שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה נט
שאלה ראובן שדך את בתו עם שמעון ואחר ימים נמלך ראובן ולא רצה לתת את בתו לשמעון ורבו כמו רבו המריבות והקטטות ביניהם והלכו לדין ונתפשרו ונתחייב ראובן שאם לא יתן את בתו לאשה לשמעון שיענש במאה גסים ונשבע ראובן על זה ועתה טוען ראובן שבתו היא בוגרת ואינה ברשותו לקיים תנאו שהיא אינה רוצה לקחתו מרוב האנשים הנושים אשר נשו בו עתה יורנו מורנו המורה לצדקה אם יפטר ראובן בזאת הטענה מהקנס אחר שבתו בוגרת ואינה ברשותו או לא ושכר אדוננו כפול מן השמים:
תשובה בקנס שידוכין איכא פלוגתא דרבוותא דהרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכו' מכירה כתב כשהיו חכמי ספרד רוצים לקנות באסמכתא וכו' ועל דרך זו היו עושים בכל התנאים שבין אדם לאשתו בשדוכין וכו' הרי דדע' חכמי ספרד היה דאיכא אסמכתא ג"כ בשדוכין ולהמלט ממנה היו עושים התיקון ההוא אבל הרא"ש כתב הטור בח"מ סימן ר"ז בשמו דליכא אסמכתא בקנס שדוכין וכן כתב בהדיא בכלל ל"ו סימן ב' וסי' ד' וכתב הרב ב"י כמה רבוותא דסברי כוותיה: איברא דקשיא לי טובא דבאותו הכלל סי' ג' גבי רחל היתה נחבאת מפני חמס וכו' כתב בסוף התשובה ועוד יש פנים אחרים לבטל כל הענין מטעם אסמכתא דבעינן קנין ב"ד חשוב כמו שפסקו ר"ח ור"ת ור"י ז"ל וכאן לא היה ב"ד חשוב וכו' והרי באותה תשובה קנס שדוכין היה ששדכה שמעון ועשו קנס ביניהם שכל מי שיחזור בו יתחייב וכו' וא"כ איך כתב דאיכא אסמכתא דהוא סותר למה שכתב בתשובות האחרות ואולי י"ל דודאי דעתו נוטה דליכא אסמכתא אלא שראה מחלוקת של ר"ת ור"י וכמו שכתבו התוס' בפ"ד נדרים שכתב דלכך נהגו לאסוף כל בני העיר בשעת שדוכין היינו כי היכי דליהוי ב"ד וכו' משמע דאית ליה בקנס של שדוכין אסמכתא גם סמ"ג בעשין פ"ד כתב כן בשם רבי' שמשון גם דעת הרמב"ם וחכמי ספרד כן כמו שכתבתי לכך כתב שם דיש פנים אחרים לבטל כל הענין כלומר עיקר הטעם הוא הטעם הראשון שכתב שם שעליו הוא סומך מפני דהוא סובר דאין טעם אחרון עיקר דאית ליה דבקנס שדוכין ליכא אסמכתא אבל מ"מ יש פנים אחרים כלומ' איכא צד אחרינא לפי סברת קצת מפרשים לבטל כל הענין ואעפ"י שאין דעתו כן מ"מ ריעותא קצת מיהא הויא:
למדנו מכל האמור דהוי פלוגתא דרבוותא אי איכא אסמכתא בקנס שדוכין ואפילו לפי טעם אחר שכתבו התוס' בפ' זה בורר בשם ר"ת לקנס השדוכין משום דשוים הם כל אחד מקנה לחבריה מגו דאי מרווח בעי איהו וכו' בנ"ד איכא אסמכתא דהא לא עשו שניהם קנס זה לזה עד שתאמ' מגו דאי חבריה הדר ביה איהו מרווח גמר ומקנה דראובן הוא שעשה קנס לשמעון שלא יחזור בו אבל שמעון לא עשה קנס לראובן וא"כ ודאי לכלהו הני רבוותא בנ"ד איכא אסמכתא וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא:
אלא דמ"מ איכא למישדי בה נרגא דבנ"ד איכא שבועה ואף על פי דאינו מחוייב מן הדין מחוייב מכח שבועה איברא דהרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב בכמה תשובות בפסקיו דבכל דבר דאיכא פלוגתא דרבוותא אם נשבע הוא פטור מן השבועה דהוא נא נשבע אלא לקיים מה שחייבו התורה וכיון דמן הדין פטור משום דהוי פלוגתא דרבוותא ולא מפקינן ממונא מחזקתיה נפטר גם כן מן השבועה אבל בדבר שהוא פשוט מן הדין שאינו חייב כלל וליכא ביה פלוגת' אז חייב מכח השבועה דהוא נשבע לקיים מה שאין הדין מחייבו כיון שהדין פשוט שלא היה חייב ודאי דידע ואעפ"י כן נשבע לחייב עצמו מכח שבועה זה דרכו של הרב הנזכר ז"ל בכמה תשובות ועל פי דרכו בנ"ד וראי דראובן זה פטור מן השבועה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא כדכתיבנא:
אך אמנה הרב הגדול מורי ורבי ז"ל חלק עליו ואמר דאף ע"ג דאיכא פלוגתא דרבוותא חייב מכח השבועה דאז לא הוי ספק ממונא עד שתאמר קולא לנתבע אלא הוי ספק איסורא דלדעת הנהו רבוותא דסברי דחייב הוי עובר על השבועה וכיון שכן בספק איסור של תורה ראוי להחמיר זה דעתו ז"ל וזה נראה לע"ד אם כן בנדון דידן היה נראה דמחוייב מכח השבועה ומ"מ אני אומר בנ"ד דראובן זה פטור על השבועה דהרי הוא נשבע דאם לא יתן את בתו לו לאשה להתחייב במאה נסים והרי הוא נותן אלא שהיא אינה רוצה והיא ברשות עצמה שהיא בוגרת ומה יש לו לעשות ולא די דטעם זה הוא ראוי לפוטרו מן השבועה דבשבועה לבטא בשפתים בעינן והוא לא בטא בשפתיו אלא אם לא יתן וכו' והרי הוא נותן והיא אינה רוצה וכדכתיבנא אלא אסי' לענין הדין מועיל טעם זה דאפי' לרבוותא דסברי דבקנס שדוכין ליכא אסמכתא אין לחייבו בנ"ד מהך טעמא דהרי אם לא יתן קאמר והרי הוא מקיים תנאו אלא שהיא אינה רוצה וכדכתיבנא וטעם זה פשוט יברור בעיני באופן שראובן פטור מקנס זה ואין לו עונש שבועה כלל אחרי כותבי ראיתי להרשב"א ז"נ בסי' תשע"א שכתב כדברי בענין כיוצא בזה באחד שנשבע ששדך את בת בתו לבן שמעון וחייב על עצמו לתת דבר ידוע ובקנס ולאחר זמן עמד ושדכה והשיב שם דהוא אנוס כיון דהבת לא רצתה ונ"ד עדיף מההיא דהרשב"א שלשון השבועה הוא אם לא יתן והרי הוא נותן וכדכתיבנא מיהו כתב שם הרשב"א ומיהו אין דברינו אלא במי שהוא כן בודאי ולא במסבב וגורם ודבר פשוט הוא וכן אני או' בנ"ד דאם ח"ו מערים הוא ומסבב לבתו שתאמר שאינה רוצה הוא נכשל לפי דעת הרב הגדול מורי זלה"ה הנראה בעיני עיקר כדכתיבנא:
נאם הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: