שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה צ
שאלה ראובן שחייב ללוי חוב בשטר והגיע הזמן ולא פרע ראובן ללוי מפני שירד מנכסיו ואין לו מה לפרוע ועתה לוי מאיים לראובן שימסרהו במלכות או יביאהו בדיני אומות העולם שיפרע לו מעותיו וראובן משיב ללוי נעמדה יחד למשפט בדין התורה וכל מה שמחייב דין תורה שיעשו ולוי מסרב ואינו רוצה לעמוד עמו בדין תורה מה דינו של לוי דלא ציית לעמוד בדין תורה אם מכריזין אותו בנדוי או לא ואם יוכלו להעיד כנגד לוי איך ראובן פרעו ללוי אם יוליכהו בדין אומות העולם כל זה יורנו מורנו וכסא אדוננו תכון לעד ויוסיף ה' שנות אדוננו אמן:
תשובה אמת ואמונה כי כתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות סנהדרין כל הדן בדיני גוים ובערכאות שלהם אף ע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאלו חרף וגדף והרים יד בתורת מרע"ה וכו' היתה יד הגוים תקיפא ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל יתבענו לדיני ישראל תחלה אם לא רצה לבא נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני גוים מיד בעל דינו ע"כ וכן כתב הטור בח"מ סימן כ"ו ועוד הוסיף הריב"ש ז"ל בסימן ק"ב וכתב תוכלו לנדותה ולהחרימה כפי מה שיראה בעיניכם וכן לנדות ולהחרים כל המחזיק בידה ועוזר אותה ע"כ וכן מהרי"ק ז"ל בשרש קנ"ד נדה והחרים לר' נפתלי שהוליך את בנו בערכאות עד אשר יסלק מבנו כל נזק שגרם לו ואח"כ יעמוד עמו בדין תורה וא"כ נראה ברור דודאי ב"ד מנדין ומחרימין ומבדילין אותו מעדת ישראל ללוי עד אשר יעמוד עמו בדין תורה ואם כבר הוליכו בערכאות ינדו ויחרימו אותו עד אשר יסלק ממנו כל נזק שגרם לו ואח"כ יעמוד עמו בדין כמו שכתב מהרי"ק ז"ל אך אמנה מה ששאל השואל אם ילכו להעיד בערכאות שכבר פרע ללוי כיון שאינו רוצה לעמוד בדין תורה בזה יש מקום עיון איברא דרב שרירא גאון כתב דמי שחייבוהו בחוב או פקדון ואינם יכולים להוציא ממנו ויש ביניהם מקום בי דואר של גוים שאינו לוקח שוחד ומקבל עדות מישראל על חברו יש רשות לזקנים ולתלמידים שילכו אתו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן וכו' כמו שהביא לשונו בעל התרומות בשער ס"ב הובא בבית יוסף סימן כ"ו וא"כ נראה לכאורה דכיון שאין לוי רוצה לעמוד בדין תורה שלפחו' ב"ד יתנו רשות לעדים להעיד בערכאות שכבר כרעו ראובן ללוי: אך אמנה נראה דלא קאמר הגאון אלא למי שחייבוהו ב"ד אבל כל זמן שעדיין ב"ד לא חייבוהו ולא ידענו אם יצא חייב בדין או לא אז ודאי לא יטפלו בו ב"ד ולא יתנו רשות לעדים להעיד אלא יתנו רשות לבעל דין שיוליכהו בערכאות ואולי יעשה ויצליח אם יוכל וזהו שכ' הרמב"ם ז"ל נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני הגוים כלומר שב"ד יתנו לו רשות לבא בערכאות לא שהם יטפלו להעיד וגם לא יתנו רשות להעיד וכן נראה מדברי מהר"י ן' לב ז"ל חלק שלישי שאלה מ"ה שכתב כן כדי להסכים דברי הרמב"ם ז"ל עם דברי רב שרירא ז"ל וכן נראה מדברי ב"ה שהביא דברי רב שרירא אחר דברי הרמב"ם משמע שאינם חולקים זה ע"ז דלכך לא הזכיר הרמב"ם אלא נוטל רשות ולא שילכו להעיד משום דאיירי בלא ידעי' אם הוא חייב או לא ומ"מ איכא למידק לכאורה על דברי ב"ה שהביא דברי הרמב"ם אחר דבריו שנראה שהם מסכימים לדעתו ולפום ריהטא אינו נראה כן שהוא כתב אבל אם היה אלם ולא רצה לבא לב"ד אעפ"כ אסור להביאו לפני גוים אלא אחר סרובו ב"ד של ישראל כותבים אדרכתא על נכסיו ואם הוצרך לכך יבא לפני גוים להכריח אותו למה שדנו לו דייני ישראל דכה"ג ליכא משום לפניהם ולא לפני גוים וכו' משמ' דאין ב"ד נותנין לו רשות להוליכו לערכאות אע"פ שלא בא והרמב"ם לא כתב כן אלא שאם לא בא נוטל רשות מב"ד ומציל מבעל דינו וכו' וי"ל דהרמב"ם ז"ל לא איירי אלא היכא דב"ד מתייראים לכתוב לו אדרכתא או שאדרכת' של ב"ד אינה מועלת לו ודייקא לישניה דכתב ואינו יכול להוציא בדיני ישראל אבל אם יכול להוציא באדרכתא ודאי מודה לב"ה. עוד יש לדקדק דמלשון ב"ה משמע דדוקא בדבר שהדין הוא פשוט עם המלוה כגון שיש לו שטר מקויים שאז כותבים לו אדרכתא אז ודאי נותנין לו ב"ד רשות אם לא בא הלוה אבל בדבר שלא ידעי' אם הדין עמו כגון מי שבא ואמר יש לי תביעה ע"פ עם פלוני ושלחו ב"ד לו ולא רצה לבא לדין אז אין נותנין לו רשות ומדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע כן אלא בכל גוונא כיון שאינו רוצה לבא לדין נותני' לו ב"ד רשות וא"כ אינם מסכימים עם דבריו אם לא שנאמר דב"ה ג"כ מודה דבכל גוונא נותנין לו רשות ומאי דנקט מלתיה באדרכתא הוא לומר דאע"ג דלא רצה לבא לדין אינו מוליכו בערכאות אלא ישאל מב"ד שיכתבו לו אדרכתא מ"מ נתבאר מכל מה שכתבתי דדוקא שחייבוהו ב"ד או מעדי' א"כ בנ"ד שעדיין לא חייבוהו ב"ד ללוי נראה לכאורה שלא יתנו רשות ב"ד לעדים להעיד בערכאות אלא שאחר העיון נראה דכיון דבנ"ד טוען ראובן שאין לו דמים לפרוע אחר שישביעוהו ב"ד שאין לו ויחרימו על כל מי שיש בידו ממון משלו כפי הדין אינו מחויב יותר ללוי וא"כ אחר שיעשו ב"ד כל זה אז יוכלו ליתן רשות להעיד בערכאות שפרע כדי לפוטרו כיון שבדין תורתנו הקדושה הוא פטור וחזר הדבר אחר שישביעוהו ב"ד כמו נדון דרב שרירא גאון ואפילו שלוי לא יבא לדין יוכלו להעיד בערכאות שפרע לו כדי לפוטרו:
אלא שעדיין הדבר צריך תלמיד מפני שרב שרירא כתב בי דואר של גוים שאינו מקבל שוחד והרמב"ם והרמ"ה ז"ל סוברים כדכתב הטור בסימן ס"ח דסתם ערכאות מקבלי שוחדא ובפרט בזמננו זה דערכאותיהם אוכלים את ישראל בכל פה איברא דצריך למצוא טעם לרב שרירא למה התנה כן כמו שהקשה הרב מהר"י ן' לב ז"ל בשאלה הנז' ונראה לי דיצא לו לרב שרירא כן מהראיה דמייתי מההיא דמכריז רבא האי בר ישראל וכו' ואמרו שם לא אמרן אלא בדינא דמגוסתא אבל בי דואר אינהו נמי חד אמומתא שרי ליה וכו' ופרש"י בלשון שני דמגוסתא אנסין ודנין בחזקה וכו' משמע היכא דגורמין לו הפסד ללוה אין מעידין ה"נ אם הוא מקבל שוחד ואוכלים את ישראל בכל פה הרי הם מאבדין ממון הלוה בידים ויגרמו לו הפסד גדול ולכך אין מעידין עליו זה נראה לי טעמו של רב שרירא הגם כי אינו ברור כ"כ בעיני:
ומ"מ נמצינו למדין בנ"ד אחר שישביעוהו ב"ד ללוה הוי כנדון דרב שרירא ובודאי דבדיניה דרב שרירא דיינינן הכא אפילו בזמן הזה דאפילו נאמר דמה שאמר דלא מקבלי שוחדא הוא מדוייק ומהטעם דכתיבנא מ"מ הרי הרא"ש ז"ל כתב דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא נינהו והכי דיינין להו לכל אלמי כדי לשבר מתלעות עול אם יר' בעיני החכמים השלמים ובפרט בעיני מורי ורבי הרב הגדול נר"ו:
נאם הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:
ראיתי כל מה שדקדק החכם השלם הפוסק נר"ו וכל דבריו מתוקים מנופת צופים אך לפי הנראה לדעתי לנ"ד אינו צריך כי כל הדברים שמראין שלא ניתן רשות להעיד היינו למנוע ולעכב לילך לפני או"ה ואז כל טצדקי דמצינן למיעבד עד שלא ילכו לפני ערכאות עבדינן אבל בנ"ד דהוי איפכא דראובן צועק ומבקש דין תורה ולוי מוליכו לפני ערכאות ועובר על התורה שאמרה לפניהם ולא לפני גוים אפילו ידענו שדנין כדין תורתנו עובר ומחלל את התורה. ואני אומר שאפילו לא ידענו אם הדין עם ראובן צריך להצילו בכל אופן שאפשר ולהעיד כנגדו אם א"א להצילו באופן אחר וזה נלע"ד דבר ברור וחתמתי שמי על הדין ועל האמת:
הצעיר שמואל די מדינה: