אור ברסלב
שות לחם רב שאלה סח

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה סח

שאלה סז

שאלה קהל שהסכימו ותקנו כי בעוד ב' שנים רצופים לא יוכלו להועיל מצדם שום תועלת ממון לבעל תור' אחד מרביץ תור' בקהל אחר אשר בעיר בשו' צד ואופן שבעולם וגם שלא יוכל שום אחד מהם ללכת להתפלל בקהל אחר אלא אם יהיה שם שמחה או ח"ו להפך ולא יוכל שום אחד מהם לצאת מן הק"ק הנזכר עד סוף הזמן הנז' וכל זה בשבועה חמורה ע"ד המקב"ה וע"ד הנשבעים באמת וכל אחד ואחד לדעת חברו ובכלל השבועה הזאת שלא יוכל שום אחד מהם לשאול התרה על שבועתם. וכל השואל יהיה מוחרם ומנודה וכל המקיימה יתברך מפי עליון וכל זה קיימו וקבלו עליהם במוסכם הברורים אשר בררו ביניהם בכח השבועה לעשות ככל היוצא מפיהם לתועלת וכבוד הקהל ומחמת התקנו' האלה תוקד אש הקטטות והמריבות בקהלות מערכה לקראת מערכה וכל יום ויום קללתו מרובה מחברו כי מחמת החילוק והפירוד הגדול אשר ביניהם אין סדר והנהגה בעיר לא בענין המזונות ולא בענין העברו' ולא ביתר הדברים הצריכים להנהגת העיר ודרך כלל איש הישר בעיניו יעשה הנער ירהב בזקן והנקלה בנכבד ואחרון הכביד עון בטול תורה כנגד כלם כנודע וכראות הבעל תורה הנז' את כל הדברים האלה ואת כל התקלו' הגדולות הממשמשות ובאות עליהם בכל יום ויום עמד והשפיל והכניע את עצמו והשליך את כבודו מנגד ושם פניו כחלמיש ללכת לבתי האנשי' ידועים מהק"ק ההוא ובקש מהם וחילה את פניהם לעבור על פשע ולמחול אשם להיות מהיום והלאה באהבה ואחוה שלו' וריעות כי בזה יהיה שלום ומשפט בארץ וכזה בקש מהם פעם ופעמים ולא שמעו ולא הטו את אזנם כי מקצתם עודם מחזיקים במעוז המחלוק' וככחם אז כחם עתה ומקצתם נגע יראת ה' בלבם ומן היום ההוא והלאה מבקשים השלום ורודפים אחריו בכל מאמצי כח וכראות האנשים החשובים וטובי הקהל הנז' אשר נגע יראת ה' בלבם את קשיות עורפם ואת שרירות לבם הרע שכל חפצם להחזיק במעוז המחלוקת בעז ותעצומות עד שמלאם לבם להביא מחוץ לעיר על אפם ועל חמתם בעל תורה אחד להיות להם לראש ישיבה וכוונתם האמיתי שיהיה להם מעיר לעזור ולהחזיק בידם נקהלו האנשים האלה ועמדו על נפשם לצאת מתוך קהלם להיות יחידים בקהל אחר אשר המרביץ תורה הנז' יושב בקרבו. עתה נסתפק השואל אם יש התרה לשבועתם הנז' ומצו למימר דאדעתא דהכי ודאי לא נשבעו מעיקרא להיותם מקושרים בקשר ההוא להחזיק במעוז המחלוקות וקטטו' כמדובר ואין לך עין גדול מזה ומה גם בהיות שענין השבועה מעיקרא ה"ה לתועל' וכבוד הקהל כאמור ואין לך פסידא וקלון גדול מזה ועוד שעמדו והביאו בעל תורה מחוץ לעיר שלא מדעתם רק על אפם ועל חמתם ואין אדם דר עם נחש ועל הכל כי מעיקרא כשנשבעו לא נשבעו רק בהיות צד ומקום לחוש שהמרביץ תורה הנז' היה מחזיק ביד היחידים שלו לא אחרי שראו בעיניהם שהמרביץ תורה הנז' כבש את יצרו פעמים רבות ולא יצא כפעם בפעם לרדוף אחרי השולחים ידם בכבודו ובכבוד היחידים שלו ולא עוד אלא שגם ראו שהכניע והשפיל את עצמו והלך בית איש יומו לבקש מהם השלום כאמור כי בזה ודאי יש חלול ה' ובזיון התורה וכן לא יעשה עד כאן יורנו מורנו מורה צדק המורה לצדקה ותחשב לו לצדקה:

תשובה מה שטוענים האנשים החשובים כי הביאו בעל תורה מחוץ לעיר שלא ברצונם ודאי דטענה מעלית' דהרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו ח"א סי' מ"א כתב וז"ל ועוד שקבלת חכם ומנהיג בקהל לא דבר רק היא אצל בני הקהל ולא היה מן התימא שיהו פסולים כל בני הקהל אלו עם אלו לומר אתה קבלת נזירות שלא לקבל זה החכם והמנהיג עלינו ובודאי שאין לאדם דבר יותר קשה מלקבל עליו לאדון ולדיין ולמנהיג לאדם שהוא שונאו או שאין לו חפץ בו ע"כ. והריב"ש ז"ל בתש' סי' קצ"ה גבי סופר א' שסלקוהו דלא עברו הקהל על הסכמת' דודאי לא עלה על הדעת שיתנו הסופרו' לחשודים על העבירו' וזו היא אומדנא דמוכחת אף אם לא נכתב ע"כ. ולכאורה נראה דקבלת אדון ומנהיג ע"כ של אדם הוי כי ההיא אומדנא דהריב"ש ועדיף עינה דודאי לא נתחברו אלו עם אלו להיות יחד באהבה ואחוה אלא כל זמן שיהיה אהב' והשקט ביניהם אבל שיביאו מחוץ מי שירדה אותם בתוך ביתם על כרחם זה לא יעלה על הדעת ואפילו אם לא נכתב כמו שנכתב דמי ומפני כן היה נראה לעניות דעתי דאלו החשובים פטורים משבועתם ותהלתם עומדת לעד:

אלא כדי לצאת מידי כל ספק אני אומר שיתירו להם שבועתם ויהיו מותרים בלי שוה חשש כלל דאף ע"ג דאיכא טובת הנאה דהרי כתב מהריב"ל בכמה תשובות בספריו ואחד מהם ח"א כלל ח' דכשהסכימו שלשה או ד' על ענין א' ונשבעו איש אל אחיו נעשה כל אחד כעושה טובה לחברו ואין מתירין אלא מרצון כלם ע"כ וכן נמי אפשר דאיכא ריעותא אחריתא בנ"ד דהו' שבועה ע"ד רבים דכל אחד נשבע לדעת כל חבריו אע"פ שלא נזכר בשאלה אלא כל אחד לדעת סברו לבד מ"מ אפילו שיהיה לדעת חבריו והוי נשבע ע"ד רבים ואיכא טובת הנאה מ"מ הרב מהריב"ל בפסקיו ח"ג סימן פ"ח כתב דאפילו בשבועה לדעת רבים וטובת הנאה קלישא כי האי דאינה טובת הנאה ממש מה שמתחייב ונקשר אחד עם חברו דיש לסמוך לכתחלה על התוס' והר"ן ולהתיר לכתחלה לדבר מצוה ובנ"ד ג"כ איכא דבר מצוה ודאי דאם לא יתירו באלו החשובים על שבועתם ירבה המחלוקות ביניהם מפני שמכריחים אותם לקבל עליהם אדון בעל כרחם וכי יתפרדו מעליהם יהיה שלום ביניהם וכיון שכן מתירים להם לכתחלה כ"ש דכמעט התרה אינו צריך כדכתיבנא אלא שמשום מהיות טוב אל תקרי רע אמרתי כן וכיון שכן ודאי שמתירים לכתחלה בנ"ד לעניות דעתי ויהיו החשובים פטורים מותרים בלי שום חשש כלל בעולם:

הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה