפ"י דהתחילו הג' להתעסק יחד ולקחו המעות שלשתם יחד דהיה מקום לומ' דכיון דהתחילו להתעסק יחד אע"ג דפשעו אחרי כן השנים דהם פטורים דהוי פשיעה בבעלים וכדכתב הטור בח"מ סי' קפ"ו מ"מ אני אומ' דהם חייבי' מטעם שנוי שליחות כדכתי' דאין אנו מחייבם מטעם פשיעה עד שתאמ' פשיע' בבעלים הוא ופטור אלא משום דשנו השליחו' ונעשה עליהם מלוה דכיון דהם הלכו למקום אחר שנו השליחו' וחזרו עליהם המעות מלוה וחייבי' לשלם לראובן אפי' החלק המגיע לשותף הג' שהו' השליש מהחצי של מלוה. ולהיות המוביל נחוץ איני מאריך בראיו' לבד זה אומר דחייבים השותפי' הב' לשלם לראובן וכמו שיפה דן ויפה הורה החכם השלם אלוף התורה מאריה דאתרא נר"ו וכל דבריו מתוקים מדבש ונופת צופים:

הקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה