שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה צו
שאלה שטר א' שכתובים בו עניינים שונים והעדים החתומים בו מעידים בפיהם עדות נאמנה שבשעת חתימת השטר לא דקדקו היטב על כל העניינים הכתובים בשטר והנה אמת נכון הדבר שעל זה חתמו ועל זה לא חתמו שלא עבר בפניהם יורנו מורנו אם מפיהם אנו חיים ויהיו נאמנים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו אם לאו ומה' תהי משכורתו שלמה:
תשובה בירושלמי שנינו גבי שטרות המוקדמין מי מודיע ר"ש בר אבא בשם רבי יוחנן הן הן עדיו והקשו והא אמר ר"ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי תמן כשאומרים לא חתמנו ברם הכא יכול לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו ע"כ. וכתבו הר"ן בריש ר"ה וכתב משם הר"ז ומכאן אנו למדים שכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו נאמנים ע"כ גם הטור בח"מ סי' ע"ה כתב שטר שיש בו נאמנות וכו' אבל אם העדים בפנינו ומעידים שלא כתבוהו בצווי הלוה אלא מפני שופרא דשטרי כמו שרגילין הסופרים לכתוב בכל:
השטרות וכו' אין סומכין על הנאמנות ואין כאן מגיד וחוזר ומגיד דאיכא למימר אשאר מילי דשטרא חתימי כדאיתא בירושלמי נאמנים העדים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו ע"כ. משמע מכל הני דדווקא בדבר שאפשר שהעדי' יטעו בו בהא הוא דאמרי' דיכולים לומר על זה לא חתמנו אבל בדבר הפשוט שאין העדים מצוים לטעות בו לא דהר"ז כתב כן כדכתיבנא גם לשון הטור הוא כיוצא בו שכתב שהעדים נותנים טעם לדבריהם שכחבוהו לשופרא דשטרא כדרך הסופרים לכתוב כן משמע דאם לא נתנו טעם לדבריהם ואין הדבר מצוי לטעות לא וההיא דשטר מוקדם הוא דבר מצוי לטעות דלא הרגישו במה שהוא מוקדם וכדכ' הטור בח"מ סי' מ"ג ולזה כתב הר"ז ז"ל שצריך ב"ד גדול להחמיץ הדין כלומר לידע אם הוא דבר מצוי לטעות או לא ותלוי הדבר בעיני ב"ד וכל זה הוא לדעת המפרשים דמפרשי הירושלמי בכתב ידן יוצא ממקום אחר: אבל יש להרמב"ן ז"ל בזה דרך אחרת דהוא מפרש הירושלמי באין כתב ידן יוצא ממקום אחר וכמו שכתב שם הר"ן בריש ר"ה והרב הנמוקי בפרק איזהו נשך וביאר דבריו הרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו הראשונים דף קל"ה שמפרש דהירושלמי בעי לאוקומי מתניתין דשטרי חוב המוקדמין אפי' לרבי מאיר ורבי מאיר אית ליה בפרק האשה דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו והעדים שאמרו כתב ידינו זה אפילו שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר שוב אין נאמנים לומר אנוסים אנו ואליביה פריך התם דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וא"כ אפילו דמוקמת מתניתין בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר לא מתוקמא לרבי מאיר והא דבעי לאוקומי מתניתין אליביה יש לי לומר משום דסתם מתני' רבי מאיר ועוד דבפרק איזהו נשך מוקי הך מתניתין ר"ל כרבי מאיר דקניס התירא אטו איסורא כדאמרי' התם ואיהו גופיה אמר דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה וכו' א"כ קשה לדידיה מתניתין דלא מתוקמא כר' מאיר כדמוקי לה איהו גופיה ואע"ג דמאן דשני בירושלמי הן הן עדיו היינו רבי יוחנן ועליה פריך מהא דר"ל מ"מ פריך לר"ל גופיה דהיכי מתוקם לדידיה מתניתין דע"כ צריך לתרצה כדתריץ רבי יוחנן דקאמר הן הן עדיו דאל"כ מי מודיע וכיון שכן מקשה ליה דאיהו גופיה אמר דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי ואיהו מוקי לר' כר' מאיר וא"כ לא מתוקמא מתניתין כדכתיבנא ועוד אפי' לרבי יוחנן גופיה פריך דאיהו מוקי מתניתין נמי כרבי מאיר דבפרק איזהו נשך קאמר אפילו תימא רבנן וכו' משמע דמתניתין אתיא ככ"ע ולהכי פריך מר"ל ושני דכיון דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו בדבר שהוא מצוי לטעות אבל כשכתב ידן יוצא ממקום אחר אפילו בדבר המצוי לטעות אינם נאמנים זה דרכו של הרמב"ן ז"ל. נמצינו למדים בנ"ד דאם הוא דבר שאינו מצוי לטעות לכ"ע אין העדים נאמנים על כך ואם הוא דבר שמצוי לטעות להר"ז הלוי וסייעתו נאמנים העדים לומר טעינו אפילו כשכתב ידן יוצא ממקום אחר ולהרמב"ם דוקא בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל אם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנים וכן נראה דעת ר"י והרא"ש לכאורה שכתב הטור בסי' מ"ג או שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ואמרו שטעו בשנת המלך וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל א"כ בנ"ד בדבר המצוי לטעות וכתב ידן יוצא ממקום אחר ואמרו העדים טעינו הוי פלוגתא דרבוותא ואם העדים באים להחזיק ממון במה שאומרים טעינו מוקמינן ממונא בחזקתיה ואם באו להוציא אינם נאמנים כיון דהוי פלוגתא דרבוותא אבל בשאינו מצוי לטעות לכ"ע אינם נאמנים ומה נקרא דבר המצוי לטעות זה תלוי בעיני ב"ד ועל זה כתב הר"ז וצריך לזה ב"ד גדול ולהחמיץ הדין הנראה לע"ד כתבתי:
הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: