שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה פז
שאלה ראובן ושמעון נפלו ביניהם הפרשים ודברי ריבות על משא ומתן שהיה ביניהם וביררו ללוי לדון ביניהם ועשו קומפרומיסו בקנין ושבועה שכל מה שיגזור לוי הדיין כפי ראות עיניו שיקבלו עליהם כאלו יהיה נגמר ע"פ ב"ד הגדול שבירושלם תוב"ב ולוי הנזכר בלי שמוע טענות ראובן ושמעון גזר עליהם מה שגזר ושמעון הוציא הגזרה נגד ראובן ואמר לו הנה הגזרה שלוי הדיין שלנו גזר קיים גזרתו כפי הקומפרומיסו וראובן טוען האיך אקיים את גזרתו שהוא לא שמע טענותינו שמעולם לא עמדנו לפני לוי הדיין שישמע טענותינו ואיך יוכל לדון בלתי שמוע טענותינו והלך ראובן וצעק לפני לוי הדיין ואמר לו איך דנת וגזרת על מה שלא שמעת טענותינו והשיב לוי לראובן מה תצעק אלי כבר ידעתי כל מה שאתה יכול לטעון נם מה שיכול לטעון שמעון והשיב ראובן ללוי האיך אתה יכול לידע מה שבלבי שאע"פ שאתה יודע כל עניינים שיש לנו עם כל זה אינך יכול לידע כל הפרטים שאנו יודעים שלב יודע מרת נפשו ועתה שואל ראובן אם יהיה מחוייב לשמור ולקיים גזרת לוי הואיל שגזר בלי שמוע טענותם של בעל הדין. עוד שאל ראובן שאם יאמר עכשו לוי הדיין שרוצה לחזור ולשמוע הטענות ולדון ביניהם אם יכול לכוף לראובן שיטעון הטענות לפני לוי מכח השבועה שיש לו או אם יכול לומר ראובן פסילנא ללוי לדיין הואיל ונזר בלי שמוע הטענות ועכשיו אף ע"פ שישמעם בכל אופן ירצה לקיים סברתו וגזרתו שגזר על זה יורנו מורנו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמים אנס"ו:
תשובה נראה מדברי השאלה דשמעון מודה לראובן שלא שמע לוי הטענות כאשר גזר הגזרה ועל זה באה השאלה אם גזרתו גזרה אך אם שמעון אינו מודה בכך או שאין בירור לראובן על כך ודאי דלאו כל כמיניה דלוי הדיין לומר כשגזרתי לא שמעתי הטענות אע"פ שאינו כתוב בגזרה ששמע הטענות דודאי חזקה על כל דיין שאינו גוזר אלא א"כ שומע טענות שתי הכתות דכ"ע ידעי האי דינא וא"כ לאו כל כמיניה דדיין לפסול גזרתו ולומר שטעה בדבר פשוט כל כך שחשב שכבר הוא ידע הטענות ולא היה צריך לשמוע טענותיהם דבודאי לא טעי דיין בהכי וכיון שחתם בגזרה כבר יצא הכח מידו ולאו כל כמיניה לבטל גזרה ואפילו לפרש פירושו שמשמעותו רחוק בלשון הגזרה וכמו שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק שלישי סימן קי"ו אע"פ שהניח הדבר בצריך עיון מ"מ ודאי דלבטל הגזרה ולומר דלא שמע טענות בנ"ד ודאי דאינו נאמן ודבר זה הוא פשוט בעיני אך אם שמעון מודה שלוי לא שמע הטענות או שיש בירור על כך ודאי דגזרת לוי בטלה דהרי כתב הטור בחשן משפט סי' י"ז וצריך הדיין לשמוע דברי הבעלי דינין ולשנות אותם וכו' ומצדיק הדין בלבו ואחר כך חותכו ואפילו שידון הדיין בפשרה נראה ודאי דהדין כך דהרי כתב בסימן י"ב וכשם שמוזהר שלא להטות דין כך מוזהר שלא יהא נוטה בפשרה לאחד יותר מחברו ונפקא ליה מהא דאמרינן בריש פרק אחד דיני ממונות דר"ל רמי כתיב בצדק תשפוט עמיתך וכתיב צדק צדק תרדוף ושאני התם רב אשי קראי אחד לדין ואחד לפשרה כדתניא צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה כיצד שתי ספינות עוברות וכו' ופי' רש"י קראי דרמי ר"ל לא קשו דצדק צדק לאו לדרישה וחקירה אתי אלא צדק דין שלך וצדק פשרה שלך לפי ראות עיניך ולא תרדוף האחד יותר מחברו ע"כ וההיא ברייתא דשתי ספינות עוברות כתבה ג"כ הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל בסוף הלכות רוצח אלא שקשה לי עליו שכתב ובזה וכיוצא בו נאמר בצדק תשפוט עמיתך עד כאן. ובגמרא משמע דלא נאמר בענין פשרה אלא צדק צדק תרדוף כדפירש"י ז"ל וקרא דבצדק תשפוט הוא לענין דין: ועוד דקרא דבצדק תשפוט עמיתך לענין דין דרשינן ליה בפרק שבועת העדות דשוו הבעלי דינין בכל דבר וכדכתב הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל בריש פרק כ"א מהלכות סנהדרין ונראה לי דהרמב"ם ז"ל גריס כגירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל בברייתא דריש פרק אחד דיני ממונות דגרסי כדתניא צדק צדק תרדוף וכתיב בצדק תשפוט עמיתך אחד לדין וא' לפשרה ופירוש אחד לדין ואחד לפשרה רוצה לומר חד קרא איירי בדין דהיינו צדק צדק תרדוף וקרא דבצדק תשפוט איירי בפשרה ולכך קאמר בצדק דלא הוי צדק ממש אלא דמי לצדק ולא כגרסתנו בגמרא דגריס רש"י צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה דרוצה לומר דקרא דצדק צדק איירי אחד צדק בדין ואחד צדק בפשרה וקאמר קרא דאחד בדין ואחד בפשרה כלומר בין בדין ובפשרה תצדיק עצמך דלפי גירסא זו אין לו מקום להרמב"ם ז"ל כדכתיבנא ומ"מ אף ע"פ דעיקר קרא איירי להשוות הבעלי דינין כדכתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהלכות סנהדרין מכל מקום נפקא לן מהאי קרא פשרה מדקאמר בצדק ולא צדק:
מ"מ למדנו מדברי כולם דכל כך יש לדיין לדקדק בפשרה כמו בדין א"כ בנ"ד בין שגזר לוי דין בין שגזר פשרה כיון דלא שמע הטענות ודאי דאין דינו דין ואין פשרתו פשרה:
ומה ששאל השואל אם עתה רוצה לוי לשמוע הטענות ולדון אם יש כח בידו איברא דהרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בפסקיו בסמיכת זקנים שלו כתב דאחר שגזר הדיין וחתם כסופא ליה מילתא למהדר וא"כ לדבריו בנדון דידן כיון שגזר הדיין וחתם אפילו שישמע הטענות לא ישנה הדין כדי להחזיק בדבריו הראשונים והרב מהר"י בירב ז"ל חלק עליו ואמר דאעפ"י שגזר וחתם אינו פסול לאותו הדין וארכו ביניהם הטענות והדברים יע"ש וא"כ בנ"ד דאיכא שבועה והוי ספק איסור של תורה ראוי להחמיר בדברי הרב מהר"י בירב ז"ל ולומר דכיון דלוי ישמע הטענות עתה מחדש וידון יכול לכוף לראובן מכח שבועתו ועוד דבנ"ד אפילו מהר"ר לוי ז"ל יודה דכל טענותיו שכתב שם אינן מתיישבות בנ"ד דהתם הוי כסופא שטעו בדין ואפשר שעתה יחזיקו בדבריהם אבל הכא כיון דידעינן דלא שמע טענות וכבר הודה הדיין לוי בדבר לא הוי ליה כסופא השתא כשישנה הדין כשומעו הטענות דמפני ששמע הטענות נשתנה הדין וכ"ת כסופא הוי ליה דדן מבלי שמוע טענו' א"כ אפי' שידון עכשיו כמו שדן בראשונה מ"מ עדיין לא סליק נפשיה מכסופא דדן בראשונה מבלי שמוע הטענות: סוף דבר אפילו שתחלוק ותדמה נ"ד לנדון דרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל כיון דאיכא הרב מהר"י בירב ז"ל דפליג עליה ובנ"ד איכא שבועה אני אומר דמחוייב ראובן לעמוד בדין מחדש עם שמעון אם ירצה לוי לדון ולשמוע הטענות:
הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:
השאלה ארוכה אין צורך להדפיסה ועניינה במי שעמד בדין וחייבוהו לסתום מעבר שבן חצרו לחצר חברו ונשבע לעשות כן אחר ג' חדשים ואח"כ מסרב ועובר על שבועתו אם מותר להעיד עליו בערכאות של גוים ולהפסידו חזקתו: