שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה לח
במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא משה קולודרו יצ"ו ואחרי האיום והגזום הראוי להעשות הגיד העיד בתורת עדות וכה אמר הרי זה כמו שלשה שבועות בא לחנותי תוגר אחד שמו פי"ר עאל"י ושאל ממני על בחור אחד עיינאג"י שהרגוהו בדרך דראמיר"י למה קרוביו אינם חוקרים על הדבר הזה שאני ואשתי ראינו אותו הרוג שעדיין הדם היה רותח עליו וראינו היטב איך עינו הא' היה שאש"י שהיה מכניס אותו בעד האחר והיה בחור רך בשנים שזקנו התחיל לעלות לו על פניו והיה לו חגור' א' חגור מוקאדי' מאבי ואח"כ כשעלה התוגר הנז' להר מצא שהרוצח אשר הרג היהודי הנז' הרג ג"כ תוגר א' וכשנודע הדבר לתוגרמים אשר בהר קפצו עליו ולקחו מידו כל הסחורה אשר הביא נכסי ההרוגים וראה בתוכם כמה מראות וכמה מסרקות ודברים אחרים שהיו סחורות היהודי הרוג הנז' כל הנ"ל העיד הגיד ר' משה הנז' ששמע מפי התוגר פי"ר עאל"י הנז' שאמר שראה בתחלת הקיץ הזה העבר שבאותו הזמן נעדר הבחור ליבלי בר יוחנן אשכנזי שהלך לו מפה דרך דראמיר"י לסידרוקאפס"י ועוד העיד ר' משה הנז' שאמר לו התוגר הנז' איך אשתו הוציאה החגורה מעל מתני הבחור ההרוג הנז' ואז העלוהו משם והשליכוהו לדיר"י אחד ולראיה חתמנו שמותינו פה נחנו ב"ד ביום ב' י"ב לחדש תשרי משנת שמח"ה ליצירה:
הרב נר"ו דיין. דוד משה שמשון דיין. שמואל קריאון דיין:
במותב תלתא כחדא הוינא אנחנ' ב"ד דחתימין לתת' כד אתא קדמנא הישיש ר' יוסף די וינטורה יצ"ו ואחר האיום והגזום הראוי להעשו' העיד בתורת עדות איך בקיץ שעבר בזמן המגפה בא אליו תוגר אחד שמו פי"ר עאל"י ושאל ממנו על ה"ר משה שונינה יצ"ו שהיה ברוח בכפר ונתרעם עליו באומרו שלסבתו בא לעיר כמה פעמים לקבל ממנו סך מעות שהיה חייב לו ואמר כדברים האלה הרי שבאתי כמה פעמים והדרכים הם בחזקת סכנה כי זה כמו ט"ו או עשרים יום מצאתי ראיתי בדרך קווי"ל דיר"י שהוא בשפולי חורטאג"י שהולכים דרך שם לואשיליקי"י ראיתי בחור א' יהודי רך בשנים שזקנו התחיל לעלות על פניו שהיה הרוג מוטל שם ועדיין היה הדם לח עליו והכרתיו שהיה גירטאג"י קרוב לאותו יהודי אלימאן המוכר קאטראן וקדרות בשוק קרוב לרחוב הקמח אשר פה שאלוניק"י והיה זה ביום ו' ז' לחדש חשון שנת שמחיה ליצירה. וקיים: אברהם די בוטון דיין. שמואל קאריאון דיין. יצחק מיוני דיין: עתה שאל השואל שהדרך הנז' בעדות כ' יוסף די וינטורה יצ"ו שהוא בשפולי חורטיאג"י הוא דרך דראמיר"י שבדרך ההוא היה הולך ליבלי בר יוחנן אשכנזי שהיה רוכל כמו שאמר התוגר גירטאגי וגם באותו השוק של קמח אין שם אלא יהודי אחד אשכנזי מוכר קדרות וקאטראן שמו ליבלי וידעני שהיא קרוב לבחור ליבלי הנהרג. יורנו מורנו אם סימנים אלו יספיקו להתיר האשה העגונה אשת ליבלי ההרוג הנזכר עפ"י עדות הא' או עפ"י עדות האחרון ושכמ"ה: תשובה איכא לאסתפוקי בשריותא דהאי איתתא טובא דנרא' לכאורה דאין מספיק לנו לא עדות ראשון ולא אחרון ואין לומר דאינו מספיק עדות הראשון משום דנראה לכאורה מתכווין להתיר משום שאמר למה קרוביו אינם חוקרים על דבר זה ודמי למאי דכתב הרב הנמוקי בפרק כיצד דהיכא דאמר אמרו לאשת פלוני דהוי מתכוין להתיר דכבר הוכיח הרב מהריב"ל בפסקיו הראשונים דף קל"ה מההיא דמאן איכא בי חיואי דיש לחלק היכא דשאיל על האשה מהיכא דשאיל על אנשי הבית וכיון דלא הזכיר כאן אשה אין לספק כלל. וכן אין לפסול עדות הראשון משום הא דכתב תרומת הדשן סימן רל"ט דאין מל"ת נאמן אלא כשאומר נהרג או מת דלא צריך טביעות עין אבל מצאתי פלוני הרוג דאיכא למיחש דילמא אחר וצריך טביעות עין וכו' אינו נאמן דכבר דחה הרב מהריב"ל סברא זו בפסקיו הראשונים דף ט' ועוד דבנ"ד אי חשבינן להא דאמר שאש"י סי' מובהק מן המובהק הא ל"צ כאן טביעות עין ואי לא חשבינן ליה מובהק בלאו הכי אין ראוי לסמוך על עדות זה כמו שנבאר בע"ה. וכן אין לפוסלו משום הא דקיי"ל דאין מעידין עליו אלא אם כן ראוהו תוך שלשה ימים סמוך למיתתו וכדכתב הטור בא"ה סימן י"ז וכתבוהו הפוסקים והיכא דאיכא לאסתפוקי אי הוי תוך ג' או לאחר ג' יש מהפוסקים שכתבו דאזלינן לחומרא דבנ"ד ליכא ספיקא כלל כיון דהזכיר בעדותו שעדיין היה הדם רותח עליו ועוד אי אית כאן סימן מובהק אפילו לאחר ג' ימים מעידין עליו דהא דאמרינן דצריך שלא יעברו עליו ג' ימים היינו היכא דמעיד בטביעת עין אבל היכא דאיכא סימן מובהק אפילו אחר כמה ימים מעידין עליו וכמו שהאריך על זה הרב מהר"ר אליה מזרחי בפסקיו סימן ל"ו ואי ליכא סימן מובהק בלאו הכי אין לסמוך על עדות זה וכמו שנבאר בה"י. וכן אין לפוסלו משום הא דכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין דצריך שיאמר קברתיו הגוי מל"ת וביאר ה' המגיד ז"ל דבריו דהיינו היכא דלא הזכיר שמו וכיון דכאן לא הזכיר שמו צריך שיאמר קברתיו דבנ"ד כבר אמר הגוי דאשתו הוציאה החגורה ואז העלוהו משם והשליכוהו לדיר"י א' והוי זה שניתיו ממקום למקום וכבר כתב הר"ן בתשובה דקברתיו ושניתיו ממקום למקום כי הדדי נינהו וכמו שכתב הרב ב"י סימן י"ז:
אבל מה שאני אומר שאינו מספיק עדות הראשין הוא דלא הזכיר שמו כלל ולא שם עירו ואם היה בכאן סי' מובהק מן המובהק ודאי דסגי דאע"ג דרוב הפוסקים פסקו דסימנין דרבנן מ"מ כבר כתב הרב ב"י בסימן י"ז וכן הרב מהר"ר אליה מזרחי בסימן ל"ו דהיכא דהוי סימן מובהק גמור כ"ע מודי דמעידין עליו והוכיחו הדברים בראיות ברורות ונכוחות אבל בנ"ד אין כאן סימן מובהק כלל דהסימנים שנתן בכליו הא בפרק האשה בתרא אמרו דאינם סימני' כלל וכ"ש בגדי סחורתו שמצאו מראות ומסרקות דאין זה סימן כלל שהסוחרים מוכרים סחורתם זה לזה וכדכתב הרב הרא"ם ז"ל בפסקיו סימן ע"ד והסימן שנתן שהיה שאש"י מי הוא זה שיקל ויאמר דהך הוי סימן מובהק מן המובהק כדי שנאמר דאפילו לדידן דקי"ל סימנים דרבנן מהני דמי יודע אם סימן זה עשוי להשתנו' כשומ' ואפי' אינו עשוי להשתנו' הוא מצוי ורגיל באחרי' וכ"ע מודו בסי' מובהק דאמרינן לדידן דסימני' דרבנן דמהני היינו סימן שאינו רגיל להמצא באחר וכמו שהאריכו על זה הרבנים מהר"ר אליה מזרחי ומהר"ר דוד ן' יחייא בתשובות הרב הנזכר סי' ל"ו אלא שהרב מהר"ר דוד החמיר יותר ומ"מ כל אפין שיין דצריך שלא יהיה רגיל ומצוי באחר ועל כן אני תמיה על הטור שתלה טעם השומא בסי' י"ז מפני שעשויה להשתנות דלא נאמר כן בגמ' אלא ללישנא קמא דאמרי' דסימני' דאורייתא ולהכי צריכינן לומר דשומ' עשויה להשתנות כי היכי דליהוי גרוע ולא ליהוי סימן כלל אבל ללישנא בתרא אפי' דשומ' אינה עשויה להשתנות לא מהני משום דלאו סימן מובהק הוא דרגיל להמצא באחר וכ"ע סברי דשומא אינה עשויה להשתנות דאין לומר ללישנא בתרא דפליגי רבי אליעזר ורבנן מן הקצה אל הקצה דלרבי אליעזר דאמר מעידין הוי שומא מובהק מן המובהק ולרבנן דאמרי אין מעידין הוי שומא סימן גרוע לגמרי כחיורי וסומקי ולא הוי מובהק אפילו קצת דמי הכניסנו בתגר זה לשום מחלוקתם בכך דליהוי מן הקצה אל הקצה ופשטא דשמעתא לא הוי אלא דכ"ע סברי דאינו עשוי להשתנות והוי מובהק וכיון דסימנין דרבנן לא מהני לת"ק דאין זה סימן מובהק מן המובהק דרגיל ומצוי הוא בבני אדם לכן דברי הטור שתלה הטעם בעשויה להשתנות קשה דכל הפוסקים פסקו כלישנא בתרא דסימנין דרבנן ואין לומר דהוא פסק סימנין דאורייתא נגד כל הפוסקים ובפרט נגד אביו הרא"ש ז"ל ועוד דהוא פסק בסימן קל"ב וסימן קנ"ג גבי גט שאבד דצריך שיהא בו סימן נקב יש בו בצד אות פלו' והיינו כמ"ד סימן דרבנן ולהכי בעינן סימן מובהק כי האי וכדאמר רב אשי בפרק כל הגט דאי סימנין דאורייתא בנקב בעלמא סגי אלא ודאי דאית ליה סימנין דרבנן וא"כ כיון דהוכחנו דאע"ג דהוא סימן שאינו עשוי להשתנות כיון שהוא מצוי בבני אדם אינו סימן א"כ איך נוכל להקל בערוה החמורה בסימן אשר אינו ברור לנו שהוא סימן מובהק. וכדברי אלה ראיתי למורי הרב הגדול נר"ו בפסקיו הראשונים סימן כ' שכתב וז"ל ומי הוא זה אשר יערב לבו לגשת ולומר הנה זה הוא סימן מובהק ביותר כי צריך שקול דעת גדול ע"כ והרי אתה רואה הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל דבנדון דידיה הוה תרתי חסרון אצבע וסימן הראש ומ"מ חלק עליו מהר"ר דוד ן' יחייא ז"ל והחמיר כ"ש בנ"ד דליכא אלא סימן קל כזה ולא מצאנוהו בדברי הראשונים ז"ל דאין להקל וכמ"ש הרא"ם בסי' ל"ח וז"ל ואנחנו אין לנו לסמוך אלא ע"פ המעשה שנעש' כבר וסמכו עליהם והתירו בהם את הנשי' שהם הסי' של חסרון אצבע ושל צלק' שבעין וכו' וכ"ש בנ"ד דאי' ביה תרתי חסרון אצבע וסי' בראש ע"כ:
ואם נאמר דבנ"ד איכא סימנים דכליו ואעפ"י דבאנפיה נפשייהו לא מהני מ"מ נצרף להו עם הסימן של שאש"י ויספיקו להתיר אשה זאת וכמו שכתב הרב בעל ת"ה בכתביו בסימן קס"א בשם ספר מתי"ת כבר כתב על זה בפסקיו הראשונים הרב מהריב"ל כלל א' שאלה ח' והאריך שם וכתב שאין לסמוך על זאת הטענה מכמה טעמים חדא שזאת הסברא לא ברירא כולי האי וכו' ואעפ"י שהיינו סומכים על זאת הסברא לצרף סימנים דכליו לסימני הגוף בנ"ד דסימן מהפיריג"י השחור לא הוי כלום וכדאמרינן בפ' בתרא דיבמות אי נמי בחיורי ואוכמי וגם המלבוש של אבא שיש להסתפק בו אי הוי כחיורי ואוכמי וכו' כל זה כתב הרב הנז' באותה תשובה וה"ה והוא הטעם בנ"ד דמוקאדי"ם מאבי הוי חיורי ואוכמי וכ"ת הא אמר מוקאדי"ם דילמא ג"כ זה הוי בחיורי ואוכמי ודמי למלבוש אבא שנסתפק שם הרב הנז' ועוד כיון דראינו שהרב בעל ת"ה החמיר בזה בכתביו כמ"ש אין לנו לעשות מעשה הפך דבריו:
ואם נאמר דכיון דשאל התוגר לר' משה קולודרו בחנותו למה קרוביו אינם חוקרים על דבר זה משמע דהיה יודע התוגר שרבי משה קולודרו הוא מעירו של הנהרג וקרוביו היו שם ולכך שאל ממנו דאל"כ מנא ליה לידע לר' משה קולודרו וכיון שכן הרי הוא כאלו הזכי' שהנהרג היה משאלוניק"י וכאלו אמר איש תושב שאלוניק"י ונחפש אם לא יצא אדם משאלוניק"י שלא חזר אלא זה מתירין את אשתו וכדברי הרב רבי ישעיה מטראני שכתב שבזה סגי וכמו שכתב הרב מהריב"ל בפסקיו הראשונים ובח"ג גבי יהודי א' קונה שוורים שאמרו הרועים שהיה מאנדירנופולא כתב וז"ל ולפי זה צריך לחפש אם יצא משם יהודי אחר שלא חזר ושלא נודע מה היה לו ויראה דדוקא בכה"ג דכתבינן הוא דצריך לחפש ולא סגי שיחפשו בעיר אם יצא משם יהודי אחר שהלך לקנות שוורים במלכות בלאחיא"ה דדילמא יצא משם על הסתם או יצא לדבר אחר ואחר שגמר אותו דבר הלך לבלאחיא"ה לקנות שוורים ע"כ גם אנו נאמר בנ"ד דלפי זה צריך לחפש אם לא יצא אדם משאלוניק"י שלא חזר אלא זה סגי להתיר אשה הזאת ולא די לנו שנחפש אם לא יצא שום עיינאג"י משאלוניק"י ר"ל מוכר מראות שלא חזר אלא זה דדילמא כשיצא משאלוניק"י לא היה מוכר מראות דאולי יצא לדבר אחר ואח"כ נעשה מוכר מראו' ולכך צריך שנדע שלא יצא אדם משאלוניק"י שלא חזר אלא זה עם שחיפוש זה ודאי קשה קצת לעשותו מ"מ ודאי דצריך לעשותו באופן זה. ולכאורה היה נראה שריותא דהאי איתתא בכה"ג ואע"ג דהרב מהריב"ל בפסקיו שאלה ו' גבי יוסף שאלתיאל שהיה דר בגאליפול כתב ואם נפשך לומר דכיון דזה הגוי היה מספר ומגיד הדברים בגאליפול באותו החנות מאותו היהודי אומדנ' דמוכח הוא שעל יוסף מגאליפול קאמר ודמי למאי דאתמ' בגמ' מאן איתא בי חוואי וכו' הא ליתא דלא דמי האי להאי דהתם היה מבקש אותו הגוי וכו' אבל בנ"ד הגוי היה מתאונן על אותו היהודי שהיה אוהבו לפני היהודים או אפשר שהיה חושב זה הגוי שזה היהודי ההרוג ניכר אצל היהודי כמו שהיה ניכר אצלו וכו' ואם כן בנ"ד נמי נאמר כן לא דמי דהתם לא היה אלא מתאונן על היהודי לבד ואפשר דמפני שהוא יהודי מתאונן בפניהם אבל בנ"ד הוא שאלה ששואל לו למה קרוביו אינם חוקרים על דבר זה ומאין היה לו לרבי משה קולודרו לידע זה אם לא היו קרוביו מעירו וההרוג מעיר הזאת. וסעד לדברי ראיתי בדברי ה"ה מורי נר"ו בפסקיו ח"א שאלה פ"ה גבי עובדא דמרדכי די בוטון דגוי א' שאל לרבי גבריאל ואמ' אולי אתה יודע אם דניאל אחיו של הנהרג יתבע את דמו דכיון דשאל לרבי גבריאל שהיה באישקופיה אם ידע שאחיו של הנהרג יתבע ודאי דהיה בן עירו משום הכי אמר הגוי דמסתמא ידע רבי גבריאל אם יתבע אחיו דאל"כ מנא ליה לידע וכו' הרי הוכחה זו כהוכחה דנ"ד וא"כ לפי. זה היה נראה דדי בחיפוש כדכתיבנא אבל מ"מ איני תוקע עצמי להוכחה זו וגם מדברי הרב מורי נר"ו נראה שם שאינה הוכחה גמורה על כן לא מלאני לבי להתיר אשה זאת על פי עדות של רבי משה קולודרו:
ועתה נחקור בעדות רבי יוסף וינטורה ונאמר דאין לפקפ' בעדותו דאולי אמר התוגר כן לרבי יוסף מפני שיאמר הדבר לרבי משה שונינה כדי שיפרע לו מפני שהדרכים בחזקת סכנה ויהיה לו סכנה אם ילך ויבא פעמים הרבה וכיון דאיכא למיחש דלתועלתו קאמר לא מהימן ודמי למאי דאמרינן ביבמות פרק בתרא ההוא גוי דאמר לבר ישראל קטול אספסתא וכו ואי לא קטלינא כפלניא בר ישראל וכו' דאמרי' התם דלאו כלום הוא דלאיומי ליה קאמר הכי ה"נ לתועלתו קאמר הכי הא ודאי לאו מילתא היא דשאני התם דמוכח טובא דלמירמי אימתא קאמר דיודע הגוי דישראל לא יחלל שבת אי לא יאיימנו ויאמר כן אבל בנ"ד ודאי דלא אמרי' הכי דאמרו כדי שיאמר הדבר לר' משה שונינה דחששא רחוקה היא זאת וגדולה מזו התיר הרב מורי בפסקיו ח"א סימן פ"א בתוגר א' שאמ' איני מניחך להלוך הלא ידעת איך הרגו שם בהצדיק היהודי יום טוב וכו' והאריך שם וחילק בין נדון דידיה לההיא דיבמות כדכתיבנא והסכימו עמו רבנים גדולים כמו שכתוב שם:
אבל מה שיש לפקפק בעדותו הוא מה שנתקשה אצלנו בעדות רבי משה קולודרו שלא הזכיר שום סימן כלל דכל הני סימנים מאומנותו שהיה גירטאג"י ובחור ודאי דלאו כלום הוא כמו שהוכחתי ואע"ג שהזכיר שהיה קרוב ליהודי המוכר קאטראן מ"מ מי יודע אם יש ליהודי זה מוכר קאטראן שום קרוב אחר בעולם שבא בדרך זו והרגו אותו ולא היה ליבלי בר יוחנן אלא עדיין הוא קיים ואפילו שנחפש ונאמר לא ידענו קרוב ליהודי המוכר קטראן שיצא מביתו והרגו אותו אלא זה מ"מ אין זה מספיק דאולי יש קרוב ליהודי הזה שאין אנו יודעים אותו והיהודי עצמו המוכר קטראן אפשר דאינו מכיר לכל קרוביו וראיתי בתשובו' הרב מורי בח"ב גבי יהודי אחד שנהרג והעידו עליו שהיה בן כהן שהיה עושה פאנדיריקו' בשאלוניק"י ולא היו יודעי' שהי' לכהן הזה העוש' פאנדיריקוש זולת בן זה ומ"מ חשש שם הרב מורי נר"ו וכתב שם אבל עכשיו שאומרים שלא ידעו לו רק בן א' אפשר למיחש ולומ' שהבן הא' לא הכירוהו מעולם שהלך עם אביו ועדיין הספק במקומו עומד וכו' ועם היות כתב שם להקל נראה דנ"ד לא דמי דבשלמא אחים או בנים הוא נודע בעיר אם יש לו בנים או אחים והוא עצמו ידע ליה וכיון דהוחזק דלא היה לו בן זולת זה סגי אבל קרוב אין לומר הוחזק דלית ליה קרובים דהרי כמה קרובי' יש לו לאדם בעולם שאינו יודע מהם ואפשר דיש לו קרובי' אחרים ואולי תוגר זה שמע מאדם אחד שאמר לו שהיה קרוב של מוכר קדרות שבשאלוניק"י ואותו הוא שנהרג ולכך העיד עליו שהיה קרוב ליהודי זה אבל ליבלי בר יוחנן מנין לנו שעדיין אינו קיים ואע"ג דגבי ירוש' כשאדם מביא ראיה שהוא קרוב המת יורשו כל שלא ידענו שיש קרוב ממנו אף עפ"י שלא יביא ראיה שאין קרוב יותר ממנו וכמו שכתב הרא"ש בתשו' כלל פ"ו והגם דהריב"ש בסימן מ"ו נראה דחולק עליו כבר כתב מהרי"ק ז"ל בהלכות נחלות סימן רפ"ד דמודה הריב"ש להרא"ש וא"כ כיון דגבי ירושה לא חיישינן דילמא איכא קרוב אחר יותר כל שלא הוחזק ה"נ לא נימא אולי יש קרוב אחר שלא ידענו אותו מ"מ לא דמי ממונא לאיסורא דכאן אפשר דמחמירינן משום חומרא דאשת איש כמו שהחמירו במים שאין להם סוף ואבד זכרו באיסורא יותר מממונא דיורשין יורדין לנחלה אעפ"י שאין משיאין את אשתו וכדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות נחלות דכמה חומרות ראינו שהחמירו פה ואע"ג דחזינן בדוכתי אחריני דהקילו טפי כבר חקר על זה הרב מהריב"ל זיל בפסקיו ח"ג סימן פ"ט והעלה בסוף דבריו וז"ל הילכך מה שהיה נראה דרך הנכון והישר דבכל עובדי דאתו קמן אי דמיין להנהו עובדי דאיתנהו בגמרא בין לקול' בין לחומרא מפיהם אנו חיים ומאי דלא דמיין אית לן למיזל להחמיר דספק' דאורייתא היא ואוקמינן אחזקה דאשת איש ע"כ. וא"כ גם אנו נאמר בנ"ד דאית לן למיחש טפי ושלא להקל כיון דלא מצאנו הדבר ברור בתלמוד להיתר:
ואם אנו מצרפים סימן זה עם הסימנים שאמר ר' משה קולודרו נר' דהיה מספיק להתיר אשה זאת משום דבסימנים שהזכיר רבי משה קולודרו איכא פלוגתא דרבוותא אי סגי או לא דכיון דאיכא סימן שאש"י וסימני כליו אפשר לצרפם לפי סברת ספר מתי"ת ומהר"י וייל ז"ל ולת"ה לא מהני צרוף וכן דעת הרב מהריב"ל ז"ל וכיון שכן יספיק סי' זה שאמר קרוב ליהודי המוכר קטראן עם הסימנים הנז' וכ"כ הרב מהריב"ל בפסקיו הראשונים שאלה ה' גבי איש שהזכיר שמו וכנויו והזכיר שהיה קרוב למשפחת פלו' מיוחסת שבאיטליא"ה כתב שם הרב וז"ל ובנ"ד שאמר שזה האיש קרוב לאותה משפחה מיוחסת שבאיטליא"ה מצד אמו וכו' מ"מ בנ"ד אני סומך להתיר כיון דהויא פלוגתא דרבוותא וכו' ע"כ הרי שהרב סמך על סימן כזה שאמר קרוב למשפחה פלו' מפני שהדבר ספק פלוגת' דרבוותא גם אנו נאמר בנ"ד דכיון דאיכא פלוגתא כדכתיבנא ומה גם בהצטרף לזה מ"ש הרב הנז' בסימן ח' שכל הפוסקים שכתבו דסימנין דרבנן היינו משום דרב אשי ספוקי מספקא ליה אי סימנים דאורייתא או סימנין דרבנן וכו' היה אפשרות להקל משום ספק ספקא וכו' אף אנו נאמר בנ"ד דאיכא פלוגתא דרבוותא דהוי ספק ואפילו האוסרים לא הוי אלא מספק דסימנין דרבנן הוי ספק ספקא אעפ"י שגם על זה גמגם הרב הנז' מ"מ בנ"ד דאיכא סימנא דקרוב למוכר קטראן נוסף על הסימנין שהם פלוגתא דרבוותא נראה דסגי ודאי ולא היה בזה אצלי ספק:
אבל מה שיש לספק הוא שהם שני עדים א' שמע קצת סימנים וא' סימנים אחרים ואעפ"י שהגידו לי שהתוגר שאמר לרבי משה קולודרו הוא עצמו היה התוגר שאמר לרבי יוסף וינטורה מ"מ מי יאמר לנו דלא היו שני הרוגים משונים וחד היו לו הסימנים שהזכיר לר' משה הנז' והאחר היו לו הסימנים שהזכיר לרבי יוסף הנז' ומעולם לא אמר התוגר שהיו כל אלה הסימנים באדם א' דאז ודאי היינו מתירין אבל בהא איכא חששא אלא שמ"מ י"ל כיון דקצת הסימנים שהזכיר רבי יוסף הזכיר רבי משה שהיה בחור והתחיל זקנו לעלות על פניו וגם אמר שהיה הדם רותח כמו שאמר רבי משה ושנהרג בדרך דראמיר"י והיה רוכל וזה הנהרג היה מוכר מראות ורוכל מסתמא על מי שאמר לרבי משה אמר לרבי יוסף והוא הוא שהיו בו כל הסימנים האלה וכיון שהיו בו כל אלה הסימנים ודאי דמותרת כדכתיבנא ולכן תהיה אשה זאת מותרת אך אם יסכימו רבני העיר נר"ו ובפרט הרב הגדול תל שהכל פונים בו מורי ורבי נר"ו. נאם הקטן אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: