שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה צה
שאלה ראובן היה לו פקיד בארץ אחרת שהיה קונה בעדו סחורות מהם במדודים ומהם בהמתנה ויהי באחד מהימים הלך ראובן לעירו של הפקיד ובעת ההיא קנה הפקיד לשם ראובן כל כך קורדובאניש בהמתנה ונכנס ראובן יחד עם הפקיד בשטר החוב שנתחייבו שניהם אל הגוי לפרוע דמיהם לזמן ידוע וכאשר הלך ראובן אל היריד נתן ומסר דמי החוב ההוא אל הפקיד שיוליכם לעירו ויפרעם אל הגוי בעל החוב ויקרע השטר חוב ולאחר ימים הלך הפקיד לעירו של ראובן ושם עשו כל חשבונותיהם ולא זכר הפקיד שום דבר מחוב הגוי לראובן ועוד בהיותו הפקיד שם נתן ומסר ראובן ליד הפקיד סך מעות כדי שילך ויקנה קורדובאניש לחשבונו כאשר ימצא ויוליכם לעירו ומשם ישלחם לויניציאה לחשבון ראובן וכן עשה הפקיד עד שהגיע לעירו ובהיותו בעירו עם הקורדובא' הלך ראובן שם ומכר מקצת הקורדובאניש ומקצתם הניח בידו וצוה אל הפקיד שישלחם למקום אחר וכן עשה הפקיד ויהי היום לסוף עשרים שנה בא הפקיד הנזכר לעיר ראובן הנזכר ותבעו לדין וטען עליו כי הוא פרע דמי החוב שנתחייבו אל הגוי הנזכר מממונו והביא השטר חוב שהיה ביד הגוי בידו וכתוב בשולי השטר בכתיבת נוצרית שהודה הגוי שנתפרע החוב מיד הפקיד ובכן תובע מראובן שיפרע לו דמי החוב ההוא שפרע בעדו אלו הם טענות הפקיד וראובן משיב וטוען כמה טענות ראשונ' שאם כנים דברי הפקיד שהוא פרע מממונו דמי החוב ההוא א"כ למה אח"כ כשנתראה פנים בפנים עם ראובן בעירו ובאו לחשבון למה לא תבע ממנו אותם המעות וגם כשחזר ומסר ראובן בידו כמה מעות למקצת קורדובאניש וגם אח"כ כשנשארו בידו מאותם קורדובאניש למה בכל הפעמים האלה לא נתעורר לבקש אותם המעות או להתפרע הוא עצמו כי אין אדם עשוי להניח מעותיו על קרן הצבי אלא ודאי נכרים דברי אמת שכבר נתפרע ממנו בטענת ראובן. שנית טוען ראובן כי מאין לו לפקיד מעות לפרוע כי היה מוחזק לאיש עני. שלישית טוען ראובן כי אותו שטר חוב שביד הפקיד אינו כתוב בו שלא ישמטנו וכו' וכבר עברו כמה שמיטות ואם הגוי אינו בדין שמיטה הפקיד ישנו בדין שמיטה וכיון שהוא עתה התובע כבר השביעית השמיטתו. ועוד טוען שכתיבה הנוצרית מי יגיד לנו שהיא כתיבת הגוי עצמו שמא נפל השטר מהגוי ומצאו הפקיד והכתיב לשון ההוא ע"י גוי אחר בשולי השטר ומלבד כל אלה האומדנא הגדולה שאיש כמוהו אשר לא כביר מצאה ידו איך הניח דבר כזה לתובעו לסוף עשרים שנה ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:
תשובה מה שטען ראובן דכשחזר ומסר לפקיד כמה מעות למקנת קורדובאניש למה לא נתפרע מאותם המעות טענה ראויה ונכונה היא אם אחר שפרע הפקיד המעות לגוי בשביל ראובן נכנסו מעותיו בידו ומסרם לו והיינו דאמרי' בפרק שני דייני גזרות המוציא שטר חוב על חברו והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר אלו חייב הייתי לך היה לך ליפרע את שלך ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דאדמון אלא באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי אבל באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא מודו ונ"ד כשמסר לו המעות למקצת קורדובאניש לא כתב לו שפר וכיון שכן היה לו להתפרע ממנו:
ועוד דהטור כתב בריש סי' פ"ה בח"מ בשם הרמ"ה דהיכא דראובן הוציא שטר על שמעון ושמעון על ראובן מאוחר לשטרו של ראובן והגיע זמן הפרעון קודם שלוה משמעון יכול שמעון לומר לראובן אלו הייתי חייב לך לא היה לך ללוות ממני לא שנא באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי לא שנא באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא ונדון דידן דכוותא היא והגם כי יש חולקים על הרמ"ה ז"ל יכול ראובן המוחזק לומר קים לי כוותיה כל שכן דבנ"ד כ"ע מודו כדכתיבנא ולא צריכא להאי דהרמ"ה ז"ל וא"כ הדין עם ראובן מכח טענה זאת: אך מה שטען כי מאין היה לו לפקיד ממון לפרוע אין זו טענה דאמור מציאה אשכח או בא לו שום ריוח או דבר אחר כיון ששטרו בידו נאמן לומר שפרע אם כתב לו הגוי התקבלתי. ומה שטען דאותו השטר אינו כתוב בו שלא ישמט: איברא דהרשב"א ז"ל כתב בתשובה הוזכרה בב"י חשן משפט סוף סי' ס"ז דשמעון דלוה מעות מגוי ונעשה לו ראובן קבלן והוצרך ראובן לפרוע לגוי בכח החצר ואחר נכנסה שמיטה דאם הגוי מכר שטרו לשמעון דאין השביעית משמטתו דאין הגוי בתורת שביעית וישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי וכו' וסיים דבריו שם דלאו דוקא קבלן אלא אפילו ערב ג"כ הוא משמט לפי שמשעה שפרע חזר על הלוה כמלוה ונעשה לו כמלוה על פה ומשמט א"כ בנ"ד ג"כ שפרע הפקיד בעד ראובן ובאה השמיטה אחר כך יש לו להשמט דכיון דפרע בעדו נעשה לו כמלוה על פה:
אך ראיתי להרב מורי ז"ל בפסקיו ח"ב סימן רל"ז דהסכים שאין שמיטה נוהגת בזמן הזה אע"ג דמתחלה היה דעתו שנוהגת כיון שראה אח"כ דברי רבו מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל דאין שמיטה נוהגת חזר בו. אך הרב הכהן נר"ו בפסקיו ח"א סימן פ"ה נוטה לומר דשמיטה נוהגת בזמן הזה והרב מהר"י אדרבי בפסקיו סימן ק' כתב וסתם דאם יש מנהג קבוע בעיר שלא לישמט אינו משמט ולכאורה נראה דמנהג קבוע הוא בעיר שלא לישמט וכמו שכתב הרב מורי ומשום האי טעמא לחוד לא הייתי מזכה לראובן כיון שמורי ז"ל חזר בו ופסק דאין שמיטה נוהגת בזמן הזה אך מהטעם הראשון הדין עמו כדכתיבנא:
גם מהטעם האחר הבא בשאלה דצריך שנדע שהוא כתיבת הגוי בעל השטר הדין עמו דהא קי"ל דכדי לגבות החוב הערב מהלוה צריך שיכתוב המלוה לערב התקבלתי ממך דמי החוב ואז חשוב כשטר גמור אליבא דכ"ע לענין שאינו נאמן הלוה לומר פרעתי כיון שהשטר ביד הערב וכתב לו המלוה התקבלתי אבל בנ"ד דלא נודע ע"פ ב' עדים נאמנים שהוא כתב הגוי ודאי דאין זה כתב לו התקבלתי ויכול לומר לו פרעתיך כי אין שטר החוב שבידו ראיה לעשותו מלוה בשטר כמו שכתב הטור בסימן ק"ל:
ומה שטען ראובן דאומדנא גדולה היא שאיש עני כמוהו איך הניח דבר כזה לתובעו לסוף כ' שנה זו אינה טענה דהטור כתב בסימן ס"א שאלה להרא"ש וכתוב שם וז"ל מה שרצית לפסול השטר מפני שלא הוציאו בחיי אביהם ועוד מפני שבא לתכלית העניות אין זו טענה לפסול השטר ע"כ ומ"מ נראה משם דאהני הא לשוויי האי דינא כדין מרומה לחקור ולדרוש בו ומ"מ מהטענות הראשונות נראה דזכה ראובן בדינו כדכתיבנא הנלע"ד כתבתי:
הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: