שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה עז
ראיתי מה שכתב הרב הכהן הגדול נר"ו על דבר הישיש ה"ר אליהו יהודה ובנו כר' שבתי יצ"ו תושבי עיר אבילונה יע"א אשר יצא עליהם דבר מלכות להיות טושגיש וממשפטי המלכות שכל מי שעליו העבודה ההיא להיות פטור מכל אופני מיני מסים וארנוניות אם יכולים כה"ר אליהו ובנו ליפטר בטענה זו מפרעון המסים כיון דמדינא דמלכותא הם פטורי' והעלה הרב הנז' שהם פטורים ודבריו אינם צריכים חיזוק אך אמנה לדרישת בקשת החכם השלם השואל יואל לדעת דעתי אחוה דעי. גרסינן בפרק חזקת אמר רב אשי פרדכת מסייע מתא והני מילי דאצילתיה מתא אבל אנדיסקי סייעתא דשמיא ע"כ. וכתב הטור דין זה בחשן משפט סימן קס"ג ומלשונו שכתב שם ואמרו אליו בני העיר וכו' וגבה מהם חלקו שנתמעט וכו' דקדק הרב הגדול מורי ורבי זלה"ה בפסקיו ריש ח"ב דסבירא ליה לטור דדוקא היכא דגבה מהם חלקו שהיה צריך הוא ליתן אז הוא צריך לשלם חלקו שהטיל עליהם כיון שהם הצילוהו הא לאו הכי שלא הטיל עליה' פטור אפי' שהם הצילוהו. עוד כתב. שם דמ"ש דאם פטרו מעצמו שהוא פטור לאו דוק' פטרו המלך מעצמו אלא אפילו על ידי בקשתו כיון שלא הצילוהו בני העיר פטור והכי דייק לישנא דאמר דאצילתיה מתא אבל הציל הוא את עצמו פטור והדברים הנז' נראין מוכרחים אלא שקשה לי דהטור כתב בסימן קע"ה שותף שבקש א' מהם מהמוכס שימחול לו ומחל לו הוא לאמצע וכו' ואם מעצמו אמר בלא פיוס אני מוחל בשביל פלוני הוא שלו לבדו והא נפקא ליה לטור מהתוספתא וכפי פירוש רבינו שמחה כתב הרא"ש ז"ל בפרק הגוזל בתרא משמע מהתם דאפילו הוא עצמו שהציל עצמו ע"י בקשה הכל הוי לאמצע ומתוך כך פסק רבינו שמחה שאם אחר שנתפשרו הקהל מן המס בא ראובן ובקש מן השר למחול חלקו צריך לחלוק עם הקהל משום דהציל לאמצע ואע"ג. דלא בא שום היזק לקהל ממחילת השר המס לראובן שהרי סלק חלקו מן הקהל אפילו הכי הציל לאמצע אם כן כ"ש הכא גבי פרדכת שבא ממנו היזק לקהל שלא נתמעט חלקו מהם דראוי שיהא לאמצע היכא שבקש מהשר למחול ואם כן קשה איך כתב הטור כאן דאפילו על ידי בקשתו אם מחל השר אין לבני העיר כלום זולת אם בני העיר עצמם הצילוהו וכמו שפירשתי לעיל ומינה גם כן קשה למה שכתבתי דהיכא דבני העיר הצילוהו אם לא הכביד המס עליהם שאינו צריך לשלם חלקו דאמאי אפילו הוא עצמו שבקש הוי לאמצע ואף על פי שלא בא הפסד לבני העיר כל שכן היכא שבני העיר עצמם בקשו שעל ידי בקשתם בא התועלת שראוי שיחלקו בריוח עמו כיון שמסבתם בא התועלת ההוא ולתרץ כל זה י"ל דיש לחלק בין פרדכת לאדם שמרויח בעיר וכדכתב הרב מהר"י קולין ז"ל בשרש קכ"ד כשהביא שם ראיה מהא דפרדכת כתב ואפילו היו לו אוצרות כסף וזהב כיון שאינו עושה ריוח בעיר וכו' משמע דאית ליה דטעמא דהכא הוי משום דהוי אדם בטל דיש לומ' דלכך פטרוהו ולכך מקילינן עליה אבל באדם שהו' מרויח ודאי דיש לדון בו כדברי רבינו שמחה וכדכתב הטור ז"ל בסימן קע"ה ועם זה נסתלקה תמיהת הרב מורי ז"ל שתמה על מהרי"ק בפסק הנז' וז"ל האמת כי עמדתי תמיה על דבריו אלו ז"ל מנין לו שהרי הטור ז"ל לא כתב זה וכו' ועם מה שכתבנו אתי' שפיר דמוכרח לומ' דהטור סובר כן כדי להנצל מן הקושיות האמורות:
ומכל מקום אכתי קשיא לי בדברי הרב מהרי"ק ז"ל באותה תשובה בראיה הראשונה שהביא לפטור גיסתו שכתב שם ואם יאמר האומר לחייב החבילות הנז' מפני שסוף. סוף מחמת הממון והכופר אשר הושת עליכם ניצולו החבילות וכו' אומר אני שכל הבא לחייבו מטעם זה לא ידע בין ימינו לשמאלו וכו' והכריח שם דלא אזלינן בתר הצלה אלא אחר גורם ההיזק דאיך כתב כן והא בסימן ד' כתב בהפך דחייב לסייע בענין הוצאת תפיסת קהל רעגנשפור"ק לשאר המקומות אף על פי שהם לא גרמו ההיזק מפני שהם ניצולו בהצלת קהל קדוש רעגנשפור"ק והביא ראיה מה' חצרות שהיו מקלחות מים לביב וכו' שהעליונים מסייעים לתחתונים וכו' והאריך שם הרי משם מבואר דאזלינן בתר ההצלה ולא בתר גורם ההיזק וצריך עיון ליישב דברי התשובות אלו הסותרות. אך אמנה מה שהשיגו הרב מורי ז"ל הוא מתורץ לע"ד עם מ"ש וכן מצאתי בתשובות השייכות לספר קנין סימן כ"ט שכתב שם תשובת מהר"ם על אודות, ראובן הפורש מן הצבור וכו' והביא ראיה מההיא דפרדכת וכתב שם ואף על גב דמסיק הני מילי דאצילתיה מתא וכו' הכא באדם שאינו פרדכת צריך ליתן עמהם אף על גב דלא אצילתיה מתא וכו' הרי דחלק בין פרדכת לאדם שהוא מרויח וכדכתב הרב מהר"י קולין ז"ל: איברא דבמרדכי פרק הגוזל בתרא הביא תשובה לרבי' אביגדור ז"ל דהוא מסייע לדברי הרב מורי ז"ל וכמו שהביא הוא עצמו סיוע לדבריו וכו' דחולק על תשובת מהר"ם ז"ל שהבאתי ומכל מקום קשה לדברי הרב מורי ז"ל שאינו מחלק בין פרדכת לאדם אחר דנמצאו דברי הטור סותרות וכמו שכתבתי אם לא שנאמר לדעתו ז"ל דהא דפרדכת איירי קודם שהטילו המס ולכך מקילינן ביה אבל הא דכתב הטור בסימן קע"ה להציל לאמצע הוא אחר שנשתתפו וה"ה לענין המס אחר שנתפשרו דכבר נשתתפו אבל קודם שהטיל השר המס יכול להציל המס מזה ולהטיל על האחר וכמו שכתב המרדכי בשם מהר"ם זכרונו לברכה וכן האריך בדבר הרב בעל תרומת הדשן בסימן שמ"א אלא שעדיין לא הונח לי דעד כאן לא קאמר מהר"ם ז"ל הכי אלא כשפטר השר מעצמו אבל על ידי בקשה הוי לאמצע אפילו קודם שנתפשרו וכמו שהאריך שם הרב בעל תרומת הדשן בטעם הדבר ואם כן איך נאמר דהטור סבירא ליה דאפילו על ידי בקשה שבקש הוא פטור אפילו שהטילו חלקו על בני העיר היינו ודאי דלא כרבינו שמחה ודלא כמהר"ם לפי מה שפירשתי לעיל דברי הטור דאפילו על ידי בקשתו הוי לעצמו כיון שלא הצילוהו בני העיר על כן נראה לי עיקר בדברי הרב מהר"י קולין ז"ל לחלק בין פרדכת לאדם אחר. וכמו שכתבתי:
ואחר כל אלה הדברים אומר בנדון דידן דאלו הנכבדים רבי אליהו ובנו יצ"ו שהם תושבי העיר ועוסקים ומרויחים שם אם היה פוטר להם המלך ודאי דלא מהני ולא מידי כיון שהמס של העיר כבר הוא קצוב משנה לשנה וכבר חל החיוב על ה"ר אליהו ובנו וכמו שכתב הרב המובהק הפוסק נר"ו ודאי דלכולי עלמא לא מהני ולא מידי דהא אפילו לדעת מהר"ם זכרונו לברכה אין הפיטור שעושה המלך מועיל אלא קודם שנתפשרו על המס אבל אחר שכבר הוטל המס אין כח למלך להכביד לזה ולמעט לזה דהאי גזלה דמלכותא הוא ולאו דינא דמלכותא הוא וכמו שכתבתי לעיל וכן האריך שם הרב בעל תרומת הדשן זכרונו לברכה בסימן שמ"א יעויין שם גם הרב הנמוקי כתב בפרק חזקת בשם רבינו האי זכרונו לברכה דאחר שהוטל המס אף על גב דאצילתיה אנדיסקי לאו מילתא היא: אלא שרואה אני זכות לאלו הנכבדים מפני דע"כ לא קאמ' מהר"ם ורבינו האי הכי אלא מפני שכיון שזה נתחייב מדינ' דמלכותא במס אחר שנשתתף עמהם אם המלך רוצה להכביד לזה ולהקל לזה הרי הוא רוצה שיפרע הקהל בעד זה ורוצה המלך לגזול מן הקהל וליתן לזה והאי ודאי גזלה דמלכותא הוא אבל בנדון דידן שכפי הנר' מן השאלה משפט המלוכ' הוא שהטושגי"ש לא יפרעו מס ואם כן כיון שעשה המלך טושגי"ש לאלו הוי כאלו פרעו למלך חלקם מן המס שהעבודה הזאת שהטיל עליהם הוא תמורת המס כפי דתם ואם כן כיון שאלו פרעו חלקם למלך אם המלך רוצה לגזול לקהל שיפרעו חלקם של אלו אף על פי שכבר פרעו הם אין זה אלא גזלה שרוצה המלך לגזול לקהל ואינם פורעים הקהל בעד אלו שכבר הם פרעו באותה עבודה שנתן להם בין שתהיה קלה או כבדה המשפט של דין המלכו' הוא שתהיה זאת העבודה תמור' המס וא"כ כיון שהם פרעו אין זו אלא גזל' שגוזל המלך לקהל הגע עצמך שהיו פורעים אלו כל חלקם מהמס למלך והיה חוזר המלך ותובע חלקם מהקהל הנאמר שיתחייבו אלו במה שרוצה המלך לגזול לקהל זה ודאי דבר שאין לו שחר שמזל הקהל גרם ואין לאלו עסק עם הקהל כיון שכבר פרעו ומזה הטעם ג"כ אני אומר שלא יוכלו הקהל לומר שיטיל מס העבודה ההיא לקהל וישתתף עמהם דהא ודאי לאו מילתא היא דכיון שהמלך רצה להתפרע ממנו בזה האופן מה להם עם הקהל הא מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח וא"כ למלך הם חייבים המס ולא לקהל וכיון שהמלך הטיל אותה עבוד' להם הרי נתפרע מהם כפי דתם וכיון שלמלך פרעו מה להם עם הקהל וזה נראה לי טעם ברור:
אבל בטעמא דכתב הרב המובהק הכהן נר"ו משום ההיא דפרק לא יחפור דקדרא דשותפי לא קרירא ולא חמימא וכו' איכא למשדי בה נרגא דשאני התם דלעולם לא יקוצו האילן מפני שאין תובע שהרי כיון שצריך ליתן הדמים קודם שיקוץ בעל האילן לא יתבע אותם שהוא אינו רוצה לקוצו וכדכתב שם רש"י ז"ל ובעל האילן רוצה בכך והם לא יתבעו לו שיקוץ וכדכתב שם רש"י ז"ל דמי האילן מי יתנם אם באת להטילם על בני העיר כל אחד אומר ממני לא יתחילו וכו' אבל הכא כיון שאתה משתף אותם עם הקהל הם ודאי יגבו מהקהל מס אותה עבודה דהם יהיו התובעים כיון שכבר פרעו ומה שכתב שאפשר שיפסיד בזה ולא יגבו מיחידי הקהל המס מהעבודה ההיא כי יחידי הקהל יסמכו זה על זה וכו' דבר תמוה הוא זה דמה שאמרו בגמרא כן הוא כדי שלא לתבוע מהאחר שיקוצו אבל אם בא אחר לתובעם מה טעם הוא זה ע"כ יזמינם לדין ויפרעו והוי כאלו קצץ האילן שאמרו שאחר כך יתבע מעותיו בבית דין ועוד כיון שהם חייבים לקהל ינכו מהמסים הנוגעים להם המס הנוגע לאותה עבודה והשאר יפרעו לכך נ"ל ודאי דלא דמי לההיא דלא יחפור אבל מהטעם האחר שכתבתי נראה בעיני דהדין עם ה"ר אליהו ובנו שלא לפרוע לקהל שום מס ממסי המלך כיון שנפטרו מחמת דינא דמלכותא אבל עדיין יש לקהל דין עליהם בשאר הוצאות שאינם מסי המלך וכדכ' הריב"ש ז"ל בסימן קל"ב וכן הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל בתשובה גבי מי שפטרו המלך בחותמו ממסים וארנוניות וכו' הוזכרה בב"י ז"ל חשן משפט סימן קס"ג וסימן קע"ה יעו"ש אבל מסי המלך ודאי דפטורים אצלי בלי שום ספק ואלו היו ה"ר אליהו ובנו מבקשים מן המלך שיעשה אותם טושגי"ש כדי להקל מעליהם המס הא ודאי היינו מחמירים עליהם כדכתב הריב"ש ז"ל בסימן קל"ב כדי שלא ילך כל אחד אצל מלכות לפוטרו מן המס ויעמיס חיובו על אחרים אבל כיון דהוגד לי דעל כרחן נעשו טושגי"ש ואדרבה הוציאו הוצאות להציל עצמם ולא יכולו פשיטא שהדין עמהם בכל מה שכתבתי הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי:
הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: