שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה מו
שאלה ראובן שנפטר לבית עולמו והניח שני בנים ושתי בנות והבן הא' בכור והשני פשוט וקודם שנתחלקו נכסי אביהם נפטר הבכור לבית עולמו ונשאר ממנו בן יורש אותו ובין כך וכך באה לאה אלמנת ראובן ומעצמה השיאה לבעל שתי בנותיה ונתנ' עמהן בנדוניי' שיעור גדול מנכסי עזבון בעל' ולאחר ימים באה לאה הנזכרת לגבות מהשארית הנמצאה מנכסי עזבון בעלה סכו' שטר כתובתה ובא הבן שנשאר מהבכור הנזכר וטוען כי מאין היה לה כח ורשות להשיא בנותיה מנכסי עזבון בעלה הראויים לאביו בירושה ובכורתו מבלי טעם וסבה ואם השיאתן ראוי שיהיו נחשבו' הנדוניאות שהכניסה עמהן לחשבון סכי שטר כתובת' והשארית הנשאר ראוי שינתן לו לחשבון ירושת אביו והמגיע לו בבכורתו ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים:
תשובה איכא פלוגתא מרבוות' על הא דקי"ל דאומדין דעתו של אב כשמת והניח בת להנשא אם הוא לפחות מעישור נכסי שתקנו חכמים או אפי' להוסיף וכתב הרב מהריב"ל בפסקיו ח"א כלל י"ב דכיון דהפוסקים הם מערכה לקראת מערכה מוקמינן נכסי יתמי ואין אומדין דעתו של אב אלא לגרוע אבל לא להוסיף וא"כ לפי זה אשה זו שנתנה לכל אחת מבנותיה יותר מעישור נכסי שלא כדין עשתה דאפי' דנזול בתר אומדנא דאב מ"מ הא ק"ל דאין האומדנא אלא לגרוע ולא להוסיף:
אלא שיש ללמד עליה זכות דמאי דכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל באותה תשובה שהמנהג באלו הגלילות לפסוק כפי מה שראינו וששמענו דאומדין דעתו של אב בין להוסיף בין לגרוע וכמה יתומות נשאו על פי אפטרופוסים או על פי בית דין ונותנים להם יותר מעשור נכסי ואם כן נראה שהמנהג לפסוק כסברת גאון דתלינן בין להוסיף בין לגרוע עד כאן ואם כן לפי זה אומדין בית דין דעתו של אב אם הסך שנתנה האשה זאת לכל אחת מבנותיה היה ראוי ליתן לא פשעה כלל ואין עליה עון אשר חטא:
אלא שעדיין אין זה מספיק שהרב הנזכר כתב שם דצריך מנהג קבוע להוציא מיד היתומים ומאן לימא לן שהמנהג הזה קבוע ושנעשה על פי ותיקין ועוד עשה סניף לטענה זאת דקיימא לן עשור נכסי הוי מקרקעי ולא מטלטלי ע"כ אני אומר שכל מה שנתנה האשה זאת לכל אחת מבנותיה יותר מעשור נכסים שלא כדין עשתה ואעפ"י שיש מי שאומר שאומדין דעת האב אפילו להוסיף ועוד דאפשר דהמנהג כוותיה כדכתיבנא כיון שהיא באה לגבות בשטר כתובתה ולהוציא מהיתומים אמרי היתומים אנן קיימא לן כמאן דאמר דאין האומדנא אלא לגרוע ולא להוסיף ואין המנהג ברור בהפך ומה שלקחת יותר מעישור נכסי תנכה מכתובתיך:
הכלל העולה דמה שנתנה לכל אחת מבנותיה יותר מעישור נכסים שלא ברשות היורשים עליה דידה ליהדר ותנכה מכתובתה הנראה לעניות דעתי כתבתי: הקטן אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: