אור ברסלב
שות לחם רב שאלה צז

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה צז

שאלה צו

שאלה ראובן מינה לשמעון אפטרופוס להיות מפקח על בנו ועל עזבון שלו ושמעון בעת שצוה ראובן להיות אפטרופוס לא נמצא בעיר אמנם אחרי ביאתו נתרצה להיות אפטרופוס כמצות המת ולאחר שנתגדל היתום והיה בן י"ד או בן ט"ו שנים עמד בחשבון עם האפטרופוס הנז' ונמצאו בידו מעזבון של אביו י' אלפים לבנים ונתפשר היתום עם האפטרופוס שיעמדו המעות בידו עוד חמש שנים אחרים ויתן לו אחר חמש שנים חמש אלפים ות"ק לבנים אחרים ריוח הכל בלי שום אחריות כלל רק רבית קצוצה ולאחר הגיע הזמן מהחמש שנים בקש היתום מהאפטרופוס הט"ו אלפים ות"ק לבנים שהם הקרן והריוח ולא היו בידו כפי שעה ובקש היתום ממנו שלפחות יעשה לו שטר חוב מהמעות הנז' כולם וכן עשה והחתים לו שטר חוב מט"ו אלפים ות"ק לבנים ולא עברו ימים מועטים ופרע ליתום הי' אלפים לבנים שהם הקרן בלבד ובין כך ובין כך נפטר היתום לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וקמו יורשי היתום ותובעים מהאפטרופוס שארית החוב שנתחייב בשטר מקויים והאפטרופוס הנז' הוציא עכשיו שטר מקויים שריר וקיים על אביו של יתום הח' איך היה חייב לו ט"ו אלפים לבנים וטוען שבהיות שבזמן שמת ראובן לא נמצא בעיר ושעל כן לא תבע החוב הזה אז ויורשי היתום טוענים שא"כ למה נתחייב לבנו היתום אח"כ בשטר ולא היה מנכה אליו חוב אביו והוא טוען שפעמים רבות תבע מהיתום חוב זה מאביו והיתום היה אומר או תביא עדים או תוציא שטר מקויים ואז בקש וחפש למצוא השטר חוב זה שהוציא עליו עכשיו מט"ו אלפים ולא מצאו וגם שכח מי הם העדים החתומים בשטר ההוא ובין כך ובין כך העולם היו מרננים אחריו שהיה רוצה לאכול ממון היתום שמינו לידו והוא למען ירחיק מעליו לזות שפתים הוכרח לעשות לו השטר וגם הוכרח לפרעם אמנם היה שומר הדבר בלבבו לאמר ימים ידברו אי יתגלה השטר או עדי השטר וכל זמן שלא נתגלה הוכרח לפרוע לו העשרה אלפים לבנים מהקרן אמנם הריוח טען שאפילו שלא ימצא השטר עכ"ז אינו חייב לפורעם לו מפני שהם רבית קצוצה ואסור אפילו ליתומים קטנים כיש לגדול כמוהו ויורשי היתום טוענים שהם אינם יודעים כלום רק הם מוצאים שטר מקויים ומה שפרע ליתום יהיה פרוע ותובעים השארית באומרם מי יודע אם היה הכל קרן ולא ריוח כדבריו ועוד שאפילו שהיה ריוח למה כתב לו בשטר ואפטרופוס טוען שהוא היה סובר שאפילו היתומים גדולים מותרים אפי' ברבית קצוצה אבל עכשיו אמרו לו שהדין אינו כן וגם טוען שהיתום בהיותו חי תבע לו כל החוב בשלמות ובזאת הטענה עצמה דחה אותו ושיש עדים מגידי אמת על זה שעמדו בפניהם ונתברר הענין מפי היתום והאפטרופוס שהיו מרבית קצוצה ועתה יורנו מורנו אם עכשיו שמצא שמעון האפטרופוס השכר שהיה מבקש כל כך זמן שריר וקיים אם יוכל לגבות עמו תשלום כל הט"ו אלפים לבנים ואם לא יזכה בזה אם יכול לעכב אלו החמשה אלפים ות"ק לבנים מדין רבית שיש עדים שנתברר הענין בחיים חייתו של היתום שהיה שארית זה רבית קצוצה ושעל כן לא נתן לו השארית הזה כמו שנתן לו הי' אלפים לבנים האחרים על כל זה יורנו מורנו ורבינו ושכרו כפול מן השמים:

תשובה אומר בהך שטרא דהוציא שמעון האפטרופוס על ראובן המת חספא בעלמא הוא דודאי שייך ביה טענה דאדמון דאמר בפרק שני דייני גזרות אלו הייתי חייב לך האיך אתה לוה ממני דביהבי זוזי וכתבי שטרא מודים לו חכמים ונ"ד נמי יהבי זוזי והדר כתבי שטרא הוא דהא הוה ליה זוזי מעיקרא ואח"כ כתב השטר ונתחייב ליתום וכ"ת הכא טוען שאבד השטר ועתה מצאו לאו טענה היא דהרי אף ע"פ שאבד השטר היה נאמן אם היה טוען בב"ד חייב לי אביך כנגד אלו המעות כ"כ אחרים והיה נאמן בשבועתו מגו דפרעתי וכ"ת שמעון זה מוחזק לכשר וירא שמים הוא ולא רצה לישבע בב"ד אע"פ שלדעת הרמב"ם היא מ"ע לישבע מי שחייבוהו ב"ד שבועה לא היא דודאי טענה חלושה היא זאת ועוד דלאו כל כמיניה לומר שאבד ועתה מצאתיו דא"כ תמה על עצמך למה אמר אדמון דיכול לומר לו אלו הייתי חייב לך האיך אתה לוה ממני לימא ליה סמכתי על נאמנותך והוא נאמן במגו דיכול לומר אבדתי שטרי ועתה מצאתיו דהא כתוב בהגהות אשר"י מצאתי יסור הרב הכהן מספקא אם אדם הוציא שטר על חברו ואותו אומר בו לא פרעת לי בזה השבוע כך וכך והוא השיב לו אמת כדבריך אבל האמנתיך נאמן מגו דיכול לומר לא פרעתי לך שום דבר כי לא הייתי חייב לך וכו' ע"כ הרי דנאמן לומר סמכתי על אמונתך כיון דאיכא מגו וא"כ ה"נ איכא מגו אלא ודאי דלאו כל כמיניה לומר אבד שטרי ועתה מצאתיו: וכ"ת הרי בא בשאלה שראובן תבע זה החוב ליתום ואם היתה תביעה זאת בב"ד למה לא יועיל זה במקום מסירת מודעא דהרי ראובן טען ואמר שאבד שטרו לכך הוא עושה שטר אחר ובגמרא אמר אדמון באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי איבעי ליה למימסר מודעא דמשמע דמסירת מודעא סגי זה אינו כלום דבשלמא בגמ' מועיל מסירת מודעא דלכך מוכרו כדי שיוכל למשכנו והיא טענה ראויה אבל הך טענה דאבד לאו טענה היא כדכתבתי ועוד דהא היה יכול לישבע והיה נאמן בשבועתו כדכתיבנא:

כלל הדברים שאין בטענה זו ממש אבל מה שטען שיביא עדים שהוא רבית קצוצה ודאי שאם יביא עדים מעידים שזה השטר נעשה ברבית קצוצה בלא הכשר הוי שפר שיש בו רבית וחספא בעלמא הוא והדין עמו אבל כל זמן שלא יביא עדים אין טענתו טענה ודאי בזה לשאלה וה' ינחנו בדרך נכונה ויצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות:

נאם הצעיר וקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

הדין ברור כמו שיפה כתב החכם השלם הפוסק אלא שהייתי רוצה להאריך קצת בקצת מקומות שמהם נראה קצת סתירה לכאורה אך לא ניתן לי זמן וגם כי לענין הפסק דין אינו צריך כי מלבד הראיה מהחכם השלם נר"ו שאין מקים לנגד כלל כל מי שיש לו מוח יכיר ויבין כי דברי האפטרופוס דברי היתול הם ולכן לא חששתי להאריך וחתמתי שמי על הדין ועל האמת:

הצעיר שמואל די מדינה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה