אור ברסלב
שות לחם רב שאלה נו

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה נו

שאלה נה

שאלה ראובן שמת בנו לוי בבית חמיו ותשאר אשתו דינה שם בבית אביה זקוקה ליבם אך כל נכסי נדונייתה ומלבושיה הם בבית ראובן חמיה הנז' ובקשה האלמנה הנז' מחמיה שיתן לה מלבושיה ונכסי נדוניתה שרוצה שיהיו תחת ידה וראובן טוען שלוי בנו הנז' היה חייב לו מעות ורוצה להתפרע מנכסי נדונית כלתו דינה הנז' וממלבושיה ודינה טוענת אם היה חייב לו בנו שילך ויגבה ממנו כי היא תובעת נכסי נדוניתה ומלבושיה אשר נשארו לה בביתו ומה גם כי מי יאמר לנו שלא נתפרע הוא מבנו ילמדנו רבינו אם הדין עם האלמנה או לא ומה' תהי משכורתו שלמה:

תשובה נכסי נדוניתה שהכניסה לבעלה אפי' היה בעלה קיים אין ב"ח גובה מהן כדכ' הטור בח"מ סי' צ"ז שכ' שם וכל זה לא מיירי אלא בבגדי שהבעל קונה לה אבל כל מה שהכניס' לו בין נכסי מלוג בין נצ"ב אין ב"ח גובה ממנו וא"כ ודאי שאין לו רשות לראובן לגבו' חוב בנו מנכסי' שהכניס' לו אשתו וכ"ת כיון שהוא תפוס ה"ז כב"ח שגב' ואע"ג דקי"ל דאין ב"ח גובה מנכסי' שהכניס' לבעלה מ"מ אחר שגבה מנין לנו שמוציאין מידו הרי כתב מהרי"ק בשרש י' וז"ל ואין לחלק בין בגדי חול לבגדי שבת וי"ט שהרי הוכיח ר"מ דאין לחלק בין בגדי שבת לבגדי חול אלא דוקא לענין אחין שחלקו אבל לא לענין ב"ח וה"ה לענין הבעל בעצמו דדא ודא א' היא ע"כ למדנו מדברים אלו דהדין אשר יש לבעל בנכסי אשתו למוכרם אית ליה לב"ח לגבות מהן שכן כתב דא ודא אחת היא וכיון שכן הרי כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ל' מהלכות מכירה דהגם דאין לבעל רשות למכור מטלטלי אשתו מ"מ אם מכרן המכר קיים ע"כ וכיון שכן נאמר בב"ח דהגם דאין לו רשות לגבות מנכסי אשתו מ"מ אם גבה מה שגבה גבה והגם כי רבים חולקים על הרמב"ם ז"ל הרמב"ן והרשב"א כדכתב שם הרב המגיד והרא"ש כתבו הטור בא"ה סימן צ' מ"מ כיון שהרמב"ם ורבינו האיי הוו בחד סברא מצי למימר המוחזק קים לי כהרמב"ם ז"ל ורבינו האיי ז"ל ומה שגביתי גביתי ומהני תפיסתו ואין אנו יכולין להוציא מידו:

ונראה לתרץ לזה דכל היכא דאנו יכולין למעט במחלוקת בין הרמב"ם ושאר הפוסקים ממעטינן דאפושי במחלוקת לא מפשינן וכיון דהחולקים על הרמב"ם ז"ל סוברים דאפילו הבעל שמכר במטלטלים אין המכר מכר מסתייע דהרמב"ם פליג עלייהו בבעל גופיה אבל בב"ח דגרע מיניה וכדכתב שם הטור בשם הרא"ש וכ"ש שאין הב"ח יכול ליטלן בחובו דמלשון כ"ש משמע דב"ח גריע אמרינן ודאי דמודה הרמב"ם דמה שגבה לא גבה. ועם זה נבא לנ"ד ונאמר דלכאורה נראה דראובן זה הוא תפוס ואע"ג דהוא אומר דהוי מלוה ע"פ אהני ליה תפיסה וכדכתב בעל התרומות הביאו הרב ב"י בסימן ק"ז איכא מ"ד דכל מידי דתפיס איניש במלוה ע"פ כיון דאינו גובה מהיתומים אלא על הדרכים הידועים כיון שמת ראובן פקע חובו של שמעון וכו' ואיכא מאן דפליג וכו' ולדידן מסתברא דסברא קמא ליתא דודאי נאמן הוא במגו דלא תפסתי ע"כ משמע דמהני תפיסה במלוה ע"פ אפילו לגבי יתומים וא"כ היה ראוי שיועיל תפיסה שתפס ראובן מנכסי הנדונייא בנ"ד אע"ג דהיא מלוה ע"פ ואע"ג דיש כאן שטר כתובה ונהיה המלוה ע"פ מאוחרת לכתובה הא קי"ל ב"ח מאוחר שגבה מה שגבה גבה ואפילו שלא גבה בב"ד אלא מעצמו מה שעשה עשוי לדעת רובא דרבוותא וכדכתב הטור והרב ב"י בח"מ סימן ק"ד:

ומ"מ אם המלוה ע"פ מאוחרת כיון דשעבד בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי בהא לא אמרינן מה שגבה גבה כדכתב הרב ב"י ז"ל בסימן ס' דליכא בזה תקנת השוק וכתב שם דכל דיינא דלא דיין האי לאו דיינא הוא אבל אם המלוה ע"פ מוקדמת עדיין היה מקום לומר דמועיל תפיסתו ואע"ג דלדעת הרי"ף שכתב הטור ז"ל בסימן ק"ד מלוה בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ אעפ"י שהוא מוקדמת והוי כנכסים משועבדים שאינה גובה מלוה ע"פ מהם מ"מ כיון דרבינו האי ואחרים פליגי עליה היינו יכולין לומר דמצי המוחזק שתפס לו' קים לי כוותייהו כל זה היה נר' לכאורה אבל עם מה שכתבנו שאין הב"ח גובה מנכסי נדונית אשתו ואפילו אם גבה מהם לכ"ע מה שגבה לא גבה זכינו לדון דלא אהני ליה תפיסה כלל מה שתפס מנדונייתה:

אבל מה שתפס ממלבושי' שלה בזה יש מקו' עיון דאם אלו המלבושים הכניסה היא בנדונייתה הוי כנכסי נדוניתה ואין מועיל בהם תפיסה כדכתי' אבל אם הן מלבושים שעשה לה בעלה הרי כתב הרמב"ם ז"ל וכתב בה"ת הביאו הרב ב"י בסימן צ"ז דהסכימו עמו קצת המורים דדוקא בגדי חול אין יכול לגבות ב"ח מהם אבל בגדי שבת יכול לגבות מהם א"כ אם אלו הם בגדי שבת ודאי דמהני ליה תפיסתו דהרי יכול לגבות מהם ויכול לומר קים לי כהרמב"ם וסייעתו דיכול לגבות מבגדי שבת וא"כ מה שתפסתי לגבות חובי מבגדי שבת מהאשה מהני תפיסתי ואעפ"י שיהיה מלוה ע"פ שלו מאוחרת לשטר הכתובה דקי"ל בכי הא דכיון דשעבד בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי מה שגבה מאוחר לא גבה וכדכתב הרב ב"י סימן ס' וכדכתיבנא מ"מ הרי כתב בסימן ק"ד דהיינו דוקא היכא שנתברר בעדים שאותם הנכסים היו בידו קודם שלוה מהב' אבל אם לא נתברר כן בעדים מחזקינן להו כלוה ולוה ואחר כך קנה וא"כ בנדון דידן נמי אם לא נתברר אם המלבושי' עשה לה הבעל קודם שנתחייב לאביו מחזקינן להו כלוה ולוה ואחר כך קנה ובכי הא קיימא לן מה שגבה גבה:

הכלל העולה מכל מ"ש דבנכסי נדוניית כלתו אין מועיל לראובן תפיסה כלל ויחזיר לה ובמלבושים אם בנו עשה לה קודם שנתחייב לו כיון דיש לה בכתוב' שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי לא מהני ליה תפיסה כלל אבל אם אין ידוע אם עשה לה אחר שנתחיי' לו או קודם מחזקי' ליה כלוה ולוה ואח"כ קנה ומהניא תפיסתו ונאמן בשבועתו לומר שכ"כ חייב לו ויטול:

נאם הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה