אור ברסלב
שות לחם רב שאלה מב

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה מב

שאלה מא

ראובן נשא אשה וישב עמה פה כמה שנים וכל זמן שישב ראובן עם אשתו לא ילדה לו וגם כל זמן שישב ראובן פה עם אשתו לא היה אח לראובן הנזכר ואח"כ הלך ראובן עם אשתו למדינת הים ואחר שהלך ראובן עם אשתו הנזכרת למדינת הים נולד אח לראובן הנזכר ואחר כמה שנים שנולד הילד הנזכר באה אשת ראובן ממדינת הים ואמרה שמת בעלה שנה אחת קודם לידת הילד הנזכר ואין לאשה הזאת עדים מכלום יורנו מורנו מורה צדק אם כשם שנאמנת לומר מת בעלה נאמנת ג"כ לומר באיזה זמן מת אע"פ דאיכא נפקותא דדינא ושכמ"ה: תשובה נ"ל ודאי דאינה נאמנת דאע"ג דאשה זו כשהלכה למ"ה לא היתה בחזקת יבום מ"מ כשנולד האח הרי היא בחזקת יבום כל זמן שלא ידענו שמת בעלה קודם לידת האח דבחזק' מי הוא עד עת שידענו מיתתו ונאמר שאותה שעה מת וכיון שכן היא רוצה להפקיע עצמה מן היבום שאומר' שמת בעלה קודם לידת האח והוי אשת אחיו שלא היה בעולמו והיא פטורה מן החליצה והיבום וכדאמרי' בריש פ' ט"ו ולהכי ודאי אינה נאמנת דהא אמרי' בפ' האשה שלום דהיכא דהיא בחזקת יבום ואמרה ניתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת להפקיע עצמה מן היבום וחולצת ולא מתייבמת והא נמי דכוותא היא וכן אמרו שם במשנה שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות יבום דהטעם הוא הואיל ואיסור לאו הוא שמא יהיה קל בעיניה ע"כ:

איברא דקשה על דבריו דבפרק האשה רבה דף צ"ד לא משמע הכי דאמרו שם היא עצמה תוכיח דלאיסור כרת התרת איסור לאו לא התרת ואלא איהי מאי טעמא לא מהימנא דכיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא משמע דהטעם הוא משום דסניא ליבם ולא כטעמו של הרמב"ם ז"ל ואע"ג דנאמנת לומר מת בעלי ותתייבם ולא אמרי' דמרחמי' ליה כבר כתבו שם התוס' שגדולה שנאת השונאות מאהבת האוהבות ושכיח טפי דסניא מדמרחמיה ליה וא"כ אמאי לא נתן הרמב"ם ז"ל הטעם האמור בגמרא ומשמע דהטעם הזה כלם שוים לו וטעמו לא נזכר כלל אפי' ברמז ואולי דטעמו הוא משום דלא משמע ליה כתירוץ התוס' שתירצו דמה שנאמנת לומר מת בעלה שתתיבם ואינה נאמנת לומר שמת היבם משום שגדולה השנאה מן האהבה אלא הטעם הוא משום דלהתיבם איסור כרת חמור בעיניה ואע"ג דמרחמה דייקה אבל לומר שמת יבמה הוי איסור לאו וקל בעיניה ומשום הכי זימנין דסניא ליה והשנאה תספיק לדחות איסור לאו הקל מ"מ בין שיהיה הטעם כדברי הרמב"ם ז"ל דאיסור לאו קל בעיניה בין שיהיה הטעם משום דסניא ליה למדנו דאינה נאמנת להפקיע עצמה מן היבום היכא דהיא בחזקת יבום: א"כ זכינו לדון בנ"ד דאינה נאמנת אלא חוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת כההיא דפרק האשה שלום דניתן לי בן במ"ה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני דאינה נאמנת וחולצת ולא מתיבמת וכי היכי דהתם אמרי' דלא אמרי' דחולצת אלא בגרושה או באומרת אני והוא נחבינו במערה כדאמרי' בריש האשה בתרא דאם אינה גרושה ולא אמרה אני והוא נחבינו במערה אינה חולצת משום דילמא אתי סהדי ואמרי כדאמרה היא ואתה מצריכה כרוז לכהונה וכדכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' יבום הכא נמי אמרי' הכי דהיכא דהיא גרושה חולצת ולא מתייבמת אבל היכא דאינה גרושה אסורה לעולם משום דילמא אתה מצריכה כרוז לכהונה עד שיבאו עדים ויתברר הדבר הנלע"ד כתבתי:

הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה