שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה פח
תשובה הרמב"ם כתב בסוף ה' סנהדרין הית' יד הגוי' תקיפא ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממונו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחלה אם לא רצה לבא נוטל רשות מב"ד ומציל בדייני גוים מיד בעל דינו וכן כתב הטור בסימן כ"ו בח"מ ובעל התרומות כתב בשם רב שרירא גאון ז"ל מי שחייבוהו בחוב או פקדון ואינם יכולים להוציא ממגו ויש ביניהם מקום בי דואר של גוים שאינו מקבל שוחד ומקבל עדות מישראל על חברו יש רשות לזקנים ולתלמידים שילכו לפני השופט ויעידו וכו' כמו שהביא לשונו הרב בית יוסף בסימן הנז' ולכאורה נראה דהרמב"ם ורב שרירא חולקים דהרמב"ם לא כתב דב"ד מטפלין להציל מבעל דינו אבל כתב הרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו ח"ג שאלה מ"ח דבר נכון להשוות הדעות דהרמב"ם איירי היכא דנא בא האלם לב"ד וכיון דלא נתברר הדבר אם הוא חייב או לא אלא שאינו רוצה לעמוד לדין לפני דייני ישראל ומשום כך אין חייבים ב"ד להטפל בענין אלא שנותנים לו רשות להתדיין בערכאות שלהם להציל מבעל דינו אבל אין הכי נמי דיודה הרמב"ם ז"ל היכא דנתברר הדבר וחייבוהו ב"ד בחוב או פקדון ואותו האיש גברא אלמא ולא ציית דינא דחייבים ב"ד להטפל בדבר ועל ידי הזקנים והתלמידים יוציאו לאור משפטו וכמו שכתב רב שרירא גאון ע"כ א"כ בנ"ד דהדין כבר נפסק מב"ד שחייב לסתום לוי המעבר פעם ופעמים ולא אבה שמוע ועבר על שבועתו ודאי שיש לו רשות לראובן להוליכו בערכאות שלהם ואחר אשר יראה ראובן הפסק דין שחייבוהו ללוי יוכל כל בר ישראל להעיד בערכאות שלהם שנתחייב לוי לסתום המעבר וכל עדי ישראל שיעידו כן מצוה קא עבדי כדכתב רב שרירא גאון ואע"ג דמהראיה שהביא מהגוזל בתרא דאמר מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא וכו' לא משמע אלא שיוכל להעיד אבל לא מצוה מ"מ למד כן רב שרירא גאון משם דהתם הוי נגזל גוי וגזלן ישראל וקאמר בגמרא דאית ליה רשותא ומינה דכשהוי הנגזל ישראל מעלינן ליה דרגא ויהא המצוה להציל עשוק מיד עושקו והדברים ברורים:
אלא שיש כאן מקום עיון דרב שרירא התנה שיהא הבי דואר שאינו מקבל שוחד ותמה הרב מהריב"ל ז"ל בתשובה הנז' דמאי איכפת לן בהא ונראה לי לתרץ דהא נפקא ליה לרב שרירא ממאי דאמרינן בהגוזל בתרא לא אמרן אלא בדינא דמגוסתא ומפרש רב שרירא דדינא דמגוסתא הם שמקבלים שוחד ומטים את הדין ועושים שיהא עד אחד חשוב כשנים ולכך אין מעידים בפניהם שיחייבו לנתבע יותר ממה שהעדים מחייבים כי היכי דמוציאין ממון על פי עד אחד ודייק לשון רב שרירא הכי שכתב דאפילו נגזל גוי וגזלן ישראל עדים מעידים אצל השופט שאינו חומס ושופט כדאמרינן מכריז רבא וכו' משמע דהא דאינו חומס ושופט מהתם נפקא ליה ומשום דמפרש דינא דמגוסתא כדפירשתי נמצא דכשבדיני האומות לא יחייבוהו יותר ממה שהדין מחייבו מצוה לכל ישראל לילך ולהעיד בערכאותיהם מה שהדין מחייבו ודבר פשוט הוא בעיני:
אבל מה ששאל השואל אם יש לאל ידם לעשות כל הבא מידם להפסיד חזקתו זה אינו נר' בעיני דמדברי רב שרירא שכתבתי נראה שאין להפסידו יותר ממה שהדין מחייבו אבל ודאי יוכלו עדים להעיד בפני הערכאות שנתחייב לסתום המעבר ומצוה קא עבדי ועליו תבא ברכת טוב על יהודי שיעיד כן כי מצוה להציל עשוק מיד עושקו ומה גם כי לוי זה עבריין שעבר על השבועה כפי הנז' בשאלה וכל ההוצאות שיעשה ראובן אחר שיתרה בלוי שיקיים שבועתו ולא ירצה ויצטרך להעמידו בערכאות כדי שיקיים מה שגזרו עליו ב"ד נרא' דחייב לוי באותן ההוצאות דכן כתב הרב ב"י בח"מ סימן י"ד שהוא דעת כל הפוסקים זולת דעת יחיד שאינו סובר כן ואפילו הדעת ההוא אפשר דמודה בנ"ד שכבר עמד בדין ועבר על שבועתו והוצרך להעמידו בערכאות שיקיים שבועתו שודאי חייב בהוצאות ההם:
הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: