שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה מא
אשה א' יצאה עליה שם רע ולא יש עדות ברורה שראוה שעשתה שום דבר אלא ששמעו השכנים מפי נער קטן שאמר שראה את פלונית שנתיחדה עם פלו' בבית א' ושלא עשו שום דבר אלא נכנסו שניהם בפתח א' ויצאו תיכף בפתח אחר תוך רגע א' והדבר נשמע באופן הנ"ל על כן יורנו מורנו אם יוכל בעל האשה הנ"ל לישב עמה כדין בעל עם אשתו או אם היא פסולה לו ושכמ"ה:
תשובה מילתא דפשיטא היא דאשה זו מותרת לבעלה דבההיא שמעת' דפ"ב דיבמות גבי נטען רבו בה הפירושים במאי דקאמר רב ובעדים וכו' ולפי' הרי"ף והרמב"ם לא מפקינן מבעל אלא בעד טומאה ממש הגם כי הטור כתב דלדעת הרי"ף בקלא דלא פסיק ועדי כיעור מפקי' כבר תמה עליו הרב ב"י בא"ה סי' י"א ולדעת ר"ת שחזר בו באחרונה לפרש כדברי השאלתות בקלא דלא פסיק וראיית הבעל או עדי כיעור לחוד מפקינן בין מבעל בין מבועל כמפורש בפסקי הרא"ש בפ"ב דיבמות יע"ש. ועל כן אני תמה על דברי הטור בסי' הנז' שכתב דעת ר"ת כפי שחזר בו באחרונה למה כתב שם ומיהו ע"י עדים שראו הכיעור אסורה בין לבעל בין לנחשד לדעת ר"ת דמשמע דבחלוקה קמיית' שהזכיר דלא ראו עדים הדבר מכוער אלא שהבעל ראה אותו ואיכא קלא דלא פסיק שלא מפקינן לה מבעלה מדלא כתב בההיא נמי דמפקי' לה מבעל כמ"ש בהך דעדי כיעור וזה אינו דלפי דברי ר"ת שחזר והודה לדברי השאלתות היכא שהבעל ראה כיעור ואיכא קלא דלא פסיק מפקי' מבעל כמבואר בפסקי הרא"ש יע"ש. גם ההיא תשובה דהרא"ש מכלל ל"ב סי' י"ו קשה על זה הדרך דשם שאלו באשה שזנתה בעד א' וגם קלא דלא פסיק מה הדין והשיב שם דעד א' לא מהני אלא היכא דאיכא קנוי וסתירה: וקלא דלא פסיק בשאלתות דרב אחאי פסק דמפקינן מבעל ור"י ז"ל הכריע כדברי ה"ג וכן פוסקין ע"כ משמע מהתם דלשאלתות בההוא נדון דידיה מפקי' מבעל ואמאי הרי לדברי השאלתות בעינן שהבעל יראה עדי כיעור כמבואר בפסקיו וכן כ' שם למעלה סי' י"ג ובההוא נדון לא הוזכר שראה הבעל עדי כיעור ואולי י"ל דכיון דיש עד אחד שזנתה לא גרע הא מראה הבעל עדי כיעור: ומ"מ קשה למה כתב שם דר"ת אית ליה כדברי ה"ג והא הוא חזר והודה לדברי השאלתות כמו שכ' בפסקיו וכ"ת דמה דחזר ופירש דברי השאלתות אתא לפרושי אבל דעתו אינו כן וכמ"ש הרב ב"י בסי' הנז' שזהו דעת התוס' והרשב"א שלא הזכירו מאי דחזר בו ר"ת מ"מ לא משמע הכי מדברי הרא"ש בסי' י"א שכתב שם כי ההיא שמעתא דרוכל פר"ת ז"ל תצא מן הרוכל וכו' ושוב הקשה ר"ת וכו' משמ' דאית ליה דחזר בו וצ"ע אחרי כן ראיתי להרב מהר"י ן' לב ז"ל בחלק שני סי' ו' שהאריך הרבה בענין זה יע"ש:
ומ"מ אפי' לדעת ר"ת במאי דחזר בו בעינן קלא דלא פסיק ושיראה הבעל דבר מכוער ובנ"ד ליכא כלל חד מהני דהבעל לא ראה כיעור והקול שיצא שוברו עמו ואין בו ממש שהי' מפי נער קטן ולא אמר אלא שיצאו תיכף ומיד ולא שהו בבית כדי טומאה באופן שאין ממש בקול ופשיטא ופשיטא שאין בדבר זה בית מיחוש ומותרת היא לבעלה ככל בנות ישראל הכשרות נאום הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: