אור ברסלב
שות לחם רב שאלה ס

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה ס

שאלה נט

שאלה ראובן נשא ללאה וילדה לו בנים דן ושמעון ותמת לאה ואח"כ נשא את רחל ובעת פטירתו הוא עצמו הגבה לאשתו כתובתה ותשאר האשה רחל הרה ממנו ודן ושמעון אחרי מות אביהם הוציאו לרחל מהבתים של ראובן אביהם שהיתה דרה בחיי בעלה באומרם אליה כי אחרי שגבתה כתובתה מה לה בנכסי בעלה אח"כ ילדה רחל את לוי ותשב האשה רחל חוץ מבתי ראובן בעלה ימים ושנים אחר אשר הוציאוה דן ושמעון בני ראובן אח"כ חזרה רחל עם בנה לוי הקטן לדור בבתי ראובן בעצה יחד עם דן בן בעלה ושמעון הלך לו לעיר אחרת קרובה לעיר ההיא יום או יומים ושיירות מצויות בין שתי העיירות בכל יום ויום והחזיקה רחל בבתים ההם יותר משני חזקה ובתוך הימים ההם בא שמעון פעם ופעמים לעיר ההיא אשר החזיקה רחל בבתים ולא היה לו מקום אחר לדור בעיר ההיא חוץ מהבתים שהחזיקה רחל ובכל זאת לא מיחה כלל בבתים הנז'. עתה נפלו הפרשים ודברי ריבות בין שמעון ולוי שרוצה שמעון לגבות הבתים ההם בכתובא אמו לאה בתורת כתובת בנין דכרין ולוי טוען טענות חדא שאין כתובת בנין דכרין נוהג' בזמן הזה ועוד שמאחר שאמו דרה בבתים יותר משני חזק' אחרי אשר הוציאוה וטענינן ליתמי שאמו לקחם מהיורשין ועוד שהדברים מוכחים כן שאמו ודן והוא השכירו הבתים לאברהם וכן כתוב בשטר השכירות ולהם היה אברהם פורע השכירות ושמעון ידע בכל זה ועברו יותר משני חזקה והגם כי לא היה בעיר הרי שיירות מצויות בין זו לזו וגם כי בא שם פעם ופעמים ולא היה לו מקום לדור כלל ולא מיחה כלל בחזקת רחל ועוד טוען לוי שאפילו שדן החזיק יחד עם אמו שנראה שהחזיקה משותפת לשניהם בכל זאת אין לו מענה לשמעון עליו מכח דן אחיו שמת והוא יורשו וכיון שהוא ג"כ החזיק בבתים יחד עם רחל רוצה לירש חלקו דאין זה כלום דאמו החזיקה אחר מיתת דן ימים ושנים יותר משני חזקה ואפשר שאמו לקחה משמעון אפילו החלק שהיה מגיע לשמעון מירושת דן טענינן ליתמי ראיה לזה ששמעון עצמו בא בעיר אשר החזיקה רחל בבתים אחרי מות דן אחיו פעם ופעמים ולא היה לו מקום לדור כלל אלא בבתים שהחזיקה רחל ועם כל זה לא מיחה כלל ושמעון טוען שמעולם לא עלתה חזקה לרחל מפני שדן אחיו היה ולא היה חלוק בעיסתו עמו וכיון שדן היה שם הוי כאלו הוא עצמו היה שם ולוי טוען דן חלוק בעיסתו עמך דאין הוצאתך עמו יחד דאת' במקומך תרויח לפרנס את עצמך והוא במקומו מרויח לפרנס את עצמו ועוד אפילו נודה לדבריך החזיקה אמי אחרי מיתת דן כמה ימים ושנים משני חזקה אע"פ שבאת פעמים הרבה בעיר אחרי מיתת דן ולא מחית כלל ומי יודע אם לקחה אמי ממך ולוי יתום קטן שנשאר בבטן אמו אחרי מות ראובן אביו וטענינן ליה על הכל יבא דברך הטוב הרב מורה צדק יורנו מה נעשה והדין עם מי ושכרו יהיה כפול מן השמים:

תשובה יען וביען הנה אנכי נצב על אם הדרך מחמת אימת המשחית יד ה' הויה נטויה בקרב מחננו הוא ברחמיו יאמר די לצרותינו ישמור צאתנו ובואנו לא אוכל להשיב תשובה ראויה רצויה אך אמנה בקיצור מילין וראשי פרקים אדברה נא. איברא דבענין כתובת בנין דכרין אי נוהגת בזמן הזה איכא פלוגתא דרבוותא טובא וכדכתב הטור בא"ה סימן קי"א והריב"ש ז"ל בתשובה סימן ק"ו כתב בארצותינו אלה לא ראינו בעינינו ולא אבותינו ספרו לנו מי שתבע בב"ד כתובת בנין דכרין ומ"מ כתב שאם יבא אדם לתבוע אותה מגבין אותה על פי ב"ד ממקרקעי ועתה שנוהגים לכתוב מקרקעי ואגבן מטלטלי גביא אפילו ממטלטלי והגם כי הרב מהרי"ק ז"ל בסימן הנז' לא היה דעתו מסכים עמו בכך אלא דבכל גוונא לא גבי ממטלטלי גם הרב מורי נר"ו בפסקיו ח"ב סימן צ"ב הסכים לדעת הרב מהריק"א דלא גביא אלא ממקרקעי אפילו שכתוב בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי ודוקא היכא דמתו שתיהן מ"מ כל אפין שוין דמקרקעי מיהא גביא אפי' בזמן הזה כיון דרבו הגאונים האומרים דנוהגת אפי' בזמן הזה וא"כ בנ"ד דהוי מקרקעי ומתו שתיהן ודאי דגביא:

ומיהו בעינן דליהוי מותר דינר ואע"ג דאמרי' בפ' מי שהיה נשוי היכא דמתה אחת בחייו וא' במותו נעשה כתובה מותרת לחברתה דלא בעינן מותר דינר וא"כ נ"ד נמי שמתה אחת בחייו ואחת במותו דכוותה היא מ"מ לא דמי דהתם פרש"י טעמא דכיון שהשניה נגבית בתורת חוב אין לך ירוש' גדולה מזו ולא מעקרא נחלה דאורייתא שכשמת נפלו נכסי' לפני היורשים וכשיצא שטר חוב על אביהם אלו ואלו עושים מצוה לפרוע חובת אביהן וכו' מה שאין כן בנ"ד דהבעל פרע לאשתו כתובתה בחייו ולא פרעו הם כלל הכתובה שכן כתוב בשאלה שהבעל הגבה לה כתובתה בחייו וא"כ אי ליכא מותר דינר על הכתובה של בני הראשונה מעקרא נחלה דאורייתא שלא נפלו נכסים קמי יורשים לומר שהם יפרעו השטר חוב דאביהן בחייו פרע הכתובה וא"כ אי איכא מותר דינר על כתובת בני הראשונה ויש בידן שטר כתובה מקויים ודאי דגובה בנ"ד דאיכא קרקעות אבל אם אין בידו שטר כתובה מקויים כבר כתב הרמב"ם בפ"ט מהלכות אישות דאין להם כלום שמא מחלה אמן כתובתה אבל אם השטר הכתובה מקויים בב"ד ביד שמעון ואיכא מותר דינר הדין עמו מזה הצד כדכתיבנא:

אבל מכח הטענה אחרת שטען לוי יש לו זכות דאע"ג דאין לאשה חזקה בבתי בעלה וכמו שכתב הרשב"א בתשובה הוזכרה בב"י סימן קמ"ו וז"ל אם הבתים ידועים לבעל אעפ"י שהחזיקה האלמנה שנים הרבה אין לה חזקה לפי שהאלמנה יש לה דירה במדור בעלה ואין לאשה חזקה בנכסי בעלה כל שיש לה זכות דירה במדור וכו' וכיוצא בזה כתב הריב"ש בסימן שכ"ז לאומר שיאמר כן נאמר לו אדרבה משם ראיה טעמא אמרינן התם דלית לה חזקה משום דיש לה דירה במדור בעלה הא היכא דאין לה דירה כמו בנ"ד שכבר גבתה כתובת' ואין לה עוד זכות במדור בעלה ומפני כן הוציאוה היורשים ודאי דיש לה חזקה וכן כתב הרא"ש בתשובה סוף כלל צ"ח גבי ראובן שתבע לשמעון אחיו חלקו מהבתים שהניח אביהם שרוצה לעשות בחלקו רצונו ושמעון טוען שהוא מוחזק בבתים גם אמו מהיום י' שנים וסתרו ובנו בבתים וכו' על כן טוען ואומר שהבתים של אמו והשיב שם מה שטוען שמעון שהוא מוחזק וכו' אבל אם מתה האם ויש לשמעון עדים שאמו החזיקה בבתים חזקתה חזקה וכו' דכיון שאתם טוענים לכל בא מכחה או יורש או לוקח כל מה שהיתה היא טוענת אם היתה קיימת וכו' איברא דבתשובה שאחר זו כתב דפי' מתני' דקאמרה הבא מחמת ירושה אין צריך טענה היינו דוקא שטוען שאביו אמר לו שלקחה אבל אם אינו יודע אם אביו לקחה לה לא טענינן ליה והוא הפך דברי תשובה זו כבר כתבתי בפסק אחר ליישב סתירת שתי התשובות ובודאי דחשובה זו עיקר דהיא מוסכמת לדעת כל הפוסקים ותו איכא לאקשויי בהך תשובה שכתב טוענין לב"ח ולקמן בכלל הבא אחר זה כתב בתשובה אחרת דאין טוענין לב"ח וכבר הארכתי על כל זה במקום אחר ואין כאן מקומו מ"מ למדנו דטענתיה דלוי טענה דכיון דהחזיקה אמו בבתים בפני שמעון והוא ידע דאעפ"י שלא היה בעיר כיון דשיירות מצויות סגי כדכתב הטור בהלכות חזקת קרקעות סימן קמ"ג וא"כ ודאי דחזקת אמו חזקה וטענינן ליה. ומה שטען דדן לא היה חלוק בעיסתו עמו הרי כתב הר"י ברצלוני וכתבו הטור בסימן קמ"ט דדווקא היכא דהוצאתן ביחד הוא דאין להם חזקה זה על זה אבל הכא כיון דאין הוצאתן ביחד כמבואר בשאלה ודאי דיש להם חזקה זה על זה ועוד דאפי' דנאמר דאין לו חזקה בנכסי שמעון מ"מ לא חשוב דירת דן עם האלמנה כדירת שמעון דאם היה דר שמעון עם האלמנה ודאי דלא היה לה חזקה מהא דאמרי' בפ' חזקת גבי ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן ואמר אנא בשכוני גוואי הואי ואמר ליה זיל ברור אכילתך ופירש רשב"ם בחדרים הפנימיים היתה עיקר דירתי והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בביתי שדרת בו ברשותי וכן כתב הרא"ש והעור בסימן ק"מ וא"כ משמע דהיכא דיש לו שמוש עמו דאין לו חזקה משום דלא חשש למחות ואע"ג דפליגי על האי פירושא דרשב"ם רבים מהפוסקי' היינו כדכתב נמוקי יוסף טעמא משום דכיון דהיה דר בפני עצמו מהניא ליה חזקה אבל אם הוא היה דר בביתו פשיטא דלא מהני חזקה וכן נראה מהגהות אשר"י יעויין שם וא"כ אם שמעון היה דר עמה בביתו ודאי דלא הוה מהני לה חזקה אבל אין דירת דן חשובה כדירת שמעון עצמו אף על פי שאינו חלוק בעיסתו עמו עד שתאמר דלא תהני לה חזקה לאלמנה כנגד חלק שמעון ועוד אפי' תאמר דהוי דירת דן כדירת שמעון ולכך שמעון לא חשש למחות הרי אחר מיתת דן החזיקה האלמנה שנים הרבה ולמה לא מיחה ולא חשבינן לה כירדה ברשות דשוב לא מהני לה חזקה כיון דמתחלה היה דן עמה דסוף סוף שלא ברשות ירדה כיון שהיה שם דן וכיון שיצא משם דן היה לו למחות אלא ודאי דחזקת האלמנה חזקה וטענינן ליורש ואע"ג דלוי היה דר עם אמו יחד בבתים אין טעם לומר דאגב לוי שדר שם שהיה לו חלק בבתים דרה אמו דבנדון דהרא"ש ז"ל שהבאתי למעלה היה דר שמעון ואמו ומ"מ קאמר הרא"ש ז"ל דאם מתה אמו טענינן לשמעון שהחזקה של אמו ולא אמרינן אגב שדר שמעון שיש לו חלק בבתים מכח ירושת אביו דרה אמו ועוד שהגיד לי השואל דאמו של לוי דרה שם אחר שיצא לוי משם יותר משני חזקה ולא מיחה בה שמעון:

סוף דבר בהא סלקינן ובהא נחתינן דחזק' אמו של לוי חזקה וטעני' ליה ולהיותי טרוד מאד יד עליכם איני מאריך בראיו' אבל נראה לענין הדין לע"ד כתבתי וחתמתי אם יראה בעיני מורי ורבותי ובפרט הרב הגדול נר ישראל מורי ורבי נר"ו:

הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה