שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה סא
שאלה לאה שנתאלמנה מבעל' ולא גבתה סכי כתובתה מנכסי עזבון בעלה וא' משלשה בניה נתן לה מאה פרחי זהב לחשבון סכי כתובתה וכתבה שטר א' עליה וזה נסחו בפעח"מ לאה אלמנת ראובן מדעתה ורצונה בלי שום זכר אונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ודעת שלמה הודתה הודאה גמורה איך נטלה וקבלה מבנה פ' סך כך פרחים נקראים סולטאניס כלם יפים וטובים והם שנטלם לחשבון כתובתה לתחלת פרעון ואחריות וחומר שטר זה קבלה על עצמה לאה הנז' באחריות וחומר כל השטרות הנהוגין היום בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ועל הכל נטלה לאה הנז' קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה בבטול וכו' ולהוצאות וכו' מסודר וכו' ושלא יפסל וכו' והיה זה פה סופיאה כ"ג לטבת שנת השכ"ה ליצירה והכל שריר ובריר וקיים ע"כ לשון השטר ויהי אחר ימים הלכה האשה האלמנה הנז' לפני ב"ד קהלה וגבתה כל סכי כתובתה משלם במולק"י א' אשר נתנו לה ב"ד בעד כל סכי כתובתה והבן יקיר לה שנתן לה המעות הנזכרו' לחשבון כתובתה ולא נמצא השטר הנז' בידו בשעת גוביינת הכתובה לפחות לה הסך הנז' שכבר קבלה ממנו ולכן גבתה לאה כל סכי כתובתה משלם במולק"י הנז' ואחר כל אלה הדברים נתנה לאה המולק"י הנז' במתנה גמורה לג' בניה שליש א' לכל א' מהם והאלהים אנה לידו של בעל השטר השטר הנז' ממה שהודתה שקבלה ממנו לתחלת פרעון כתובתה ותובע אם המתנה הנז' שנתנה לאה היא מתנה אם לאו אחר שאין לה במה לפרוע השטר חוב הנזכר על זה יורנו מורנו גאוננו גאון יעקב הדין דין אמת ומה' תהי' משכורתו שלמה: תשובה בפרק המפקיד אמרו דשומא בטעות הדרא וכתבו הטור בח"מ סימן ק"כ וז"ל היתה השומא בטעו' כגון שומר חנם שפשע וכו' אפילו מכרו הראשון או הורישו וה"ה נמי אם שמוה לב"ח בחובו וכו' א"כ בנ"ד נמי ג"כ הרי ב"ד ששמו לאלמנה הזאת המולק"י בטעות הוה שהיו סבורים שעדיין לא נתפרע מכתובתה כלל ונמצא הדבר שנתפרע' מקצתה א"כ אותו המקצ' מהחצר ששמו לכתובתה שכבר היה פרועה ממנו לא הוי שומא ובטעות הוא והדרא: אלא שיש מקום עיון קצת דיוכל הדוחה לדחות דמ"מ אבד זכותו אותו הבן מפני דהוי כפורע חובו של חברו דהא רבי' מהפוסקי' סבורים דמאי דאמרי' בסוף כתובות דמי שהלך למ"ה ועמד א' ופרנס את אשתו חנן אומר אבד מעותיו הוי ככל חוב אפילו שאינו מזונות אשתו ואף ע"ג דר"ת וסיעתו פליגי וסברי דדוקא במזונו' אשתו מ"מ יוכלו היורשים המוחזקים לומר קים לן כרובא דרבוותא דסברי דבכל חוב איירי ולמה פרעת ממעותיך לכתובת האלמנה החוב שאין אתה חייב וכיון שפרעת חוב שאינו מוטל עליך אבדת מעותיך: אך אמנה הא ודאי לאו מילתא היא דהרי כיון שזה א' מן הבנים שיורש נכסי אביהם שהוא המולקיי שהניח אביהם הרי זה יורש השליש והאלמנה תובעת ממנו בכתובת' השליש אשר ירש וזה בא לסלקה במעות דהרי היתומים יכולין לסלק הב"ח במעות שלהם וכדכתב הטור בריש הלכות גביית חוב מהיתומים וכיון שכן פורע חובו של עצמו הוא ולא חוב חברו ורוצה לפדות שליש המולק"י המגיע לו במעות שלו אפילו שפרע יותר מהמגיע לו לשליש שלו מ"מ כיון דהוא יורש המולק"י ועדיין לא חלקו אותו הוי כא' מן השותפין ושייך בחוב ולא הוי פורע חובו של חברו לגמרי עד שתאמר פורע חובו של חברו הוא ומסתייע דאמרינן דאבד מעותיו כשפורע חוב חברו שאין לו בו שייכות כלל אבל כשיש בו שייכו' בגויה אפשר דכולהו רבוותא מודו דלא אבד מעותיו דכיון דאיכא רבוותא דסברי דאפילו פורע חובו של חברו דלית ליה בגויה שייכות כלל לא אבד מעותיו דהיינו ר"ת וסייעתו כדכתיבנא א"כ אפושי במחלוקת בינו ובין החולקים עליו לא מפשינן כולי האי ועוד כיון דלשון השטר הבא בשאלה מורה חיוב שנתחייבה האלמנה על אותן המעות שכן כתוב שם אחריות וחומר שטר זה וכו' וכן כמה חזוקים אחרים מורים שהיא שעבדה עצמה על המעות ההם א"כ משמע דהכוונה היא שאם לא תטול אותם לפרעון כתובתה שמתחייבת לתת אותה לו וכיון שלא קיימה תנאה ליטול אותם בכתובתה שהרי גבתה כתובתה משלם נשארו המעות חוב בשטר אצלה ויוכל לגבות אותם מהקרקע אשר גבתה בכתובתה כיון דהוא חוב עליה א"כ למדנו עכ"פ דיוכל הבן שנתן המאה פרחי זהב לגבותם מהחצר שנתן האשה לשני בניה הנ"ל כתבתי:
הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: