שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה צח
שאלה ראובן יש בידו שטר מקויים שחייב לו שמעון מאה פרחים ורצה ראובן הנז' לקנות מהמעות הנז' שחייב שמעון הנז' כך סחורה ובא ראובן הנז' והשטר מהחוב הנזכר בידו ואמר ללוי רוצה אתה לתת לי כך סחורה חלף שטר הנזכר אשר יש לי על שמעון והשיב לוי לראובן אני אתן לך הסחורה בעד השטר הנז' לוי קבל השטר מיד ראובן וראובן קבל הסחורה מיד לוי הנז' ושמעון החייב הנז' היה מחויב בשטר הנז' לחתוך הדיטה לזמן קצוב כמו שכתוב בשטר הנז' ולעת שנתן לוי הסחורה לראובן אמר לוי לראובן בזה התנאי אני נותן לך הסחורה הנז' שאתה תהא חייב לי על החוב הנזכר שאם לזמן הקורטי מהדיטה או לזמן הפרעון לא יפרע לי שמעון הנז' שאתה חייב לפרוע לי החוב הנז' ואז ליותר יפוי כח מלוי הנז' נתן ראובן כתב ידו וכך אמר בכתב הנז' אני ראובן מהשטר ממאה פרחים שחייב לי שמעון נתחייבתי לעשות עם שמעון הנזכר שיחתוך הדיטה לזמן הכתוב בשטר הנז' ואם שמעון הנז' לא ירצה לחתוך הדיטה הנז' לזמן הנז' אני מחייב לך עד שאתה תהא פרוע משמעון מהשטר הנזכר ובא והגיע זמן קורטי מהדיטה הנזכר וראובן לא היה שם שעזב השטר ביד לוי והלך למקומו ונתן כח ללוי הנז' שיגבה ויחתוך הדיטה מהשטר הנז' משמעון ולא דרש לוי הנז' ולא בקש משמעון הנז' שיחתוך הדיטה הנזכרת כיון שיגיע זמנו מפני שכוונתו של לוי שיאריך הזמן מהקורטי הנזכר מפני הריוח שירויח משמעון הנז' היא שלו מהקורטי הנז' ועל ככה לא רצה לשאול לשמעון שום תביעה כלל ואחר שעבר הזמן מהקורטי ומהפרעון הנזכר נמצאו שלשתם ליריד אחד ראובן ושמעון ולוי הנז' ואמר לוי לראובן עדיין לא נתפרעתי משמעון והשיב ראובן ללוי ואמר למה לא עשית השתדלות לגבות ממנו השטר מהחוב הנז' עתה שהוא פה עמנו תן לי השטר הנז' ואני גובה מעמו הסך הנז' והשיב לוי לראובן אין השטר עתה בידי ועל ככה לא תבע ראובן משמעון החוב מהשטר הנז' כי אין השטר בידו כדי לגבותו ממנו ואח"כ עבר זמן הרבה שלוי הנז' לא עשה שום השתדלות כלל ועיקר לגבות החוב הנז' ולא תבע לו לא בפני דין ישראל ולא בנימוסי שאר האומות כלל עתה בא לוי וירצה החוב מראובן הנז' והשיב ראובן למה לא תבעת השטר הנז' מיד לוי ולא עשית שום השתדלות כדי לגבותם ממנו מהכח שנתתי לך וכו'. על כן יורנו מורנו יורה משפטי צדק אם הדין עם לוי לפי שיש בידו הכתב מיד ראובן שחייב לו או לא ושכרו יהיה כפול מן השמים:
תשובה אם לא הקנה ראובן ללוי השטר בכתיבה ומסירה ודאי דלוי יכול לחזור בו וכדכתב הטור בחשן משפט סי' ס"ו וז"ל ואם לא כתב כן לא קנה המלוה שבו ואפילו הנייר בעלמא לצור על פי צלוחיתו לא קנה אלא מקח טעות הוא ומחזיר הנייר ויחזיר לו דמים וכו' ע"כ. וא"כ ודאי דיכול לוי לחזור כל זמן שלא קנה השטר עדיין ואפי' ירצה ראובן להקנותו בכתיבה ומסירה כיון שעדיין לא קנאו לוי יכול לחזור קודם הקנין ואע"ג דנתן המעות בעדו דהיינו הסחורה ואיכא דברים ומעות לית ליה אלא מי שפרע לחוד ואפילו ממי שפרע יש לפוטרו כיון דהוא חוזר מפני שהוא ירא שלא יגבה חובו משמעון ויפסיד אותו וכבר כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק הזהב וכתבו הטור בסימן ר"ד דהיכא דחוזר משום שהוא ירא שמא יפסיד הכל לית ביה מי שפרע אבל אם הקנה ראובן ללוי החוב בכתיב' ומסיר' כדת וכהלכה וקנהו לוי בזה אני רואה שיש חלוק בדין בין מה שנזכ' בשאלה למה שכתוב בלשון הכתב דבלשון השאלה כרוב דאמר לוי לראובן בזה התנאי אני נותן לך הסחורה הנז' שתהא חייב לי על החוב הנז' שאם לזמן הקורטי מהדיטה או לזמן הפרעון לא יפרע לי שמעון הנז' שאתה חייב לי לפרוע החוב הנז' ואם הדבר כן שהתנה לוי כך והודה לו ראובן בכך ודאי דהוא חייב ללוי שהרי הוא ערב גמור אם היה קנין בדבר. דאף על גב דמשתעבד נפשיה בלשון אסמכתא אם לא יפרע לך פלו' אני אפרע לך חייב וכדכתב הטור בריש הלכות ערב ואפילו לא היה קנין בדבר הרי התנה על כך ועל דעת כן נתן לו הסחורה וכיון שכן הרי חייב ראובן עצמו בעת שלקח הסחורה שאם לא יפרע שמעון ללוי לזמן הפרעון שיפרע הוא בעדו שכן אמר בפי' שאם לזמן הקורטי מהדיטה או לזמן הפרעון וכו' ואעפ"י שנתרשל לוי ולא גבה משמעון אין בכך כלום דגדולה מזו כתב הרמב"ן ז"ל כתבו הטור בסימן קל"א ערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו בפני עדים שיתבע ממונו מהלוה ואם לאו יפטר מהערבות ולא רצה המלוה והאריך הזמן ללוה אין הערב נפטר בכך ע"כ. הרי אעפ"י שמדעתו האריך לו הזמן אין נפטר הערב בכך כ"ש שלא האריך כאן מדעתו אלא שנתרשל ולא גבה ממנו. אך כפי הנראה מדברי לשון הכתב נפטר ראובן מטענת לוי שבלשון הכתב כתוב שנתחייב שאם לא ירצה שמעון לחתוך הדיטה שהוא מחייב לפרעו וכיון דלא דרש לוי משמעון שיחתוך הדיטה א"כ לא חל הערבות על ראובן דצריך שלא ירצה שמעון לחתוך הדיטה כלו' שימחה ולא ירצה בכך כדי שיחול הערבות על ראובן ואעפ"י שנתחייב לעשות עם שמעון שיחתוך הדיטה היינו ודאי אם ירצה לוי וכיון דלא רצה לוי דהרי הניח השטר ביד ראובן כשהלך מן העיר והוא לא דרש משמעון שיחתוך הדיטה לזמן הקורטי ודאי דלא ניחא ליה בהכי וא"כ כפי לשון הכתב פטור ראובן וכפי לשון השאלה נראה דחייב ועל הב"ד אשר שם לברר הדבר לאמתו איך היו תוכן הדברים ולהיות המוביל נחוץ מאד לא יתנני השב רוחי גליתי דעתי בקצרה:
נאם הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: