אור ברסלב
שות לחם רב שאלה צא

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה צא

שאלה צ

שאלה ראובן ושמעון הלכו ליריד וקנו מלוי ויהודה ארגז א' ראזוש ערבים זה לזה לפרוע ביריד הנז' לשנה האחרת ובזמן הפרעון נאנס ראובן ולא בא ליריד אך שלח חלקו בחוב הנז' למקום אשר שמעון שם שיוליכם ליריד הנז' לפרוע החוב הנז' וכן עשה שמעון ופרע חלק ראובן ומקצת חלקו ג"כ בכ"כ גרושות לערך מאה הגרוש' שהיה שוה אז ונשארו עדיין מחוב שמעון ל' אלפים לבנים וגלה ראובן אזן לוי ויהודה המלוים בכתב שהגיע לידם שיגבו משמעון כל חובו כנהוג בחובות היריד לפרוע ולא יעבור אפי' יום א' והמלוים לא כן עשו אך הרויחו זמן לשמעון שיפרע להם ביריד אסונה בכ"כ גרושות לערך שיהיו שוים שם וזה עשו לתועלתם כי ידעו שהיה הגרוש' עתיד לירד לערך פ' לבנים והראיה ע"ז כי ביד שמעון היו אז מעות רבות שהולכי' אותם ביריד הנז' וביריד אסונה פרע להם י"ב אלפים וחלה פניהם והרויחו לו עוד הזמן ועשו עליו שטר בשבועה ועבר ולא פרע ומכל זה לא ידע ראובן עד שאח"כ גלו את אזנו בהתרעמם על שמעון ושיעשה הוא עם שמעון שיפרע להם עבור היותו ערב בחוב מתחלתו וצוו גם לאיש אחר היושב בעיר אשר שם שמעון לגבות החוב הנז' בעדם משמעון וכשידע ראובן בדבר נתרעם עם שמעון על זה ושמעון השיבו שמה לו ולצרה והרי הוא כבר נפטר מהחוב כשהרויחו לו הזמן ועשו עליו שטר מחדש וכי השטר הישן אינו בעולם ועכ"ז לקח ראובן ע' גרושות שהיו בידו משל שמעון ושלחם ע"י שלוחו לשליח המלוי' הנז' היושב בעיר שמעון בעד פרעון ו' אלפים לערך מאה הגרוש' ולא רצה השליח לקבלם באמרו שהיה להמלוים הנז' שטר על שמעון מרי"ד גרושות אז אמר שמעון לראובן בכתב לאמר שהוא כבר נתפשר עם השליח בעד כ"כ קורדוואניש לזמן אז כתב ראובן לשלוחו אשר השבעים גרושות בידו לתתם לשמעון בחושבו שאין עליו עוד חיוב של כלו' ואח"כ נפטר שמעון לבית עולמו ועתה הוציאו המלוים השטר הקדום לגבות חובם מראובן וראובן טוען שכיון שהם הרויחו הזמן לשמעון פעמים שלש נגד המנהג וגם כי לא גלו את אזנו רק באחרונה וגם כי עשו עליו שטר חדש שני פעמים וגם כי שלוחם לא רצה לקבל הגרוש' לערך מאה כמו שהיה חיובם מקדם שכבר נפטר הוא מן הערבות יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו מן השמים תשובה כל דברי ראובן וטענותיו הבאות בשאלה נתבטלו ממה שכתב הטור בח"מ הלכות ערב סימן קל"ב וז"ל עוד כתב הרמב"ן בתשובה ערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו בפני עדים שתבע ממונו מהלוה ואם לאו יפטר מהערבות ולא רצה המלוה והאריך הזמן ללוה אין הערב נפטר בכך ואין צ"ל בקבלן וכו':

כללו של דבר נכסוהי דאיניש אינון ערבין ביה וכו' עד אמרו כך הוא גובה מן הערב ע"כ מוכח משם בהדיא דאין לו שום טענה לראובן להפטר דכיון שהשטר הישן נשאר ביד לוי ויהודה אע"ג דהאריכו הזמן לשמעון עדיין לא יצאו מחיובם הראשון כל זמן שלא פרע שמעון וכדמשמע מדברי הרמב"ן ז"ל ואין עליו חולק:

איברא דאינו חייב ראובן לפרוע אלא כפי החיוב אשר בשטר הראשון ואם נתחייב שמעון לפרוע הגרוש' לערך שמונים אין לו עסק בזה ולא יפרע הגרוש' אלא לפי החיוב אשר נתחייב בשטר הראשון וכן הגרוש' שפרע שמעון ביריד אסונה לבעלי חובים י"ב אלפים לבנים לערך שמונים הגרוש' לא יחשבו לגבי ראובן אלא לערך מאה כפי החיוב הקדום אסר הוא נתחייב ואם שמעון רצה לחייב מחדש אין לראובן עסק בזה והגרוש' הנז' יחשבו אותם לוי ויהודה לערך מאה והשאר יתבעו מראובן מכח השטר הראשון:

אך אמנה אם נשארו לשמעון יתומים קטנים ועבר זמן השטר אז לא יוכלו שמעון ולוי לגבות מראובן עד אשר יגדלו יתמי שמעון משום דהא תליא בפלוגתא דרבוותא כתב הטור בח"מ סימן ק"י ג' סברות. הא' סברת הרמב"ם ז"ל דאפילו מן הערב גובין היכא דנשארו יתומים קטנים. הב' סברת הרמב"ן הפוכה מן הקצה אל הקצה דאפילו מן הקבלן אין גובין היכא דאיכא יתומים קטנים. הג' סברת הרא"ש דהטיל פשרה ואמר דמן הקבלן גובין ומן הערב אין גובין וב' סברות הראשונות כתבם הרב הנמוקי בסוף בתרא וכתב דלסברת הרמב"ם ז"ל הסכים הרשב"א והראב"ד ז"ל ולסברת הרמב"ן הסכים הרא"ה ז"ל ושעשה מעשה כן ונראה לו שהיא עיקר:

איברא דקשיא לי על מה שכ' דהרשב"א הוא כדעת הרמב"ם ז"ל וכדבריו כתב ה"ה בפרק כ"ו ממלוה ובסי' תתקע"ג משמע דדעתו כדעת הרא"ש ז"ל שכתב שם שהנכון כדברי הר"ז ז"ל שאין נפרעים ממנו שהרי אין נפרעים מן הערב תחלה וכו' ומסתברא דה"מ בערב דעלמא אבל בערב קבלן נפרעין ממנו לאלתר וכו' הרי דהטיל פשרה כהרא"ש ז"ל:

גם קשה על מה שכתב הרב הנמוקי דהראב"ד ז"ל כדעת דהרמב"ם דהרב ב"י סימן ק"י כתב וגם הרשב"א בתשובה סי' תתקע"ג כתב שהנכון שאין נפרעים מן הערב אלא א"כ הוא קבלן וכתב בתשובה אחרת שכן דעת הראב"ד בפרק גט פשוט ע"כ הרי דהראב"ד ז"ל מסכים לדעת הרא"ש ז"ל דבערב אינו גובה ובקבלן גובה מ"מ למדנו דהדבר פלוגתא דרבוותא וטעם מחלוקתם הוא דהרמב"ן ז"ל דמה הא לההיא דאמרינן בפרק כל הנשבעין דסוף סוף ערבא בתר יתמי אזיל והרמב"ם ז"ל חלק ביניהם והטעם מבואר שם בטור בסי' הנז' ובהרשב"א בתשובותיו סי' הנז' א"כ כיון דהדבר מחלוקת אפי' שיהא ראובן קבלן בשטר יוכל לומר קים לי כהרמב"ן וסייעתו דאמרי דאינו יכול לגבות היכא דאיכא יתומים קטנים ואפי' מן הקבלן:

הכלל העולה דאם אין לשמעון יתומים קטנים יגבו לוי ויהודה מראובן מה שנשאר חייב שמעון כפי תנאי השטר הקדום והגרוש' שנתן שמעון לערך מאה יחשבו כפי תנאם הראשון אבל אם יש לשמעון יתומים קטנים לא יוכלו לוי ויהודה לגבות מראובן עד אשר יגדלו היתומים:

הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה