שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה ע
שאלה קהל שהעמידו עליה' מרביץ תורה וכתבו לו שטר ע"ז וכתוב בו שהעמידוהו להודיעם חקי האלהים ותורותיו ירביץ תורה יורה יורה ידין ידין ושהוא ילבישם בגד ישועות נפשם מספר שנים וכתוב בו שקבלו כל זה בכל אלות וחומרות התורה ושבועות ונזירות שמשון בכל תנאיו וחתמו בו רוב הקהל ורבים מהם צוו לחתום ובסוף השטר כתוב כל הכתוב למעלה בטא כל א' מהם בפיו ובשפתיו הנזירות והשבועות הנז' בפנינו עדים וחתמו בו שני עדים ובין כתב העדים וחתימות החתומים יש יותר מד' שורות חלק וכתוב שהאמינו לחכם המרביץ תורה הנז' נאמנות גמורה בפי' כשני עדים כשרים אח"כ חזרו בהם הקהל והסכימו בתוך הזמן לסלקו וסילקוהו מעליהם באמרם שאין בו ידיעה להודיעם חקי האלהים ותורותיו ולא לדון דין ועוד טוענים שאמרו לו שיעמדו עמו לדין אם יש לאל ידם לסלקו מעליהם ושהשיב להם שאינו רוצה לעמוד עמהם בדין ושמחל להם על הכל ואמר להם פטורים אתם מותרים אתם והוא מכחישן וטוען שהוא נאמן בכת הנאמנות הכתוב בשטר והקהל טוענים שהם לא חתמו על הנאמנו' אלא שופרא דשטרא הוא. עוד טוענים הקהל שרבים מהם אינם יודעים לקרות והוא טוען שקבלוהו עליהם על דעת שאינו יודע ושאין נדרם ושבועתם טעות והם מכחישים אותו ונשבעו על ככה. עוד טוענים הקהל שחתמו באונס מפני פחד שלקצת מהם הכום בדיני האומות והשאר נפל פחדם עליהם והוא מכחיש. עוד טוענים שלא ביטו כלם את השבוע' והחומרות בשפתם וכל א' אומר אני לא בטיתי שהרי ב"ד חקרו ודרשו לא' מן העדים ואמר בב"ד שכל החתומים שם לא ביטו בשפתותיהם בפנינו הנזירות והשבועה אלא קצת מהם וכיון שהיה חלק בין חתימתו לחתימתם הוסיפו אח"כ עליהם א"ב כפי דברי העד הזה מקצת מהחתומים נטלו הנזירות וכל אחד מהחתומים אומר שלא ביטה בפיו ובשפתיו א"כ כל א' נאמן על עצמו כיון שהעד אינו מעיד אלא שמקצתם נטלו אבל לא השאר. עוד טוענים שאף אם יעיד על קצתם שביטו טוענים שלא ביטו קצתם אלא אדעתא שיבטו כלם וכיון שלא ביטו כלם גם אותם שביטו טוענים שהם פטורים כיון שלא ביטו כלם אלו הם הטענות שטענו בני הקהל קדוש ועל פיהם פטרם הרב הגדול נר ישראל דיין העיר נר"ו ושבח אותם ומעשיהם לשם שמים ואמר להם שהם פטורים ומותרים ברוכים הם לה' ועל צד היותר טוב נטלו שלשה בעלי תורה והתירו להם השבועה אף על פי שלא היו צריכין אחר כך נתקשרו כלם בקשר אמיץ בשבועות וחרמות ונזירות שמשון בכל תנאיו עם חכם אחר יודע וראוי לקבוע ישיבה ויש אומרי' עליהם שעברו על הנזירות הראשון על כן אתם חכמי שלומי אמוני ישראל צאו נא לעזרת הדרת יקרת ק"ק אשר מעשיהם לשם שמים ולהסיר מעליהם הלעז ההוא על הדין ועל האמת ושכרם כפול מן השמים מנה אחת אפים:
תשובה טענת האונס טענה גדולה הוא אפילו שלא מסרו מודעא וכמו שכתב הרב רבי' שלמה ן' אדרת זכרונו לברכה בתשובה וזה לשונו אפילו לא מסר מודעא וראינו שנאנס האונס מבטל הנדר ועוקרו מעיקרו ולא עוד אלא אפילו לא הכרנו באונסו כלל אלא שהוא אומר עכשיו שהיה אנוס באותה שעה אונס גמור נאמן על עצמו והביא ראיה והכריח הדבר יעויין שם עלה רע"ד עמוד ראשון: גם הטענה הראשונה רצוני שהיה לשם שמים אינה צריכה למימר דהוי טענה שהרי משנה שלמה היא בפרק הנודר מן הירק תנן קונם צמר ופשתים עולה עלי וכו' ופסקו רוב הפוסקים כרב יודה דאמר הכל לפי הנדר וכו' ואפילו לפוסקים דלא סבירא להו כרבי יודה מכל מקום היכא דאיכא הוכחה גמורה אזלינן בתר כוונת הנודר בהוכחה כל שכן וכל שכן היכא דאיכא תרתי הוכחה ודיבורא הוכחה שעינינו הרואות שכל החכמים שהיו מרביצין תורה בזה הקהל קודם עשו קבע ללמדם תורה ולדרוש להם בכל שבת גם הלשון מוכיח כמו שאמרו מרביץ תורה שלשון זה מוכיח על מי שעושה תורתו קבע:
עוד ראיה אחרת יותר ברורה והיא משנה ג"כ ראה מרחוק אנשים שאוכלים פירותיו ולא הכירם ואומר הרי הם עליכם כקרבן וכשקרב אליהם ראה שהם אביו ואחיו שלא היה רוצה לאוסרם עליהם אינו נדר אף על פי שלא פירש בהם כיון שהדבר מוכיח שאין אדם אוסר פירותיו על אביו ואחיו עד כאן. וכתב הר"ן זכרונו לברכה דטעמא משום שהוא מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו אין פיו ולבו שוין ובטל בעצמו עד כאן אם כן בנדון דידן הדבר ברור שהנדר בטל מעיקרו שהיו מוטעים בעיקר הנדר ואחר היות אלו פטורים מצד טענת אונס ואלו פטורים מצד כוונת לקוחת החכם להרביץ תורה נמצא רוב הקהל פטורים גם שיש קצת שלא נשבעו נמצאו כלם פטורים אפילו שלא יתנו שום אחד מאלו הטענות יכולים הם לומר אם אנו נשבענו היה כי חשבנו שכל הקהל מושבעים ואדעתא דהכי נשבענו אבל עתה שרוב הקהל פטורים ואינם חפצים כי אם למרביץ תורה מלמדם ודורשם בכל שבת גם הם פטורים כי אדעתא דפירוד לא נשבענו ועם מה שכתבתי נתבטל מה שאומרים שיש הסכמה שכשחכם אחד יוציאוהו מקהלו שלא יכנס שם אחר שזה מובן שבהיותו מרביץ תורה כנזכר אבל מי שאין בו דבר כי אם פעם אחת בשנה לא יובן עליו וזה אני אומר אפילו לקהלות שהזכרוה הסכמה זאת אבל לשאר הקהלות שלא הזכרוה אין אנו צריכין לכל זה ולהם הסכמה זו אין בה ממש:
שמואל די מדינה:
וזהו אשר כתב על ענין הנזכר הרב המחבר ז"ל: