שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון
שאלה לו
במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא הגביר ונעלה כה"ר וידאל בר דוד יצ"ו ואחרי האיום והגזום הראוי להעשות כדת וכהלכה קם על רגליו והעיד בתורת עדות איך הוא דבר אמת כי בהיותו בפרישנ"ה באו חמרי' גוים ואמרו לו אין אתה יודע איך הרגו למשרתך אמר להם אתם יודעים ומכירים משרתי אמרו לו הן הלא הוא דיל"י יעקב שהיה עוזר לנו לעמוס משאינו והיה לו מושטאגו"ש גדולים וראינו אותו הרוג מת תחת אילן באוב"א של אישטיפי ודמו רותח שניכר שבאותה שעה הרגו אותו והיה מוטל על האדמ' וקילי"ם א' מכוסה עליו ושאלנו לה"ר וידאל הנז' אם משרתו הנז' היה עוזר לעמוס לחמרי' הנז' וגם אם היה לו מושטאגו"ש גדולים כמו שהם אמרו והשיב לנו שכן היה עוד שאלנו לו אם היה לו מעולם משרת אחר שיקרא בפי החמרים דיל"י יעקב זולת זה והשיב לנו שמעולם לא היה לו משרת שיקרא כן בפי החמרי' ולא משרת שיקרא שמו יעקב זולת זה שהוא יעקב אלחאנאטי ששלחו מאנוב"ה לשאלוניק"י ונסע מפרישנ"ה שמנה ימים קודם שאמרו לו החמרים כל הדברים הנזכרים והיה דרכו לעבור באותו המקום שאמרו החמרי' שמצאוהו הרוג מת ואחרי שלחו לא ראהו עוד זה לו ב' שנים כל זה העיד ה"ר וידאל בתורת עדות ביום ב' י"ג לחדש חשון שנת הש"ן עוד העידו עדים נאמנים בפנינו כי זה יעקב אלחאנאטי הנז' הוא בעל' של אורדוניא בת ה"ר ששון הטבח וקיים. פלוני דיין ופלוני דיין ופלוני דיין:
תשובה עמדתי על עדות ה"ר וידאל בר דודו נראה לי דהוא כדאי להתיר העגונה אורדוניזא בת ה"ר ששון הטבח דלמאי ניחוש לה אי משום שהגוי לא הזכיר קדימת דברים כשהזכיר ההריגה והר"ן ז"ל כתב בתשובה דכל זמן שלא יקדים דברים אחרים לא מקרי מל"ת כבר פשוט המנהג בזה דלא כוותיה וכמו שכ' הרב מהריק"א ז"ל בטור אהע"ז סי' י"ז גם הרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב כן בחלק א' מפסקיו דף ו' יעו"ש:
ואי משום מאי דכתב תרומת הדשן סי' רל"ט דאין מל"ת נאמן אלא כשאמר נהרג או מת אבל מצאתיו הרוג או מת אינו נאמן משום דצריך טביעות עין ובמל"ת לא סמכינן אטביעות דיליה גם זאת הסברא לא חיישי' לה וכדכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו שאלה ו' דף ט' דדבר זה אין לו שרש בתלמוד ולא מצינו בא' מהפוסקים המפורסמים חילוק זה:
ואי משום הא דתנן ביבמות דאין מעידין אלא עד ג' ימים והיכא דנסתפק אם הוא תוך ג' או לא איכא מרבוותא דמחמרי גם לזה הספק אין לחוש כלל חדא דנ"ד הוי עד השומע ולא עד הרואה וכבר כ' הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק א' שאלה ו' דף י' דאפילו לדברי המחמירין היכא דלא ידעי אי תוך ג' או לאחר ג' בנ"ד דהוי עד השומע תלינן להקל ולומר שמא שזה שהגיד לו נתברר לו שראהו תוך ג' ימים סמוך למיתתו וכו' כ"ש דבנ"ד הוזכר בשאלה דהדם היה רותח שניכר שבאותה שעה הרגו אותו וא"כ אין מקום לספק זה כלל:. ואי משום דהרמב"ם ז"ל הצריך בגוי מל"ת שיאמר קברתיו ובנ"ד לא הזכיר כן גם לזה אין לחוש מכמ' טעמי חדא דלדברי ה"ה שכתב שהרמב"ם לא כתב כן אלא כשלא הזכיר שמו הרי בנ"ד הזכיר שמו שאמר דיל"י יעקב משרתו של ה"ר וידאל ולא היה לו לה"ר וידאל משרת שיקראו דיל"י יעקב זולת זה וכן למה שתירץ הרב מהרי"ק ז"ל בסי' י"ז בשם מהר"י סאגיש דלא הצריך הרמב"ם קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו ובעת הריגתו א"כ בנ"ד דלא נמצא גוי בעת הריג' לא בעינן קברתיו ועוד דנ"ד הוי עד השומע וכבר כתב מהר"י ן' לב ז"ל בח"א סוף כלל א' דבעד השומע מפי גוי מל"ת אפי' להרי"ף והרמב"ם שמצריכים קברתיו במים שאין להם סוף מודו בעד השומע דדילמא העד הראשון שנה ממקום למקום ובהא סגי דלא בעינן שיאמר קברתיו דוקא ולא חש לומר זה הפרטיות כשספר זה לעד השני א"כ בנ"ד נמי אמרי' הכי כ"ש דסברת הרמב"ם דאמר דבעינן קברתיו במל"ת הוא סברת יחיד דכל הפוסקים חלוקים עליו וכמו שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בח"ב שאלה י"ב:
ואי משום שלא הזכיר שם אביו ולא שם עירו ואמרי' בתוספת' דאין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו וכבר כתב הר"ן ז"ל בתשובה דלא בא למעט אלא שאין סומכין על אומד הדעת כגון שמעידין על גופו דארוך וגוץ וכן למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו אבל ודאי כל שמעיד בדבר הברור שאין לספק באחר משיאין את אשתו ואע"פ שלא הזכיר שמו ע"כ. ונ"ד דבר ברור הוא דכיון דהם אמרו שהיה דיל"י יעקב משרת של ה"ר וידאל וה"ר וידאל העיד שלא היה לו משרת מעולם שיקרא דיל"י יעקב זולת זה אין לך דבר ברור יותר מזה וכל שכן בהצטרף לזה הסימני' אחרים מהמושטאגו"ש גדולים אע"פ שאין זה סימן דהוי כמו ארוך וגוץ וכן הסימן האחר שהיה עוזר אותם אע"פ שאין זה סימן ג"כ כדאי מ"מ סניף מיהא הוו כ"ש דבלאו הני סניפין הדבר פשוט בעיני כביעתא בכותחא דעדיף הא טפי משמו ושם עירו לכן אני אומר דאתתא דא שריא לאנסובי בלי שום פקפוק לע"ד:
נאום הק' חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: