שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה סט
ראיתי דברי הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו ודבריו ראויים אליו אך אמנה מפני חומר איסור השבועה והנזירות עדיין היה לבי נוקפי במה שכתב הרב נר"ו דלא בעינן אונסא דלא שכיח לפום מסקנא דפ"ד נדרים ופ"ק דכתובות ומה שהוצרך הרא"ש לפרש דעכבו נהר דמתני' היינו שגדל הנהר מהפשרת שלגים אין זה אלא לפי מאי דסליק אדעתין מעיקרא דיש אונס בגיטין אבל כיון דקי"ל אין אונס בגיטין כדאמרי' בריש כתובות לא הוי טעמא גבי ההוא דאמר אי לא אתינא מכאן ועד ל' יום דהוי גיטא משום דהוי אונסא דשכיח אלא משום דאין אונס בגיטין וכן כתב שם הר"ן דלפום טעמיה דמקשה דס"ל דיש אונס בגיטין השיב לו ועל כן תמה על רבינו ירוחם שפי' עכבו נהר שלפי האמת הוא שגדל הנהר מהפשרת שלגים וכן על הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק ג' דף קל"ג שסבור כן והקשה מההיא לההיא דמהר"ם ז"ל:
והנה ראיתי להרא"ש ז"ל בפסקיו בפ"ק דכתובות וכן הר"ן ז"ל בפרק מי שאחזו והתוס' במקום הנז' שכתבו ג' מיני אונס חד שכיח טובא ואפילו בממון לא הוי אונס וחד לא שכיח כלל דאפי' בגיטין הוי אונס וחד שכיח ולא שכיח דבגיטין לא הוי אונס ובממון הוי אונס וכתב הרא"ש בפ"ק דכתובות דשכיח טובא הוי כי האי דפסקיה מברא א"כ משמ' דאית להו דאפי' לפי האמת מקרי ההיא דפסקיה מברא שכיח טובא ואפי' בממון לא הוי אונס אלא שהם סוברים דמה שהוצרך הגמ' לומר בפ"ק דכתובות ובפ"ד נדרים דילמא שאני התם דשכיח כלומר דשכיח טובא לא היה צריך לומר כן גבי גטין לפי האמת דאין אונס בגיטין דאפילו שכיח ולא שכיח אין אונס אלא אמר כן לפי סברת המקשה אך לפי האמת אין אנו צריכים לטעמא דשכיח טובא אבל מ"מ לא הדרינן ממאי דאמרי' דההוא דמברא שכיח ואפילו בממון לא הוי אונס וצריכים אנו לומר לפי האמת דעכבו נהר הוי שגדל הנהר מהפשרת שלגים וצדקו דברי רבינו ירוחם ז"ל והרב מהריב"ל ז"ל הגם כי מדברי רש"י ז"ל לא משמע כן כמ"ש בפ"ד נדרים והוא דלא אניס באונס דמוכחא לאיניש כי האי וכו' וכמו שדקדק הרב נר"ו מ"מ לעניות דעתי נראה שהתוס' והרא"ש ורבי' ירוחם כולהו אית להו הכי ומ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה דמי שנשבע לפרוע לחתנו וירד מנכסיו דאין מחייבין למכור כלי ביתו היינו משום דחשיב ליה הא הרא"ש כאונס דשכיח ולא שכיח או לא שכיח כלל אבל אי הוה חשיב ליה כאונס דפסקיה מברא דהוי שכיח טובא אפילו בממון לא הוי אונס:
א"כ יצא לנו מזה דבעינן אונסא דשכיח ולא שכיח כדי שיהא פטור מהשבועה והנזירות דאי שכיח טובא, לא הוי אונס ובכל אונסי השאלה לא ראיתי אלא אונס דשכיח טובא דירידת המעות מצוי הוא בזמן הזה וכל שאר האונסים אינם כדאים להתיר דשכיחי ורגילי טובא. ועוד שכתב הריב"ש בסימן שפ"ז דאפילו לא היה יכול לבטל אונסו אלא על ידי ממון הרבה שיצטער בנתינתו נראה לנו שחייב לתת ולא יעבור על מל"ת שלא מצינו בשום עקום היתר לעבור על מצות ל"ת מחמת הפסד ממון וכו' והאריך שם באותה תשובה להוכיח זה והעלם בסוף דבריו סוף דבר אין דעתנו נוטה שיהא אונס ממון פוטר בנדון זה ע"כ: איברא דראיתי לו תשובה בסימן ת"ס שלכאורה נראה שחולק ע"ז שכתב שם וכבר נשאל הרשב"א ז"ל במי שהיה, חייב לפרוע מנה לחברו בשבועה לזמן פ' והמלוה היה חייב לאסר מנה ואדוני הארץ התפיס ביד אותו לוה מנה זה עד יפרע המלוה לזה שחייב לו אם הוא נפטר מן השבועה והשיב שאנוס הוא וכו' ואע"פ שידוע שאין בכאן קנס גוף אלא שחייב לפרוע מנה אחר אעפ"כ לא על דעת כן נשבע שיפרע מאתים בעד מנה וכו' ועוד כתב שם וגם לא היו מחוייבים לפזר ממון ולמיהב תרקבא דדינרי כדי לבטל הצווי ההוא דהא אמרי' בגיטין פרק כל הגט וכו' מ"מ אם בנקלה היו יכולים לבטל צווי הגזבר היה להם להשתדל בזה וכו' משמע מכאן דאפילו אונס ממון מהני לבטל השבועה הפך דברי התשובה הקודמת וכבר הרגשתי בסתירת אלו הב' תשובות בפסק אחר ולהיות המוביל נחוץ לא אאריך פה לבד זה אומר דאין אונסי השאלה כדאים לבטל השבועה והנזירות חמורי' עד מאד כמו שבא בשאלה:
אבל יש להתיר מהטעם אחר שכתב הרב נר"ו שפרשו בפי' בתנאי שלא יהיה שם אונס ניכר ובודאי דבאו להוסיף אפילו אונס דשכיח דאי לא שכיח למה להו לאתנויי בלאו הכי השבועה בטלה כיון דהוי אונסא דלא שכיח אלא ודאי שהוסיפו אפילו אונס דשכיח ואע"פ שגם טעם זה לחוד אינו ברור כ"כ בהצטרפו עם הטעמים אחרים דיש כאן אונסים רבים יש למצוא טעם להתיר שבועתם ונזירותם ואחר אשר הורה הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו אני אהיה סניף לכבוד חכמתו:
הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: