אור ברסלב
שות לחם רב שאלה ל

שות לחם רב· רבי אברהם די בוטון

שאלה ל

שאלה כט

תשובה מבואר בפרק חזקת דיש חילוק בין מוכר לנותן מתנה או גט בשני דברים הא' דבמכר אם לא מסר מודעא ומכר באונס זביני זביניה דתלויה וזבין זביניה זביני מה שאין כן במתנה או נותן גט דתלויה ויהיב אין מתנתו מתנה ואין גיטו גט. הב' דהיכא דמסר מודעא ולא הכרנו באונסו במכר אינו כלום דכל מודעא דלא כתוב בה הכרנו באונסו לאו כלום הוא מה שאין כן במתנה או גט דגלוי מילתא בעלמא סגי ואעפ"י שלא הכירו באונסו המודע מודעא וכל זה מבואר בספרי הפוס' וא"כ בנ"ד אין לאומר שיאמר דכשנותן הגט החכם המסדר אומ' לו בודאי כל הסדר הכתוב בב"י שיבטל כל מודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד עולם ושיעיד על עצמו שלא מסר שום מודעא ויפסול עדי המודעא וכל הדברים הגורמים כשיתקיימו אותן הדברים לבטל הגט הרי הם בטלים וא"כ נמצא לפי זה שמודעא זו מבוטלת לרוב הפוסקים דלהרא"ש ז"ל כיון דמבטל כל מודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל המודעות שבעולם סגי לבטל המודעות וכדכתב בתשו' הוזכרה בב"י ח"מ סימן ר"ה ולהרשב"א כיון דאיכא פסול עדי המודעא די וכדכת' ה' המגיד בפ"ו מהלכות גרושין בשמו ולהרמ"ה בהודאה שלא מסר על עצמו סגי דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי כדכתב הטור בשמו בח"מ סימן הנז' ולהרמב"ם ז"ל כשיאמר כל הדברים כשיתקיימו וכו' הוא מספיק לבטל המודעות לא נשאר אלא להר"ן ז"ל שכתב אין לו תקנה אפי' שכתב פיסול עדיהן דהקשה על הרשב"א שאמר כן ואם כן לכאורה נר' כיון דרוב הפוסקים אית להו דמודעא זו נתבטלה ודאי דהיא בטלה אך לפי מה שכתבנו דבגט לא בעינן מודעא אלא בעדים שהכירו באונסו לבד סגי אם כן סלק מודעא כמי שאינה הרי שיש עדים שהכירו באונסו דכן כתוב במודעות שהכירו העדים באונסו וכן כתב הרא"ש בפרק חזקת וכתבו הטור חשן משפט סימן ר"ה דבמתנה היכא דידעינן באונסיה אפילו אם בטל לא מהני בטול דכיון דאונס הוא אפילו אם לא מסר מודעא לא מהני מתנה וכ"כ הריב"ש ז"ל בסימן תפ"ב ודברים ברורים הם:

ועוד אני אומר דבכי האי גוונא דנ"ד דנשבע קודם שלא יתן גט מרצונו פעם ופעמים בשתי מודעות אפי' גבי מכירה לא מהני כל הביטולים שבטל המודעות אם לא התירו לו ב"ד השבועה שנשבע קודם דע"כ לא אמרו הני רבוותא דאמרינן דודאי כשבטל גמר ומקנה להרשב"א בפיסול עדים ולהרמ"ה בהודאה שלא מסר ולכל חד מהפוסקים לפי סברתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדכתבינן אלא היכא דלא נשבע קודם לכן אבל זה שנשבע קודם לכן שלא יתן או שלא ימכור מרצונו אמרי' ודאי דחזקה דאינו עובר על שבועתו ולא גמר ומקנה אפי' גבי מכירה אלא המודעות הם קיימות דלא משוינן ליה רשיעא שעובר על שבועתו כיון שלא התירו לו השבועה ובין כך ובין בנ"ד פשיטא ופשיטא שהגט בטל דאפילו אין כאן מודעא הרי יש כאן עדים שהכירו באונסו ואין זה צריך לפנים:

ומה ששאל השואל אם יכול לקחת התרה על שבועתו כדי ליתן גט אחר נראה ודאי דיכול לקחת התרה על ענין השבועות דאע"פ שאמר שלא והיה לו התרה ואפילו שיתירו לו כל חכמי ישראל לא יהיה מותר אין זה כלום דכבר כתב הרשב"א והרא"ש וכמה רבוותא הזכירם הרב בית יוסף בטור יו"ד סי' רכ"ח דמי שנשבע שלא יהיה לו התרה ושלא יוכלו להתירו שיקח התרה האחרונה ואח"כ על הראשונה ואפי' אמר שלא יעשו התרה והתרה להתרה עד סוף העולם וכדכתב הרא"ש בתשו' כלל ח' על צבור שהטילו חרם והתנו שלא יעשו התרה והתרה להתרה עד סוף העולם ואף ע"פ שיעשה כל כמה חזוקים שבעולם ישאל התרה על החזוקים ואחר כך על השבועה ומהראיה שהביאו הפוסקים מההיא דפרק אלו הן הלוקין דלא משכח בגמ' מלקות למאן דתני ביטלו ולא ביטלו ומהדרינן דאפילו הכי יש לו התרה ואי איתא שהיה יכול להתנות בנדרו ובשבועתו שלא יהא לה היתר לעולם לוקמה בהכי גם אנו נאמר דאפי' יעשה כל החזוקים שבעולם אם לא יהיה לו היתר לוקמה תלמודא בהכי אלא ודאי מדלא משכח תלמודא גוונא לאוקמי משמע דבכל ענין יש לו היתר ואין תנאו כלום וא"כ פשיטא דלענין השבועות יש היתר:

אבל לענין הנזירות יש מקום עיין דכתוב במודעות שקבל נזירות שמשון בעל דלילה ואע"ג דהאי נזירות אפקיה בלשון שבועה הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים סי' מ"ג החמיר בכך ואע"ג דכתב שם דדוקא היכא שיאמר כשמשון בן מנות בעל דלילה מחמרינן לא כתב כן אלא לאפוקי אם אמר שמשון בן מנוח לחוד דאמרי' בגמ' דלא מהני אלא א"כ יאמר תנאי אחר דבעל דלילה אבל בעל דלילה לחוד ודאי מהני לכולהו פירושי מדעביד בגמרא צריכותא עד בעל דלילה ותו לא וא"כ ברד כיון דאמר בעל דלילה ודאי דסגי בהכי. אך ראיתי להרב מורי בפסקיו הראשונים סימן י' שהקל בדבר עם שכתב שם אך שיסכימו עמו שני חכמים שלמים אבל אמר לי פה אל פה כי הסכימו עמו כמה רבנים מובהקים ומה גם בנדון שלנו שהזכיר לשון קבלה שאמר שקבל נזירות שמשון דהוי לשון נדר ואין נדר בלשון שבועה וכמו שהאריך הרב מורי שם יעויין במקומו וא"כ כיון דבכל אלו המודעות אין כאן אלא נזירות דאפקיה בלשון שבועה ודקדקתי בהם ולא מצאתי שום נזירות דאפקיה בלשון אם א"כ לדעת מורי הרב נר"ו והרבנים זכרונם לברכה שהסכימו עמו ודאי דלא חל הנזירות:

אך לדעת הרב מהר"י ן' לב יש להחמיר גם אפשר לומר דאין היתר לזה משום דכתוב במודעא שנית ובכח נח"ש ובכל מיני שבועות וקיומים בעוה"ז ובעוה"ב עד כאן ואי קאי בעוה"ז ובעוה"ב לנח"ש הרי זה נדוי ע"ה וכ' המרדכי בשם רבי' פרץ דאין לו היתר וכן כ' רבינו ירוחם שקבל בשם רבותיו איברא דהרשב"א כתב דיש לו התרה וכמו שכ' כל זה הרב ב"י בטור יו"ד סי' רכ"ח ושל"ד ועם היות שיש כדמות ראיה דאית ליה להרא"ש ז"ל קצת כהרשב"א משום דגבי נדוהו בחלום פירש הוא ז"ל הטעם דכל בי עשרה שכינתא שריא ויש לחוש שמא בשליחות המקום נתנדה והרי הותר לו באותו ב"ד שנתנדה וא"כ כיון שהתירו בעשרה בני אדם דתנו הילכתא הוי כאלו התירו המקום וא"כ נאמר ג"כ לדעתו כנדוי ע"ה אע"פ שתלוי התירו בהיתר המקום מ"מ כיון דכל בי עשרה שכינתא שריא הוי כאלו המקום התירו כשהתירוהו עשרה בני אדם דתנו הילכתא ויהיה בזה היתר לדעת הרא"ש ז"ל אע"פ שיש לדחות זה דנדוי חלום הוא קל ביותר מ"מ סיוע קצת הוי לסברת הרשב"א ז"ל ואפשר היה לומר דנתיר אותו בעשרה בני אדם דתנו הלכתא מ"מ כיון דהמרדכי ורבינו פרץ ורבינו ירוחם קבל בשם רבותיו שאין היתר אין לעשות מעשה הפך דבריהם ואלו לא היה אלא ענין זה לחוד אפשר דבשעת הדחק נסמוך על דברי המקלים אבל כיון דאיכא ריעותא אחריתא נזירות שמשון דאפקיה בלשון שבועה דאיכא הרב מהר"י ן' לב ז"ל דמחמיר אין ראוי להתיר אבל אם בעוה"ז ובעוה"ב לא קאי אנח"ש אלא לענין השבועות והקיומים לבד אז יש היתר לשבועות כדכתיבנא ועל ענין נזירות שמשון יש לסמוך לכתחלה על דברי מורי נר"ו ומה גם בשעת הדחק אע"ג דהרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות נזירות גבי אמר הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום פסקה לבעיא לחומרא וכתב שם הרב כסף משנה דטעמא משום דספק נזירות שמשון להחמיר מכל מקום כבר הסכימו כמה רבנים עם דברי הרב מורי נר"ו ולכן אני אומר שאם הוא יפרש דבריו דכוונתו כשאמר בע"ה ובע"ה קאי ג"כ לנח"ש לא מלאני לבי להתיר בזה אבל אם יפרש דבריו דכוונתו כשאמר בע"ה ובע"ה לא קאי לנח"ש אז יש להתיר לו כדכתיבנא ואפילו הדבר ספק לא מלאני לבי להתיר בכך ואע"ג דבמודעא הראשונה כתוב ובכל מיני שבועות וקיומי' בע"ה ובע"ה מבלי התרה וחרטה בעולם ובכח נח"ש דגלה דעתו דבכח נח"ש לא קאי אעה"ז ועולם הבא מ"מ במודעא ראשונה יש לספק בכך שהזכיר ובכח נח"ש קודם לכן נ"ל מה שכתבתי:

ומה ששאל השואל אם יפרע לו ההוצאות איברא דהרמב"ם ז"ל כתב בפרק ו' מהלכות זכיה הורו רבותי אם מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה ויאכיל לרעיו או יחלוק מעות לשמשין וכיוצא בזה ועשה כדרך שעושים כל העם וחזרה בה משלמת לו הכל שהרי גרמה לו לאבד ממונו וכל הגורם לאבד ממון חברו משלם לו והוא שיהיה לו עדים כמה הוציא שאין זה נשבע ונוטל ע"כ. א"כ נראה מזה דכל שזה לא פזר יותר מהנהוג במדינה וחזרה בה היא שחייבת לשלם לו אבל פזר יותר מהנהוג אינה משלמת לו אותו המותר אבל הר"א ז"ל בהשגות השיג על הרמב"ם וסובר דבכל גוונא אינה משלמת לו כלו' וא"כ איך יוכל הוא להוציא מידה שהיא מוחזקת ותוכל לומר קים לי כהראב"ד ז"ל. וכי תימא דעת הר"א ז"ל דעת יחיד הוא כנגד הרמב"ם ז"ל ורבותיו ז"ל ואין לומר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו נ"ל דלפי מה שכ' הטור בח"מ סי' שפ"ו בשם ר"י והרא"ש דנראה דעתם לחלק בין דינא דגרמי לגרמה בנזיקין דדינא דגרמי הוא עצמו עושה ההיזק ועוד חילקו דדינא דגרמי דחייב היינו שההיזק נעשה מיד בשעת מעשה א"כ לפי זה כאן אית להו דפטור כדעת הר"א ז"ל דאין כאן הוא עצמו עושה ההיזק ולא נעשה ההיזק בשעת מעשה ולכך פטורה היא ודאי כשחזרה בה מן ההוצאות דהוי גרמה בניזקין ופטור וא"כ אין אנו יכולים להוציא מידה מאחר שהיא מוחזקת ותאמר קים לי:

ועל מה ששאל השואל אם יש לפסול הגט מפני שאביו של המגרש היה נקרא שם העצם שלו מולי וכן היה חתימתי וקריאתו בכל העולם ובגט כתב יוסף בן שמואל נראה לומר דבכאן יש צדדים אם היה חותם שמו מולי והיו קוראים לו לספר תורה מולי וכן היה קריאתו בכל העולם ובעת המילה שמו שמו שמואל ומפני כן כתבו בגט שמואל ודאי דגט זה פסול הוא מפני דשנה שם אביו ודמי למאי דכתב הרא"ש גבי יוסף בן שמעון שכתב יוסף בן שמואל שהגט פסול וכדכתב הטור בשמו באהע"ז סי' קכ"ט ואע"ג דשם זה של מולי הוא נגזר משמואל והוי קיצור השם ודמי לקיצור השם דבילה בולטא שמואל מואל דכ' שם המרדכי בשם ר"ת דא"צ לכתוב שם שני כלל וכדכתב הרב ב"י שם בסי' הנז' מ"מ שאני התם דיש לו שני שמות דקוראים אותו שמואל וקוראים אותו מואל וכמו שכתוב שם מי שיש לו שני שמות וכו' דכיון שכן אין כותבים אלא שם העיקר שהוא שמואל דחותם בו וקוראים לו בס"ת ולא מואל שהוא הקיצור אבל אם לא היו קוראים אותו בכל העולם אלא מואל והיה חותם כן והיו קוראים לו בס"ת כן ודאי דיש לכתוב מואל תדע לך דבחיים הנקרא ביבאנט כתב שם הרב ב"י בשם הקונדריסין דלא יזכיר שם ביבאנט כלל דכיון דביבאנט הוי ממש לעז של חיים לא כתבינן ומ"מ כתב שם הרב ב"י באותו הסימן מי שנקרא בעת לדתו חיים ואח"כ קוראין אותו ביבאנט ועולה לס"ת בשם ביבאנט וחותם בו שטרות ואגרות נראה דשם ביבאנט עיקר וכותבים ביבאנט דמתקרי חיים ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים אין כותבים אלא ביבאנט לחוד ואם כתב ג"כ שם חיים משמע מתוך הקונדריסין גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה דאינה מגורשת ע"כ משמע דמה שכתב לעיל דאין כותבין ביבאנט היינו כשקוראים לו בס"ת חיים וחותם חיים אז לא יכתוב ביבאנט כלל כיון שהוא לעז של חיים אבל אם לא היה חותם וקוראי' בס"ת אלא ביבאנט ולא היה קריאתו בכל העולם אלא ביבאנט אע"פ שהוא לעז של חיים כותבין ביבאנט לחוד. גם אנו נאמר בנ"ד במולי אם קריאתו בכל העולם מולי וחותם מולי וקוראים לו בס"ת כן ודאי דאם לא כתב מולי פסול ואדרבה לא היה לו לכתוב אלא מולי לפי דעת הקונדריסין אבל אם מה שאמר השואל שהיה חותם מולי היינו חתומיה לחוד אבל הקריאה בס"ת היה שמואל ובעת הלידה היה שמו שמואל יש להכשיר מההיא דכתב מהר"י קולין ז"ל בשרש פ"ו גבי אליהו שהיו קוראים שמו בלי בכל העולם וכתבו בגט אליהו דאם במקום שנכתב הגט ונמסר היו יודעים שהיה שמו אליהו שכן נקרא בהכנסו לברית וכל שכן אם רגילים לקרוא לו לעמוד לקרוא בתורה בשם אליהו או נודע לבני המקום שכשהוא חותם בשטרות או באגרות שהוא חותם בשם אליהו נלע"ד שהוא כשר בדיעבד לא גרע מכנוי דכשר בדיעבד וכו' ע"כ הרי שהרב התיר אפי' בשמו בדיעבד בקריא' ס"ת לחוד או בחתימת שטרות לחוד אע"פ שבכל העולם היו קוראים לו בלי שכן כתב אם רגילים לקרוא לו בס"ת וכו' או נודע לבני המקום שכשהוא חותם וכו' משמע דבחדא מינייהו סגי ולא גרע מחניכתו וכ"ש בשם אביו שיש להקל יותר כדחזינן בשלטי הגבורים במרדכי בגטין בסדר הגט שכתב שם קבלתי מרבותי שאין לדקדק בשמו' אב המגרש וכו' לכתוב כשיש להם ב' שמות המכונה או דמתקרי ודו"ק ע"כ הרי שהקל הרבה בשם אביו דכשיש לו ב' שמות לא יכתבו דמתקרי משא"כ בשמו דצריך לכתוב דמתקרי ועוד דאם לא כתב שם אביו כשר ומטעם הזה יש מי שרצה להכשיר שנה שם אביו וכדכתב בעל ת"ה וכיון דבשמו כתב מהרי"ק למדנו ק"ו לשם אביו כדכתיב:

כל זה אני אומר בדיעבד אבל לכתחלה אלו היה בא גט זה לפני כך הייתי דן אם היה חותם והיו קוראים לו בס"ת מולי והיה קריאתו בכל העולם כן אע"פ שמדברי מהרי"ק בשרש פ"ו כתב הרב ב"י דנראה קצת שאע"פ שאינו ניכר כלל בשם הראשון כותבים שם ראשון ועל שם שני כותבים דמתקרי וא"כ לפי זה היה צריך לכתוב שמואל דמתקרי מולי אין נ"ל לעשות כן כיון דלפי דברי הקונדריסין שכתבו גבי ביבאנט נרא' דשם ביבאנט עיקר ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים אין לכתוב חיים א"כ בנ"ד ג"כ לדידהו אם יזכיר שם שמואל פסול כ"ש אם אנו עושין שם שמואל עיקר וכותבין שמואל דמתקרי מולי דפשיט' ופשיט' דפסול לכך הייתי כותב יוסף בר מולי דלדעת הקונדריסין כשר ולדעת מהרי"ק ז"ל כשר בדיעבד דלא גרע מחניכתו דכשר בדיעבד אע"פ שכשקורא בספר או חותם קוראים לו בשם המובהק וכדכתב הטור בסי' קכ"ט כ"ש בנ"ד דקוראים בס"ת מולי וחותם בשם מולי וא"כ אם היינו כותבים מולי אליבא דכ"ע כשר. וכי תימא כיון דיש לנו ספק בשם אביו אין לנו לכותבו דאם לא כתבו כשר וכדכתב הטור בשם הרא"ש ז"ל בס"ס קכ"ט וא"כ מי הכניסנו בתגר זה מ"מ לכתחלה משמע דראוי לכותבו ועוד דהא איכא מהר"ר ישראל דמשמע דפוסל אם לא כתב שם אביו וכדכתב שם הרב ב"י ואם היה חותם שמואל וקוראים לו בס"ת כן אע"פ שכל העולם קוראים לו מולי לא הייתי כותב אלא שמואל לחוד דבתר חתימתו וקריאתו בס"ת אזלינן ומולי הוי קיצור שמו של שמואל כמו שמואל מואל שאין צריך לכותבו כדכתיבנא אבל אם היה חותם מולי ובספר תורה היו קוראים לו שמואל אע"פ שכל העולם היו קוראים לו מולי דאיכא חתימה וקריאה בס"ת שסותרין זה לזה הייתי כותב שמואל דמתקרי מולי דודאי שם שמואל עיקר שהוא בעת המילה וכן בספר תורה קוראים לו כן ואע"פ שאין העולם קוראים לו כן מ"מ לא כתבו הקונדריסין דביבאנט עיקר אלא מפני שחותם וקוראים לו בס"ת כן אבל בנ"ד שקוראים לו בס"ת שמואל ודאי דכותבים שם הראשון תחלה דהרי מהרי"ק סובר שאע"פ שנשתקע שם הראשון לגמרי כותבים שם ראשון עיקר ודמתקרי על השני וא"כ לא משוינן פלוגתא כ"כ בין הקונדריסין למהר"י קולין ז"ל לומר דאפי' דקוראים לו בס"ת בשם הראשון דאינו עיקר השם הראשון אלא נ"ל מסברא דראוי לכתוב שמואל דמתקרי מולי. ועוד נראה דלפי מה שכתבתי לעיל בשם שלטי הגבורים דבשם אביו אין לדקדק ולכתוב דמתקרי בשם דשמואל לחוד אפשר דמהני כיון דבס"ת קוראים לו כן ולא גרע מחניכתו ומ"מ הייתי כותב שמואל דמתקרי מולי כדכתיבנא דבזה נלע"ד דאין שום חשש לשום פוסק כלל ואפי' שנאמר לאידך גיסא דשם שמואל לחוד מהני כיון דקוראים לו בס"ת כן ושם מולי הוי בקיצור השם של שמואל שאין צריך לכתוב וכדכתיבנא לעיל מ"מ כיון דהעולם קוראים לו מולי אם כתב כן לא הפסיד לההיא סברא אלא שאין צריך וכיון דאיכא צד לומר דצריך לכתוב גם שם מולי כדכתיבנא יכתוב שמואל דמתקרי מולי לצאת מידי כל ספק זה אני דן לכתחלה:

ואם השיב על דברי ותאמר היכא שהיה חותם שמו וקוראים לו בס"ת מולי וקוראים לו מולי היה צריך שני גטין לכתחלה אחד בשם שמואל וא' בשם מולי וכדכתב הרב ב"י דהיכא דנשתקע שם הראשון והוקבע השני נראה מתוך דברי הקונדריסין דצריך לכתוב ב' גטין א' בשם ראשון ואחד בשם שני דאמעשה שבא לפני הרי"ף שכתבתי בסמוך כתב מצאתי במדרש ה"ר מנחם מלוניש כי צריך לכתוב וכו' ופי' שם הרב ב"י שצריך לכתוב שני גטין דשני שמות יחד אי אפשר כדכתבו הקונדריסין גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה וכו' א"כ היה נראה מדברי הרב ב"י ז"ל דצריך ב' גטין לזה אומר שאני תמה על הרב ב"י טובא דאיך פי' כן בדברי ה"ר מנחם דא"כ קשו דברי הקונדריסין אהדדי דהם כתבו סתמא דברי ה"ר מנחם דמשמע שיכתוב שני גטין וכתבו דבחיים שנשתנה שמו לביבאנט ונשתקע שם חיים דאין כותבין אלא גט א' וכותבין שם ביבאנט וברבקה ששמה נשתנה לחנה כתבו ג"כ דאין כותבי' אלא רבקה לחוד מפני שנשתקע שם חנה אע"פ דשם חנה הוא עיקר טפי דהיכא דנשתנה השם מחמת חולי שם שני עיקר כדכ' מהר"י קולין ז"ל בשרש צ"ח בשם מה"ר פרץ ואע"ג דגבי אליהו בשרש פ"ז כתב דצריך לכתוב אליהו דמתקרי בלי משום דשם אליהו עיקר מ"מ שאני התם דלא נשתנה מחמת חולי אבל היכא דנשתנה מחמת חולי כבר כתב הוא עצמו בשרש צ"ח דשני עיקר וכן מבואר שם חילוק זה בדבריו בשרש הנז' וא"כ כיון דהיכא דנשתנה מחמת חולי דראוי להיות שם שני עיקר היכא דנשתקע שם שני לא כתבינן אלא ראשון כעובדא דרבקה שנשתנה שמה לחנה כ"ש היכא דנשתקע שם ראשון דלא כתבינן אלא שם שני לחוד וסגי לפי דברי הקונדריסין וא"כ נמצאו דברי הקונדריסין עכ"פ דאית להו דהיכא דנשתקע שם ראשון לא כתבינן אלא שם שני לחוד ואין סברא לומר שיחלוקו על ה"ר מנחם כיון שהביאו דבריו בסתם כדכתיבנא ועוד שהרב ב"י לא רצה לפרש דברי ה"ר מנחם שהם שני שמות יחד אלא משום שרצה להסכים דבריו עם דברי הקונדריסין שכתבו גבי רבקה שנשתנה שמה לחנה אע"פ שבזה י"ל דלא מסתבר ליה דפליג בהא על הקונדריסין דמילתא דסברא שלא לכתוב שני שמות יחד וכנראה מדברי הרב ב"י עצמו שכתב כן לעיל ועוד קשה על הרב ביי מלבד הדוחק שדחק בלשון ה"ר מנחם שכתב לכתוב ב' שמות שרוצה בשני גטין דודאי דוחק גדול הוא רעה עוד מזאת שהקונדריסין הביאו דברים אלו על עובדא דרבינו פרץ משמע דאיירי בגוונא דרבינו פרץ דאי הוי ענין אחר היה לו לפרש וגוונא דרבינו פרץ הוי איפכא מה"ר מנחם דרבינו פרץ איירי שנשתקע שם השני וקוראים לו בשם הראשון וה"ר מנחם איירי שנשתקע שם הראשון וקוראים לו בשם השני. ונראה לי לומר דהרב ב"י מפרש דעובדא דרבינו פרץ איירי שנשתקע שם ראשון מפני שהיה כתוב בספרו והיו קורין אותו שם א' לגמרי וא' משמע הראשון וכן כתב דיקא נמי דקתני והיו קורין אותו בשם א' לגמרי אבל הלשון המועתק של רבינו פרץ שהביא הוא והיו קורין אותו שם אחר לגמרי ועם זה נאמר דעובדא דרבינו פרץ הוי כגוונא דה"ר מנחם וה"ק שנשתנה שמו מחמת חולי והיו קוראים לו שם אחר ממה שהיו קוראים לו בתחלה לגמרי כלומר השם האחר היו קוראים לו בתחלה מוחלט לגמרי ומפני שעדיין היה חולה שבא לגרש מתוך החולי וכדפירש דבריו הרב ב"י דהכי דייק לישניה דרבינו פרץ וחשש הרב רבינו פרץ דאולי כשיעמוד יחתום בשטרות בשם אשר היה לו בתחלה ויקראוהו בס"ת כן וא"כ היה שם העיקר השם הראשון דבתר חתימה וקריאה בס"ת אזלינן לכך חשש רבינו פרץ ולא כתב הגט בשם השני וכתב ב' גטין וע"ז הביאו הקונדריסין דברי ה"ר מנחם שחולק על רבינו פרץ דסובר דלא חיישי' דילמא כשיעמוד יחתום בשם הראשון אלא בתר השתא אזלינן וכותבים השם השני ומ"מ יכתוב ג"כ השם הראשון דודאי לא ישתקע ממנו שם הראשון דאע"פ ששנו שמו על הסתם אנו אומרים שכשיעמוד לא ישתקע שם הראשון לגמרי כמו שמצינו ביעקב שאף ע"פ ששנו שמו לא נשתקע ומ"מ היכא שעמד אח"כ וחיה כמה ימים ונשתקע לגמרי שם הא' ואמר דמודה ה"ר מנחם לקונדריסין דדמי לחיים שנשתקע שמו ונקרא ביבאנט דכותבין שם ביבאנט לחוד ועם זה יבאו דברי ה"ר מנחם על נכון על דברי רבינו פרץ ואפי' שיהיה כתוב בספר רבינו פרץ והיו קורין לו שם א' לגמרי כמו שנר' שהיה כתוב בספרי הרב ב"י יש לפרשו בזה האופן דהאי א' אחר היה והסופר או המדפיס היה סבור דכוונתו לומר אחד בדלי"ת ולכך כתב א' אי נמי האי א' ר"ל אחד ולא ראשון וה"ק היו קוראים לו בשם א' מן השני שמות והיינו השני אבל כוונתו כמו שכתבתי דדברי ה"ר מנחם הבאים עליו מוכיחים כן כדכתיבנא ואפילו שיהיה לך דוחק בדברי ראוי לנו לסבול הדוחק המועט דאם נפרש כדברי הרב בית יוסף דחקנו הרבה במחילה מכבודו הודו והדרו ואיני כחולק עליו אלא כתלמיד מתלמידיו המגלה דעתו:

וא"ת כיון דהרב רבינו פרץ סובר דבתר חתימת שטרות וקריאת בס"ת אזלינן וכמו שפירשתי וכן כ' שם הרב בית יוסף א"כ מאי דכתב דהיכא דנשתנה שמו מחמת חולי בתר שם שני אזלינן כדכתבו החיבורים בשמו וכן מהר"י קולין ז"ל בשרש צ"ח במאי איירי אי חותם וקוראים לו בס"ת אפילו שם ראשון נמי דאם חותם וקוראים לו בס"ת בשם הראשון ודאי דהוא עיקר ואי קוראים לו בשם שני ודאי דהוא עיקר ולמאי נפקא מינה בשם שני עיקר דאמר שיכתבנו תחלה בגט אי בחולה שעדיין לא הוחזק בקריאה בספר תורה ובחתימה הרי כתב שם הרב ב"י דלדעת רבינו פרץ בעינן שני גטין וכמו שכתבתי למעלה וי"ל דנפקא מינה היכא שחותם בשני שמות כגון אני ששנו את שמי מחמת חולי ואני חותם חייא אברהם וכן בס"ת קוראין לי שני שמות וכמו שכתב בעל ת"ה שנהגו באושטרי"ק שעולה לקרות בתורה קוראים לו יעקב משה דאין ראיה לא מהחתימה ולא מקריאה בס"ת אז ודאי שם שני עיקר דכיון שהם שוים השם העיקרי הוי השני ומאי דכתב הרב ב"י דכיון דלא הוחזק בשם שני בקריאת התורה הצריך רבינו פרץ שני גטין לא בא לומר דאם יקראוהו בספר תורה בשני השמות דצריך ג"כ שני גטין אלא מפני שחשש רבינו פרץ שאולי יקראוהו בשם הראשון ולא בשם השני לכך הצריך שני גטין אבל אם היינו יודעים שיקראו בשני שמות ודאי דאין צריך אלא שם א' ויכתוב השם השני ראשון: נמצינו למדים ממה שפירשנו בדברי ה"ר מנחם ורבינו פרץ דהיכא דנשתקע שם הראשון לגמרי בין מחמת חולי בין שלא מחמת חולי כגון חיים שנשתקע שם חיים ונקרא ביבאנט דאין כותבין אלא ביבאנט לחוד איברא דלדברי הרב מהר"י קולין ז"ל בההיא דאליהו משמע דצריך לכתוב השם הראשון ובשני דמתקרי אע"פ שנשתקע שם הראשון ואפשר דהיכא דנשתנה מחמת חולי ונשתקע השם הראשון לגמרי מודה מהר"י קולין ז"ל דלא כתבינן אלא השני לחוד וכיון שנאמר כדברי הרב ב"י שפירש דברי ה"ר מנחם כמו שפירשם בין לפי מה שפירשתי לעניות דעתי כל אלו הדברים אינן אלא לכתחלה אבל בדיעבד ודאי שאם לא היה גט א' בשם השני ונשתקע הראשון ודאי דלכ"ע מהני ובין כך ובין כך הגט בטל מכח המודעות ולכל שגיאות האל למושעות אך אמנה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה:

השאלה תלמוד מהרש"ך ז"ל ח"ב סימן ק"ל:

תוכן העניינים

שות לחם רב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה