שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה פה
שאלה ראובן ושמעון שכנים דרים בחצר אחד ונפלו ביניהם הפרשי' על שטח החצר המשותף ביניהם ולקחו ביניהם דיינים ועשו שטר בירורים וזה לשונו בהיות שנפלו דברי ריבות בין ראובן ושמעון על ענין שטח החצר אשר בין שני החזקות אשר הם דרים ששמעון יש לו גן בשטח החצר ורצה ראובן לעשות בית אחד בשטח החצר אשר אמר שהוא שלו ושמעון מחה בידו וכדי להשקיט המריבה נתרצו ויאתו שני הכתות וביררו לפשרנים לפלוני ופלוני בקנין גמור ואחורי שטר הבירורי' כתבו בשם הפשרנים ב' עדים איך הפשרנים גזרו על הכתב שאחורי הדף על ענין השטח שבין שני הכתות שאם ירצה ראובן לעשות בשטח הנזכר גן אחד הרשות בידו וגם גזרו על ראובן שיעשה שוחה בקרן זוית וכו' גם גזרו שלא ישים שום חבית בשטח וכו' גם גזרו על ראובן שלא ישליך בשטח הנזכר וכו' יורנו מורנו אם יש כח ביד הפשרנים לגזור כל הגזרות הנזכרים על שטר הבירורים שנראה שנדרשו לגזור גזרות שלא שאלו ראובן ושמעון מהם בשטר הבירורים או לא וכל מה שגזרו ללא שאלו שני האנשים אשר להם הריב לאפס ותוהו יחשב או לא ושכר האדון כפול מן השמים:
תשובה נראה ודאי דכל אלו הגזרות שגזרו הדיינים הם מילי דכדי דאין כח בידם על כך דאין כתוב בשטר הבירורים אלא שהמחלוקת היה בענין הבית שהיה רוצה ראובן לעשות ושמעון מוחה בו ואם כן לא היה כח בידם לגזור אלא בענין עשיית הבית אם יעשה אותו ראובן או לא אבל מי נתן להם כח לגזור בענין שיעשה ראובן שוחה בקרן זוית וכו', וכל שאר העניינים הנמשכים נדרשו ללא שאלו וכיוצא בזה ראיתי בפסקי הרב הגדול מורי ורבי ז"ל ח"ב סימן מ"ה ובפסקי מהר"י אדרבי סימן קנ"ה על ענין מחלוקת שהיה לחנה עם היורשים ע"ד בתים שמכרה חנה משלהם וקבלו עליהם דיינים ועשו שטר בירורים והבירורים גזרו דברים יוצאים מכוונת ענין מכירת הבתים ופסקו הרבנים הנז' דאין כח בידם והביאו ראיה מההיא דנדרים דאזלינן בתר כוונת הנודר כדאמרינן בפרק הנודר מן הירק גבי קונם צמר ופשתים עולה עלי וכו', וכן בפרק קונם יין גבי היו מסרבים לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי וכו' הרי אלו מותרות ליהנות לו שלא נתכוון וכו' וכתב הרב מורי ז"ל דיש ללמוד משם לנדון דידן שכל משאם ומתנם של בעלי דינים לא היה אלא על הבתים אפי' היו נשבעים והיו מוציאים בפיהם דברים כל שומעם היה מבין שהן דברים כוללים היינו יכולים לדון ולומר שלא היה הכוונה רק על אותו דבר שהיו מריבים וכו' ע"כ וכיוצא בזה כתב מהר"י אדרבי ז"ל:
איברא דקשיא לי עלייהו מההיא דכתב הריב"ש ז"ל בסי' קצ"ה וז"ל ועוד דכל הני הוו כנדרים שנודר אדם בינו לבין עצמו והולכים אחר כוונתו משום דבעינן פיו ולבו שוין אבל במי שנותן מתנה לחברו כל שלשון המתנה כולל הולכים אחריו ואין הולכים בזה בתר אומדנא אלא א"כ הוא אומדנא דמוכח עד כאן א"כ משמע דאין לדמות נדרים לדברים אחרים ואפשר דבנ"ד אם הלשון היה מובן על עניינים כוללים דאזלינן בתריה דשאני נדרים דבעינן פיו ולבו שוים ומ"מ בנ"ד ודאי דאין הלשון מובן כולל בכל העניינים דאין כתוב בשטר הברורים אלא שמה שיגזרו הפשרני' הנז' על הב' כתות יהיה מרוצה ומקובל ואפשר כמה שיגזרו דקאמר היינו על ענין הנ"ל דהיינו מחלוקת הבית אם יבנה אותה ראובן או לא וזהו ודאי פשט מובן הדברים דאדלעיל מיניה קאי ואפי' שתאמר דאיכא לפרושי דבכל ההפרשי' קאמר אפי' שלא יהיה מענין מחלוקת הבית יד בעל השטר על התחתונה ונפרש דלא קאמר אלא לענין מחלוקת בנין הבית כ"ש שפשט הדברים כך הוא כדכתיבנא וא"כ מה שגזרו הדיינים שלא מענין מחלוקת בנין הבית הכל בטל דמי נתן כח בידם לגזור בענין השוחה ובשאר הדברים הנמשכים למטה הנר' לע"ד:
הקטון אברהם בכמ"ר משה די בוטון זלה"ה: