שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה פו
שאלה ראובן שמעון ולוי אחים וראובן היה במ"ה והיה חייב שם ליהודה סך מעו' וגם לב"ח אחרות ומפני אימת הנוגשי' הסתיר פניו שם במ"ה ואחר זה מסר ראובן זה ביד יהודה הנז' קצת פקדונו' שישלחם בשמו לעיר אחרת לפ' קרוב יהודה הנז' וכן עשה יהודה הנז' ושלחם ביד קרובו הנז' ועוד מסר ראובן הנז' פקדונו' אחרות ביד יהודה הנז' שיביא' לאחיו שמעון ולוי הנז' והנה יהודה כשבא למקום אשר שמה שמעון ולוי הנז' לא נתן להם הפקדון שהביא אלא אדרבה שאל משמעון ולוי הנז' שיפרעו לו החוב שהיה חייב להם אחיהם ורבו כמו רבו טענות ודברי ריבות ביניהם עד שהזכרתו לברור ביניהם דיינים וביררו' כדת וכהלכה וגזרו הדיינים על האחי' הנז' שמהחוב אשר היה חייב ראובן ליהודה יתחייבו הם בשטר כתוב וחתום ליהודה הנז' לפרוע בזמנים מחולפי' ועוד גזרו וז"ל הגזרה ועוד גזרנו על יהודה למסור הפקדונות ביד האחי' ועוד ארגז א' עם נכסים בתוכה הכתובים במזכרת שהוא ביד קרוב ה"ר יהודה גזרנו על יהודה שיחוייב לשלוח בעדה ולתתה ולמוסרה ביד האחים מבלי שיחסר שום דבר מכל הנכסים שבתוכה ע"כ אחר כל זה נתחייבו האחים הנז' ליהודה בשטר כתוב וחתום בגזר' הדיינים אשר גזרו עליהם וכשבאו לתבוע הפקדון מיד יהודה אשר היה ביד קרובו קודם גזרת הדיינים ענה יהודה שנשרף שם בשרפ' העיר אשר היה שם קרובו ושמעון ולוי הנז' טוענים שאף שהאמת אתו שנשרף כמו שהם אומ' א"כ פטורים הם מחיוב השטר שנתחייבו שהרי גזר' הדיינים היתה בתנאי שיחזור יהודה הנז' הפקדון אשר היה ביד קרובו שלם בלי שום חסור וגרעון ולפיכך נתחייבו שאמ' שבין רב למעט היו שוים הפקדונות קרוב לחוב שהיו מתחייבים האחים הנז' ליהודה הנז' והדיינים כמו כן הם אומרים שע"ד כן גזרו וכיון שבאותה שעה לא היה פקדון בעולם א"כ אין כאן שום חיוב עליהם ושטרא דקיימא עלייהו כמאן דליתיה דמי עתה יורנו מורנו גאוננו הדין עם מי ושכרו הרבה מאד: תשובה איברא דמלשון הגזרה לחוד היה מקום ללמד זכות על יהודה דלא גזרו עליו הדיינים אלא שיחוייב לשלוח בעד הארגז אשר ביד קרובו ואחר שישלחנה קרובו אליו יתנה לשמעון ולוי אבל לא גזרו עליו שיתן הארגז על כל פנים ואין החיוב על מסירת הארגז שא"כ היה להם לומר שהם גוזרים על יהודה שיתן הארגז על כל פנים לשמעון ולוי וכיון שלא אמרו אלא לשלוח נראה דאין כוונתם אלא שישתדל בכל עז ושישלח שלוחים להביאה ויטפל עצמו בהבאתה וכיון ששלח ונטפל בהבאתה ונמצא שנאבד הארגז א"כ לא פשע יהודה כלום ונמצא שקיים מה שגזרו עליו זה היה אפשר ללמד עליו זכות:
אבל כיון שהדיינים הם מבררים דבריהם ואומרים שכוונתם היה שיביא יהודה הארגז על כל פנים ויתנה לשמעון ולוי ושבתמורת הארגז שיביא גזרו על שמעון ולוי שיחייבו ליהודה ודאי שהם נאמנים בכך דכבר כתב הרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו ח"ג סימן קי"ו דכשהם ב' דיינים נאמנים לפרש לשון הגזרה היכא שנפל ספק בפירוש' והכריח דאפי' בדבר דלא הוי שודא דדייני נאמנים ב' דיינים בכך מלשון הטור בח"מ סימן כ"ג:
ועוד יש לי ראיה לדבריו מתשו' הרא"ש כלל ו' סי' י"ד על ענין ר' מנחם שעמד בדין עם קהל ולדוליר לפני דיינים והם חקרו ודרשו כי מכרוהו לקהל קאריאון ואינו חייב לפרוע מס לקהל ולדוליר כתב שנאמני' הדיינים להעיד על כך ומשמע ודאי דהא לא הוי שודא דדייני ומ"מ נאמנים וכן נר' מתשובת הריב"ש סימן ש' עוד כתב שם הרב הנז' דנאמנים הדיינים לפרש לשון הגזרה אם הפי' שקולים ואפילו שלא יהיו שקולים לגמרי אלא דתרווייהו מתיישבים אלא דחד מינייהו מרווח יותר מצי הדיינים לומר לכך נתכוונו ואי לאו דמסתפינא לחלוק על הרב ז"ל אמינא מילתא חדתא ממאי דאמר הוא ז"ל דכתב איברא דאם לא היו פירושים שקולים אלא דחד הוי משמעות דחוק וחד משמעות מרווח אפשר שלא היה להם כח לפרש דבריהם במשמעות דחוק אחר שכתבו הגזרה וחתמוה ומסרוה בידם עד כאן. ואני אומר דאפילו בכך נאמנים דהרי כתב הר"ן ז"ל כתבו הרב ב"י ז"ל בסי' כ"ט דהיכא דהדברים סתומים וסובלים ביאור אחד משני עניינים א' משמעות רחוק וא' משמעות קרוב יכולים העדים אחר שהגידו בב"ד לחזור ולפרש עדותם אפילו במשמעות הרחוק וא"כ לא תהא חתימת הדיינים בגזרה גדולה מחקירתם בב"ד וכיון שאחר שנחקר' יכולים לפרש אפילו במשמעות רחוק א"כ אחר חתימתן יכולים ודאי לפרש כן:
ואין לומר דשאני דיינים מעדים דאדרבה עדיפי דהם נאמנים יותר מעדים וכדכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל נ"ז סימן ח' דיותר הם זכורים ויודעים אמיתת הפסק דין מן העדים ונאמנים יותר מהם משום דדייקי שפיר בדברי הבעלי דינים וא"כ ודאי שהדיינים נאמנים לפרש לשון הגזרה אפילו במשמעות רחוק וכל זה שאמרנו הוא אפילו להוציא ממון וכמו שנראה מתשובת הרב מהר"י ן' לב ז"ל יעו"ש וגם הר"ן ז"ל דסתם דבריו דנאמנים העדים על כך משמע אפילו להוציא ממון כל שכן בנ"ד דהוי להחזיק ממון דנאמנים הדיינים לפרש דבריהם ולומר דגזרו על תנאי כך ופירוש דבריהם כבר הוא מיושב דלשון הגזרה דהחיוב שהם מחייבים ליהודה הוא לתת הארגז על כל פנים ופירוש זה אינו פירוש רחוק אלא קרוב ושקול עם הפירו' האחר שכתבתי בראשונה ואפי' שלא יהא שקול כל כך כבר ביארתי שהם שהם נאמנים על כך אפילו לפי מה שכתב הרב מהריב"ל ז"ל דאפי' שלא יהא שקולים לגמרי נאמנים כ"ש אם נאמר שאפי' שיהא משמעות רחוק הם נאמנים כמו שהוכחתי:
לכך אני אומר בנ"ד דנאמנים הדיינים לומר שעל תנאי כך גזרו וכוונתם היה כך וכיון שיש ראיה ברורה שלא נעשה שטר אלא מחמת גזרת הדיינים שגזרו על שמעון ולוי בהבטל הגזרה ודאי דתבטל השטר דקנין בטעות הוא הנלע"ד כתבתי: הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: