אור ברסלב
שות לחם רב שאלה לה

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה לה

שאלה לד

ילמדנו רבינו ראובן נכנס בתוך ספינה קטנה מנמל פריוזה ללכת אל עיר קורפו דרך ים ויקם רוח סערה וטבע' ספינתו בים ובא גוי מל"ת והיה מספר מה שהיה בפני יהודים וז"ל הב"ד אשר קבלו העדות במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא ובא החכם ה"ר פ' ואחר האיום והגזום הראוי אמר כי ביום שבת א' אשר נשמע שמועת טביעת ספינה אחת אשר נכנס בתוכה ראובן הוא ויהודים אחרים פגעו בגוי א' אשר היה בא מהנמל אשר פירשה משם הספינה הנז' ושאלו מהגוי הנז' מה חדוש מהספינה ההולכת מכאן ואמר הגוי הספינה ההיא נטבעה והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים ונקברו גם היהודי אשר נכנס מכאן בתוכה נמצא על שפת הים ונקבר זהו מה שהעיד בפנינו העד הנזכר גם אמר שלא נכנס בספינה ההיא מהמקום ההוא אלא ראובן זה לבדו ומה שהעיד בפנינו כתבנו וחתמנו היום יום ה' ניסן השמ"ה ליציר' יורנו רבי' אם אשת ראובן ראויה להתייבם או עדיין בחזקת א"א היא עומדת ובשכר זה אל חי צורנו יעלה וגם עלה:

תשובה יש לחקור בנדון זה ג' חקירות ראשונה דנר' לכאורה דאין גוי זה מל"ת כיון דבא תשובתו מחמת שאלה ששאל לו העד מה חדוש מהספינה והרב מהריב"ל בח"א שאלה ב' כתב גבי עד ששאל לרגליים בלשון הזה אם אמת אתם הבאים ששמעתם אומרים שבאו לסטים על ג' ספינות ותפסום והרגום וכו' והשיבוהו אמת שבאו לסטים על ספינה א' מהרגליים ושלשה יהודים נהרגו אמת אמת אין ספק וכו' וצידד שם הרב הנז' להתיר ואמר שמ"מ לא מלאו לבו להתיר בעדות זו כיון דבא על ידי שאלה ולא ברירא ליה מילתא אלא עשאו סניף לעדות אחר ולכאורה נראה דנ"ד דמי להתם:

אבל כד מעיינינן שפיר יש לחלק דהתם סוף סוף הזכיר השואל הריגה על שלשה ספינות ותפסום והרגום ומשום הכי מוכח ששואל על מיתת היהודים ועוד דמתוך תשובת הרגליים מוכח טובא שחשבו שהיהודי לא שאל להם מהספינות אלא לדעת מהיהודים אם נהרגו ולזה אמרו אמת אמת שנהרגו כדכתב שם הרב ז"ל מה שאין כן בנ"ד דלא הזכיר השואל כלל מיתה בדבריו אלא משמ' מתוך לשונו ששואל כדרך החפץ לדעת שמוע' שאינה נוגעת אליו וכן הגוי המשיב לא הוכיח בתשובתו שהבין שעל זה היה שואל והכא ודאי נ"ל דכל אפין שוין דמקרי מל"ת וכן נראה מדברי הרב הגדול מורי מוהר"ר שמואל נר"ו בפסקיו סימן פ"ה שכתב שם שאם לא הזכירו בשאלתם אותו פלוני אלא ענין אחר והם השיבו ע"ז הענין מקרי מל"ת יע"ש:

שנית שלא הזכיר הגוי בדבריו ומצאתיו וקברתיו או מצאתיו מת ונקבר אלא אמר נמצא ונקבר ואפ' דשמע הכי בקול בעלמא:

וגם זה אינו כלום דהא אמרינן פרק כל הגט בשמע מקומטרסין של גוים איש פלו' מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו ומפרש טעמא משום דהוא מילתא דשייכי בה הא לאו הכי כגון שאמרו נהרג ע"י אחרים כדכתב הרמב"ם ז"ל מהני אעפ"י שלא אמרו ראינוהו הרוג אלא אמרי' מסתמא כוונתם לומר דראוהו כן הכא נמי נמצא ונקבר אמרינן דהוא ראה כן וכן כתב הרב ב"י בטור א"ה סימן י"ז בשם רבינו משולם דאפילו לא בא גוי מל"ת לומר אני ראיתיו הרוג כיון ששמעו מפי גוים שנהרג ולא שמעו עליו שהוא קיים סגי:

שלישית והוא קשה מכלם דבעינן שהגוי יראה אותו תיכף שעלה מן המים וכדאמרי' בפרק האשה וה"מ דחזיוהו בשעתי' והריב"ש ז"ל בענין אשת מכלוף סימן שע"ח האריך שם הרבה והעלה דבעינן שיעיד העד שעלה בפניו והכירו בשעתו והר"ן ז"ל הסכים לזה בתשובותיו וכתב דאע"ג דגבי אין מעידין תוך ג' ימים כתבו התוס' דיכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג דתולין תוך שלשה ימים שאני הכא דכיון דאין שיעורו אלא שעה א' אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שפלט ראהו וכמו שהאריך שם בתשו' במיימון מלקי:

איברא שהרב מהריב"ל בפסקיו הראשונים בשאלה א' דיצחק צדוק ובשאלה ט' דיעקב פארדו הקל שם הרבה אע"ג דבהנהו עובדי לא ידעינן אי חזיוהו בשעתיה ובההיא דיעקב פארדו איכא תרתי לריעותא דלא ידעינן אי חזיוהו בשעתיה וגם לא אמר קברתיו ומ"מ הקל שם מההיא דתרומת הדשן שכתב גבי מל"ת דהיכא דהוי עד מפי עד תלינן דהראשון מל"ת אע"ג דהאחרון לא ספר לנו ה"נ אמרינן דאם הראשון היה בפנינו היה אומר דחזיוהו בשעתיה וקברו אם היינו שואלי' ממנו וזה ימים בא לידי שאלה מענין אשת ה"ר שלמה קאגיג"י ובאותו עדות היה עד אחד שהעיד שטבע במים שאין להם סוף ושהה עד שתצא נפשו והוא ג' שעות והיה עד מפי גוי מל"ת שלא אמר קברתיו ולא אמר חזיוהו בשעתיה וכתבתי שם על דברי הרב מהריב"ל ז"ל וז"ל שכתבתי שם באותו הפסק ופליאה דעת ממני וכו' עד סוף דבר שקולא גדולה היא לע"ד כמו שכתוב בפסק הקודם לזה ואני התרתי באותו הנדון מפני שהיה עד א' שראה שטבע במים שאין להם סוף כמו שכתבתי למעלה והיה קולא בדבר דרבנן דומה למה שכתבתי בשם הריב"ש אח"כ הודפס ספר ספקי הרב הגדול מורי מהר"ר שמואל נר"ו וראיתי שם בשאלה ע"ט שדח' דברי הרב מהריב"ל וחילק בין ההיא דת"ה להך דהכא וכמו שכתבתי עם שהאריך בהרחבת וביאור הדברים יותר בטוב טעם ודעת ראוים הדברים למי שאמרן ת"ל שכוונתי לדעת מורי הרב נר"ו ובאותו הנדון התיר הוא מהטעם שהתרתי אני בההיא דקאגיג"י כדכתיבנא יע"ש ומ"מ כתב שם דיש לסמוך על ההיא דהרב מהריב"ל וכתב ואע"ג דלבי חוכך בסברא זו וכו' מ"מ אני אומר שהרי הרב הורה ועשה מעשה ע"כ:

ועתה נבא לנ"ד ונאמר דבנ"ד איכא ריעותא אחריתא טפי מנדון דמהריב"ל ז"ל דהגוי ידע הטביעה וה"ל כמי שראה הטביעה שכן כתב הריב"ש שם בענין אשת מכלוף וז"ל ועוד דאפילו לדעת בעל המאור הגוי יודע הטביעה ומה לי ראה ומה לי ידע ע"כ וא"כ כיון דראה הטביעה באנו למחלוקת דרבוותא דהתוספות והרא"ש והטור ז"ל סימן י"ז כתבו דכשראה הטביעה בעינן הכרה ע"י סימנים ולאלתר ולא סני בטביעות עין וז"ל העור בסימן י"ז בד"א שראהו העד שנפל שם דכיון שראהו העד שנפל שם אמר בדדמי ואמר שהוא הוא וכו' עד אומרו בלא סימנים ע"כ ואיכא לאתמוהי בדברי העור דנראה דחילוק זה דראה הטביעה ללא ראה אנו צריכים לתרץ תרי סוגיא חדא דריש האשה שלום ההיא סוגיא דת"ח דקאמר אסיקינהו לאלתר וחזניהו בסימנין וההיא סוגיא דהאשה בתרא גבי ההיא דאסקוה אגיסר' דשביסתנא דאמרו שם חזיוהו בשעתיה ולא הזכירו שם סימנים ולכך הוצרכו לומר דהתם לא ראו הטביע' וההיא דת"ח בראו הטביעה וכן נראה מדברי הרב מהריב"ל ז"ל בשאלה א' דחילוק זה הוא לתרץ קושיא זאת וכן מדברי הרב הגאון מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בשאלה סימן ט"ל בעובדא דדוד פותו שכתב שם דאי לא תימא הכי קשיא מההוא עובדא דההוא גברא דטבע וכו' וכן כתב הטור ז"ל וכו' משמע דחילוק זה הוצרך לתרץ בין אלו הסוגיות והשתא כיון דלדברי הטור היכא דראו הטביע' בעינן סימנים ולאלתר והיכא דלא ראה בעי' גופו שלם בלא לאלתר ואם אין גופו שלם בעי' סימנים א"כ ההיא דגיסרא דשביסתנא במאי מוקמינן לה אי ראה הטביע' הא בעינן סימנים ושם לא הוזכרו אי לא ראה וגופו שלם הא לא בעינן לאלתר והתם קאמר לאלתר ואי אין גופו שלם הא בעינן סימנים ושם לא הוזכרו א"כ היכי מתרצת לה לכן אנו צריכין למה שתירץ הרב מהריב"ל בשאלה הנזכרת דלטור היכא דאין גופו שלם כלאלתר בלא סימנים סגי ובהכי מוקמינן ההיא דגיסרא דשביסתנא וסבירא ליה לטור כאותו רב ה"ר שלמה צרפתי דמאיורק"ה שכתב בתשובת הריב"ש סימן שע"ח דכך לי אחר שעה כשעלה מן הים כמו אחר ג' ימים ביבשה וכי היכי דרבינו תם אית ליה גבי יבשה דהיכא דהגוף שלם אפילו אחר כמה ימים מעיד עליו ה"ה גבי ים היכא דהגוף שלם ולא ראה הטביעה מעיד עליו אפילו אחר כמה ימים וההיא דגיסרא דשביסתנא דבעינן לאלתר איירי דאין גופו שלם מכח הקושיא עצמה שהקשה הראב"ד לר"ת ז"ל דאל"כ מאי מקשה תלמודא מהתם להא דאין מעידין שאני התם דגופו שלם אלא ודאי דקים ליה לתלמודא דאין גופו שלם ושוו מילי אהדדי יבשה וים כדכתיבנא א"כ נמצא שמה שתירץ הרב ב"י ז"ל בדברי הטור הוא מוכרח אע"פ שהוא תירץ מחמת קושי' אחרית' שאינה כ"כ מוכרחת שאפשר לתרץ דמה שכ' הטור והוא שראוהו מיד אחר עליתו מן המים איירי בהכירו ע"י סימנין ולא הוצרך לבאר דסמך על מה שכתב לקמן אבל מכח הקושי' נז' נראה לי הדבר מוכרח כדכתיב':

מ"מ למדנו דעת הטור דבראה הטביעה בעינן סימנין ולאלתר וכאן לא הזכיר הגוי סי' אע"ג דבההוא נדון דיעקב פארדו ראו הטביעה ולא אמר קברתיו ולא סימני' ולא אמר דראהו בשעתו והוא גרוע מנ"ד מ"מ אפשר דמעלי טפי משום דכתוב סם איסי אפוגארון כמו שכתבתי למעלה דהוי כמו שמעיד שטבע במים שאין להם סוף אע"פ שהרב מהריב"ל לא התיר מטעם זה מ"מ נ"ד אפשר דגרוע מההוא מהך טעמא והגם כי הרב מורנו מהר"ר שמואל נר"ו בשאלה הנז' שאלה ט"ל דחה הא דהרא"ש והטור וכתב שהמנהג הוא בהפך ומ"מ באותו הנדון כתב להתיר שאין שם אלא איסור דרבנן אבל הכא אין כאן מי שמעיד שטבע במים שאין להם סוף דצריך שיעיד שכסוהו המים ושהה עד שתצא נפשו ואע"פ שאמר שנטבע אינו כלום דכבר כ' הרמב"ן ז"ל הביאו הרב ב"י סי' י"ז או שמא ראה הספינה המטורפת בים וכו' או שראה שנשברה ספינה בלב ים כי רוב העולם קוראין לדברים אלו טביעה ואין מדקדקין וכו' הרי כתב שם דרוב העולם קוראין לספינה שנשבר' טביעה וא"כ אין כאן מי שיעיד שטבע במים שאין להם סוף כדינו ונמצא דהוי הדבר איסור תורה כ"ש אם נצרף כאן ריעותא אחרית' מ"ש תרומת הדשן סי' רל"ט דבדבר דצריך טביעות עין אין מל"ת נאמן וא"כ הכא נמי דצריך זה המל"ת שיכיר בטביעות עין אינו נאמן אף ע"פ שזו הסברא דחוייה היא וכבר דחאה הרב מהריב"ל ז"ל בראשונות בשאלה ו' ועוד דההוא נדון דמכלוף כי הא ממש הוא שהעי' המל"ת שראהו מת על שפת הים ולא הזכיר שום אחד מהרבנים ההם הך ריעותא מ"מ ריעותא פורתא מיהא הויא לצרפו עם הקודמות ואיך נקל באיסור ערוה החמור' ונסמוך על דברי הרב מהריב"ל ז"ל שבאמת דבריו הם תמוהים לע"ד טצדקי למשרי אשה זה היה נ"ל לפי שורת הדין אבל ראיתי למהריב"ל ז"ל ח"ב שאלה י"ג כתב ומשום הכי באותו מעשה שבא לידי שהעיד יהודי אחד מפי גוי מל"ת איך ראה מת לאותו יהודי שפלטו הים אע"ג דלא אמר קברתיו כתבתי להתיר ונעשה מעשה על ידי וקצת מגדולי הדור כתבו באותו הנדון וכוונתי לדעתם:

עוד הגם הלום ראיתי דברי הרב הגאון מהר"ר אליה מזרחי בההיא דדוד פותו דהקל בפשיטות ואמר דאמרי' ודאי דחזיוה בשעתי' ותלי' לומר שבאותה שעה הועלה הגם הלום ראיתי דברי הרב הגדול מורי מהר"ר שמואל די מדינה נר"ו שכתב על דברי מהריב"ל מ"מ הרי הורה הרב ועשה מעשה ואחרי רואי כל אלה הדברים אמרתי כדאי כל זה לסמוך בשעת הדחק וכבר כתב הרב הגאון מהר"ר אליה מזרחי בשאלה ל"ו ואין לך שעת הדחק יותר מזה שאם תשאר האשה עגונה כל ימיה ודאי נפיק מיני' חורבא וכ"ש בזמנים אלו בעונות הרבים רבו הפרוצות ונתמעטו הצנועות וגם הרא"ש כתב שראוי לחזר אחר צדדין בעיגונה דאתתא על כן אמרתי אם יסכימו רוב רבני העיר נר"ו אני אהיה סניף אליהם תחת כפות רגליהם ואע"פ שדעתי היה נוטה לאסור כמו שכתבתי אחרי רואי כל הדברים הנז' דעתי בטלה ואסכים להתיר אם יסכימו הרבנים כדכתיבנא אע"פ שדבר זה עמד בפני ככותל דכל שאר הספקות נתבררו בעיני וגם אין לערער דלא הזכיר הגוי שמו ושם עירו דכבר כתב הרמב"ם אבל אם אמר שיצא עמנו מעיר פ' ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא ע"כ א"כ בנ"ד שהגוי אמר שהכיר אותו שיצא מכאן מת והעד העיד שלא יצא מכאן אלא זה פשיטא ופשיטא דאין לערער מטעם זה אלא מהטעם האמור כדכתיבנא:

ומ"מ אחרי רואי כל הדברים הנז' ובפרט דברי הרב מהריב"ל בההיא דיעקב פארדו דההוא עובדא גרוע טובא מנ"ד אע"פ שהוזכר שם איסי אפוגארון כבר כתבתי דאין זה טעם מספיק ועוד הרב מהר"י ן' לב ז"ל לא הזכירו א"כ לפי האמת ודאי דנ"ד עדיף מההיא דיעקב פארדו ומ"מ התיר הרב הנז' על כן אמרתי אם יסכימו רוב רבני העיר אני סניף אליהם מכח הטענות הנזכרים אע"פ שדעתי ע"פ שורת הדין לאסור כדכתיבנא:

הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה